ימי בין המצרים- תשעה באב: המלך מחכה לנו, עלינו להכריע

 ימי בין המצרים- תשעה באב תשפ"ב

גיליון מס 385  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

המלך מחכה לנו, עלינו להכריע

ימי בין המצרים, הם ימים מיוחדים בקשר שלנו עם הקב"ה.

האם יש קשר בין פרשיות השבוע שקוראים בימים האלה ותקופת בין המצרים?

מדוע קוראים את פרשת המועדים וקרבנותיהם מתוך פרשת פנחס?

מה מחבר את המלחמה במדין ומואב וחורבן שני בתי המקדש, מפרשת מטות?

מה המשמעות של פירוט כל מסעי בני ישראל במדבר מתוך פרשת מסעי?

למעשה, פרשיות השבוע רומזות על האופי המיוחד של ימי בין המצרים.

ניעזר במאמרים הנפלאים של בעל ה'בית גנזי' וה'שם משמואל' כדי ליישב את השאלות האלה.

ראשית נתחיל עם פרשת המועדים.

אם סופרים את הימים המפרידים בין י"ז תמוז ובין ט' באב, מקבלים 21 ימים.

כאשר סופרים את ימי החג במשך השנה, מקבלים גם 21 ימים, לפי הפירוט הבא: שבת, ראש חודש, 7 ימי פסח, יום חג השבועות, 2 ימי ראש השנה, יום כיפור ו 8 ימי סוכות.

בעל הספר 'אוהב ישראל' מפרש שהשורש של כל חגי ישראל נמצא בתוך 21 ימי בין המצרים. (ראה אוהב ישראל, פנחס סימן ו').

בעל ה'בית גנזי מרחיב ואומר שימי בין המצרים נחשבים כימים של דין לאור הצרות שקרו בימים האלה לעם ישראל.

אבל אם מתעמקים קצת, ההיפך הוא הנכון, ימים אלה הם ימים של חסד ורחמים במהותם, לכן הנביא זכריה מתנבא שהם יהפכו לימי שמחה וחג.

כמו שכתוב: כֹּה אָמַר ה' צְבָקוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם (זכריה ח,יט).

"כ"א ימים כנגד כ"א ימים טובים שיש בשנה להורות כי רק בחיצוניותם הם ימים של דין אבל בפנימיותם הם ימים של חסד ורחמים וכך עתידין להיות ולכן קורים בהם פרשת המועדים..." (בית גנזי, פנחס דף תתקעא).

ממשיכים במשמעות העמוקה של נקמה במדין על ידי משה רבנו.

כל מה שאבותינו עשו ופעלו, הכול היה מכוון עבור הדורות העתידיים, כדי לעזור לעם ישראל לגבור על כוחות הטומאה בעולם.

כך פעל משה רבנו כאשר לא המתין אפילו לא רגע אחד כדי להילחם במדין, כאשר ידע שזה יקרב את מותו.

כמו שכתוב: נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. (במדבר לא,ב).

ה'שם משמואל' מפרש שמדין ומואב מסמלים את כוחות הטומאה שהחריבו את בית ראשון ובית שני.

המהות של מואב היא התאווה לעריות וכל דבר חומרי. נראה להוסיף שהעם הזה נוצר מגילוי עריות בין לוט ובתו.

השורש של מדין הוא המחלוקת, הריב והמדון. שורש השם 'מדין' בא מהמילה 'מדון'.

כמו שכתוב: " מואב שהם פסולת קו הימין מושך לתאוה הוא קליפת חמור שהוא חומרי ביותר, ומדין שהם פסולת קו השמאל מושך לריב ומדון הוא קליפת שור המזיק והם תרין גזרין בישין,....." (שם משמואל, מטות שנת תרע"ה דף שצו).

עכשיו אפשר לקשר את מואב ומדין לחורבן שני בתי המקדש.

התלמוד בבלי נותן לנו הסבר על סיבת חורבן שני בתי המקדש. הראשון בגלל גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, ובית שני בגלל שנאת חינם.

כמו שכתוב: "מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב — מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. .........

תשעה באב- הבכי יכול להרוס או לבנות

פרשת דברים תשעה באב תשע"ט

גיליון מס 358  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הבכי יכול להרוס או לבנות

תקופת תשעה באב הינה קשה מאוד לעם ישראל שהתחילה עם חטא המרגלים. התאריך הזה, ט' באב לא הפסיק להכיל פורענויות לישראל במהלך כל הדורות, עד עצם היום הזה.

ננסה לחזור אחורה בזמן, לחטא המרגלים כדי להבין את שורש החורבן ומהותו.

הכל התחיל בבכי של בני ישראל כאשר הם ראו שהם לא יצליחו להיכנס לארץ.

כמו שכתוב: וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃

המדרש תנחומא מדייק שלא רק בני ישראל בכו אלא ראשי הסנהדרין הובילו את הסירוב לכיבוש הארץ.

כמו שכתוב: "וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיֹאמְרוּ אֲלֵיהֶם כָּל הָעֵדָה, אֵלּוּ סַנְהֶדְרָאוֹת" )מדרש תנחומא שלח לך יב).

כאשר אדם בוכה, הבכי מגלה את עומק נשמתו והאמת הפנימית שבתוכו. לכן בני ישראל נענשו על הבכי הזה כי הם גילו את מצבם האמתי באותו רגע של החטא.

לכן הקב"ה העניש אותנו בחומרה רבה, כמו שמובא בתלמוד. הקב"ה קבע שביום הזה יחרבו שני בתי המקדש.

כמו שכתוב:"וכתיב {במדבר יד-א} ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב''ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות חרב הבית בראשונה דכתיב {מלכים ב כה-ח} ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה' וגו'" (תענית כט ע/א).

מה מקשר את חטא המרגלים ובכייה כל העדה לחורבן שני בתי המקדש?

קרו צרות רבות במשך הדורות ביום הזה, מה משותף לכל האסונות האלה?

בני ישראל לא רצו לקיים מצווה לאומית ברמה הגבוהה ביותר: כיבוש הארץ ויישובה.

הם נענשו באותה מידה, כאשר מצוות עם מימד לאומי מובהק התבטלו יחד עם חורבן בית המקדש.

חורבן בית המקדש גרם לגלות, אובדן שלטון עצמאי בארץ ישראל, שעבוד לגויים וביטול המצוות הלאומיות.

עכשיו נראה איזה אירועים קשים נוספים קרו ביום תשעה באב.

המשנה בתענית אומרת שהעיר ביתר נכבשה ביום הזה עם מאות אלפי הרוגים, זה שבר את התקווה האחרונה של חידוש שלטון עצמאי בארץ ישראל לאחר חורבן בית שני.

ירושלים נחרישה כמו שדה שמם וללא חיים. (ראה מסכת תענית פרק ד, משנה ו).

נביא צרות נוספות שקרו בדורות מאוחרים יותר.

גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290, גירוש צרפת הגדול ב 1306, גירוש ספרד בשנת 1492.(מקור: WIKIPEDIA)

נראה לומר שהמשותף לכל האסונות האלה הוא שהם השפיעו על ההיסטוריה של כל עם ישראל ברמה הלאומית.

לפי העונש שהקב"ה קבע עבור חטא המרגלים ניתן ללמוד על התיקון הדרוש.

פרשת שבוע: פרשת דברים תשעה באב - להחזיר את הגבירה למקומה!

פרשת דברים- ט' באב תשע"ח

גיליון מס 339  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                        

להחזיר את הגבירה למקומה!

תקופת בין המצרים הינה תקופה קשה לעם ישראל. למרות זאת, יום תשעה באב הינו גם יום של תקווה וגילוי חיבה מצד הקב"ה.

כתוב בתלמוד בבלי, כאשר הגויים נכנסו להיכל ולקודש הקדשים הם ראו שהכרובים מחובקים זה בזה.

כמו שכתוב: " אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר {איכה א-ח} כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה:" (תלמוד בבלי, יומא דף נד ע/ב).

כאשר הכרובים מחוברים, זהו סימן של קירבה בין ישראל ובין הקב"ה. (ראה מסכת בבא בתרא דף צט ע/א).

קשה להבין שבזמן חורבן בית המקדש, בזמן שפל של עם ישראל, הקב"ה מגלה את חיבתו לישראל?

הפרשיות האחרונות של ספר במדבר שאנחנו קוראים בשלושת השבועות עוסקות בדיני נחלות, מעשה פנחס, ברכות בלעם, קרבנות המועדים, דרישות בנות צלפחד, דיני ירושה, חלוקת הארץ לפי השבטים, דין ערי מקלט, מלחמה וכיבוש עבר הירדן והכנה לכניסה לארץ ישראל.

האם יש קשר בין הנושאים האלה וימי בין המצרים?

נענה לשאלות האלה בעזרת מאמר של בעל ה"בית גנזי" על פרשת פנחס וכך נבין את משמעות ימי בין המצרים.

ראשית נבהיר את מהות הקשר של ישראל עם הקב"ה. בני ישראל נחשבים כבנים כלפי הקב"ה.

הבנים יורשים את אביהם באופן אוטומטי ללא קשר להתנהגותם. כך עם ישראל ביחס להקב"ה. כמו שכתוב: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (דברים יד,א).

גם כאשר עם ישראל חוטא הוא עדיין נחשב כיורש של ה'.

האהבה של האבא מבטלת את כל החטאים של הבן.

הקרבה שלנו להקב"ה באה מדין ירושה.

הגויים מנסים לאורך כל ההיסטוריה להרחיק אותנו מהקב"ה ואפילו להחליף אותנו.

זה מה שהיה עם ניסיון של בלעם להכשיל את בני ישראל עם בנות מדין. המטרה היתה להעמיד את השפחה- כזבי בת צור במקום הגבירה-אשתו של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון.

כאשר נשיא שמעון ביקש להתחתן עם נסיכת מדין, למעשה הוא ניסה להכניס את הגויים בתוך עם ישראל כדי שיהיה להם מעמד זהה כלפי ה'.

זהו חילול ה' גדול מאוד, כאשר בני ישראל מוותרים על מעמדם של בנים לטובת הגויים.

כמו שכתוב: "גברת הבית כביכול מגורשת ממקומה ובאה במקומה שפחה כי תירש גבירתה ואין לך עלבון וחרפה גדולה מזו...." (בית גנזי, פנחס דף תתקע).

פנחס הפסיק את החילול ה' ותיקן את החטא. כאשר פנחס הרג את זמרי ביחד עם המדינית הוא הוריד את השפחה הטמאה למעמדה הטבעי והחזיר את הגבירה המסמלת את השכינה למקומה.

כתוצאה ממעשה הגבורה, פנחס זכה בכהונה ובחיי נצח.

בין המצרים ותשעה באב: שלב אחרי שלב השכינה מתגלה

בין המצרים פרשת דברים תשע"ז     

גיליון מס 310 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

שלב אחרי שלב השכינה מתגלה

בתקופה של אבל וצער בעקבות חורבן בית המקדש אנחנו מתעודדים בעזרת דברי הנביאים הסתומים העוסקים בימי הגאולה.

יש מדרש נפלא המתאר את תהליך הגאולה ואת שלביה מתוך נבואות ישעיהו. המדרש תנחומא כתב שהקב"ה לא יגלה את שכינתו בבת אחת אלא בשלבים.

כך, העין האנושית לא תוכל להסתנוור ותתרגל לעוצמת אור השכינה.

כמו שכתוב: " דבר אחר, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. מפני מה כתיב כך? ללמדך שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת; שאם יגלה להם טובתו כאחת, ימותו כלם." (מדרש תנחומא דברים סימן א').

המדרש מתאר את שלבי הגאולה שלב אחרי שלב מתוך דברי הנביא ישעיהו.

כמו שכתוב: א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת.  ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה', הֲדַר אֱלֹקינוּ  (ישעיהו, לה,א-ב).

השלב הראשון של הגאולה יהיה כאשר ירושלים והר ציון ישמחו על מפלתם של הגויים: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה

השלב השני וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת ירושלים תפרח ותתבטל השממה של ימי הגלות.

השלב השלישי פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל,  המלבי"ם מפרש שהגיל והשמחה ישארו לתמיד ולא כתופעה חד פעמית בגלל הנסים שיתחדשו בארץ ישראל באופן תמידי.

כמו שכתוב:" ר"ל הגם שהגיל לא יצוייר רק בפעם הראשונה שהתבשר בשורה חדשה, היא תפרח תמיד מחדש בתמידות, ועי"כ יהיה לה גילה תמיד ע"י הנסים שיתחדשו בה תמיד" (מלבי"ם, ישעיהו לה,ב).

השלב הרביעי נוגע לבית המקדש כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ. עם ישראל יתן כבוד לבית המקדש הקרוי "לבנון" (ראה פירוש רש"י).

השלב החמישי הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה', הֲדַר אֱלֹקינוּ הקב"ה יחזיר את השכינה לציון וכל העולם יראה את כבודו.

כמו שכתוב: "אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר, "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה". ואחרי כן, "[וְ]תָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת". ואחרי כן, "פָּרֹחַ תִּפְרַח". ואחרי כן, "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ". ואחרי כן, "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹקֵינוּ" (מדרש תנחומא דברים סימן א').

  אולי ניתן לחבר את חמשת שלבי הגאולה המובאים במדרש תנחומא לשלבי תקומת ישראל הנוכחית.

השלב הראשון של שמחה רגעית של ניצחון על הנאצים ושותפיהם שהביא להקמת מדינת ישראל.

השלב השני המתואר כפריחה מחדש של ירושלים בא כנגד מלחמת ששת הימים והנסים הרבים שהתרחשו בה שהביאו לשחרור ירושלים והר הבית

בין המצרים תשעה באב: מי רוצה לשמור על ירושלים?

בין המצרים תשע"ו

גיליון מס' 273 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

מי רוצה לשמור על ירושלים?

תקופת בין המצרים היא קשה לעם ישראל. עלינו להתאבל על הגלות המרה וחורבן שני בתי המקדש. לעומת זאת הנביא זכריה מבשר לנו שימי הצום יהפכו לימים של שמחה. כמו שכתוב: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. (זכריה,ח,יט).

הרב חיים כהן "החלבן" לומד מדברי זכריה שאם ימי הצום של עכשיו יהפכו לשמחה גדולה זהו סימן שימים אלה מכילים אור מיוחד שנסתר כרגע.

המשך המאמר מבוסס על פירוש "טללי חיים" על חומש דברים של הרב חיים כהן.

אנחנו מתאבלים וחיים בעצב כאשר אנחנו מרגישים בחוסר גדול. ככל שנחשוב על החיסרון שלנו ומצטערים על כך מעומק ליבנו אזי אנחנו מעוררים בשמים כוחות שיפעלו למלא את החוסר הזה. לכן כתוב בתלמוד שכל מי שמתאבל על חורבן ירושלים יזכה להשתתף בימי השמחה שהם בנין ירושלים ובית המקדש.

כמו שכתוב: "וחכמים אומרים כל העושה מלאכה בט' באב ואינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה שנא' (ישעיהו סו) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה" (תלמוד בבלי תענית דף ל ע/ב).

למעשה האבל הוא הכנה ותפילה לעבר ימים של שמחה ושלימות. כאשר מתבוננים במה שחסר לנו אנחנו פועלים למלא את החסר. השמחה מבטאה את ההרגשה של שלימות והשגת המטרה.

כמו שכתוב בפרקי אבות: "בן זומא אומר:...איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד,א). האדם שאינו מרגיש את החוסר מוגדר כאדם עשיר ושמח.

האם זה הזמן לדרוש מהקב"ה את הגאולה השלמה ובנין בית המקדש השלישי? אולי אין מקום לדחוק את הקץ כמו שעשו המעפילים לאחר חטא המרגלים?

ה"חלבן" כתב שלאחר שמליוני יהודים הצליחו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה זהו סימן שהגלות המרה הסתיימה.

השואה היא הסימן של סיום עונש הגלות והתחלה של תקופה של  נחמה ופיוס בין ישראל ובין הקב"ה. " ברוך ה', סרה קללת הגלות, ריצינו את העונש הנורא, ודמם רבים נשפכו מאמתנו על כך.....כעת אנו בדור של נחמו נחמו עמי. על כן הדרישה לבית המקדש ולבניינו בדורנו, אינה עזות מצח, ובנין הארץ לחונן עפרה אינה חוצפה." (הרב חיים כהן טללי חיים, דברים דף קכז-ח).

לכן כל מי שעוסק ביישוב הארץ בכל חלקיה, קורא לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות את בית המקדש השלישי פועל נכון.

פרשת שבוע: פרשת דברים תשעה באב- לבנות ללא הגבלה ולשמוח עכשיו

פרשת דברים ותשעה באב תשע"ה

גיליון מס' 229   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לבנות ללא הגבלה ולשמוח עכשיו!

מדוע ביום חטא המרגלים נקבע יום אבל לדורות?

איך ניתן להפוך את יום תשעה באב ליום חג?

פרשת דברים חלה תמיד בסמוך לתשעה באב. בע"ה ננסה להעמיק ולהבין את המשמעות של יום תשעה באב.

מצד אחד זהו יום אבל לאומי ומצד שני זהו יום שמח ומלא תקווה.

ראשית, נשאל מדוע הקב"ה קבע את יום של חטא המרגלים כיום של בכייה לדורות? למה הקב"ה לא בחר בחטאים אחרים שאינם חמורים פחות כמו חטא העגל, מרד קרח ועדתו או חטא בנות מדין?

נראה לומר שחטא המרגלים שונה בתכלית משאר החטאים. עבודה זרה או גילוי עריות הם דברים מובנים שיש להתרחק מהם. אין צורך בהסברים עמוקים או חינוך מיוחד כדי להבין שאין לשמוע ליצר הרע השוכן בתוכנו. אלה מצוות לא תעשה וחובתנו להשמר מפניהם ולא ללכת אחרי היצר לתאוות הגשמיות הטמון בנו.

לעומת זאת מצוות כיבוש ארץ ישראל ובנין בית המקדש הן מצוות מעשיות הדורשות מאמצים רבים. יש להילחם  נגד אוייבים אכזריים היושבים בבתיהם ובערים בצורות.

בני ישראל צריכים למסור את נפשם כדי לקיים את מצוות כיבוש הארץ. בנוסף לכך לאחר הכיבוש יש להקים כפרים, ערים, חקלאות ולבסס שלטון בארץ הכבושה.

גם בנין בית המקדש אינו משימה פשוטה וקלה לביצוע. לאחר המלחמות הקשות של כיבוש הארץ, עם ישראל צריך להתאחד כאיש אחד ולהירתם למשימה לאומית חדשה של בנית בית לה' בירושלים.

יום תשעה באב נועד לחזק אותנו ולעודד אותנו לקיים את מצוות יישוב הארץ ובנין בית המקדש.

נראה לומר הסבר נוסף, כאשר לאורך כל הדורות עם ישראל התקשה לכבוש וליישב  את הארץ וגם לקיים את מצוות בנין המקדש.

איך להפוך ימים של צער לשמחה ?

פרשת דברים התשס"ו גליון 24

מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:parashathamikdash@gmail.com

איך להפוך ימים של צער לשמחה ?

 

בימים של צער בדרום ובצפון החלים בתקופת בין המצרים, בין חורבן ירושלים לחורבן בית המקדש, קוראים לכולנו לחזור ל"לב העולם"-עיר הקודש, וכך לזכות בראש שהוא בית המקדש השלישי .

שבת חזון הפותח את חומש דברים חל תמיד לפני תשעה באב. רבנו בחיי קורא לספר דברים, ספר של הגאולה האחרונה כאשר החומשים הקודמים מהווים שלבים הדרגתיים המכינים את עם ישראל, לקראת הגאולה.

סדר החומשים מכוון ומדויק כאשר כולם ביחד מהווים בנין אחד וקשר אחד, כמו שלבים של סולם שלא ניתן לעלות לראשה בלי לעבור את השלבים הקודמים.

ספר בראשית בא להורות לנו על האמונה בחידוש העולם ובהשגחה האלוקית, המובילים לשכר ועונש בעולם.

ספר שמות מגלה את שורש הייחוד שבעם ישראל בזכות האבות, לכן ספר זה מתחיל עם "ו" החיבור:"ואלה שמות..".

אחריו ספר ויקרא, העוסק בעניין הקורבנות המקשרים אותנו בקשר מיוחד עם הקב"ה, ומאפשרים לאדם לממש את הייחוד של ספר שמות ולהתקרב לה', המחדש את העולם בכל יום.

ספר במדבר, מדבר כולו על ארץ ישראל ובא אחר ספר ויקרא כדי לבאר לנו שאין קורבנות אלא בארץ ישראל, רק שחטא המרגלים הוא שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה.

ולבסוף הספר החמישי דברים, הכולל בתוכו את הגאולה העתידית שהיא תכלית העולם.

סדר החומשים רומז לנו על סדר האירועים לקראת הגאולה.

"כי החידוש סיבת היחוד, והיחוד על ידי הקורבנות, והקורבנות אין עיקרן אלא בארץ ישראל, וישראל אין להם שלמות בכל הזמנים כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלות" (רבנו בחיי דברים א' א').

נראה לומר לגבי היום: שכדי לזכות לארץ ישראל שהוא השלב האחרון לפני הגאולה, עלינו להקדים ולהכיר בייחודיות שלנו כעם ה' שקיבל את התורה; כעם מובדל משאר העמים, עלינו לממש את הקרבה המיוחדת לה', בהקרבת קורבנות במקום המקדש.

לאחר שחרור עול הגויים מעל צווארינו, ולקיום שלטון עצמאי ללא התחשבות באומות העולם (ספר שמות) וגם לאחר חידוש עבודת הקורבנות בהר הבית (ספר ויקרא) אז נוכל לכבוש את ארץ ישראל ולחיות בבטחה בחיפה,שדרות, ונהריה ... (ספר במדבר)דווקא בתקופה של בין המצרים עלינו להתחיל את ספר דברים הנותן לנו תקווה וציפייה לגאולה שלמה.

לא במקרה הותקפנו מהצפון יום לפני י"ז תמוז, יום בקיעת חומות ירושלים, זה אולי בא כדי לעורר את ליבנו לציון ולבית המקדש.

באותה שבת קראנו את ההפטרה הראשונה של שלושת הפורענויות בספר ירמיה: "מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ" (ירמיה א,י"ד).

אולם לעתיד לבוא, יהפוך הקב"ה את ימי האבל לשמחה, כדברי הנביא זכריה (ח',יט):"כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:

ר' שמואל מסוכוטשוב בספרו "שם משמואל" אומר שימי בין המצרים יהיו ימי חול המועד כי הם נמצאים בין שני ימים של קדושה: י"ז תמוז וט' באב.

ניתן להשוות בין חלקיו העיקריים של גוף האדם, הזמן והמקום.

החלקים החשובים בגוף האדם הם המוח והלב, וכנגדם בימי השנה: שבת ומועדים, ובעולם : המקדש וירושלים.

ירושלים היא לב העולם ומקום המקדש הוא עיקר ירושלים.

בי"ז תמוז הובקעה העיר ונלקח הלב מישראל, ובט' באב נחרב המקדש וניטל הראש מישראל.

לעתיד לבוא ימים אלו יהפכו למועדים, כך שראשנו ולבנו יוחזרו לנו, וכתוצאה מזה נוכל לבטל את האבל של ימי בין המצרים.

ה"שם משמואל" ממשיך ואומר שהראש רומז למלך מבית דוד והלב רומז לכהן הגדול.

נחזור לימי בניית בית שני בתקופת הנביא זכריה כאשר שאלו אותו, האם חייבים להמשיך לצום את ארבעת הצומות הלאומים שנקבעו זכר לחורבן, בזמן בניית בית המקדש השני ?

השאלה הנ"ל לכאורה בלתי מובנת; הרי ברור שאין מקום לזכור את חורבן של הבית הראשון באמצע בניין של הבית השני ! המלבי"ם מביא בשם הרי"א שבעה דברים שהיו חסרים בימים ההם.

1-השכינה הייתה חסרה בהשוואה לבית ראשון (5 דברים היו חסרים)

2-עם ישראל היו תחת רשות מלכי פרס וחששו מגירוש נוסף מהארץ.

3-לא היה קיבוץ גלויות כללי, שהרי רק 40000 עלו מבבל

4-ארץ ישראל לא נתנה את פירותיה כבתחילה

5-הגויים לעגו להם והשפילו אותם

6-הכותים החזיקו אז ברוב חלקי הארץ

7- לא היה להם מלך מבית דוד.

תשובתו של הקב"ה הייתה שהצומות לא מיועדים אליו, אלא לגרום לאדם לחזור בתשובה, לכן רצוי לבטל את ארבעת הצומות, וכך עשו. (מלבי"ם ,זכריה ז, ב-ג)

מה הדין לגבי היום?

מתוך שבעת הדברים המוזכרים לעיל רק שנים חסרים לנו כיום: השכינה במקדש ומלך מבית דוד.

האם עלינו להמשיך לצום לאור דברי המלבי"ם ?

בתקופה קשה זו של התקפות בצפון הארץ ובדרומה, עלינו לחזור עכשיו ללב של עם ישראל שהוא ירושלים כדי לזכות בראש, שהוא בית המקדש.

?על מה בוכים בתשעה באב

פרשת ואתחנן תשס”ז גיליון מס' 75
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

לחץ כאן להדפסת המאמר

על מה בוכים בט' באב?

מה המשמעות האמיתית של תשעה באב?
האם כל אחד מאיתנו יכול לקדם את בניין בית המקדש?

לאחר תשעה באב, עלינו לחשוב איך לעשות מעשה כדי לקרב את בניין בית המקדש. בעל ה"שפת אמת" מעלה שאלה קשה על המאמר הידוע מהתלמוד הירושלמי.
"כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו החריבו" (ירושלמי יומא ה).
ה"שפת אמת" מתקשה להבין, איך בית המקדש ראוי להיחרב בדורות של צדיקים עליונים?
הוא משיב ואומר, שכל הדורות שותפים בבניין בית המקדש השלישי. כאשר מעשים הטובים של כל דור ודור מצטרפים ומקרבים את הגאולה.
"כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בני ישראל להיות ראוין לגאולה" (שפת אמת דברים תרל"ד).
למעשה, תפקיד של כלל ישראל הוא לתרום לבניין בית המקדש. דור שלא מקדם את ענייני הגאולה כנדרש, נחשב לדור שבית המקדש נחרב בימיו. השפת אמת לא מסתפק בדברים כלליים המופנים לכלל ישראל, אלא גם דברים הנוגעים לכל אחד ואחד מאיתנו, כפרט.
"וכל אדם בפרט גם כן צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבניין בית המקדש".
כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש אמיתי, ולשאול את עצמו, מה הוא עשה למען בניין בית המקדש?

תשעה באב פרשת דברים ושבת חזון: למה לבכות על שממת הארץ

פרשת דברים תשעה באב תש"ע גיליון מס' 200
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
למה לבכות על שממת הארץ?
מה מסתתר בתוך דברי ישעיה הנביא, לקראת תשעה באב?
האם הקב"ה מצפה שנבנה מזבח עכשיו למען חידוש עבודת הקרבנות? ומי מונע זאת מאיתנו?

אנחנו קוראים את ההפטרה, בשבת שלפני תשעה באב מתוך ספר ישעיה. ההפטרה כל כך חשובה שאנחנו קוראים לשבת הזאת בשם מיוחד: "שבת חזון", לפי המילה הראשונה של ההפטרה.
כמו שכתוב: חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם (ישעיה א,א).
ננסה להבין את החשיבות של דברי הנביא ישעיה, דווקא לפני תשעה באב, ימים של זיכרון חורבן בתי המקדש.
ישעיה הנביא מתנבא על סיום מלכות יהודה וחורבן ירושלים, בתקופת בית המקדש הראשון.
הוא פותח בתוכחות על מידת הכפיות טובה של עם ישראל כלפי הקב"ה. כמו שכתוב: יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ישעיה א,ג).

בהמשך הפרק, ישעיה רואה את הגלות העתידית. סימני הגלות הינם: שממת ארץ ישראל, יישובים חרבים, אדמות חקלאיות (כלכלה לאומית) בידי הגויים ומקום המקדש שומם ללא מבקרים. כמו שכתוב: אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים : וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם (ישעיה א,ז-ח).
הנביא ממשיך בדברי תוכחה על עבודות המקדש שאינן רצויות על ידי הקב"ה ח"ו. הקרבנות, עלייה לרגל ושאר עבודות המקדש מבצעות אבל אינם מתקבלות בשמים.
כמו שכתוב: לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. (ישעיה א,יא).
למעשה הפרק הזה מפרט את כל סימני הגלות משממת הארץ עד חורבן בית המקדש דרך כלכלה בשפל.
נראה לומר שיש קשר בין שממת הארץ ומצב הכלכלי השורה בארץ ישראל ובין עבודות המקדש. בנוסף לכך סימני הגלות מהווים גוש אחד וקורים באופן סימולטאני.
אם הארץ שממה אז הקרבנות אינם רצויים. לעומת זאת, אם ארץ ישראל משגשגת מבחינה כלכלית והיישובים אינם שוממים או חרבים, זה סימן מובהק של סיום הגלות ועת חידוש עבודת הקרבות היגיע אף הוא.

על מה אנחנו בוכים בתשעה באב?
אולי על הערים השרופות? על הכלכלה הנשלטת על ידי הגויים? או על ירושלים הריקה מתושביה?
ברוך ה' אין טעם לבכות על כך. אדרבה, עלינו להודות על כך בחג העצמאות וביום שחרור ירושלים.
זאת אולי מידת הכרת הטוב המוזכרת בראשית דברי הנביא.
אנחנו בוכים על בנין בית המקדש השלישי.
לא טעיתי, אין אנו בוכים על החורבן בית המקדש אלא על חוסר אכפתיות למען בנין בית המקדש השלישי וחידוש עבודת הקרבנות.

מי מעכב את הקמת מזבח בהר הבית למען חידוש עבודת הקרבנות?
האם הגויים מעכבים אותנו?
בוודאי שלא, הרי אסור לנו להיעזר בהם בכל דבר הקשור לירושלים ובית המקדש. תפקיד הגויים הסתיים בכך שהם אישרו באו"ם את הקמת מדינת ישראל. לפני כשבעים שנה כתב הרב חרל"פ בספרו "מעיני הישועה דברי נבואה ממש. הוא חזה שירושלים-עיר הקודש תינתן לנו ישירות על ידי הקב"ה ללא תיווך של אומות העולם. למעשה כך קרה במהלך מלחמת ששת הימים. " ואמנם מיוחדת היא ירושלים עיר הקדש המקודשת כולה לשמים..., ועל כן לא תגע בה יד האומות, והיא תנתן ישר מידו של הקב"ה בלא שום אמצעי." (ראה בספר של הרב חרלפ מעיני הישועה פרק ס"ה דף קה).
האם הפוליטיקאים של היום מונעים את בנין המקדש?
לא ולא, אין לנו מה לצפות מהם כאשר הם מתרפסים מול הגויים ומנסים למצוא חן בעיניהם, ומזלזלים באינטרסים הלאומיים של ישראל.
האם צדיקי הדור שלנו אחראים לכך?
אין אני יכול לדון בכך, לכן אביא את דברי גדולי עולם. ה"אור החיים" הקדוש כותב שכאשר תלמיד חכם מגיע לשמים, הדבר הראשון שהוא נשאל עליו הוא: האם פעלת לבנין בית המקדש? אחריות מוטלת עליו לעורר את העם על ידי חזרה לארץ ישראל כדי לקרב את הגאולה. " והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', ..... והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלקי עולם ברוך הוא לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב:" (ויקרא כה,כה אור החיים על התורה).
לפי דברי "אור החיים" הקדוש, עלינו להתפלל כל יום ובמיוחד ביום תשעה באב, שצדיקי הדור ימלאו את תפקידם ויפסקו על בנית מזבח וחידוש עבודת הקרבנות לאלתר.

ברוך ה', סימני הגלות האחרים המובאים בדברי ישעיה הנביא אינם קיימים עוד. לכן עלינו להתרכז בנקודה האחרונה שהקב"ה מצפה לה למעלה מארבעים שנה, מיום שחרור ירושלים באייר תשכ"ז.
בע"ה נכוון בקינות תשעה באב על התעוררות אמיתית שתתורגם למעשים למען בנין בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אריה בן יעקב הכהן גלייך שלימד אותי את השפה ותיקן את שגיאותיי במשך שנים, יהי זכרו ברוך

פרשת שבוע: דברים אב: חודש ההתחלות

פרשת דברים תשס”ח גיליון מס' 126
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

אב: חודש ההתחלות
מה מסתתר באותיות המרכיבות את חודש אב?
איך לפעול היום, כדי להשכיח את זכר החורבן?

חודש אב הינו חודש המסמן התחלה חדשה. אנחנו רוצים לסיים תקופה של זכר חורבן בית המקדש, כדי להתחיל תקופה של גאולה.
האותיות המרכיבות את השם- אב, רומזות לתחילת האלף-בית. נראה לומר, שחודש אב מסמל את סוף הגלות ותחילת הגאולה.
על פי דברי חז"ל, המשיח נולד ב-ט' באב, בשיא החורבן. לכן יום הצום נקרא בשם, מועד.
האותיות של חודש אב, רומזות על ה"אבא שלנו" הנמצא בשמים. אבינו שבשמים, דואג לבניו כאשר הם נמצאים בגלות. מצד אחד, הקב"ה מכה אותנו ומחריב את ביתו שבירושלים. ומצד שני הוא מעודד אותנו, כאשר הוא מבשר לנו על לידת המשיח.
גלות עם ישראל מתחילה כאשר בית המקדש נחרב. לעומת זאת השעבוד לגויים, מסתיים כאשר עם ישראל חוזר לשלוט בארץ ישראל ובונה את בית המקדש.
ראינו לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, שיש קשר ישיר בין ריבונות על ארץ ישראל ובין בנין בית המקדש.
כאשר בני ישראל נכנסים לארץ עם יהושע, הם מלווים עם המשכן וכליו. דוד המלך בשיא תקופת מלכותו, הרגיש צורך לבנות בית של קבע להקב"ה. לאחר הרחבת גבולות הארץ, דוד המלך מחפש במרץ רב, את מקום המקדש, את הר המוריה.
בתקופת גלות בבל, העולים לארץ ישראל התחילו לבנות את בית המקדש השני, בסמוך להגעתם לארץ ישראל. בימי מרד החשמונאים נגד הרומאים, הדבר הראשון שהם עשו לאחר הניצחון, היה לחדש את עבודת הקרבנות ובנין בית לה'.
למעשה בית המקדש בנוי בהר הבית, מסמל את ריבונות עם ישראל על כל חלקי הארץ.
לכן אם נרצה לשלוט בארץ ישראל, עלינו ללמוד מאבותינו, ולפעול כמותם. זה הזמן, לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות את בית המקדש השלישי.

פרשת שבוע: דברים - תשעה באב למה לבכות, אם אפשר לבנות

פרשת דברים- תשעה באב תשס"ט גיליון מס' 172
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
למה לבכות, אם אפשר לבנות
האם תשעה באב הוא יום זיכרון או יום של תקווה ותיקון?

מדוע הגויים מונעים מאיתנו ליישב את הארץ וירושלים?
לקראת תשעה באב, עם ישראל זוכר ומתמלא געגועים לבית המקדש.
למה אנחנו מתגעגעים, בדיוק? הרי החברה המודרנית שבעה, ומלאה בכל טוב.
למרות תחושת האושר ושביעות הרצון, קיים צימאון גדול לדברים רוחניים. החברה הקרויה מודרנית, רחוקה שנות אור, מכל דבר רוחני.
בית המקדש ממלא תפקיד מרכזי, כדי לספק את הצרכים הרוחניים של העולם. הוא מסוגל לחולל שינויים מהותיים, בחיי היום יום שלנו.
בית המקדש, הינו מקום מפגש בין האדם ובין הבורא. הקב"ה ביקש מבני ישראל לבנות לו בית, מיד לאחר יציאת מצרים.
כמו שכתוב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה,ח).
הקב"ה לא חיכה לכיבוש ארץ ישראל וירושלים, כדי לצוות אותנו לבנות את המשכן.
לאחר שעם ישראל בנה את המשכן, מציאות העולם השתנתה.

כך מובא במדרש רבה על מגילת איכה: " זבדי בן לוי פתח (תהלים ס"ח) אלהים מושיב יחידים ביתה אתה מוצא עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היו יושבין בפני עצמן והשכינה בפני עצמה וכיון שנגאלו נעשו כולן הומוניא אחת וכיון שגלו חזרה שכינה בפני עצמה וישראל בפני עצמן הה"ד אך סוררים שכנו צחיחה איכה ישבה בדד." (איכה רבה פתיחתא אות כט).

פרשת שבוע: מטות להוריד את המחיצות המיותרות

פרשת מטות תשס”ח גיליון מס' 124
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

להוריד את המחיצות המיותרות
למה התורה אינה רואה בעין יפה את עניין הנדרים והשבועות?
האם יש מקום לבטל את האבל על חורבן בית הקדש?

פרשת מטות פותחת בענייני הנדרים והשבועות.
כאשר האדם מתחייב בקול, לעשות פעולה כלשהי או להיפך, אוסר על עצמו שימוש בחפץ, עליו לקיים את דיבורו. למוצא פי האדם יש כוח רב.
כמו שכתוב: אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַ-ה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. (במדבר ל,ג)
חז"ל אינם רואים בעין טובה, את מי שנודר נדרים או נשבע בשם ה', ללא צורך אמיתי.
ברוך ה', יש לנו תרי"ג מצוות. כאשר האדם נודר נדר, הוא מוסיף על עצמו מצוות נוספות. האדם כביכול, טוען נגד הקב"ה שאין מספיק מצוות בתורה.
התלמוד משווה את הנודר למי שבונה במה (בונה מזבח מחוץ להר הבית) בזמן איסור הבמות.
" דתניא ר' נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן " (נדרים כב/א). רבנו ניסים מפרש את דבריו החמורים של רבי נתן. הוא מסביר את חומרת הנדר בעזרת הקרבנות.
הקב"ה הורה לנו להביא קרבנות בבית המקדש בלבד, ואסר עלינו להוסיף מקומות חדשים להקרבת קרבנות. כאשר האדם נודר נדר לה', אז הוא אוסר על עצמו דבר שהוא מותר על פי התורה. לכאורה זה דבר חיובי, כאשר אדם רוצה לקיים מצוות רבות ככל האפשר. גם בניית במה מחוץ לירושלים, והקרבת קרבן להקב"ה הם דברים רצויים, לכאורה. לכן התלמוד הדגיש שזה דבר לא רצוי לפני הקב"ה. כמו שאסור לבנות במות מחוץ למקום המקדש, אז כדאי להימנע מלנדור נדרים.
יוצא מכאן, שיש קשר בין הנדר ובין הקרבן.
אמירת הנדר צריכה לכלול מילים מסוימות המעידות על כוונת הנודר. למשל אם הנודר אומר: "החפץ הזה כקרבן", הנדר תופס. (עיין מסכת נדרים י/א במשנה).
בדרך כלל הנדרים הם כלפי הקב"ה ובית המקדש.
הקרבן מסמל את הקדושה שבאה מכוח האדם, כאשר הוא מקדיש את רכושו להקב"ה. יש מקום לחשוב שטוב להוסיף גדרות כדי לא להיכשל במצוות עצמן. התורה אומרת לנו בצורה מפורשת, שאין להוסיף איסורים מיותרים על תרי"ג המצוות.
הנדר והשבועה משמשים כאמצעים כדי להתקרב להקב"ה.
הנדר פועל על חפץ ויכול לאסור אותו כלפי העולם. למשל, המקדיש לה' כיכר לחם, מייד לאחר מכן כיכר הלחם נאסר על כולם.
לעומת זאת השבועה משפיעה על האדם עצמו. למשל אם אדם נשבע בשם ה' לעשות מעשה. החיוב חל על הנשבע בלבד, על האדם.
נראה לומר שהשבועה והנדר הם שני דרכים להתחבר להקב"ה.
הנדר-המשפיע על חפץ, דומה לתהליך הקרבת הקרבנות או בנין בית המקדש. האדם מקדיש את רכושו החומרי, להקב"ה כדי שהחפץ יעלה בדרגת הקדושה ויזדכך.
השבועה באה כנגד השכנת השכינה בעולם הזה. כאשר האדם נשבע בשם ה', הוא מנסה לערב את הקב"ה בפעולותיו ובמחשבותיו. הנשבע רוצה לחזק את דבריו ולתת להם יותר תוקף, בעזרת שם ה'. תהליך זה דומה להשכבת השכינה על בנין אבנים, בעולם הזה.
אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים, המזכירה לנו את חורבן בית המקדש.
הרבה יהודים טובים מחמירים ומדקדקים בדיני האבלות השייכים לתקופה הזאת, ושוכחים את העיקר. עלינו לזכור את שורש המצווה ולא את המחיצות שחז"ל הוסיפו במהלך הדורות, כדי שנזכור לתמיד את ענייני המקדש.

העיקר הוא לזכור את החורבן כדי לעשות ולבנות את בית המקדש כאשר הדבר מתאפשר.
ה"בית יעקב" על התורה מסביר שהנדר בא להוסיף גדר ומשמרת על המצוות. אם מוסיפים יותר מדי גדרות, שוכחים את המצווה המקורית. זו הסיבה שהתורה אינה רואה בעין יפה את ענייני הנדרים. (עיין בית יעקב דף מט). לכן פרשת מטות חלה בימי בין המצרים-בין י"ז בתמוז ובין ט' באב.
הרבנים האוסרים לעלות להר הבית, מרחיקים את תלמידיהם מהתעסקות בדיני בית המקדש.

יותר קל לאסור דבר מאשר להתיר אותו. אבל עלינו מוטלת אחריות של אלפיים שנות גלות. מה שלא זכו אבותינו לראות, אנחנו זכינו ב"ה. ארץ ישראל מיושבת, ירושלים והר הבית נמצאים בשליטת עם ישראל. לכן עלינו לנצל את שלושת השבועות של אבל, להתבוננות בעניין חידוש עבודת הקרבנות ובנין בית המקדש.
נלמד מפרשת השבוע, לבטל את האיסורים והמחיצות המרחיקים אותנו ממצוות בנין בית המקדש.

נחזור לשורש המצווה של זיכרון חורבן בית המקדש. זיכרון החורבן מהווה הכנה מעשית לבנין בית המקדש השלישי.
אין לנו עניין להנציח את החורבן לשמו, אלא למען חידוש עבודת הקרבנות בהר המוריה וחיבור לשכינה.

החורבן מבשר על תחילת הבניין

פרשת דברים תשס”ז גיליון מס' 74
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
החורבן מבשר על תחילת הבנין

?"למה מתכוון משה רבנו במילים " אלה הדברים"
?למה יום תשעה באב מסמל תקווה גדולה לעם ישראל

חודש אב הינו תקופה קשה לעם ישראל, אבל בימים אלה ניתן גם לראות, התחלה של תקווה חדשה לעם ישראל.
השאלה איך אנחנו מסתכלים על חורבן בית המקדש. משה רבנו נותן לנו את המפתח כדי לראות ולהבין את עומק דברי ה'.
חומש דברים נכתב בידי משה רבנו, לכן הוא מובן יותר לשכל המוגבל שלנו. כתוב במדרש תנחומא : "שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון, במדבר כתיב אלה הדברים ובציון כתיב אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים" (מדרש תנחומא,דברים פרק א).
בעל ה"שם משמואל" (דברים תרע"ה) מפרש את המדרש בצורה נפלאה.
אנשי דור המדבר היו במדרגה מיוחדת והיו יכולים לראות מתוך חמישה חומשי התורה את שאר חלקי התורה. למשל הם למדו את התורה שבעל פה או דברי הנביאים, מתוך הרמזים המופיעים בתורה שבכתב.
כך מובא במסכת תענית דף ט/א, "מי איכא דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא" .
כל דבר, רמוז בתורה שבכתב. הראייה המיוחדת של אנשי דור המדבר נחסמה בגלל החטא, לכן אנחנו צריכים את הביאורים של התורה שבעל פה כדי להבין את התורה שבכתב.
זה בעצם מהות התלמוד, כאשר התנאים והאמוראים מנסים לשחזר את הפירושים הרמוזים בתורה שבכתב. יחידי סגולה כמו רבי עקיבא, זכו לראות מתוך הכתב את כל התורה כולה, כמו שכתוב: " שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות" (מנחות כט ע/ב).
משה רבנו רומז לבני ישראל את עניין הראייה בפסוק הראשון של ספר דברים: " אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר..." (דברים א,א).
המילה "אלה" מסמנת דבר שמצביעים עליו, והוא דבר גלוי וברור לכולם. משה רבנו התכוון בחומש דברים לגלות לעם ישראל לדורותיו את סודות התורה ללא רמזים. אבל לעתיד לבוא, כך כתוב במדרש תנחומא, הראייה של רבי עקיבא וחבריו תחול על כל אחד מישראל. לכן המדרש מביא את דברי ישעיה המדברים על פתיחת עינינו לאור, וביטול המכשולים, כמו שכתוב:
" אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים:" (ישיעיה מב,טז).
החושך של הגלות הארוכה והמכשולים המרחיקים אותנו מהקב"ה ייעלמו.
נראה לומר שעדיין עיני עם ישראל לא פקחו, בענייני הר הבית ובית המקדש.

הגלות הארוכה השפיעה עלינו ובנתה קירות גבוהים ואטומים מסביב להר הבית.
כל אחד רואה את מקום המקדש בצורה שונה.
יש כאלה שרואים בו רק את החורבן והחילול השם עקב השלטון המוסלמי בהר הבית.
חלק אחר בעם ישראל, אינו מרגיש קרבה מיוחדת להר הבית ומסתפק בחומה החיצונית של בית המקדש: הכותל המערבי.
קבוצה שלישית רואה את השכינה, ומתעלמת מהשלטון הארעי של המוסלמים, ושואפת בכל כוחה לחדש את עבודת המקדש כמו שכתוב ברמב"ם: "לפיכך מקריבין הקרבנות כולן, אף על פי שאין שם בית בנוי; ואוכלין קודשי קודשים בכל העזרה, אף על פי שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה; ואוכלין קודשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומה: שקדושה הראשונה קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא." (הלכות בית הבחירה ו,טו).
בימים אלה של געגועים לבית המקדש, עלינו לעשות מעשה ולהתקרב להקב"ה. חז"ל אומרים שבתשעה באב נולד המשיח.
לכן זהו יום של תקווה, ובלבד אם נתבונן בו בראייה הנכונה. בנוסף לכך ביום חורבן בית המקדש התלמוד כותב, שהכרובים היו מעורים זה בזה. (יומא נד/ב). זהו סימן של חיבה מצד הקב"ה ועלינו ללמוד מכך שמתוך החורבן מקימים את הבניין.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98



הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל