פרשת כי תבוא תשס”ו גיליון מס' 30
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
גירסא להדפסה בפורמט PDF
http://otzma1.com/joomla/images/stories/kitavo5766.pdfהביכורים שומרים על שלמות הארץ
הבאת הביכורים לבית המקדש היא אחת המצוות הראשונות שעלינו לקיים בסמוך לכיבוש הארץ. לכן עניין ביאה לארץ נסמך למצוות הביכורים "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ ... וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" (דברים כו, א-ב).
מצוות הביכורים כל כך חשובה שמשה רבנו על פי דברי חז"ל, התקין שלוש תפילות ביום.
"צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות." (מדרש תנחומא כי תבא פרק א)
מה גרם למשה רבנו לחשוש מפני ביטול הבאת הביכורים למקדש, יותר ממצוות אחרות שאף הן התבטלו בעקבות חורבן בית המקדש ?
ה"שם משמואל" משיב לשאלה הזאת ומביא מדרש נוסף כדי להבין את מהות מצוות הביכורים, ועומקה.
"ר' הונא בשם ר' מתנה אמר בזכות ג' דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים ומה טעם בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא חלה שנאמר (במדבר טו) ראשית עריסותיכם ואין ראשית אלא מעשרות היך דאת אמר (דברים יח) *ראשית* דגנך ואין *ראשית* אלא *בכורים* שנאמר (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך" (מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה ד)
ניתן להסיק מפשט המדרש, שהביכורים מקיימים את תכלית הבריאה בכך שאנחנו מודעים למתנה שהקב"ה נתן לנו, ומודים לו בהבאת טובי פירות הארץ להר הבית.
אנחנו מודים לה' על הארץ הטובה שנתן לנו וגומלים לו בהקרבת ראשית פרותינו כגילוי של הכרת הטוב. נראה לומר שזו הסיבה שהפועל "נתן" מופיע שבע פעמים בתחילת הפרשה מפסוק א' עד י"א, כדי להבליט את החסד שה' נותן לנו.
בנוסף מספר שבע מזכיר לנו את שבעת המינים, שמהם מפרישים את הביכורים.
משה רבנו התקין את שלושת התפילות כנגד שלושת הפעולות הנדרשות בזמן הקרבת הביכורים.
1- הבאה,תנופה והנחה הם מעשה
2- קריאת הפסוקים היא דיבור
3- השתחוויה- מורה על ביטול החלק השכלי של האדם להקב"ה- היא מחשבה.
אבותינו הקדושים התקינו את התפילות כאשר כל תפילה מאפיינת תכונה מיוחדת שלהם. נראה להוסיף שהאבות כינו את הר הבית בשמות שונים, המבטאים את אותה תכונה המיוחדת, לכל אחד מהם.
אברהם אבינו קרא להר המוריה ,הר כמו שנאמר- "הר ה' יראה", כנגד בחינת הראייה וההסתכלות , הדומה למחשבה.
יצחק אבינו קרא אותו, שדה כמו שכתוב –"לשוח בשדה", הרומז לבחינת הדיבור, המזכיר את אמירת הפסוקים בזמן הבאת הביכורים.
יעקב אבינו קרא להר הבית, "בית" כמו שנאמר –"אין זה כי אם בית אלוקים", כאשר הוא עושה מעשה גשמי כדי להמחיש את נוכחות ה' בעולם הזה, כנגד תנופת הביכורים.
עכשיו אנחנו מבינים את הקשר בין שלושת התפילות והביכורים, ולמה משה רבנו החשיב יותר את מצוות הביכורים ביחס לשאר המצוות הקשורות למקדש.
שלושת התפילות משלימות את החסר הנובע מביטול הבאת הביכורים למקדש.
לביכורים יש מעלה נוספת, המכשירה את האדם לקבל את קדושת ארץ ישראל.
בעל הספרי לומד מפסוק הראשון של הפרשה, שקיום מצוות הביכורים מזכה אותנו להיכנס לארץ.
"עשה מצווה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ" (ספרי, כו,א,א). הספרי אינו מובן, הרי מצוות ביכורים ניתנה לאחר כיבוש וחלוקת הארץ, אז איך ניתן לומר שבזכותה ניכנס לארץ ?
הבית גנזי מיישב את הספרי ואומר שלמצוות ישיבת ארץ ישראל יש שתי בחינות, הבחינה הראשונה- דרך גוף האדם בזמן כיבוש הארץ וחלוקתה, והבחינה השנייה- דרך הבאת הביכורים, קדושת הארץ ופנימיות האור מתגלים לאדם.
הבחינה הראשונה קשורה לחומר, בניגוד לבחינה השנייה בעל מימד רוחני. הביכורים מכניסים את עם ישראל לקדושת ארץ ישראל, הנובעת כל כולה מהר הבית, המהווה מקור קדושתה. הקדושה מתפשטת ממקום המקדש על ארץ ישראל כולה.
לכן אם אנחנו רוצים להשכין בתוכנו את קדושת ארץ ישראל ששורשה במקדש, עלינו ללכת לשם בעצמנו ועל ידי הבאה, תנופה ומעשי הכהן, נוכל להשיג את קדושת הארץ, כמו שכתוב: "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ "(דברים כה,ט).
( בית גנזי דף תתתרכה ,דברים).
" וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הזה" – הכוונה לבית המקדש ולאחר מכן נאמר " וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" – הקב"ה נותן לנו את ארץ ישראל לאחר הבאת הביכורים למקדש. הספרי דורש את הפסוק בצורה נפלאה.
" ומה תלמוד לומר ויביאנו אל המקום הזה [זה בנין בית המקדש. בשכר ביאתנו אל המקום הזה ניתן לנו את הארץ הזאת] " (ספרי כ"ו ,ט).
בזכות ביאתנו להר הבית ובנין בית המקדש, הקב"ה נותן לנו את הארץ. זאת אומרת, שללא עלייה להר הבית ובניית בית המקדש לא נוכל לקבל את ארץ ישראל במתנה מה', ולרשת אותה.
המלבי"ם מפרש את הספרי ואומר שמדובר בהבאת עם ישראל למדרגה שתגרום להם לרצות לבנות את בית המקדש, כי ה' נתן לעם ישראל את הארץ במטרה לבנות את בית המקדש.
"אבל הבאה זו היא על הבאת המדרגה והמעלה כמ"ש כי הבאותנו עד הלום. וכן כאן משמעו עד שהביאם ה' לבנות בית המקדש .....בשביל שיבנו את בית המקדש נתן ה' להם את הארץ" .(מלב"ים כו,ט)
יוצא מכאן, שעלינו לעלות להר הבית ולחדש את עבודת המקדש כדי לנחול את ארץ ישראל.
המצווה לבנות את בית המקדש מוטלת על כלל הציבור, אבל מצוות ביכורים מצווה ליחיד. לכן התורה משתמשת בלשון יחיד לכל אורך הפרשה כדי להדגיש שהיחיד יכול להשפיע ולגרום להשכנת השכינה על כל ישראל. ("כי תבוא..נתן לך..וירשת וישבת..ולקחת...ובאת....").
הפסוקים היחידים בפרשת הביכורים שנאמרו בלשון רבים מתייחסים לניסים שהקב"ה עשה לאבותינו –מיעקב ועד הכניסה לארץ ("וירעו...ויענונו...ונצעק...ויוציאנו..ויבאנו")- ומיד לאחר מכן התורה חוזרת ללשון יחיד, כדי למסור את הפרטים של מצוות הביכורים ("הבאתי ....נתת לי ..והשתחווית ").
נראה לומר שתפקידו של הקב"ה כביכול, להביא אותנו פיזית לארץ ישראל ולעזור לנו לנצח במלחמות הכיבוש לכן הפסוקים הנוגעים ליציאת מצרים וכניסה לארץ נאמרו בלשון רבים. מצד שני לאחר כיבוש וחלוקת הארץ עלינו לקחת אחריות וליזום בכוחות עצמנו, כדי להשכין את קדשות הארץ והמקדש עלינו, לכן הפסוקים נאמרו בלשון יחיד. השכנת השכינה בעם ישראל באה לאחר הקרבת מנחת הביכורים למקדש וגילוי רצון אמיתי לבנות את המקדש.
בתש"ח הקב"ה נתן לנו מדינה, בתשכ"ז הקב"ה הרחיב את גבולות הארץ ונתן לנו את הר הבית בניסים גלויים , הפרטים שליש שהיחיד יכוליריםנגד כל התחזיות.
"הר הבית בידינו" היא סיסמא נכונה כי מצהירה שעניין המקדש בידיים שלנו ובאחריותנו הבלעדית.
מתקופת מלחמת ששת הימים הכדור בידינו, ועלינו לפעול למען התפשטות השכינה, מהר הבית לעבר כל ארץ ישראל ואפילו עד דמשק כדברי חז"ל " ועתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק"(ילקוט שמעוני תקע"ה):
לסיכום:
מצוות הביכורים כל כך חשובה שמשה רבנו על פי דברי חז"ל, התקין שלוש תפילות ביום.
"צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות." (מדרש תנחומא כי תבא פרק א)
מה גרם למשה רבנו לחשוש מפני ביטול הבאת הביכורים למקדש, יותר ממצוות אחרות שאף הן התבטלו בעקבות חורבן בית המקדש ?
ה"שם משמואל" משיב לשאלה הזאת ומביא מדרש נוסף כדי להבין את מהות מצוות הביכורים, ועומקה.
"ר' הונא בשם ר' מתנה אמר בזכות ג' דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים ומה טעם בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא חלה שנאמר (במדבר טו) ראשית עריסותיכם ואין ראשית אלא מעשרות היך דאת אמר (דברים יח) *ראשית* דגנך ואין *ראשית* אלא *בכורים* שנאמר (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך" (מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה ד)
ניתן להסיק מפשט המדרש, שהביכורים מקיימים את תכלית הבריאה בכך שאנחנו מודעים למתנה שהקב"ה נתן לנו, ומודים לו בהבאת טובי פירות הארץ להר הבית.
אנחנו מודים לה' על הארץ הטובה שנתן לנו וגומלים לו בהקרבת ראשית פרותינו כגילוי של הכרת הטוב. נראה לומר שזו הסיבה שהפועל "נתן" מופיע שבע פעמים בתחילת הפרשה מפסוק א' עד י"א, כדי להבליט את החסד שה' נותן לנו.
בנוסף מספר שבע מזכיר לנו את שבעת המינים, שמהם מפרישים את הביכורים.
משה רבנו התקין את שלושת התפילות כנגד שלושת הפעולות הנדרשות בזמן הקרבת הביכורים.
1- הבאה,תנופה והנחה הם מעשה
2- קריאת הפסוקים היא דיבור
3- השתחוויה- מורה על ביטול החלק השכלי של האדם להקב"ה- היא מחשבה.
אבותינו הקדושים התקינו את התפילות כאשר כל תפילה מאפיינת תכונה מיוחדת שלהם. נראה להוסיף שהאבות כינו את הר הבית בשמות שונים, המבטאים את אותה תכונה המיוחדת, לכל אחד מהם.
אברהם אבינו קרא להר המוריה ,הר כמו שנאמר- "הר ה' יראה", כנגד בחינת הראייה וההסתכלות , הדומה למחשבה.
יצחק אבינו קרא אותו, שדה כמו שכתוב –"לשוח בשדה", הרומז לבחינת הדיבור, המזכיר את אמירת הפסוקים בזמן הבאת הביכורים.
יעקב אבינו קרא להר הבית, "בית" כמו שנאמר –"אין זה כי אם בית אלוקים", כאשר הוא עושה מעשה גשמי כדי להמחיש את נוכחות ה' בעולם הזה, כנגד תנופת הביכורים.
עכשיו אנחנו מבינים את הקשר בין שלושת התפילות והביכורים, ולמה משה רבנו החשיב יותר את מצוות הביכורים ביחס לשאר המצוות הקשורות למקדש.
שלושת התפילות משלימות את החסר הנובע מביטול הבאת הביכורים למקדש.
לביכורים יש מעלה נוספת, המכשירה את האדם לקבל את קדושת ארץ ישראל.
בעל הספרי לומד מפסוק הראשון של הפרשה, שקיום מצוות הביכורים מזכה אותנו להיכנס לארץ.
"עשה מצווה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ" (ספרי, כו,א,א). הספרי אינו מובן, הרי מצוות ביכורים ניתנה לאחר כיבוש וחלוקת הארץ, אז איך ניתן לומר שבזכותה ניכנס לארץ ?
הבית גנזי מיישב את הספרי ואומר שלמצוות ישיבת ארץ ישראל יש שתי בחינות, הבחינה הראשונה- דרך גוף האדם בזמן כיבוש הארץ וחלוקתה, והבחינה השנייה- דרך הבאת הביכורים, קדושת הארץ ופנימיות האור מתגלים לאדם.
הבחינה הראשונה קשורה לחומר, בניגוד לבחינה השנייה בעל מימד רוחני. הביכורים מכניסים את עם ישראל לקדושת ארץ ישראל, הנובעת כל כולה מהר הבית, המהווה מקור קדושתה. הקדושה מתפשטת ממקום המקדש על ארץ ישראל כולה.
לכן אם אנחנו רוצים להשכין בתוכנו את קדושת ארץ ישראל ששורשה במקדש, עלינו ללכת לשם בעצמנו ועל ידי הבאה, תנופה ומעשי הכהן, נוכל להשיג את קדושת הארץ, כמו שכתוב: "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ "(דברים כה,ט).
( בית גנזי דף תתתרכה ,דברים).
" וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הזה" – הכוונה לבית המקדש ולאחר מכן נאמר " וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" – הקב"ה נותן לנו את ארץ ישראל לאחר הבאת הביכורים למקדש. הספרי דורש את הפסוק בצורה נפלאה.
" ומה תלמוד לומר ויביאנו אל המקום הזה [זה בנין בית המקדש. בשכר ביאתנו אל המקום הזה ניתן לנו את הארץ הזאת] " (ספרי כ"ו ,ט).
בזכות ביאתנו להר הבית ובנין בית המקדש, הקב"ה נותן לנו את הארץ. זאת אומרת, שללא עלייה להר הבית ובניית בית המקדש לא נוכל לקבל את ארץ ישראל במתנה מה', ולרשת אותה.
המלבי"ם מפרש את הספרי ואומר שמדובר בהבאת עם ישראל למדרגה שתגרום להם לרצות לבנות את בית המקדש, כי ה' נתן לעם ישראל את הארץ במטרה לבנות את בית המקדש.
"אבל הבאה זו היא על הבאת המדרגה והמעלה כמ"ש כי הבאותנו עד הלום. וכן כאן משמעו עד שהביאם ה' לבנות בית המקדש .....בשביל שיבנו את בית המקדש נתן ה' להם את הארץ" .(מלב"ים כו,ט)
יוצא מכאן, שעלינו לעלות להר הבית ולחדש את עבודת המקדש כדי לנחול את ארץ ישראל.
המצווה לבנות את בית המקדש מוטלת על כלל הציבור, אבל מצוות ביכורים מצווה ליחיד. לכן התורה משתמשת בלשון יחיד לכל אורך הפרשה כדי להדגיש שהיחיד יכול להשפיע ולגרום להשכנת השכינה על כל ישראל. ("כי תבוא..נתן לך..וירשת וישבת..ולקחת...ובאת....").
הפסוקים היחידים בפרשת הביכורים שנאמרו בלשון רבים מתייחסים לניסים שהקב"ה עשה לאבותינו –מיעקב ועד הכניסה לארץ ("וירעו...ויענונו...ונצעק...ויוציאנו..ויבאנו")- ומיד לאחר מכן התורה חוזרת ללשון יחיד, כדי למסור את הפרטים של מצוות הביכורים ("הבאתי ....נתת לי ..והשתחווית ").
נראה לומר שתפקידו של הקב"ה כביכול, להביא אותנו פיזית לארץ ישראל ולעזור לנו לנצח במלחמות הכיבוש לכן הפסוקים הנוגעים ליציאת מצרים וכניסה לארץ נאמרו בלשון רבים. מצד שני לאחר כיבוש וחלוקת הארץ עלינו לקחת אחריות וליזום בכוחות עצמנו, כדי להשכין את קדשות הארץ והמקדש עלינו, לכן הפסוקים נאמרו בלשון יחיד. השכנת השכינה בעם ישראל באה לאחר הקרבת מנחת הביכורים למקדש וגילוי רצון אמיתי לבנות את המקדש.
בתש"ח הקב"ה נתן לנו מדינה, בתשכ"ז הקב"ה הרחיב את גבולות הארץ ונתן לנו את הר הבית בניסים גלויים , הפרטים שליש שהיחיד יכוליריםנגד כל התחזיות.
"הר הבית בידינו" היא סיסמא נכונה כי מצהירה שעניין המקדש בידיים שלנו ובאחריותנו הבלעדית.
מתקופת מלחמת ששת הימים הכדור בידינו, ועלינו לפעול למען התפשטות השכינה, מהר הבית לעבר כל ארץ ישראל ואפילו עד דמשק כדברי חז"ל " ועתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק"(ילקוט שמעוני תקע"ה):
לסיכום:
עד היום הצלחנו להקים תשתית חומרית בארץ ישראל מתוך התעלמות או התנתקות מכל דבר הקשור לרוחניות. ממצוות הבאת הביכורים לומדים שהמימד הרוחני חייב לבוא מייד לאחר ההתבססות הכלכלית בארץ ישראל, כדי לשמור על הישגי העבר ולהכניס בתוכנו את קדושת הארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה