ראש השנה תשפ"ג
גיליון מס 386 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
שופר הגאולה, עכשיו!
בראש השנה אנחנו לא מצווים לעלות לרגל כמו שלושת הרגלים ולא מקיימים מצוות מיוחדות למעט מצוות שמיעת קול שופר.
תקיעת השופר הינה המצווה המרכזית לשני ימי החג. בעל הטורים מדגיש שעיקר המצווה הינה השמיעה ולא התקיעה עצמה. כמו שכתוב: " וקודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע" (טור, אורח חיים, סימן תקפ״ה).
בעל ה'שפת אמת' מביא מדרש השופך אור חדש על מצוות שמיעת קול שופר.
יש באדם שני חושים מרכזיים, הראייה והשמיעה. לפי המדרש רבה, הראייה נפגעה בזמן חטא בעגל, כאשר השמיעה נשארה ללא קלקול.
כמו שכתוב: " כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כּוֹסוֹת מָזַגְתֶּם בְּסִינַי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שִׁבַּרְתֶּם נַעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם לְפָנַי עֵגֶל, הִזָּהֲרוּ בְּנִשְׁמָע, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב." (מדרש רבה, שמות כז,ט:)
כתוצאה מזה, קול השופר-שלא נפגע על ידי החטא, נישאר נקי מכוחות הטומאה והמזיקים. לכן, קול השופר יכול לחבר אותנו עם הקב"ה בצורה ישירה.
כמו שכתוב: "כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם.....ולזאת עכשיו מצפין על ידי שמיעת הקול לבוא למעשה שהוא הדיבור..." (שפת אמת, ראש השנה שנת תרל"ד דף 18).
נראה לומר, שהשופר מסמל את החירות והחופש מהשפעת כוחות הטומאה. מכאן, תכלית השופר היא להביא אותנו לידי מעשה שיקרב אותנו אל ה' ואל הגאולה השלמה.
בפעולה עצמה של התקיעה יש רמז לחירות ושחרור מיצר הרע. התוקע מוציא אוויר מהקנה שלו ומעביר אותו דרך הקרן של השופר. הקול אינו משתנה כאשר הוא עובר דרך השופר עצמו.
השופר הוא כמו הקנה של האדם, שעובר דרכו הרוח הרומז לרוחניות ולעולם הבא. ראוי לציין, שאין מעבר של אוכל ושתייה-המסמלים את הגשמיות, דרך הקנה.
השופר מסמל את החירות כאשר לומדים בתלמוד בבלי (ראה ראש השנה, דף לג ע/ב) את דיני השופר של ראש השנה מהשופר של היובל, המכריז על שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהם הקודמים.
כמו שכתוב: "...השופר שדומה לקנה כדאיתא בזוהר הקדוש....שהקול נכנס בזה ויוצא בזה בלי השתנות....אבל מוצא הקנה הוא מעלמא דחירות."(שפת אמת ראש השנה, שנת תרס"ד דף 54).
בראש השנה, אנחנו דבקים במידת החירות כדי לצאת מעולם הגשמי, אל עולם הרוחני.
כמו שהערנו בתחילת דברינו, אין מצוות עלייה לרגל בראש השנה. כאשר עולים לרגל, אנחנו נפגשים עם השכינה ורואים אותה בעיניים שלנו ,ממש.
כמו שכתוב: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶל-פְּנֵי, הָאָדֹן ה'. (שמות כג,יז).
בראש השנה, השופר הוא תחליף לעלייה לרגל.
אפילו יותר מכך, כאשר התלמוד בבלי מציין, שבזכות מצוות תקיעת שופר, אנחנו נכנסים לקודש הקודשים.
כמו שכתוב: "דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי" (ראש השנה דף כו ע/א).
שמיעת קול השופר מאפשר לנו להסיר את ההסתר והכיסויים, כדי לגלות את השכינה כמו בזמן העלייה לרגל
כמו שכתוב: " וכמו ברגלים יש ראיה, עתה יש מצוות שמיעת קול שופר." (שפת אמת ראש השנה, שנת תרמ"ד דף 29).
נראה להוסיף, שקודש הקודשים וארון הברית אינם שייכים לעולם הטבע כלל, בגלל מידותיו שלא יכולות להתקיים
במציאות שלנו, השכינה המסנוורת את האדם שאינו מוכן ועוד ניסים נוספים.
לכן כשתוקעים בשופר בראש השנה, עלינו להרגיש חופשיים ומנותקים לגמרי מעולם הזה, ושייכים למדרגה של קודש הקודשים.
השופר מגלה תכונה נוספת השייכת לעם ישראל בלבד: הדעת.
השופר נותן דעת לעם ישראל, זאת הנשמה היתרה שקיבלנו מאת ה', בנוסף לשאר בני אדם.
השופר בא לעורר את הנשמה המיוחדת הזאת. כתוצאה מזה, הקב"ה קם מכיסא דין ויושב בכיסא הרחמים.
כמו שכתוב: "משמע שהשופר נותן דעת לבני ישראל.....וזהו החיבה יתירה הוא רק לבני ישראל..." (שפת אמת, ראש השנה שנת תמ"ו דף 32).
השופר משפיע בשני מישורים בו זמנית: הוא מעביר את מידת הדין בשמים לעבר מידת הרחמים ומעורר את עם ישראל לשוב אל ה'.
השופר אינו משפיע בזמן החג בלבד אלא במשך כל השנה. בתפילת שמונה עשרה יש ברכה מיוחדת:" תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:"
שלוש פעמים ביום, אנחנו מזכירים ומתפללים לסוף הגלות, כאשר הסימן המובהק יהיה, השמעת תקיעה גדולה, כמו שכתוב בדברי הנביא ישעיה: וְהָיָ֣ה׀בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַֽה' בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ים׃ (ישעיהו כ״ז,י״ג).
שוב, אנחנו רואים את הקשר בין השופר ובין החירות והגאולה.
לאחר התקיעה הגדולה, עם ישראל יתאחד בהר הבית וישתחווה לפני הקב"ה במקום המקדש.
המדרש מציין, שיש משמעות גדולה להשתחוויה בהר הבית. כאשר היא מזרזת את הגאולה ובנין בית המקדש, כמו שכתוב: "הַגָּלֻיּוֹת אֵינָן מִתְכַּנְסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו' וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ט): רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ." (בראשית רבה נ״ו,ב).
חודש תשרי, חודש החגים הינו זמן מסוגל לגאולה לפי התלמוד בבלי, כמו שכתוב: " בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ — כִּדְאִיתָא. בְּתִשְׁרִי עֲתִידִין לִיגָּאֵל — אָתְיָא ״שׁוֹפָר״ ״שׁוֹפָר״. כְּתִיב הָכָא: ״תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר״, וּכְתִיב הָתָם: ״בְּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל״. (ראש השנה דף יא ע/ב).
ראוי לציין, שהתלמוד לומד את עניין הגאולה בתשרי מתוך פסוקים העוסקים בשופר.
שוב, אנחנו רואים את הקשר ההדוק בין השופר ובין הגאולה.
לסיכום, ראינו עד כמה, קול השופר מסמל את הגאולה השלמה ובנין בית המקדש.
בזמן שמיעת התקיעות, עלינו לזכור את כוח ההשפעה של השופר הן על הנשמה שלנו, הן על התעוררת מידת הרחמים והן התאספות עם ישראל בהר הבית כאיש אחד לפני קודש הקודשים.
קול השופר פותח לנו ערוץ תקשורת ישיר וללא הפרעות, עם הקב"ה. עלינו לנצל את ההזדמנות הנדירה הזאת, ולהתפלל תפילה קצרה:
הקב"ה, עורר אותנו מתרדמת הגלות! עורר אותנו כדי שנדרוש את בנין בית המקדש כאיש אחד! עורר אותנו שנרגיש כמו הכהן הגדול ביום כיפור, בלב קודש הקודשים!
עורר אותנו שנמשיך לפעול במעשים לקידום הגאולה ושנחדש בקרוב מאוד את עבודת הקרבנות בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת מו"ראבי שנפטר בה' בתשרי ולרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה ומרסל מזל טוב בת פתחון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה