ספירת העומר תשפ"ב
גיליון מס 383 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מהו החופש האמיתי?
אנחנו בעיצומו של ספירת העומר, המחבר את חג הפסח לחג השבועות. אנחנו מתחילים לספור מליל שני של חג הפסח.
כמו שכתוב: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג,טו).
ה"חלבן" שואל, מדוע פוגעים בכבוד של חג הפסח כאשר מזכירים כבר ביום השני את החג הבא: חג שבועות?
מן הראוי היה, לחכות לסיום 7 ימי הפסח ולהתחיל לספור את הימים לקראת מתן תורה!
מה החיפזון, כאשר מזכירים את חג שבועות ביום השני של חג פסח?
מה הקשר הנסתר בין פסח לבין שבועות?
נביא את דברי הרב חיים כהן ז"ל המיישב את השאלות האלה, בספרו טללי חיים על פסח.
חג פסח הוא חג החירות המציין את סייום השעבוד הקשה במצרים. כל סימני ליל הסדר וקרבן פסח מסמלים את סוף העבדות ותחילת תקופה חדשה עבור עם ישראל.
הקרבן פסח, מסמן את שריפת העבודה זרה של מצרים בצורה גלויה וללא פחד מתגובה אלימה.
המצה, המרור, מצוות הסבה מציינים את טעם החופש.
האם חופש זה שקיבלנו בזמן יציאת מצרים מספיק לנו?
האם להיום עם חופשי ולא משועבד למצרים מגדיר את המהות של עם ישראל?
בוודאי שלא!
כאשר אני חופשי, זאת אומרת שאין לי אדון שאומר לי מה לעשות, ועלי לציית לו.
אבל, השאלה מה אני, כן? מה התכלית של חיי? למה אני שואף?
לכן, ביטול השעבוד אינו עושה אותנו עם חופשי.
הקב"ה תכנן עבורנו את השלב הבא, שהוא למלא אותנו בתוכן חיובי המשפר את העולם כולו.
קבלת התורה בחג שבועות, מציגה ייעוד ותכלית ברורה לעם ישראל: יציאה משעבוד פיזי וכניסה לממד רוחני בלתי מוגבל.
פסח הינו חג החירות והחופש ושבועות, הוא חג התורה המאירה את העולם בתוכן רוחני חיובי.
החירות, היא דבר פרטי ואישי בלבד. אנחנו שואפים להיות עבדי ה' ולא לחיות עבור עצמנו בלבד, אלא לעשות טוב לעולם.
כמו שכתוב: " זוהי המשמעות הנפלאה של ספירת העומר, שמיד ביציאה לחירות אנו מתחילים לספור אל מתן תורה, כמי שבא ואומר- אין לי רצון בחירות מצד עצמה, אינני חי בשביל עצמי בלבד. אני רוצה להיות עבד לה' יתברך בלבד! " ( טללי חיים, פסח דף רסב).
אין משמעות להיות עם חופשי ללא תורה, לכן מיד אחרי החירות משעבוד מצרים מתחילים לספור את הימים עד קבלת התורה.
מכאן, ניתן ליישב את השאלות שהעלנו למעלה.
פסח-חג החירות אינו מספיק לבדו כדי לתת תוכן רוחני לעם ישראל, לכן עלינו לשאוף לחג השבועות-מתן תורה לקבלת חירות מלאה ברוחניות מתוך שעבוד להקב"ה.
ראוי לציין שבתקופת העומר, זכינו בשני חגים חדשים: חג העצמאות ויום ירושלים.
נראה לומר, שפסח מקביל לחג העצמאות ועדיין ממתינים לחג השבועות המגביל ליום בנין המקדש, מחיית עמלק ומינוי מלך ירא שמים.
לאחר מלחמת ששת הימים הייתה לנו הזדמנות, בזמן כיבוש ירושלים, חברון, שכם והר הבית, ולא ניצלנו אותה.
ידוע העיקרון, שבמקום שיש קושי בחיים שלנו, זהו סימן שבנקודת הקושי הזאת עלינו לעשות מאמצים מיוחדים, כי זהו ניסיון שיש להתגבר עליו כדי לגדול לאחר מכן.
כך קורה ברמה הלאומית של עם ישראל. כאשר ברור לכולם שיש לנו קושי לשלוט על הר הבית מתוך חשש גדול (לא מוצדק בעליל לדעתי) מתגובת העולם בכל דבר שנעשה במקום הקדוש.
זה נובע מחולשה שלנו וחוסר בטחון בה'. אם היינו מכריזים קבל עם ועדה על חשיבות המקום הקדוש הזה, שהוא מקום בית המקדש השלישי שנבנה בקרוב מאוד, העמלקים היו עוזבים אותנו במנוחה.
אבל, כאשר אויבינו מרגישים את החולשה שלנו הם מתחזקים ומנסים למנוע את הגאולה.
נחזור לדברי ה"חלבן", בנוגע לגאולה השלמה ובנין בית המקדש.
בית המקדש מסמל את התכלית של החירות, ותוכן רוחני לחיים שלנו.
כמו שכתוב: "בית המקדש, עבודת הכהנים והלווים הם הם מדרגת הקודש, הם תוכן החיים. והגיעה השעה לזרוק נשמה בגוף הגדול הזה שנבנה כאן, הגוף הלאומי של ישראל. להאיר את הקודש ולרומם את לבבות עם ישראל לדבוק בה' יתברך ובכל היעדים הלאומיים הקדושים שלנו. כך צריכים אנו לקרא היום, כמו שמוציאים אנו בדורות הקודמים. " (טללי חיים, פסח דף רע).
אי אפשר להסתפק בחירות פיזית בלבד עלינו לשאוף לחירות מלאה ברוחניות ותוכן: בנין בית המקדש, יישוב כל הארץ הקדושה ללא ויתורים.
נמשיך וננסה להעמיק, כדי להבין איך שיעבוד להקב"ה מוגדר כחירות האמתית?
נביא את פירוש המהר"ל על מסכת אבות.
כמו שכתוב: "אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר)משלי יא כב : (נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם. ואומר (שמות לב טז: (והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה." (אבות פרק ו משנה ב). (נא להפוך את הדף)
אדם בן חורין, הינו אדם שאינו משועבד לאומות העולם. אומות העולם שולטות בעולם הגשמי והחומרי הנתון לידיהם, כך הקב"ה ברא את העולם.
לעומת זאת, המהות הפנימית של עם ישראל היא בדיוק ההיפך, כאשר עם ישראל שייך לעולמות הרוחניים והשכליים.
התורה שהיא שכלית, מרחיקה את הלומד בה מהגשמיות השייכת לאומות העולם. לכן החירות עבור עם ישראל שווה לביטול שעבוד מלכויות ודבקות בתורה.
כמו שכתוב: "ואיך לא יהיה זה, כי כח האומות אינו רק בעולם הזה בלבד, שבעולם הזה ממשלת המלכויות, והתורה מדריגתה ומעלתה על העולם הזה, ולפיכך העוסק בתורה הוא בן חורין מן שעבוד המלכויות, כמו שיתבאר לקמן, כי אין מגיע לשם ממשלת האומות, שאין להם רק עולם הזה דווקא. וזה שאמר כאן 'אף מקרב את הגאולה', לצאת מן המלכויות, כי אין הגאולה רק שראוי לישראל שיצאו מן האומות. והעוסק בתורה לשמה הוא קונה מדריגה נבדלת שכלית, ובשביל כך יצאו ישראל מן האומות החומריים, ולפיכך אמר שהוא מקרב את הגאולה." (מהר"ל דרך חיים פרק ו משנה ב דף רפב).
זה מתחבר למה שכתוב במסכת סנהדרין, כאשר התנא ריש לקיש אומר שכל מי שעוסק בתורה לשמה מקרב את הגאולה.
ראוי לציין, שהמשנה משתמשת בפועל 'עסק' ולא בפועל 'למד'. נראה לומר שעיסוק בתורה הוא הרבה יותר רחב מאשר לימוד התורה. עיסוק בתורה רומז להכנסת התורה בכל תחומי החיים ובמשך כל היום והלילה. למשל, בהלכות משא ומתן, בהתנהגות בין אדם לחברו, בצורת האכילה ועוד....
לימוד תורה הינו מצומצם יותר ונישאר בכותלי בית המדרש. לכן, המשנה והתלמוד השתמשו בביטוי 'עוסק בתורה' ולא 'לומד תורה'.
כמו שכתוב: " א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיהו כז, ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי: ..... לוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (ישעיהו נא, טז) ולאמר לציון עמי אתה" (סנהדרין דף צט ע/ב).
בעל ה'שפת אמת' מוסיף ואומר שהחירות היא ניתוק משעבוד לחומר, התחום בתוך גבולות מצומצמים.
לעומת זאת, דבקות בתורה ובה' הוא חיבור לרוחניות שאין לו גבולות. עם ישראל לבדו-ולא אומות העולם, מסוגל להידבק בתורה ובה', כי מטבעו אין לו גבולות.
כמו שכתוב: " כמ"ש ז"ל אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה זה החירות כשאין משתעבדין לשום דבר בלי מדה וגבול. וזה עלינו ייחד שמו ביותר שאין לשום בריה חלק בזה האחדות רק בנ"י שהוציאנו מארץ מצרים כמ"ש:" (שפת אמת שבועות שנת תרנ"ג דף 336).
הרב חרל"פ מוסיף ואומר שהגלות והשעבוד לגויים מנוגדים לטבע של ישראל.
לכן, בכל יהודי קיים הרצון של חזרה לארץ ישראל, לחיות תחת שלטון עצמאי ולהתאחד כעם אחד.
כמו שכתוב: "...הרי ישנה בזה עצמו ראייה גדולה על ערך הטבע הבריא של ישראל, שמצד הטבע שלהם אינם מסוגלים בשום אופן לשבת בגלות ולהיות עבדים לעמים זולתם, ואדרבה בזה עצמו שאנו רואים שאפילו אלו שנתרחקו מהקב"ה ותורתו ויבש מעין אמונתם, ובכל זאת הם נמשכים לארץ...." (הרב יעקב משה חרל"פ, ממעיני הישועה, פרק נז).
בסופו של התהליך, הגואל-שליח ה' יגלה את רצון הגאולה מהשמיים, וזה יעורר את רצון הגאולה בעם ישראל. זה יגרום לגאולה להתרחש באמת.
ראינו עד כמה עם ישראל שונה מהגויים מעצם הטבע שלהם.
ככל שנתרחק מהם ונדבוק במהות שלנו, נצליח לממש את כל הפוטנציאל שהקב"ה טמן בתוכנו.
כך נזכה לחירות אמתית ונזכה לחדש את העבודה בהר הבית ולהתאחד כדי לבנות את הבית השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה