פרשת דברים- ט' באב תשע"ח
גיליון מס 339 מאת שמואל בן חמו
לקבלת
מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
להחזיר את הגבירה למקומה!
תקופת בין המצרים הינה תקופה קשה לעם ישראל. למרות זאת, יום
תשעה באב הינו גם יום של תקווה וגילוי חיבה מצד הקב"ה.
כתוב בתלמוד בבלי, כאשר הגויים נכנסו להיכל ולקודש הקדשים
הם ראו שהכרובים מחובקים זה בזה.
כמו שכתוב: " אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל
ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה
יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר {איכה א-ח} כל מכבדיה הזילוה כי ראו
ערותה:" (תלמוד בבלי, יומא דף נד ע/ב).
כאשר הכרובים מחוברים, זהו סימן של קירבה בין ישראל ובין
הקב"ה. (ראה מסכת בבא בתרא דף צט ע/א).
קשה להבין שבזמן חורבן בית המקדש, בזמן שפל של עם ישראל,
הקב"ה מגלה את חיבתו לישראל?
הפרשיות האחרונות של ספר במדבר שאנחנו קוראים בשלושת
השבועות עוסקות בדיני נחלות, מעשה פנחס, ברכות בלעם, קרבנות המועדים, דרישות בנות
צלפחד, דיני ירושה, חלוקת הארץ לפי השבטים, דין ערי מקלט, מלחמה וכיבוש עבר הירדן
והכנה לכניסה לארץ ישראל.
האם יש קשר בין הנושאים האלה וימי בין המצרים?
נענה לשאלות האלה בעזרת מאמר של בעל ה"בית גנזי"
על פרשת פנחס וכך נבין את משמעות ימי בין המצרים.
ראשית נבהיר את מהות הקשר של ישראל עם הקב"ה. בני
ישראל נחשבים כבנים כלפי הקב"ה.
הבנים יורשים את אביהם באופן אוטומטי ללא קשר להתנהגותם. כך
עם ישראל ביחס להקב"ה. כמו שכתוב: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (דברים
יד,א).
גם כאשר עם ישראל חוטא הוא עדיין נחשב כיורש של ה'.
האהבה של האבא מבטלת את כל החטאים של הבן.
הקרבה שלנו להקב"ה באה מדין ירושה.
הגויים מנסים לאורך כל ההיסטוריה להרחיק אותנו מהקב"ה
ואפילו להחליף אותנו.
זה מה שהיה עם ניסיון של בלעם להכשיל את בני ישראל עם בנות
מדין. המטרה היתה להעמיד את השפחה- כזבי בת צור במקום הגבירה-אשתו של זמרי בן
סלוא, נשיא שבט שמעון.
כאשר נשיא שמעון ביקש להתחתן עם נסיכת מדין, למעשה הוא ניסה
להכניס את הגויים בתוך עם ישראל כדי שיהיה להם מעמד זהה כלפי ה'.
זהו חילול ה' גדול מאוד, כאשר בני ישראל מוותרים על מעמדם
של בנים לטובת הגויים.
כמו שכתוב: "גברת הבית כביכול מגורשת ממקומה ובאה במקומה
שפחה כי תירש גבירתה ואין לך עלבון וחרפה גדולה מזו...." (בית גנזי, פנחס דף
תתקע).
פנחס הפסיק את החילול ה' ותיקן את החטא. כאשר פנחס הרג את
זמרי ביחד עם המדינית הוא הוריד את השפחה הטמאה למעמדה הטבעי והחזיר את הגבירה
המסמלת את השכינה למקומה.
כתוצאה ממעשה הגבורה, פנחס זכה בכהונה ובחיי נצח.
למעשה, פנחס החזיר את בחינת הירושה לעם ישראל במדבר וגם
יבשר את הגאולה האחרונה.
כאשר השכינה והמלכות בגלות, הגויים מנסים לרשת את ישראל כמו
שראינו שהשפחה מנסה לרשת את גבירתה.
פנחס שהוא אליהו, יבשר את הגאולה כי הוא יחזיר את בחינת
הירושה והמלכות (בחינת בנים אתם לה') שנשכחה בתקופת הגלות הארוכה.
כמו שכתוב: "כמו שעשה מעשהו בראשונה להשיב לגילוי
הבחינה בנים וירושה כך יבוא בסוף ימיא להחזיר ענין זה שרק על ידי כך תבוא
הגאולה...... אותה בחינה שהתחילה על ידה גאולת מצרים על ידי החזרת בחינת בנים כך
תהיה לעתיד לבוא תחילת הגאולה על ידי אליהו הוא פינחס ומשיח בן דוד ימשיך.."
(בית גנזי, פנחס דף תתקעא).
מכאן ניתן להבין את משמעות הכרובים שמעורין זה בזה בזמן
חורבן בית המקדש. הקב"ה רוצה למסור לנו שלמרות החטאים ועונש הגלות, הוא ממשיך
לאהוב אותנו כמו בן ומידת הירושה לא תתבטל לעולם מישראל.
ימי בין המצרים באים לעורר בנו את בחינת הירושה שנשכחה לאחר
חורבן בתי המקדש והגלות.
עכשיו ניתן להבין את החוט המקשר בין הפרשיות של סוף ספר
במדבר. כולן עוסקות בנושאים הקשורים לירושה: ירושת ארץ ישראל, ירושה בתוך המשפחה,
מעשה פנחס שגירש את השפחה, בנות צלפחד בקשו נחלה בארץ ישראל גם לנשים, ברכות בלעם
שניסה להחליף את ישראל, כיבוש וחלוקת הארץ.
נושא הקרבנות החג המופיע בסוף פרשת פנחס רומז על ימי החגים
העתידים להחליף את ימי האבל, כמו שכתוב בזכריה הנביא: כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת,
צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי
יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים;
וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ. (זכריה ח,יט).
זה לא דבר חדש שהגויים רוצים להחליף את ישראל.
הערבים היושבים בתוכנו רוצים לרשת את הארץ, לאורך כל הדורות
הגויים ניסו לבנות את בתי העבודה זרה שלהם על מקום המקדש, בלעם רצה לפגוע בישראל
במקום להנהיג את אומות העולם.
ימי בין המצרים והחורבן באים להזכיר לנו את המעמד
שהקב"ה נתן לנו כבנים שלו.
אסור לנו לפספס את הנקודה הזאת שחזרה לאורך הפרשיות שראינו
בסוף חומש במדבר.
הגאולה יכולה לבוא לדור שכולו זכאי או כולו חייב, זה לא
משנה!
הקב"ה לא יעזוב את בניו ולא יבטל את ירושתם.
בע"ה נזכה לבנות בקרוב מאוד את בית המקדש השלישי וכך
נראה לכל הגויים שהגבירה חזרה למקומה והשפחה גורשה מפניה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה