פרשת פינחס תש"ע גיליון מס' 199
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לקריאת מאמרים נוספים : http://otzma1.blogspot.com/
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
פינחס: מנהיג של מעשים
מדוע פינחס קיבל את הכהונה לאחר שהוא הרג את החוטאים?
איזו מנהיגות נדרשת בארץ ישראל לעומת הגלות?
אחרי ארבעים שנה של נדודים במדבר, התורה מציגה בפנינו מנהיג מסוג חדש. מנהיג שעושה מעשה, והורג נשיא שבט שמעון יחד עם פרוצה של בית המלוכה המדינית.
התורה רוצה להעביר מסר לעם ישראל, לקראת הכניסה לארץ. המנהיגות של משה רבנו מסתיימת, ועכשיו עם ישראל צריך לפעול בצורה שונה.
במדבר, בני ישראל חיו במעין חממה תחת השגחת ה' מתמדת. בני ישראל לא עבדו את האדמה כדי לאכול, הם לא בנו בתים של קבע וגם לא חפרו בורות כדי לשתות מים.
לאחר הכניסה לארץ ישראל, המציאות תשתנה, לכן הנהגת העם צריכה גם היא להשתנות.
בעל ה"שפת אמת" מגדיר את המנהיגות של משה רבנו, מלמעלה למטה. משה רבנו הוריד את רצון ה' מן השמים אל העולם הזה. זאת הבחינה של "נשמע", כאשר בני ישראל ענו פה אחד במעמד הר סיני: וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד,ז), בזמן קבלת התורה.
בארץ ישראל-מקום הטבעי של ישראל, החיבור להקב"ה מתחיל מלמטה על ידי עשיית המצוות ועולה אל ה'.
כמו שראינו בפרשת בלק בשבוע שעבר (הוסף לינק כאן), המצוות המעשיות של: הקרבת קרבנות, מצוות התלויות בארץ, כיבוש הארץ וכו' ..., דוחות את החומר וגורמות להשכנת השכינה בעולם.
זאת הבחינה של "נעשה", כאשר לאחר הכניסה לארץ ישראל מתחילה תקופה חדשה. המעשה של האדם גורם להשכנת השכינה בעולם.
"כמו כן עתה התחיל בחינת ארץ ישראל בחינת תפלה וקרבנות והוא התעוררות התחתונים.." (שפת אמת פרשת פינחס שנת תרמ"ב דף פו).
לאחר שהבהרנו את ההבדל בין מנהיגותו של משה רבנו לבין המנהיגות החדשה לקראת הכניסה לארץ, ניתן להבין את סדר האירועים והנושאים של פרשת פינחס.
נתחיל בהתנהגות של פינחס ובפרס שה' נתן לו לאחר מכן.
פינחס עשה מעשה שכל אחד מישראל חשב בלבו לעשותו. כולם שנאו את מדין, בוודאי לאחר שנהרגו עשרים וארבעה אלף יהודים במגפה.
פינחס הרגיש שהוא השליח של כל ישראל כאשר הוא הרג את זמרי-נשיא שבט שמעון והפרוצה המדינית. לכן, הקב"ה נתן לו את הכהונה לו ולצאצאים שלו אחריו. בזכות מעשה הקנאות שלו, פינחס עורר את כל העם. היחיד השפיע על הכלל וכך ה' הפסיק את המגפה, כמו שכתוב: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג).
תפקידו של הכהן בבית המקדש הוא, לעורר את העם במעשיו ולהיות שליחו בהקרבת הקרבנות לה'.
פינחס מהווה הדוגמא המושלמת של המנהיג הרוחני שעושה מעשים המשפיעים על כל העם ועל ההיסטוריה כולה. הוא הורג את מי שמחלל את שם ה' בפרהסיא ולאחר מכן הוא יוצא למלחמה, בתור כהן משוח מלחמה ומעורר את ישראל לנקמה בגויים.
נראה לומר, שמסיבות אלה, פינחס-שהוא אליהו הנביא (ראה ילקוט שמעוני פינחס פרק כד), יחזור ויגאל אותנו גאולה שלמה.
מנהיג המסוגל לעשות מעשים כדי להשכין את השכינה בישראל ובעולם, הוא המשיח.
הנושאים הנוספים של פרשת פינחס מזכירים אף הם את המעשים הדרושים לחיים לאומיים של עם ישראל בארצו:
- מפקד כללי של כל הגברים המסוגלים להילחם באויבים ולכבוש את הארץ. כמו שכתוב: שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-יֹצֵא צָבָא, בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר כו,ב)
- תביעת בנות צלפחד על חלקים בארץ ישראל, המעידה על אהבתן הצרופה לארץ ישראל.
- העברת השלטון ממשה רבנו אל יהושע בן נון המציין שינוי מנהיגותי ומעבר למנהיגות מעשית יותר.
- משה רבנו מתבקש לעלות על הר כדי לראות את הארץ מרחוק. בזכות הראייה של משה רבנו עם ישראל יכבוש ביותר קלות את הארץ.
- תמצית סדר הקרבנות הקבועים ושל החגים ועלייה לרגל. הקרבנות הם המצוות המעשיות הגורמות להשכנת השכינה מתוך מעשה האדם.
יוצא מכאן שהמצוות העיקריות שיש לקיים בארץ ישראל הן: כיבוש הארץ על ידי צבא, התנחלות בכל הארץ, הקרבת קרבנות ומנהיגות לאומית בדרך התורה.
לדאבוננו, היום יש נתק בין המנהיגות הרוחנית-דתית למנהיגות הלאומית-פוליטית של עם ישראל. הגאולה תלויה בחיבור בין שני הדברים: מעשים-כנגד "נעשה", ולימוד תורה-כנגד "נשמע".
מקום החיבור הטבעי ביותר הינו בהר הבית, בירושלים. מתוך בנין בית המקדש וחידוש עבודת הקרבנות אנחנו מיישמים את מה שפינחס הורה לנו לפני 3500 שנה.
המעשה של איש אחד:פינחס, הציל את כל העם, כאשר העם לא העיז להרוג את החוטאים. למעשה זהו תפקיד הכהן לעורר את העם כדי להשכין את השכינה. היום, אין אנחנו יודעים בוודאות מי כהן מיוחס, לכן על כל אחד מאיתנו יכול לעשות מעשה ולהציל את העם.
עלייה להר הבית בטהרה יכולה להיות מעשה ראוי המגלה את הגעגועים שלנו לבית המקדש. בנוסף לכך אנחנו מחזקים את ריבונות ישראל על הר הבית כלפי הגויים הטוענים בעלות על הר ה'.
עלינו ללמוד מהדור שנכנס לארץ ולנהוג כמותם. המעשה קודם לנשמע. גם אנחנו זכינו לכבוש את ארץ ישראל ולהקים מדינה ריבונית. עכשיו זה הזמן להחזיר לכהן את תפקידו ההיסטורי, של התעוררות העם והשכנת השכינה על ידי מעשיו. זה הזמן לחדש את עבודת הקרבנות ולשאוף לבנין בית המקדש במעשים.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אריה בן יעקב הכהן גלייך שלימד אותי את השפה ותיקן את שגיאותיי במשך שנים, יהי זכרו ברוך
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לקריאת מאמרים נוספים : http://otzma1.blogspot.com/
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
פינחס: מנהיג של מעשים
מדוע פינחס קיבל את הכהונה לאחר שהוא הרג את החוטאים?
איזו מנהיגות נדרשת בארץ ישראל לעומת הגלות?
אחרי ארבעים שנה של נדודים במדבר, התורה מציגה בפנינו מנהיג מסוג חדש. מנהיג שעושה מעשה, והורג נשיא שבט שמעון יחד עם פרוצה של בית המלוכה המדינית.
התורה רוצה להעביר מסר לעם ישראל, לקראת הכניסה לארץ. המנהיגות של משה רבנו מסתיימת, ועכשיו עם ישראל צריך לפעול בצורה שונה.
במדבר, בני ישראל חיו במעין חממה תחת השגחת ה' מתמדת. בני ישראל לא עבדו את האדמה כדי לאכול, הם לא בנו בתים של קבע וגם לא חפרו בורות כדי לשתות מים.
לאחר הכניסה לארץ ישראל, המציאות תשתנה, לכן הנהגת העם צריכה גם היא להשתנות.
בעל ה"שפת אמת" מגדיר את המנהיגות של משה רבנו, מלמעלה למטה. משה רבנו הוריד את רצון ה' מן השמים אל העולם הזה. זאת הבחינה של "נשמע", כאשר בני ישראל ענו פה אחד במעמד הר סיני: וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד,ז), בזמן קבלת התורה.
בארץ ישראל-מקום הטבעי של ישראל, החיבור להקב"ה מתחיל מלמטה על ידי עשיית המצוות ועולה אל ה'.
כמו שראינו בפרשת בלק בשבוע שעבר (הוסף לינק כאן), המצוות המעשיות של: הקרבת קרבנות, מצוות התלויות בארץ, כיבוש הארץ וכו' ..., דוחות את החומר וגורמות להשכנת השכינה בעולם.
זאת הבחינה של "נעשה", כאשר לאחר הכניסה לארץ ישראל מתחילה תקופה חדשה. המעשה של האדם גורם להשכנת השכינה בעולם.
"כמו כן עתה התחיל בחינת ארץ ישראל בחינת תפלה וקרבנות והוא התעוררות התחתונים.." (שפת אמת פרשת פינחס שנת תרמ"ב דף פו).
לאחר שהבהרנו את ההבדל בין מנהיגותו של משה רבנו לבין המנהיגות החדשה לקראת הכניסה לארץ, ניתן להבין את סדר האירועים והנושאים של פרשת פינחס.
נתחיל בהתנהגות של פינחס ובפרס שה' נתן לו לאחר מכן.
פינחס עשה מעשה שכל אחד מישראל חשב בלבו לעשותו. כולם שנאו את מדין, בוודאי לאחר שנהרגו עשרים וארבעה אלף יהודים במגפה.
פינחס הרגיש שהוא השליח של כל ישראל כאשר הוא הרג את זמרי-נשיא שבט שמעון והפרוצה המדינית. לכן, הקב"ה נתן לו את הכהונה לו ולצאצאים שלו אחריו. בזכות מעשה הקנאות שלו, פינחס עורר את כל העם. היחיד השפיע על הכלל וכך ה' הפסיק את המגפה, כמו שכתוב: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג).
תפקידו של הכהן בבית המקדש הוא, לעורר את העם במעשיו ולהיות שליחו בהקרבת הקרבנות לה'.
פינחס מהווה הדוגמא המושלמת של המנהיג הרוחני שעושה מעשים המשפיעים על כל העם ועל ההיסטוריה כולה. הוא הורג את מי שמחלל את שם ה' בפרהסיא ולאחר מכן הוא יוצא למלחמה, בתור כהן משוח מלחמה ומעורר את ישראל לנקמה בגויים.
נראה לומר, שמסיבות אלה, פינחס-שהוא אליהו הנביא (ראה ילקוט שמעוני פינחס פרק כד), יחזור ויגאל אותנו גאולה שלמה.
מנהיג המסוגל לעשות מעשים כדי להשכין את השכינה בישראל ובעולם, הוא המשיח.
הנושאים הנוספים של פרשת פינחס מזכירים אף הם את המעשים הדרושים לחיים לאומיים של עם ישראל בארצו:
- מפקד כללי של כל הגברים המסוגלים להילחם באויבים ולכבוש את הארץ. כמו שכתוב: שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-יֹצֵא צָבָא, בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר כו,ב)
- תביעת בנות צלפחד על חלקים בארץ ישראל, המעידה על אהבתן הצרופה לארץ ישראל.
- העברת השלטון ממשה רבנו אל יהושע בן נון המציין שינוי מנהיגותי ומעבר למנהיגות מעשית יותר.
- משה רבנו מתבקש לעלות על הר כדי לראות את הארץ מרחוק. בזכות הראייה של משה רבנו עם ישראל יכבוש ביותר קלות את הארץ.
- תמצית סדר הקרבנות הקבועים ושל החגים ועלייה לרגל. הקרבנות הם המצוות המעשיות הגורמות להשכנת השכינה מתוך מעשה האדם.
יוצא מכאן שהמצוות העיקריות שיש לקיים בארץ ישראל הן: כיבוש הארץ על ידי צבא, התנחלות בכל הארץ, הקרבת קרבנות ומנהיגות לאומית בדרך התורה.
לדאבוננו, היום יש נתק בין המנהיגות הרוחנית-דתית למנהיגות הלאומית-פוליטית של עם ישראל. הגאולה תלויה בחיבור בין שני הדברים: מעשים-כנגד "נעשה", ולימוד תורה-כנגד "נשמע".
מקום החיבור הטבעי ביותר הינו בהר הבית, בירושלים. מתוך בנין בית המקדש וחידוש עבודת הקרבנות אנחנו מיישמים את מה שפינחס הורה לנו לפני 3500 שנה.
המעשה של איש אחד:פינחס, הציל את כל העם, כאשר העם לא העיז להרוג את החוטאים. למעשה זהו תפקיד הכהן לעורר את העם כדי להשכין את השכינה. היום, אין אנחנו יודעים בוודאות מי כהן מיוחס, לכן על כל אחד מאיתנו יכול לעשות מעשה ולהציל את העם.
עלייה להר הבית בטהרה יכולה להיות מעשה ראוי המגלה את הגעגועים שלנו לבית המקדש. בנוסף לכך אנחנו מחזקים את ריבונות ישראל על הר הבית כלפי הגויים הטוענים בעלות על הר ה'.
עלינו ללמוד מהדור שנכנס לארץ ולנהוג כמותם. המעשה קודם לנשמע. גם אנחנו זכינו לכבוש את ארץ ישראל ולהקים מדינה ריבונית. עכשיו זה הזמן להחזיר לכהן את תפקידו ההיסטורי, של התעוררות העם והשכנת השכינה על ידי מעשיו. זה הזמן לחדש את עבודת הקרבנות ולשאוף לבנין בית המקדש במעשים.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אריה בן יעקב הכהן גלייך שלימד אותי את השפה ותיקן את שגיאותיי במשך שנים, יהי זכרו ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה