ראש השנה: בזכות השופר ננצח

ראש השנה תשפ"ה  - מלחמת שמחת תורה                  
גיליון מס 406 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל parashathamikdash@gmail.com 

 בזכות השופר ננצח! 

ראש השנה הינו חג הראשון של השנה.

בכל יתר החגים, בית המקדש הינו במרכז ההוויה של החג.

בראש השנה, בניגוד לרגלים וחגים אחרים, אין מצווה לעלות לרגל או לקיים מצוות שנעשות בבית המקדש.

מדוע בראש השנה, אין מצווה לעלות לרגל או לקיים מצווה ייחודית?

יש אירוע חשוב שמזכירים לכל אורך ראש השנה, והוא עקידת יצחק. כתוצאה מהעקידה, לומדים את פרטי מצוות תקיעת שופר.

מה הקשר הפנימי בין עקידת יצחק ובין ראש השנה?

למה אנחנו זוכרים את העקידה דווקא בעזרת שופר? היינו יכולים לשחוט אייל או לקשור את עצמנו עם חבל למשל!

מדוע העקידה התרחשה בהר הבית?

נשתדל לענות לכל השאלות בעזרת דברי חז"ל.

 

ראשית, נבדוק מתי התרחשה העקידה.

ישנן 3 דעות בחז"ל: בראש חודש ניסן, בראש השנה או ביום כיפור.

המדרש רבה מציין את ראש חדש ניסן, כמו שכתוב: " דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלקיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות רבה טו, יא).

ראש השנה: איך להתעורר מקול השופר?

ראש השנה תשפ"ד                   
גיליון מס 397  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך להתעורר מקול השופר?

אנחנו נמצאים בעיצומו של ימים של תשובה ושל חשבון נפש.

כל יהודי מתפלל כדי לעבור בשלום את הדין וחושב איך להשתפר לקראת השנה החדשה.

המצווה המרכזית של החג היא: תקיעת שופר.

ננסה להבין את המשמעות של התקיעות שופר בראש השנה, ומדוע אין תוקעים בראש השנה שחל בשבת?

המאמר מבוסס על דברי ה'שם משמואל' על פרשת נצבים.

ראשית נביא את המדרש תנחומא, המגדיר את ההבדל בין הצדיקים ובין הרשעים.

כאשר הקב"ה דן את הרשעים, הוא הופך אותם ומעלים אותם מן העולם. לעומת זאת, הצדיקים עלולים לחטוא ולהיענש, אבל לא ימחקו מהעולם.

כמו שכתוב: "זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז). כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה. ....... אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ' (מיכה ז, ח). כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְגוֹ' (מלאכי ג, ו), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִכֵּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ. אֲבָל אַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מדרש תנחומא נצבים סימן א).
ה'שם משמואל' מפרש את דברי המדרש, בצורה נפלאה.
הוא אומר שיש הבדל מהותי במעשה הצדיק מול הרשע. הצדיק פועל מעומק הלב בכל מה שהוא עושה, ללא קשר במצבו האישי. לכן, אם מצבו הכלכלי יהיה בכי רע, הוא ימשיך לעבוד את ה' מכל הלב.
לכן הפסוק במשלי, משתמש בפועל 'הפוך' כדי לרמוז לנו, שאם מצב הצדיק יתהפך לרעה, הוא לא ישנה את התנהגותו. כמו הנקודה המרכזית בתוך גלגל שתמיד תישאר באותו המקום כאשר הוא יתהפך.
לעומת זאת, הרשעים אינם פועלים מעומק הלב אלא בצורה חיצונית. לכן כשמתעוררים קשיים וייסורים הם לא ימשיכו כמו בעבר. אם יתהפך הגלגל בחיים שלהם, הם לא ימשיכו לעשות את הטוב. כתוצאה מזה, הקב"ה הופך אותם ומכלה אותם.
כמו שכתוב: "ויש להוסיף ביאור דמעשה צדיקים נעשה ברעותא ועומקא דלבא בנקודה הפנימית שבלב על כן אין לה שינוי והוא כמשלח נקודה בתוך העיגול, דאף שיהפך הכדור ממעלה למטה תשאר הנקודה בתוכה על עמדה כמו שהיה, מה שאינו כן מעשה רשעים דאף שעושים מעשים טובים אינם עושים מרעותא דלבא רק בחיצוניות, ממילא כשיהפך עליו הגלגל ישתנה מכל וכל:" (שם משמואל, נצבים שנת תר"ע דף קצז).
 
משה רבנו, דאג לעם ישראל גם לדורות הבאים, לכן הוא גרם לכריתת ברית בין הקב"ה ובין עם ישראל. המשמעות של הברית הזאת היא לבטח את הדורות העתידיים.
אם יפלו במעשיהם, ולא יקיימו את התורה הקדושה, הקב"ה ידון אותם לזכות. כאשר החטאים לא יחשבו כדבר הנובע מפנימיות עם ישראל, אלא מדבר חיצוני.
הקב"ה יזכור את הברית שנחתמה בימי משה רבנו, המעיד על הפנימיות של עם ישראל שהוא כולו טוב.
מכאן אנחנו מבינים יותר, מדוע פרשת נצבים נקראת תמיד לפני ראש השנה.
אי אפשר לנצל את הכוח הטמון בימים הנוראים ללא הכנה מוקדמת.
למעשה כל שבוע, ביום השבת אנחנו חוזרים לשורשים ולפנימיות הטמונה בתוכנו.
יום השביעי-השבת, רומז על הנקודה האמצעית.
בעולם יש 6 קצוות: למעלה, למטה ו-4 רוחות השמים. השבת מהווה הנקודה המרכזית והפנימית שאינה משתנה.
זה בדיוק כמו מעשי הצדיקים שאינם משתנים בהתאם לתהפוכות החיים.
גם ראש השנה מייצג את הנקודה האמצעית, כאשר הוא חל בחודש השביעי. 
שבת וראש השנה הם הנקודה השביעית, ומסמלים את עומק הלב ופנימיות האדם.
בראש השנה דנים את האדם על פנימיות המעשים שלו ועד כמה הוא הצליח להוציא החוצה את כוחות הפנימיים הטובים שלו.
התפקיד של השופר הוא לעורר את פנימיות האדם ולהרעיד אותו.
הקול הפשוט והעמוק היוצא מהשופר, נכנס ישר לתוך הלב של כל יהודי ויהודי.

ראש השנה: שופר הגאולה, עכשיו!

ראש השנה תשפ"ג

גיליון מס 386  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

שופר הגאולה, עכשיו!

בראש השנה אנחנו לא מצווים לעלות לרגל כמו שלושת הרגלים ולא מקיימים מצוות מיוחדות למעט מצוות שמיעת קול שופר.

תקיעת השופר הינה המצווה המרכזית לשני ימי החג. בעל הטורים מדגיש שעיקר המצווה הינה השמיעה ולא התקיעה עצמה. כמו שכתוב: " וקודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע" (טור, אורח חיים, סימן תקפ״ה).

בעל ה'שפת אמת' מביא מדרש השופך אור חדש על מצוות שמיעת קול שופר.

יש באדם שני חושים מרכזיים, הראייה והשמיעה. לפי המדרש רבה, הראייה נפגעה בזמן חטא בעגל, כאשר השמיעה נשארה ללא קלקול.

כמו שכתוב: " כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כּוֹסוֹת מָזַגְתֶּם בְּסִינַי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שִׁבַּרְתֶּם נַעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם לְפָנַי עֵגֶל, הִזָּהֲרוּ בְּנִשְׁמָע, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב." (מדרש רבה, שמות כז,ט:)

כתוצאה מזה, קול השופר-שלא נפגע על ידי החטא, נישאר נקי מכוחות הטומאה והמזיקים. לכן, קול השופר יכול לחבר אותנו עם הקב"ה בצורה ישירה.

כמו שכתוב: "כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם.....ולזאת עכשיו מצפין על ידי שמיעת הקול לבוא למעשה שהוא הדיבור..." (שפת אמת, ראש השנה שנת תרל"ד דף 18).

נראה לומר, שהשופר מסמל את החירות והחופש מהשפעת כוחות הטומאה. מכאן, תכלית השופר היא להביא אותנו לידי מעשה שיקרב אותנו אל ה' ואל הגאולה השלמה.

בפעולה עצמה של התקיעה יש רמז לחירות ושחרור מיצר הרע. התוקע מוציא אוויר מהקנה שלו ומעביר אותו דרך הקרן של השופר. הקול אינו משתנה כאשר הוא עובר דרך השופר עצמו. 

השופר הוא כמו הקנה של האדם, שעובר דרכו הרוח הרומז לרוחניות ולעולם הבא. ראוי לציין, שאין מעבר של אוכל ושתייה-המסמלים את הגשמיות, דרך הקנה. 

השופר מסמל את החירות כאשר לומדים בתלמוד בבלי (ראה ראש השנה, דף לג ע/ב) את דיני השופר של ראש השנה מהשופר של היובל, המכריז על שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהם הקודמים.

כמו שכתוב: "...השופר שדומה לקנה כדאיתא בזוהר הקדוש....שהקול נכנס בזה ויוצא בזה בלי השתנות....אבל מוצא הקנה הוא מעלמא דחירות."(שפת אמת ראש השנה, שנת תרס"ד דף 54).

בראש השנה, אנחנו דבקים במידת החירות כדי לצאת מעולם הגשמי, אל עולם הרוחני.

כמו שהערנו בתחילת דברינו, אין מצוות עלייה לרגל בראש השנה. כאשר עולים לרגל, אנחנו נפגשים עם השכינה ורואים אותה בעיניים שלנו ,ממש.