ראש השנה תשפב: מתגעגעים לחצוצרות

ראש השנה תשפ"ב

גיליון מס 377  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מתגעגעים לחצוצרות

אחד הסימנים המובהקים של השנה החדשה הינו, מצוות תקיעת שופר.

במסכת ראש השנה כתוב, שהיו תוקעים בשופר אחד ושתי חצוצרות בצדדים.

כמו שכתוב: "שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט, וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:" (מסכת ראש השנה פרק ג' משנה ג').

למעשה היו תוקעים בחצוצרות, בבית המקדש בלבד ולא בשאר המקומות.

כמו שכתוב: " לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת בִּלְבַד אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה׳ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה׳ הוּא דְּבָעֵינַן חֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר אֲבָל בְּעָלְמָא לָא:" (ראש השנה דף כז/א).

מדוע תוקעים בחצוצרות יחד עם השופר? מה תפקידן הייחודי של החצוצרות?

מדוע אין אנחנו תוקעים בחצוצרות מחוץ לבית המקדש?

ננסה ליישב את השאלות האלה מתוך פירושים של ה'שם משמואל' על ראש השנה.

השופר והחצוצרות מסמלים דברים מנוגדים. השופר מסמל את מידת היראה וההכנעה, כאשר בוכים לפני ה'.

החצוצרות מסמלות את מידת העליונות, סמל השלטון וגבהות הלב. תוקעים בחצוצרות לפני היציאה למלחמה, כדי לגבור על האויבים ולרומם את רוח החיילים.

איך שני ההפכים האלה, מתקיימים יחד בזמן קיום מצוות תקיעת שופר?

בית המקדש הינו המקום של ההפכים, בעולם הזה. הר הבית הינו מקום מיוחד שבו מתגלה השכינה בעוצמה הגבוהה ביותר.

לכן אפשר שיתקיימו בו זמנית, מידת ההכנעה (שופר) יחד עם מידת גבהות הלב (חצוצרות).

כמו שכתוב: "... וע"כ במצות שופר שבמקדש שתי חצוצרות מן הצדדין, והכל הוא מטעם שבמקדש הוא נעלה מכל הפכים ובכח האדם שמה להיות שתי המדות היינו הכנעה והגבהת לבו בדרכי ה' שתיהם אצלו יחד,..." (שם משמואל, ראש השנה שנת תרע"ב, דף טז).

נראה להוסיף, שבית המקדש בנוי מחומרים גשמיים כמו זהב, כסף, נחושת ואבנים. יחד עם זה, זהו מקום של השראת שכינה בעל רמת רוחניות הגבוהה בעולם.

נמשיך עם כיוון נוסף של תכונות השופר והחצוצרות.

השופר העשוי מקרן של איל מסמל את עולם בעלי החיים. התכלית של תקיעת שופר, היא להשכין את השכינה בעולם הזה.

בזמן תקיעת שופר, אנחנו רוצים להכניע את החלק הבהמי שבתוכנו כדי להשרות עליו קדושה.

לעומת זאת, החצוצרות העשויות מכסף מסמלות את עולם הדומם. בית המקדש העשוי מאבנים וכסף וזהב, מסמל את עולם הדומם.

כאשר תוקעים יחד, הן בחצוצרות, הן בשופר, אנחנו מכריזים על השראת השכינה במקומות הנמוכים מזוהים עם עולם הבהמי והדומם.

כמו שכתוב: " והנה ענין תקיעת שופר כבר אמרנו שהוא להמשיך הארה אלקית לתחתונים..... , וע"כ המצוה, והוא להמשיך קדושה אף לתקוע בשופר מבעל חי

לנפש הבהמית, .... אבל במקדש שהיתה המשכת קדושה עוד יותר אפי' לדוממים צריכין נמי חצוצרות הנעשה מדומם להמשיך קדושה והארה אלקית אפי' לדוממים בכלל ולנפש הדוממית שבאדם בפרט: " (שם משמואל, ראש השנה, שנת תרע"ג דף כז).

נמשיך ונביא הסבר נוסף על שילוב השופר והחצוצרות.

השופר והחצוצרות מסמלות 2 צורות של עבודת ה'.

השופר הוא ביטול הדעת של האדם כלפי הבורא, כמו הבהמה מול בעליו. כאשר האדם מבין את מקומו בבריאה.

לעומת זאת, החצוצרות מסמלות, קבלת גזירת המלך על ידי האדם, בלי שיצטרך לבטל את שכלו או דעתו. האדם נכנע לכוח עליון אבל לא מתבטל אליו.

כאשר עם ישראל מקיים את מצוות שופר, הוא מבטא את הביטול לבורא עולם, כתוצאה מזה כולם מתאחדים כאיש אחד.

העניין רמוז בקול היוצא מהשופר שהוא ללא מילים, ודומה לקול פשוט של בהמה הפונה לבעליו.

לכן, דווקא בבית המקדש שהוא בית ה'-מלך מלכי המלכים, ראוי לתקוע בחצוצרות ולא מחוץ להר הבית.

כמו שכתוב:"..., ונראה שחצוצרות רומזין למדה זו היפוך שופר גועה כבהמה, והנה המבין טעמו של דבר ואעפי"כ אינו עושה אלא מפאת מצות המלך והידיעה אינה תופסת מקום כלל ואחת היא לו אם יודע או לא, זה נקרא הוי' בהיכל אדני' שמצות המלך מקיפה על ...., והי' מקום יחוד הזה הוי' בהיכל אד' היתה המצוה בחצוצרות וקול שופר אבל לא בגבולין,..." (שם משמואל, ראש השנה, שנת תרע"ד דף לג).

ראינו 3 הסברים נפלאים שונים, אך משלימים על מהות תקיעת החצוצרות והשופר.

ניתן לראות עד כמה בית המקדש בעל תפקיד מרכזי בחיי היהודי בקיום המצוות בתמימות ובשלמות. בנוסף לכך, הדגשנו עד כמה בית המקדש חסר בחיים הדתיים שלנו אבל בעיקר בחיינו הלאומיים.

בע"ה, נתפלל יחד ונתבטל לשכינה, כך נתאחד לגוף אחד.

לאחר מכן נצליח להרגיש את החיסרון של בית ה' שאינו בנוי, ונפעל כאיש אחד למלא את החסר, ונבנה באהבה ובאחדות את בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אבי מורי יוסף בן שבה שנפטר ב ה' תשרי תשפ"א, אירן בת שבה שנפטרה ב-א' אדר תשפ"א, ולרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה. מזל טוב והרבה נחת לעמיחי ואשתו להולדת הבת: תמר.  

x