פרשת שבוע: פרשת וירא - 10 הניסיונות ממשיכים עד היום

 פרשת וירא  תשפ"ו 
                    
גיליון מס' 417  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

10 הניסיונות ממשיכים עד היום

אברהם אבינו הינו היהודי הראשון בהיסטוריה, והראשון מתוך האבות של עם ישראל.

המעשה הראשון שלו, שכתוב בתורה הוא עלייתו לארץ כנען ועזיבת ארץ מולדתו.

בהמשך, אברהם אבינו עבר תקופות קשות במיוחד.

המשנה מכנה את הקשיים שעבר אברהם אבינו: עשרה ניסיונות.

כמו שכתוב: "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם" (מסכת אבות פרק ה, משנה ג).

האם 10 הניסיונות, הם מפת דרכים לעם ישראל והוראות מעשיות לדורות?

מה המשמעות לימינו, כאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך הגאולה?

ראשית נביא את רשימת הניסיונית, לפי הרמב"ם.

כמו שכתוב: "...הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם ....והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. הד' הלחמו בד' מלכים. הה' לקחו הגר לאשה .... הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש"י וגרשם. העשירי עקדת יצחק:" (פירוש המשניות, הרמב"ם, אבות ה,ג).

בעל ה'שפת אמת' אומר דבר נפלא על 10 הניסיונות.

כל ניסיון מסמל התמודדות שונה עם כוחות הרע וההסתר הקיימים בעולם הזה. אברהם אבינו התגבר על כל המכשולים שהקב"ה שם בדרכו.

אברהם אבינו לא פעל למען עצמו אלא התכוון לדורות הבאים.

לכן, טמונים בכל אחד מישראל, את הכוחות וההצלחות שהשיג אברהם אבינו.

כוחות אלה נמצאים בתוך כל הנשמות של עם ישראל.

פרשת שבוע, פרשת נח: איך לגרום נחת לבורא עולם?

פרשת נח תשפ"ב
גיליון מס 378  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

 איך לגרום נחת לבורא עולם?

פרשת נח עוסקת במבול ובחורבן הבריאה. אנחנו נעמוד על מה שקרה לאחר יציאת נח מהתיבה, והעולם שהתחיל מחדש.

הדבר הראשון שנח עושה מייד לאחר יציאתו מהתיבה הוא, לבנות מזבח ולהקריב קרבנות עולה.

כמו שכתוב: יח וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.....  כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַה'; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ (בראשית ח, פסוקים י"ח ו כ').

העולות שהקריב נח גרמו למהפך של ממש בעולם. כתוצאה מזה, הקב"ה כרת ברית עם האדם שלא יחריב את העולם שוב.

 כמו שכתוב: והֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. (בראשית ט,יא).

בנוסף לכך, הקב"ה מתיר לאדם לאכול את בעלי החיים שהיו אסורות לפני כן.

כמו שכתוב: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה  (בראשית ט,ג).

קשה להבין את הקשר בין הדברים.

מה מיוחד בקרבן של נח שגרם להקב"ה נחת רוח מיוחדת, של ריח ניחוח?

במה הקרבנות של נח שונים מאלה שהקריבו אדם הראשון ובניו, שהובילו לכריתת ברית עם ה'?

מה הקשר בין הקרבן של נח לבין היתר אכילת בשר?

בע"ה נענה לשאלות האלה על בסיס מאמר של הרב משה לוריא זצ"ל, בספרו "בית גנזי" על פרשת נח.

כאשר הקב"ה ביקש מנח להכניס לתיבה 7 זוגות של בהמות טהורות, הוא הבין שהקב"ה מצפה ממנו להקריב אותם מאוחר יותר. (ראה רש"י בראשית ז,ב).

הדור של נוח האמין שהקב"ה ברא את העולם אבל חשבו שלאחר הבריאה, העולם מתנהל מעצמו על פי המזלות והכוכבים.

נח לא היה שותף לאמונות של בני דורו.

כאשר נח הקריב את הקרבנות, הוא החזיר את העולם לשורשו והצהיר בזאת שהעולם שייך להקב"ה, גם לאחר בריאתו.

זהו דבר מהפכני ששינה את כל סדרי העולם.

נח הכיר בתכלית הבריאה: להעלות את החומר לשורשו ולהכיר במנהיגותו של הקב"ה על עולמו.

כמו שכתוב: " ובזה שהקב"ה אמר לנח לכתחילה להכניס שבעה כדי להקריב, גילה בזה רצונו בבריאה ונתגלה על ידי הקרבנות שעיקר העבודה היא מה שאדם מכיר כי העולם כולו של הקב"ה ובזה שהוא מקריב קרבן הוא מחזיר הכל לשרשו ולמקומו הראשון." (בית גנזי, נח דף ריט).

ניתן להבחין בשינוי הזה, בזמן המרד של דור הפלגה. כאשר הם רצו להילחם בהקב"ה כביכול, כי הם קיבלו את העובדה שבורא עולם מנהל את העולם גם לאחר בריאתו.

עכשיו נענה לשאלות שלנו.

סרטון: פסח בצל הקורונה, מה המסר?

פסח בצל הקורונה, מה המסר?

פרשת שבוע: פרשת ראה - מי בחר בהר הבית, האדם או הבורא?

פרשת ראה תשע"ח

גיליון מס 341  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מי בחר בהר הבית, האדם או הבורא?

לאורך ספר דברים ישנו ביטוי שחוזר 19 פעמים, מפרשת ראה עד פרשת כי תבא: המקום אשר יבחר ה'.

לפי הפשט מדובר במקום בית המקדש בירושלים: הר הבית.

נביא מספר פסוקים לדוגמא:

 יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ- (דברים יב,ח)

טז,ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, (דברים טו,ו) 

יז,ח וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ. (דברים יז,ח) 

כו,א וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (דברים כו,א)

אנחנו יודעים עד כמה התורה חוסכת במילים, באותיות או אפילו בתגים שמעל האותיות.

מה המשמעות של הביטוי הזה?

מדוע הוא כתוב בלשון עתיד "אשר יבחר" כאשר הקב"ה ברא את העולם מאבן השתייה הנמצאת בלב קודש הקודשים  מתחת לארון הברית.

כמו שכתוב בתלמוד ירושלמי: " אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה אבן שתייה שממנה הושתת העולם." (תלמוד ירושלמי דף כז,א פרק ה הלכה ג).

הר הבית נבחר על ידי הקב"ה לפני בריאת העולם, כאשר אדם הראשון הקריב שם קרבן ואחריו נח ובהמשך האבות.

כמו שמובא ברמב"ם בהלכות בית הבחירה: "ומסורת ביד הכול, שהמקום שבנה בו דויד ושלמה המזבח בגורן ארוונה--הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נוח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל.  ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן, ומשם נברא; אמרו חכמים, אדם ממקום כפרתו נברא. (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה ב').

פרשת שבוע: פרשת צו שבת הגדול- מי צריך קרבנות?

פרשת צו שבת הגדול תשע"ח

גיליון מס 328  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                  

מי צריך קרבנות?

לאחר סיום ספר שמות המתאר באריכות את בנין המשכן בא אחריו, ספר ויקרא העוסק בדיני הקרבנות.

ננסה להבין את המשמעות של הקרבת הקרבנות בעזרת דברי המהר"ל בספרו גבורות ה'.

כאשר הקב"ה ציווה אותנו לבנות את המשכן, הוא עשה את הצעד הראשון. בנין המשכן הינו הסימן לכל העולם שהשכינה שורה בישראל.

אחרי הקמת המשכן הקב"ה מצפה מאיתנו להחזיר לו באותה מידה בעזרת עבודת הקרבנות.

מובא במדרש תנחומא שהקב"ה מצפה מבריאת העולם שנבנה לו בית.

כמו שכתוב: " אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ(בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ........ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״‎ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן. " (מדרש תנחומא נשא, סימן טז).

המהר"ל מפרש את משמעות הקרבנות הבאים לאחר בנין המשכן כחזרת הנברא-העלול אל הבורא-העילה.

כמו שראינו במדרש, העילה-הקב"ה מתאווה להיות עם העלול-ישראל.

הקרבן מבטא את השבת העלול אל העילה. כאשר אין מציאות כלל לעם ישראל ללא דבקות בהקב"ה.

פרשת שבוע: פרשת משפטים שקלים- השקלים מסמלים את החירות

פרשת משפטים שקלים  תשע"ח

גיליון מס 325  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                        

השקלים מסמלים את החירות

פרשת שקלים חלה לרוב בזמן פרשת משפטים. ננסה למצוא קשר בין שתי הפרשיות בעזרת ה"שם משמואל".

פרשת משפטים מתחילה עם דיני עבד עברי. כמו שכתוב:  כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם (שמות כא,ב).

מדוע התורה משתמשת בתואר "עברי" ולא בשם "ישראל"?

התואר "עברי" מופיע לראשונה אצל אברהם אבינו. לפי המדרש הפירוש הוא, שאברהם אבינו מעבר אחד של הנהר ושאר העולם נמצא בעבר השני.

אברהם אבינו היה יחיד בדורו שהאמין בבורא עולם בניגוד לשאר העולם. 

כמו שכתוב: "ויגד לאברם העברי, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, ר' נחמיה אמר שהוא מבני בניו של עבר, ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי, והוא שוכן באלוני ממרא" (בראשית רבה מב,ח).

המהות של ישראל היא להיות חופשי, בן חורין ולא עבד. המציאות של עבדות מוגבלת בזמן, לתקופה של שש שנים בלבד, כאשר בשנה השביעית הוא צריך להשתחרר.

ה"שם משמואל" מתבסס על הזוהר הקדוש וכתב שהמילה "עברי" רומזת על שורש עם ישראל שבא מעולם הפנימיות והחירות.

כמו שכתוב: " ושם עברי הוא על שם עבר הנהר, והשם ההוא מורה על מהות ישראל שהם פנימיות ומעולם החירות ולכן לא נמצא אצל עבד עברי שעבוד לעולם." (שם משמואל, שמות שנת תרע"א דף ה).

נראה לומר, מכאן ניתן להבין מדוע יהודים הובילו מהפיכות לאורך כל ההיסטוריה.

בתחום הממשל, הכלכלה, המדע, התרבות תמיד נמצאים יהודים שמחוללים שינויים דרמטיים נגד הזרם והרוב של אותה תקופה.

השאיפה לחירות ולחופש נמצאים עמוק בטבע שלנו, בנשמה שלנו.

נתינת מחצית השקל מבטאה את החירות של עם ישראל ובזכות זה הוא יכול להביא קרבנות ציבור.

פרשת שבוע: פרשת ראה- הקרבנות שווים לצדקה

פרשת ראה תשע"ז     

גיליון מס 312 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                         

הקרבנות שווים לצדקה

 נושא נתינת הצדקה מופיע בהרחבה בפרשת ראה.

ננסה לגלות קשר בין מצוות צדקה ועבודת הקרבנות בירושלים.

ראשית נביא את דברי רבנו בחיי על מצוות צדקה. הקב"ה מצווה אותנו לעזור לעני ולספק את מחסורו, כמו שכתוב:  נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ:  כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ  (דברים טו,י).

נביא את דברי הספרי המפרש את כפילות הלשון של הפסוק: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ.  כאשר אדם נותן צדקה לעני הקב"ה יגדיל את ההכנסות של הנותן כדי שיוכל לתת שוב צדקה, אפילו מאה פעמים לאותו האדם.

הנתינה גוררת את הנתינה וברכת השפע מאת ה'.

יוצא מכאן שהשפע והברכה חלים על כל מי שנותן צדקה.

הצדקה מביאה צדק בעולם, כך שהעושר מתחלק בין כולם והעולם מתקיים.

יש מימד נוסף למצוות צדקה כאשר עיקר קיומה הינו בארץ ישראל. לכן שלוש פעמים המילה "ארץ" מופיעה בתוך חמישת הפסוקים העוסקים במצוות צדקה.

כמו שכתוב: ז כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, ......  יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. (דברים טו, פסוקים ז-יא).

רבנו בחיי מפרש שמצוות צדקה מתקיימת בשלימותה בארץ ישראל, למעשה כמו כל שאר המצוות.

הצדקה מביאה צדק ושפע לעולם.

ישעיהו הנביא מכנה את ירושלים: עיר הצדק.

כמו שכתוב: וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה  (ישעיהו א,כו). 

כאשר בית המקדש בנוי על מקומו הוא מביא שפע גדול לישראל ולאומות העולם.

כמו שמובא בתלמוד בבלי: "ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב" .  (בבא בתרא כה ע/ב).

יש מדרש רבה מפורסם הרומז לקשר בין הקרבנות ובין הצדקה.

המדרש לומד מישעיה שקרבנות התמיד מביאים צדק וכפרה מיידית לכל תושבי ירושלים.

כמו שכתוב: "אמר ר"י בר סימון מעולם לא היה לן אדם בירושלים ובידו עוון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות שביום שנאמר: צדק ילין בה (ישעיה א,כא) " (במדבר רבה כח, כא ורש"י בישעיה א,כא).

נראה לומר שהקרבנות הם כמו מעשה צדקה כלפי הקב"ה, מעין הכרת הטוב עבור כל מה שהוא נותן לנו.

כאשר מקריבים קרבנות אנחנו מקיימים את רצון הבורא. כתוצאה מזה הוא מתפרסם בעולם לעיני כולם ומשרה את שכינתו בעולם הזה.

הקרבנות באותה מדרגה של הצדקה. המילה צדקה מרכובת משני חלקים: צדק ה'.

פרשת שבוע: פרשת נח - נח מציל את עתיד העולם

פרשת נח תשע"ז

גיליון מס' 282 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

נח מציל את עתיד העולם

פרשת נח מסמלת התחלה חדשה עבור העולם. לאחר שהאנושות לא התנהגה כראוי, הקב"ה הביא את המבול כדי לתקן את העולם.

המים שירדו במשך ארבעים ימים ניקו את הארץ מכל החטאים ומכל הגשמיות שהתגברה על הרוחניות ושלטה בעולם. למים יש כח מיוחד המסוגל לטהר ולזכך דבר טמא. לכן אנחנו טובלים במקווה כדי לטהר את עצמנו או מזים על אדם טמא מת מים חיים מהולים עם אפר פרה אדומה כדי לבטל את טומאתו.

בעל ה"שם משמואל" מעלה שאלה: אם מי המבול באו לזכך את הארץ, איך הקב"ה יטהר את העולם בעתיד אם האדם יחזור ויקלקל אותה במעשיו?

מדוע הקב"ה הבטיח שלא יעשה מבול לעולם? כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (בראשית ח,כא). 

התשובה נמצאת במעשה של נח כאשר הקריב קרבן לה' מיד לאחר צאתו מן התיבה.

בהתאם לסמיכות הפסוקים הוא לא חיכה לשום סימן מן השמים או ציווי אלוקי, הוא הבין שאם הקב"ה ביקש ממנו לקחת יותר מזוג בהמות טהורות עליו להקריב אותן לה'.  כמו שכתוב: יח וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.......  כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַה'; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ (בראשית ח,יח-כ). 

בנית המזבח והקרבת הקרבנות גרמו להקב"ה נחת רוח. ה"שם משמואל" מביא את דברי הזוהר הקדוש המסביר מדוע נח נקרא צדיק, בזכות זה שהוא איחד את השמים ואת הארץ. הקרבן של נח פעל לקירוב בין השמים המסמלים את הרוחניות לבין הארץ המסמלת את הגשמיות.

בתוך המילה "קרבן" ניתן למצא את השורש "קירוב". בזכות נח שהגביר את הרוחניות בעולם, הקב"ה הבטיח שלא יחריב שוב את העולם.

כתוצאה מהקרבת הקרבנות, הקב"ה לא יתן לעולם להתקלקל עד כדי כך שלא ניתן יהיה לתקן אותו אלא על ידי מבול.

המדרש רבה מסביר את המשמעות של השם נח.

השם "נח" רומז לכך שהוא גרם נחת רוח להקב"ה בזמן בנית המזבח והקרבת הקרבנות לאחר המבול.

כמו שכתוב: "רבי אליעזר אמר: (נח) לשם קרבנו נקרא, שנאמר וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ (בראשית ח) " (מדרש רבה בראשית כה, ב).

אם מסתכלים על מבנה הפסוק, אנחנו מוצאים את התשובה הזאת בצורה ברורה. הפסוק שבו הקב"ה מבטיח שלא יוסיף להחריב את העולם מתחיל בשביעות רצון שלו מפני התנהגות נח כאשר הוא הביא את הקרבנות. כמו שכתוב: וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם ... (בראשית ח,כא). 

הקב"ה הריח כביכול את עשן העולות שהוא דבר רוחני, כתוצאה מזה הוא יכול להבטיח שהעולם לא יחרב בעתיד. אם האדם הבין את משמעות הקרבת הקרבנות ומקריב אותם בפועל אז העולם לא יוכל להתקלקל כמו בתקופת דור המבול.

"וזה הפירוש לשם קרבנו נקרא (בראשית רבה כה), דזה נח איש צדיק שאחיד בשמיא וארעא שלא יתקלקלו עד שלא יהיה מרפא חס ושלום." (שם משמואל בראשית שנת תרע"א דף מב).

ראינו במאמר הקודם על פרשת בראשית (מאמר 281 שנת תשע"ז) את המאבק הקיים בין כוחות הגשמיים כנגד בחינת האשה לבין כוחות הרוחניים כנגד בחינת האיש. איזון העולם ושלמותו מתקיים כאשר האיש והאישה מחוברים, מאוחדים וחיים בשלום בית.

וידאו: פרשת פינחס: המבחן של מנהיג ישראל: קרבן התמיד

פרשת שבוע פרשת שמות - עבודת פרך היא עבודת הקרבנות

פרשת שמות תשע"ו

גיליון מס' 250 מאת שמואל בן חמו 

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                        

עבודת פרך היא עבודת הקרבנות

מדוע בני ישראל השתעבדו בעבודות פרך?

למה אנחנו מתקשים לבנות בית לה'?

פרשת שמות מציינת את תחילת השעבוד הפיזי של בני ישראל. מצרים ופרעה מעבידים את ישראל בצורה קשה ולא אנושית.

כשמתבוננים בפסוקים עצמם השעבוד מתואר בצורה משונה כאשר מטרתו איננה רווח כספי של עבודה חינמית אלא דבר אחר.

המצרים משעבדים את ישראל במטרה לשלוט עליהם בצורה מוחלטת ולמעשה להילחם נגד הקב"ה.

המצרים נלחמים נגד הקב"ה דרך עם ישראל. הם מתנגדים בכל כוחם להתרבות עם ישראל ומונעים ממנו פריה ורביה.

הם מתישים את הגברים, מרחיקים אותם מנשותיהם על ידי עבודה בשדה ולבסוף הורגים את ילדיהם. ברכת ה' לאדם היא פריה ורביה. (ראה מאמר על פרשת בראשית תשעו). התורה משתמשת בפעלים שונים לגבי התרבות בני ישראל. כמו שכתוב: רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.......  יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א, ט-יב).

כמו שהמצרים מנסים להגביל את בני ישראל, הקב"ה עושה בדיוק ההיפך ועם ישראל מתרבה עוד יותר: כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ

המצרים רוצים לצמצם את השפע של ישראל לכן הם מעבידים אותם בעבודות בניה דווקא. (ראה מהר"ל גבורות ה' פרק טו).

מדוע המצרים אינם רוצים יותר עבדים ומנסים לצמצם את גודל עם ישראל?

הפסוק המתאר את קושי השעבוד ועינויי בני ישראל מעלה שאלות רבות: וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם בְּפָֽרֶךְ:  (שמות א,יד).

למה המילה עבודה חוזרת ארבע פעמים? למה לציין את אופי העבודה בחומר ובלבנים? מה משמעות הביטוי עבודה בשדה? מה פירוש המילה פרך?

ראשית נביא את הספר "ארחות צדיקים" בנושא התשובה. הוא מכוון את האדם שרוצה לחזור בתשובה להביע את צערו על ידי מעשים ועינויים.

למשל אם האדם קבע לעצמו צום הוא צריך להתכוון כאילו ערך את המזבח. בנוסף לכך, הסיר שלא העמיד על האש יחשב כאש של המזבח והדם שפחת בגופו כנגד זריקת הדם על המזבח. לבישת בגדים פשוטים היא כנגד לבישת בגדי הכהונה.

הוא ממשיך ומפרט את כל העינויים שהגוף עובר כנגד עבודת הקרבנות בבית המקדש. " וכשיבכה על פשעיו ויתענה, יאמר: דמעותי יכבו חרון אפע, ותשובת מעשי ישיבו אפך ממני, וערך שולחני אשר [לא] ערכתי יחשוב כמזבח ערוך, והסיר אשר לא הצגתי על גחלים - כאש תוקד על מזבחך, ואת חסרון דמי יכפר כדם על קרנות המזבח, ומעוט חלבי - כחלב אמורים, וקול בכיי - כקול שירים משוררים, וריח רעבון נפשי - כריח הקטרת, וחלשות איברי - כנתחי קרבן, ושברון לבי יקרע הספרים שכתובים בהם עונותיי, ושנוי בגדי החמודות - כבגדי כהונה, ומניעת רחיצה - כקדוש ידים ורגלים, ותשובותיי ישיבוני אליך, כי נחמתי על רע מעללי שעשיתי, ולא אשוב להרע לפניך".(ארחות צדיקים שער התשובה דף ריז).

פרשת שבוע: פרשת וישלח - יעקב אבינו: מחבר העולמות

פרשת ויצא תשע"ו

גיליון מס' 244 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                 

יעקב אבינו: מחבר העולמות

בפרשת ויצא, יעקב אבינו הולך לכיוון חרן ויוצא מארץ ישראל. הקב"ה סיבב את הכל כדי שיעקב אבינו יעלה להר המוריה וישכב שם.

רש"י מפרש שכאשר איש צדיק עוזב מקום מסויים, חסרונו מורגש ומשאיר רושם. כמו שכתוב: "...אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה..." (רש"י, בראשית כח,י).

מדוע התורה אינה משתמשת באותה לשון- ויצא יעקב מבאר שבע הרומזת לחיסרון של הצדיק עם אברהם אבינו או יצחק אבינו?

מדוע הקב"ה אילץ את יעקב אבינו לבא להר המוריה וללון שם?

מה הרמזים המסתתרים בפעולות הרבות שיעקב אבינו עושה בהר הבית?

ננסה ליישב את השאלות האלה באותה הדרך.

נקדים ונזכיר את דברי התלמוד, הקורא לבית המקדש על שם יעקב אבינו. כמו שכתוב: " ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" ( פסחים פח, ע/א).

יוצא מכאן שיעקב אבינו הרגיש קרבה מיוחדת למקום המקדש ולבית המקדש עצמו.

נראה לומר שהוא המשיך את מסורת האמהות- שרה ורבקה שהקימו מעין משכן באוהלם. הניסים שהתרחשו באוהל שרה אמנו מזכירים את המשכן: ברכה בעיסה כנגד לחם הפנים, הענן כנגד השכינה שמעל המשכן והנרות כנגד מנורת הזהב. (ראה בהרחבה מאמר של תשס"ז על פרשת חיי שרה).

יעקב אבינו מתואר כ-איש תם יושב אוהלים. (בראשית כה,כז). הכוונה שהוא יושב באוהל של מטה וגם באוהל של מעלה.  

רבנו בחיי מפרש את השימוש בלשון רבים בפסוק- "יושב אוהלים", כי הוא יושב באוהל של מעלה ובאוהל של מטה. כמו שכתוב: "ועל דרך הקבלה ישב אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, שכבר ידעת שצורתו של יעקב חקוקה בכיסא בכבוד.." (בראשית ר' בחיי כה,כז).

נראה לומר שהוא היה חי בקדושה ובטהרה כה גבוהה שהוא הפך את ביתו לבית מקדש ממש. מהותו של יעקב אבינו מתאפיינת בחיבור בין השמים ובין הארץ. וזאת בדיוק התכונה של בית המקדש והר הבית המהווים בית ה' ומקום של שכינה בעולם הזה.

עכשיו ניתן להבין מדוע יעקב אבינו היה צריך לבא להר המוריה ולישון שם. הרי זה לא מכובד לישון במקום של שכינה!

יעקב אבינו כינה את הר המוריה  בית ה'. כאשר יש קרבה בין אנשים אז ישנים אצלם. נראה לומר שכך היה עם יעקב אבינו כביכול.