ראש השנה תשס”ז גיליון מס' 32
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
גירסא מוכנה להדפסה
http://otzma1.com/joomla/images/stories/roshhashana5767.pdf
שופר וקידוש החודש- סמלים לעצמאות עם ישראל
שופר וקידוש החודש- סמלים לעצמאות עם ישראל
ראש השנה בבית המקדש אינו מתאפיין במצוות רבות וייחודיות. המצווה המשמעותית ביותר היא תקיעת שופר בשבת, שלא נאמרה בצורה מפורשת בתורה אלא דרך רמז. המצווה הנוספת היא מצוות קידוש החודש, המוטלת על הבית דין הגדול- הסנהדרין.
במסכת ראש השנה ,רב ששת אומר-על פי דעת ר' אלעזר במשנה, שמותר לתקוע בשבת מול בית דין המקדש את החודש.
"מתיב רב ששת שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקידשו בו את החדש ובין בבית דין שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ובראש השנה לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע" (ראש השנה ל' ע"א).
יוצא מכאן, שיש קשר בין תקיעת השופר וקידוש החודש.
מצוות אלו מהווים סמלים מובהקים של עצמאות וחירות של עם ישראל ביחס לאומות העולם.
השופר מסמל את החירות בשני אופנים. הראשון- מודיע על שחרור העבדים וגאולת הקרקעות שבשנת היובל, השני- מבנה השופר שבמקדש וציפויו בזהב, בא להזכיר לנו את תכלית הבריאה.
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: (ויקרא, כ"ה, ט-י).
תרועת השופר היא סמל לשילוח עבדים, לכן אנחנו תוקעים בו, ביום כיפור של שנת היובל.
לפי חז"ל בני ישראל הפסיקו לעבוד במצרים מראש השנה-כחצי שנה לפני שחרורם.
מכאן שורש המצווה לתקוע בשופר בראש השנה, זכר להפסקת העבדות שבמצרים.
(עיין רד"ק תהילים, פא,ד) " ונראה כי זהו טעם מצוות התרועה בראש השנה לפי שביטלו אבותינו מעבודתם ביום זה והתרועה הוא סימן שילוח עבדים".נראה לומר שהשופר עצמו מזכיר את הקשר
המיוחד בין הקב"ה לבין עם ישראל, כאשר הוא ממלא את תפקידו בעולם הזה.
השופר עשוי מקרן של איל- דבר חומרי בעליל. השופר שבבית המקדש היה שונה משאר השופרות, כי הוא היה מצופה בזהב טהור- סמל של העושר ומזכיר את חטא העגל. בראש השנה, אנחנו מצווים לשמוע שלוש קולות שונים -תקיעה, שברים ותרועה, באמצעות קרן של איל במטרה לקדש את החומר-קרן האיל והזהב, ולזכך אותו. קול השופר אינו מוגדר כמלאכה, על פי מסכת שבת, כי אין בהשמעת קולו מעשה של ממש. הצלילים של השופר מהווים קול פשוט- ללא מילים המצמצמות את תוכן התפילות. לכן השופר מקשר את עם ישראל עם הקב"ה בצורה ישירה ללא מסכים או מתווכים. ידוע שהמילים לאחר כתיבתם מצמצמות את המשמעות של הדברים הנאמרים בעל פה. זו הסיבה שהקב"ה אסר עלינו לכתוב את התורה שבעל פה בזמן קבלתה, כאשר רק יחידי סגולה כמו רבי יהודה הנשיא או רבי שמעון בר יוחאי ידעו איך לכתוב, בלי לשבש את מהות דברי ה'.
בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר כדי להוציא דבר רוחני ונעלה- קול השופר, מדבר חומרי- קרן של בהמה המצופה בזהב. זהו תכלית הבריאה: קידוש החומר- קרן האייל והזהב, ויצירת קשר ישיר עם הקב"ה.
הקב"ה השמיע קולות שופר במעמד הר סיני, וברא את העולם בעשרה מאמרים כדי לגלות לעולם, את חשיבות הדיבור והכוח שבפילות המסוגלות לשנות סדרי עולם.
המצווה השנייה שמאפיינת את ראש השנה היא מצוות קידוש החודש, המשחררת את עם ישראל מפני הזמן. ה"שפת אמת" אומר שהחושך והעבדות נובעות מתלות האדם בזמן. ראש השנה, הוא התחלה של זמן חדש המביא חיות ממקום שמעל הטבע והזמן. (שפת אמת ראש השנה, שנת תרל"ד).
הבית דין הגדול, הוא היחיד שמוסמך לקדש את החודש ולעבר את השנים. בית הדין הגדול מסמל את העצמאות של עם ישראל בארצו, כאשר הוא אינו הולך לפי חוקי הגויים, אלא לפי חוקי התורה.
עכשיו אנחנו מבינים למה רבי יוחנן בן זכאי התקין לתקוע בשופר בשבת, דווקא מול בית דין, כי השופר- סמל החירות, מתחבר באופן טבעי לסנהדרין ושלוחותיו- סמל של עצמאות שלטונית. הסנהדרין מוסמך לקדש את החודש, ומתוך כך שולט על מימד הזמן ולא משועבד לו.
(א) יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. מְשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהוּ תוֹקְעִין בְּכָל מָקוֶֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֶלָּא בְיַבְנֶה בִּלְבָד. אָמְרוּ לוֹ, אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין:
(ב) וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה, שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא, תּוֹקְעִין. וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד:
(ראש השנה פרק ד משניות א-ב).
המשנה מעניקה מעמד מיוחד לירושלים וכל המקומות הסמוכים להר הבית, כאשר שמה היו תוקעים בשבת ללא צורך בבית דין. אין סימן גדול יותר מזה של עצמאות, מאשר תקיעת שופר של ראש השנה החל בשבת, בירושלים מול הר הבית. האנגלים בתקופת המנדט הבינו את זה היטב כאשר הם אסרו על היהודים לתקוע בשופר ברחבת הכותל המערבי. לצערנו גם היום מדינת ישראל לא מאפשרת ליהודים לתקוע בשופר או להתפלל בהר הבית. אחד הסימנים של הגאולה הקרובה יהיה: השמעת תרועה גדולה בכל הארץ כמו שכתוב: " וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע *בְּשׁוֹפָר* *גָּדוֹל* וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה’ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם: " (ישעיה כז,יג).
בישעיה מוזכר באותו פסוק, את עניין השופר הגדול של הגאולה ובהמשך עלייה המונית להר הבית.
זה לא פעם ראשונה בתנ"ך שנושא המקדש מקושר ומלווה בתקיעות שופר. בחנוכת בית שני נאמר: "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה’ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ *תְרוּעָה* *גְדוֹלָה* בְהַלֵּל לַה’ עַל הוּסַד בֵּית ה’: (עזרא ג,יא)
במלחמה נגד הפלשתים, בני ישראל תקעו בשופרות לכבוד הגעתו של ארון הברית למחנה הצבא, שגרם לניצחון.
וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן ה’ בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה: (שמואל א, ד,ו). גם היום אם היינו פועלים באותה צורה- ושולטים בהר הבית מתוך כוונה לבנות את בית המקדש, היינו מנצחים את כל אויבינו.
תקיעות השופר של ראש השנה בעלי משמעות לאומית ממדרגה ראשונה, המוכיחות עצמאות ושחרור משעבוד לאומות העולם.
ראש השנה מכניס רוח חדשה בעולם- בכלל, ובעם ישראל- בפרט. אירועים היסטוריים חשובים התרחשו בראש השנה.
אדם הראשון הקריב קורבן בראש השנה, בהר הבית לראשונה בהיסטוריה, סמוך לבריאתו.
אברהם אבינו במעמד עקידת יצחק, בהר המוריה, הקריב קורבן לה'. אברהם אבינו הינו היהודי הראשון אשר זכה להביא קורבן לה' בהר הבית.
"הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נוח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שעליו הקריב קין והבל. ובו הקריב *אדם* *הראשון* *קרבן*, ומשם נברא; אמרו חכמים, אדם ממקום כפרתו נברא"
(רמב"ם הלכות בית הבחירה, פרק ב)
נראה לומר, ביחס לעקידת יצחק, שהקב"ה ביקש מאברהם אבינו, להקריב את יצחק בנו במקום המקדש, במטרה להעביר מסר לדורות, שעלינו להקריב את בנינו למען בית ה'.
אברהם גילה רצון אמיתי לקיים את דברי ה' ללא עוררין או הרהורים, לכן הקב"ה הסתפק בכך ולא קיבל את יצחק כקורבן עולה. גם אנחנו אם נגלה מוכנות אמיתית להקריב את בנינו במלחמת מצווה למען החזרת השליטה בהר הבית, הקב"ה יקבל את הרצון שלנו ולא ידרוש את דם טובי בנינו.
אם חיילינו מוכנים למות כדי להגן את ביתם אז קל וחומר שישמחו להילחם למען בית ה'.
לסיכום:
ראש השנה נקבע כדי לזכור ולחגוג את החידושים הרבים שקרו בעולם ביום זה, ולהראות לנו את הדרך לעצמאות לאומית ורוחנית בארץ ישראל.מצוות החג-השופר וקידוש החודש מפי הסנהדרין, מסמלות את עצמאות עם ישראל והתנתקות מחוקי הגויים.
תפילה לשנת התס"ז- 40 שנה לשחרור הר הבית
השנה אנחנו נחגוג ארבעים שנה לשחרור ירושלים והר הבית. בני ישראל בילו 40 שנה במדבר, ובסיום תקופת העונש, משה רבנו מזהיר אותם מפני אי קיום המצוות.
רש"י מפרש שהקב"ה המתין 40 שנה כדי שיבינו את משמעות הנסים הרבים שקרו במהלך יציאת מצרים, ויתנהגו לפי רצונו.
מכאן ואילך הקב"ה יקפיד עליהם ויעניש אותם על כל חטא וחטא. חז"ל אומרים במסכת עבודה זרה, שלוקח לתלמיד 40 שנה לרדת לסוף דעתו של רבו וחכמת משנתו.
בשנת תשכ"ז קיבלנו במתנה את ארץ ישראל והר הבית. הקב"ה ניצח את אויבינו בששה ימים בלבד, בנסי ניסים שעד היום נותרים ללא הסבר הגיוני. בקיץ האחרון קיבלנו תזכורת כואבת, על גודל הנס של מלחמת ששת הימים, כאשר ב-6 שבועות לא הצלחנו לנצח כמה אלפי מחבלים. בשנה הזאת נחגוג 40 שנה לשחרור הר הבית, אני מקווה ומתפלל שהקב"ה יפתח את ליבנו ויעורר אותנו לדרוש את ציון והמקדש דרך מעשים, כי זה ההזדמנות האחרונה שלנו לעכל את נס שחרור ירושלים, ולקיים את רצון ה'.
במסכת ראש השנה ,רב ששת אומר-על פי דעת ר' אלעזר במשנה, שמותר לתקוע בשבת מול בית דין המקדש את החודש.
"מתיב רב ששת שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקידשו בו את החדש ובין בבית דין שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ובראש השנה לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע" (ראש השנה ל' ע"א).
יוצא מכאן, שיש קשר בין תקיעת השופר וקידוש החודש.
מצוות אלו מהווים סמלים מובהקים של עצמאות וחירות של עם ישראל ביחס לאומות העולם.
השופר מסמל את החירות בשני אופנים. הראשון- מודיע על שחרור העבדים וגאולת הקרקעות שבשנת היובל, השני- מבנה השופר שבמקדש וציפויו בזהב, בא להזכיר לנו את תכלית הבריאה.
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: (ויקרא, כ"ה, ט-י).
תרועת השופר היא סמל לשילוח עבדים, לכן אנחנו תוקעים בו, ביום כיפור של שנת היובל.
לפי חז"ל בני ישראל הפסיקו לעבוד במצרים מראש השנה-כחצי שנה לפני שחרורם.
מכאן שורש המצווה לתקוע בשופר בראש השנה, זכר להפסקת העבדות שבמצרים.
(עיין רד"ק תהילים, פא,ד) " ונראה כי זהו טעם מצוות התרועה בראש השנה לפי שביטלו אבותינו מעבודתם ביום זה והתרועה הוא סימן שילוח עבדים".נראה לומר שהשופר עצמו מזכיר את הקשר
המיוחד בין הקב"ה לבין עם ישראל, כאשר הוא ממלא את תפקידו בעולם הזה.
השופר עשוי מקרן של איל- דבר חומרי בעליל. השופר שבבית המקדש היה שונה משאר השופרות, כי הוא היה מצופה בזהב טהור- סמל של העושר ומזכיר את חטא העגל. בראש השנה, אנחנו מצווים לשמוע שלוש קולות שונים -תקיעה, שברים ותרועה, באמצעות קרן של איל במטרה לקדש את החומר-קרן האיל והזהב, ולזכך אותו. קול השופר אינו מוגדר כמלאכה, על פי מסכת שבת, כי אין בהשמעת קולו מעשה של ממש. הצלילים של השופר מהווים קול פשוט- ללא מילים המצמצמות את תוכן התפילות. לכן השופר מקשר את עם ישראל עם הקב"ה בצורה ישירה ללא מסכים או מתווכים. ידוע שהמילים לאחר כתיבתם מצמצמות את המשמעות של הדברים הנאמרים בעל פה. זו הסיבה שהקב"ה אסר עלינו לכתוב את התורה שבעל פה בזמן קבלתה, כאשר רק יחידי סגולה כמו רבי יהודה הנשיא או רבי שמעון בר יוחאי ידעו איך לכתוב, בלי לשבש את מהות דברי ה'.
בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר כדי להוציא דבר רוחני ונעלה- קול השופר, מדבר חומרי- קרן של בהמה המצופה בזהב. זהו תכלית הבריאה: קידוש החומר- קרן האייל והזהב, ויצירת קשר ישיר עם הקב"ה.
הקב"ה השמיע קולות שופר במעמד הר סיני, וברא את העולם בעשרה מאמרים כדי לגלות לעולם, את חשיבות הדיבור והכוח שבפילות המסוגלות לשנות סדרי עולם.
המצווה השנייה שמאפיינת את ראש השנה היא מצוות קידוש החודש, המשחררת את עם ישראל מפני הזמן. ה"שפת אמת" אומר שהחושך והעבדות נובעות מתלות האדם בזמן. ראש השנה, הוא התחלה של זמן חדש המביא חיות ממקום שמעל הטבע והזמן. (שפת אמת ראש השנה, שנת תרל"ד).
הבית דין הגדול, הוא היחיד שמוסמך לקדש את החודש ולעבר את השנים. בית הדין הגדול מסמל את העצמאות של עם ישראל בארצו, כאשר הוא אינו הולך לפי חוקי הגויים, אלא לפי חוקי התורה.
עכשיו אנחנו מבינים למה רבי יוחנן בן זכאי התקין לתקוע בשופר בשבת, דווקא מול בית דין, כי השופר- סמל החירות, מתחבר באופן טבעי לסנהדרין ושלוחותיו- סמל של עצמאות שלטונית. הסנהדרין מוסמך לקדש את החודש, ומתוך כך שולט על מימד הזמן ולא משועבד לו.
(א) יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. מְשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהוּ תוֹקְעִין בְּכָל מָקוֶֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֶלָּא בְיַבְנֶה בִּלְבָד. אָמְרוּ לוֹ, אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין:
(ב) וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה, שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא, תּוֹקְעִין. וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד:
(ראש השנה פרק ד משניות א-ב).
המשנה מעניקה מעמד מיוחד לירושלים וכל המקומות הסמוכים להר הבית, כאשר שמה היו תוקעים בשבת ללא צורך בבית דין. אין סימן גדול יותר מזה של עצמאות, מאשר תקיעת שופר של ראש השנה החל בשבת, בירושלים מול הר הבית. האנגלים בתקופת המנדט הבינו את זה היטב כאשר הם אסרו על היהודים לתקוע בשופר ברחבת הכותל המערבי. לצערנו גם היום מדינת ישראל לא מאפשרת ליהודים לתקוע בשופר או להתפלל בהר הבית. אחד הסימנים של הגאולה הקרובה יהיה: השמעת תרועה גדולה בכל הארץ כמו שכתוב: " וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע *בְּשׁוֹפָר* *גָּדוֹל* וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה’ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם: " (ישעיה כז,יג).
בישעיה מוזכר באותו פסוק, את עניין השופר הגדול של הגאולה ובהמשך עלייה המונית להר הבית.
זה לא פעם ראשונה בתנ"ך שנושא המקדש מקושר ומלווה בתקיעות שופר. בחנוכת בית שני נאמר: "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה’ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ *תְרוּעָה* *גְדוֹלָה* בְהַלֵּל לַה’ עַל הוּסַד בֵּית ה’: (עזרא ג,יא)
במלחמה נגד הפלשתים, בני ישראל תקעו בשופרות לכבוד הגעתו של ארון הברית למחנה הצבא, שגרם לניצחון.
וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן ה’ בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה: (שמואל א, ד,ו). גם היום אם היינו פועלים באותה צורה- ושולטים בהר הבית מתוך כוונה לבנות את בית המקדש, היינו מנצחים את כל אויבינו.
תקיעות השופר של ראש השנה בעלי משמעות לאומית ממדרגה ראשונה, המוכיחות עצמאות ושחרור משעבוד לאומות העולם.
ראש השנה מכניס רוח חדשה בעולם- בכלל, ובעם ישראל- בפרט. אירועים היסטוריים חשובים התרחשו בראש השנה.
אדם הראשון הקריב קורבן בראש השנה, בהר הבית לראשונה בהיסטוריה, סמוך לבריאתו.
אברהם אבינו במעמד עקידת יצחק, בהר המוריה, הקריב קורבן לה'. אברהם אבינו הינו היהודי הראשון אשר זכה להביא קורבן לה' בהר הבית.
"הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נוח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שעליו הקריב קין והבל. ובו הקריב *אדם* *הראשון* *קרבן*, ומשם נברא; אמרו חכמים, אדם ממקום כפרתו נברא"
(רמב"ם הלכות בית הבחירה, פרק ב)
נראה לומר, ביחס לעקידת יצחק, שהקב"ה ביקש מאברהם אבינו, להקריב את יצחק בנו במקום המקדש, במטרה להעביר מסר לדורות, שעלינו להקריב את בנינו למען בית ה'.
אברהם גילה רצון אמיתי לקיים את דברי ה' ללא עוררין או הרהורים, לכן הקב"ה הסתפק בכך ולא קיבל את יצחק כקורבן עולה. גם אנחנו אם נגלה מוכנות אמיתית להקריב את בנינו במלחמת מצווה למען החזרת השליטה בהר הבית, הקב"ה יקבל את הרצון שלנו ולא ידרוש את דם טובי בנינו.
אם חיילינו מוכנים למות כדי להגן את ביתם אז קל וחומר שישמחו להילחם למען בית ה'.
לסיכום:
ראש השנה נקבע כדי לזכור ולחגוג את החידושים הרבים שקרו בעולם ביום זה, ולהראות לנו את הדרך לעצמאות לאומית ורוחנית בארץ ישראל.מצוות החג-השופר וקידוש החודש מפי הסנהדרין, מסמלות את עצמאות עם ישראל והתנתקות מחוקי הגויים.
תפילה לשנת התס"ז- 40 שנה לשחרור הר הבית
השנה אנחנו נחגוג ארבעים שנה לשחרור ירושלים והר הבית. בני ישראל בילו 40 שנה במדבר, ובסיום תקופת העונש, משה רבנו מזהיר אותם מפני אי קיום המצוות.
רש"י מפרש שהקב"ה המתין 40 שנה כדי שיבינו את משמעות הנסים הרבים שקרו במהלך יציאת מצרים, ויתנהגו לפי רצונו.
מכאן ואילך הקב"ה יקפיד עליהם ויעניש אותם על כל חטא וחטא. חז"ל אומרים במסכת עבודה זרה, שלוקח לתלמיד 40 שנה לרדת לסוף דעתו של רבו וחכמת משנתו.
בשנת תשכ"ז קיבלנו במתנה את ארץ ישראל והר הבית. הקב"ה ניצח את אויבינו בששה ימים בלבד, בנסי ניסים שעד היום נותרים ללא הסבר הגיוני. בקיץ האחרון קיבלנו תזכורת כואבת, על גודל הנס של מלחמת ששת הימים, כאשר ב-6 שבועות לא הצלחנו לנצח כמה אלפי מחבלים. בשנה הזאת נחגוג 40 שנה לשחרור הר הבית, אני מקווה ומתפלל שהקב"ה יפתח את ליבנו ויעורר אותנו לדרוש את ציון והמקדש דרך מעשים, כי זה ההזדמנות האחרונה שלנו לעכל את נס שחרור ירושלים, ולקיים את רצון ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה