פרשת כי תבא תשס”ח גיליון מס' 131
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לקריאת מאמרים נוספים : www.OTZMA1.BLOGSPOT.com
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
התפילות מכוונות לבנין המקדש
על מה עלינו לכוון בזמן התפילה?
האם אנחנו משתדלים בעזרת התפילה, לקרב את חידוש עבודת הקרבנות?
פרשת כי-תבא, פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש. הביכורים מורכבים משבעת המינים, הגדלים בארץ ישראל.
קרבן הביכורים מסמל את הכרת הטוב של ישראל כלפי הקב"ה. אנחנו מקריבים את ראשית פרי האדמה, שגדלו בארץ ישראל.
עם ישראל נקרא "ראשית", ביחס לאומות העולם. ארץ ישראל אף היא "ראשית" מבין כל הארצות. לכן זהו דבר טבעי, שכל ה"ראשית"-ים נפגשים במקום אחד-בהר הבית, שממנו הבריאה החלה.
הרמב"ם מתאר את תהליך הבאת הביכורים לבית המקדש, כחגיגה שלמה, שהתחילה ממקום המגורים של בעל הקרבן. (עיין רמב"ם הלכות ביכורים פרק ד)
קרבן הביכורים מורכב ממספר פעולות הכרחיות. אחת הפעולות היא אמירת פסוקים מהתורה, כאשר האדם עומד בעזרת ישראל, ליד המזבח.
כמו שכתוב: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט...... (דברים כו,ה).
לביכורים יש מעלה מיוחדת ביחס לשאר הקרבנות.
מובא במדרש תנחומא, שמשה רבנו, התקין שלוש תפילות ביום, במקום הביכורים. כאשר הוא ראה דרך נבואה, שקרבן הביכורים יתבטל לאחר חורבן בית המקדש.
"צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות" (מדרש תנחומא כי תבא פרק א).
מכאן, ננסה להעמיק ולהבין את הקשר בין התפילות לבין בית המקדש.
אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, מתוך הסידור. נוסחי התפילה נקבעו על ידי אנשי כנסת הגדולה, לקראת חורבן בית המקדש והגלות.
האם אנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים? האם אנחנו מבינים מהי תכלית התפילה?
כתוב במדרש רבה, שכל תפילות עם ישראל, מכוונות לדבר אחד בלבד: בנין בית המקדש וחידוש עבודת הקרבנות.
"כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש מרי יתבני בית מקדשא מרי מתי יתבני בית מקדשא:" (מדרש רבה בראשית פרשה יג פסקה ב).
בנוסף למשמעות המילים שאנו אומרים מידי יום, כללי ההתנהגות בזמן התפילה, דומים לאלה שהתקיימו בבית המקדש בזמן הקרבת הקרבנות.
לב התפילה, הוא תפילת העמידה: השמונה-עשרה. מכל מקום בעולם, עלינו לפנות ולכוון לכיוון ירושלים וקודש הקדשים.
כך כתוב מתלמוד: " היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש ..... נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו" (ברכות ל ע/א).
בזמן התפילה, עם ישראל מאוחד ומכוון את ליבו לדבר אחד בלבד: בנין בית המקדש.
אנחנו עומדים, בזמן אמירת השמונה-עשרה, כדוגמת עבודת המקדש. תפילת העמידה, באה כתחליף לזריקת הדם של קרבן התמיד על המזבח. זאת הפעולה החשובה ביותר, כי הדם הוא הנפש. (עיין סידור יעב"ץ דף רמז בית י ).
שחיטת הבהמה וזריקת דמה על המזבח, משפיעות על נפש האדם בצורה נפלאה, ללא הסבר הגיוני. כך הקב"ה ברא אותנו, ועצם הבאת הקרבן מתקן את פנימיות האדם. (עיין פרשת שופטים תשס"ח ופירוש המשך חכמה שם)
כאשר אנחנו מתפללים, עלינו לכוון לקרבנות שהיו מביאים בבית המקדש.
אנחנו נמצאים בתוקפה מיוחדת במינה, כאשר חברות ענק עם איתנות פיננסית עצומה קורסות לנגד עינינו.
הקב"ה רומז לנו, שאין להישען על החוסן הכלכלי של מדינה זו או אחרת. עלינו לסמוך על בורא העולם, בלבד.
ראינו איך, בימים ספורים, כלכלת ארצות הברית יכולה ליפול ולאבד מכוחה.
מעניין ששתי החברות שקרסו השבוע, נוסדו על ידי יהודים: אחים לחמן ומוריס גרינבר (AIG). כנראה שזהו מסר נוסף ליהודי הגולה: היגיע הזמן לעלות לארץ ישראל ולממש את תפילותיהם של דורי דורות של יהודים.
רק בנית בית המקדש וחידוש הקשר הישיר עם הקב"ה, דרך הקרבנות, יביא יציבות ושלום בעולם.
הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לקריאת מאמרים נוספים : www.OTZMA1.BLOGSPOT.com
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
התפילות מכוונות לבנין המקדש
על מה עלינו לכוון בזמן התפילה?
האם אנחנו משתדלים בעזרת התפילה, לקרב את חידוש עבודת הקרבנות?
פרשת כי-תבא, פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש. הביכורים מורכבים משבעת המינים, הגדלים בארץ ישראל.
קרבן הביכורים מסמל את הכרת הטוב של ישראל כלפי הקב"ה. אנחנו מקריבים את ראשית פרי האדמה, שגדלו בארץ ישראל.
עם ישראל נקרא "ראשית", ביחס לאומות העולם. ארץ ישראל אף היא "ראשית" מבין כל הארצות. לכן זהו דבר טבעי, שכל ה"ראשית"-ים נפגשים במקום אחד-בהר הבית, שממנו הבריאה החלה.
הרמב"ם מתאר את תהליך הבאת הביכורים לבית המקדש, כחגיגה שלמה, שהתחילה ממקום המגורים של בעל הקרבן. (עיין רמב"ם הלכות ביכורים פרק ד)
קרבן הביכורים מורכב ממספר פעולות הכרחיות. אחת הפעולות היא אמירת פסוקים מהתורה, כאשר האדם עומד בעזרת ישראל, ליד המזבח.
כמו שכתוב: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט...... (דברים כו,ה).
לביכורים יש מעלה מיוחדת ביחס לשאר הקרבנות.
מובא במדרש תנחומא, שמשה רבנו, התקין שלוש תפילות ביום, במקום הביכורים. כאשר הוא ראה דרך נבואה, שקרבן הביכורים יתבטל לאחר חורבן בית המקדש.
"צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות" (מדרש תנחומא כי תבא פרק א).
מכאן, ננסה להעמיק ולהבין את הקשר בין התפילות לבין בית המקדש.
אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, מתוך הסידור. נוסחי התפילה נקבעו על ידי אנשי כנסת הגדולה, לקראת חורבן בית המקדש והגלות.
האם אנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים? האם אנחנו מבינים מהי תכלית התפילה?
כתוב במדרש רבה, שכל תפילות עם ישראל, מכוונות לדבר אחד בלבד: בנין בית המקדש וחידוש עבודת הקרבנות.
"כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש מרי יתבני בית מקדשא מרי מתי יתבני בית מקדשא:" (מדרש רבה בראשית פרשה יג פסקה ב).
בנוסף למשמעות המילים שאנו אומרים מידי יום, כללי ההתנהגות בזמן התפילה, דומים לאלה שהתקיימו בבית המקדש בזמן הקרבת הקרבנות.
לב התפילה, הוא תפילת העמידה: השמונה-עשרה. מכל מקום בעולם, עלינו לפנות ולכוון לכיוון ירושלים וקודש הקדשים.
כך כתוב מתלמוד: " היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש ..... נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו" (ברכות ל ע/א).
בזמן התפילה, עם ישראל מאוחד ומכוון את ליבו לדבר אחד בלבד: בנין בית המקדש.
אנחנו עומדים, בזמן אמירת השמונה-עשרה, כדוגמת עבודת המקדש. תפילת העמידה, באה כתחליף לזריקת הדם של קרבן התמיד על המזבח. זאת הפעולה החשובה ביותר, כי הדם הוא הנפש. (עיין סידור יעב"ץ דף רמז בית י ).
שחיטת הבהמה וזריקת דמה על המזבח, משפיעות על נפש האדם בצורה נפלאה, ללא הסבר הגיוני. כך הקב"ה ברא אותנו, ועצם הבאת הקרבן מתקן את פנימיות האדם. (עיין פרשת שופטים תשס"ח ופירוש המשך חכמה שם)
כאשר אנחנו מתפללים, עלינו לכוון לקרבנות שהיו מביאים בבית המקדש.
אנחנו נמצאים בתוקפה מיוחדת במינה, כאשר חברות ענק עם איתנות פיננסית עצומה קורסות לנגד עינינו.
הקב"ה רומז לנו, שאין להישען על החוסן הכלכלי של מדינה זו או אחרת. עלינו לסמוך על בורא העולם, בלבד.
ראינו איך, בימים ספורים, כלכלת ארצות הברית יכולה ליפול ולאבד מכוחה.
מעניין ששתי החברות שקרסו השבוע, נוסדו על ידי יהודים: אחים לחמן ומוריס גרינבר (AIG). כנראה שזהו מסר נוסף ליהודי הגולה: היגיע הזמן לעלות לארץ ישראל ולממש את תפילותיהם של דורי דורות של יהודים.
רק בנית בית המקדש וחידוש הקשר הישיר עם הקב"ה, דרך הקרבנות, יביא יציבות ושלום בעולם.
הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה