יום שישי, יולי 20, 2018

פרשת שבוע: פרשת דברים תשעה באב - להחזיר את הגבירה למקומה!

פרשת דברים- ט' באב תשע"ח

גיליון מס 339  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                        

להחזיר את הגבירה למקומה!

תקופת בין המצרים הינה תקופה קשה לעם ישראל. למרות זאת, יום תשעה באב הינו גם יום של תקווה וגילוי חיבה מצד הקב"ה.
כתוב בתלמוד בבלי, כאשר הגויים נכנסו להיכל ולקודש הקדשים הם ראו שהכרובים מחובקים זה בזה.
כמו שכתוב: " אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר {איכה א-ח} כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה:" (תלמוד בבלי, יומא דף נד ע/ב).
כאשר הכרובים מחוברים, זהו סימן של קירבה בין ישראל ובין הקב"ה. (ראה מסכת בבא בתרא דף צט ע/א).
קשה להבין שבזמן חורבן בית המקדש, בזמן שפל של עם ישראל, הקב"ה מגלה את חיבתו לישראל?
הפרשיות האחרונות של ספר במדבר שאנחנו קוראים בשלושת השבועות עוסקות בדיני נחלות, מעשה פנחס, ברכות בלעם, קרבנות המועדים, דרישות בנות צלפחד, דיני ירושה, חלוקת הארץ לפי השבטים, דין ערי מקלט, מלחמה וכיבוש עבר הירדן והכנה לכניסה לארץ ישראל.
האם יש קשר בין הנושאים האלה וימי בין המצרים?
נענה לשאלות האלה בעזרת מאמר של בעל ה"בית גנזי" על פרשת פנחס וכך נבין את משמעות ימי בין המצרים.
ראשית נבהיר את מהות הקשר של ישראל עם הקב"ה. בני ישראל נחשבים כבנים כלפי הקב"ה.
הבנים יורשים את אביהם באופן אוטומטי ללא קשר להתנהגותם. כך עם ישראל ביחס להקב"ה. כמו שכתוב: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (דברים יד,א).
גם כאשר עם ישראל חוטא הוא עדיין נחשב כיורש של ה'.
האהבה של האבא מבטלת את כל החטאים של הבן.
הקרבה שלנו להקב"ה באה מדין ירושה.
הגויים מנסים לאורך כל ההיסטוריה להרחיק אותנו מהקב"ה ואפילו להחליף אותנו.
זה מה שהיה עם ניסיון של בלעם להכשיל את בני ישראל עם בנות מדין. המטרה היתה להעמיד את השפחה- כזבי בת צור במקום הגבירה-אשתו של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון.
כאשר נשיא שמעון ביקש להתחתן עם נסיכת מדין, למעשה הוא ניסה להכניס את הגויים בתוך עם ישראל כדי שיהיה להם מעמד זהה כלפי ה'.
זהו חילול ה' גדול מאוד, כאשר בני ישראל מוותרים על מעמדם של בנים לטובת הגויים.
כמו שכתוב: "גברת הבית כביכול מגורשת ממקומה ובאה במקומה שפחה כי תירש גבירתה ואין לך עלבון וחרפה גדולה מזו...." (בית גנזי, פנחס דף תתקע).
פנחס הפסיק את החילול ה' ותיקן את החטא. כאשר פנחס הרג את זמרי ביחד עם המדינית הוא הוריד את השפחה הטמאה למעמדה הטבעי והחזיר את הגבירה המסמלת את השכינה למקומה.
כתוצאה ממעשה הגבורה, פנחס זכה בכהונה ובחיי נצח.

יום שישי, יולי 13, 2018

פרשת שבוע: פרשת מטות מסעי - מאיפה בא הרצח?

פרשיות מטות מסעי תשע"ח
גיליון מס 338  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מאיפה בא הרצח?

בסוף ספר במדבר לקראת הכניסה לארץ ישראל התורה מצווה אותנו על ערי מקלט. דין ערי מקלט הינו חדשני ומהפכני שמראה עד כמה השכל האלוקי מתגלה דרך תרי"ג המצוות.
רוצח שהרג בשוגג יהודי אחר חייב לעבור לגור בעיר מקלט עד מות הכהן הגדול של אותו הדור.
ננסה להבין לעומק את המשמעות של מות הכהן הגדול ושהיית הרוצח בעיר מקלט.
למה הרוצח צריך לגור דווקא עם לווים?
מדוע  הרוצח בשוגג יכול לחזור לביתו לאחר מות הכהן הגדול?
במה מות הכהן הגדול מבטלת את יצר הנקמה של גואל הדם?
ראשית נראה את דברי רש"י המביא 2 פירושים לגבי מות הכהן הגדול.
פירוש הראשון מציין את הניגודיות הקיימת בין הרוצח בשוגג שקיצר חיי אדם מול תפקיד הכהן הגדול שמאריך את חייהם של ישראל.
פירוש השני מכיל ביקורת מסוימת על הכהן הגדול שלא התפלל מספיק כדי למנוע את הרציחות בשוגג בישראל.
כמו שכתוב: "שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול ד"א לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו". (רש"י, במדבר לה,כה).
במה הכהן הגדול מאריך את חיי עם ישראל?
בעל ה"שפת אמת" מפרש שאדם שרצח, אפילו בשוגג נפגע מהשפעת מעשה הרצח.
הכהן הגדול מביא חיים לעולם, לכן הוא יכול לגבור על כוח המוות שנמצא ברוצח הזה.
כמו שכתוב: " כיון שהרג נפש נדבק בו כח המיתה וחלק מלאך הממית בר מינן ונעשה מזיק ויכול להזיק חס ושלום ולגרום מיתה ולכן הושם לו מקום." (שפת אמת, מסעי שנת תרנ"ד דף 200).
נראה להוסיף שהכהן הגדול מביא חיים לישראל בגלל הקרבת קרבנות ציבור ועבודת יום כיפור המכפרים על עוונות ישראל.

יום שישי, יוני 29, 2018

פרשת השבוע: פרשת בלק מי ממשיכי דרכו של בלעם?

פרשת בלק תשע"ח
גיליון מס 337  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                        

מי ממשיכי דרכו של בלעם?

פרשת בלק מציינת את הקנאה החולנית של אומות העולם נגד ישראל. ראש סדר העדיפויות של בלק ובלעם הוא להזיק לישראל.
במקום לדאוג לעם שלהם ולרווחתם הם פועלים בכל כוחותיהם נגד עם ה'.
אחד הדברים הבולטים שהם עושים, הוא בנין 7 מזבחות כדי להקריב עליהם אילם ופרים. 
כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת; וְהָכֵן לִי בָּזֶה, שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.   (במדבר כג,א).  
רש"י מפרש שהמספר 7 אינו מקרי. אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב בנו 7 מזבחות כאשר לא כתוב במפורש בתורה האם הם הקריבו עליהם קרבנות. במקום אחד בלבד, במעמד עקידת יצחק בהר המוריה כתוב שאברהם העלה עולה במקום יצחק. 
כמו שכתוב: וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ  (בראשית כב,יג).
בלעם הרשע התכוון לבנות 7 מזבחות כנגד כל מזבחות האבות כדי להראות להקב"ה שהוא שווה יותר מהם.
רש"י לומד את זה מתוך תוספת "ה" הידיעה בפסוק: וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֶת-שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. 
כמו שכתוב :" שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן אלא את שבעת המזבחות אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן אברהם בנה ארבעה (בראשית יב) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו (שם) ויעתק משם ההרה וגו' (שם יג) ויאהל אברהם וגו' ואחד בהר המוריה ויצחק בנה אחד (שם כו) ויבן שם מזבח וגו' ויכרו שם עבדי יצחק באר ויעקב בנה שתים אחד בשכם ואחד בבית אל " (רש"י, במדבר כג,ד).
מה המשמעות של בנין מזבח?
מדוע האבות לא הקריבו קרבנות על המזבחות שהם בנו?
למה דווקא הקרבת קרבנות על מזבח מכפר על עוונות האדם?
המאמר מבוסס על פירוש "בית גנזי" על התורה. 
כאשר אדם בונה מזבח הוא מתכוון להראות לבורא העולם שהוא מוכן למסור את נפשו למענו. מעשה הבנין עצמו מעיד על הכוונה האמתית של האדם, כאשר הוא עושה מעשה של ממש.
המחשבה או הכוונה אינם מספיקים,, יש לעשות מעשה כמו זה של בנין מזבח. 
כמו שכתוב: "ומה שנעשה במקדש על ידי קרבן, עשו האבות בלי קרבן להורות בכל פעם שהם מוכנים למסור עצמם לה' יתברך." ( בית גנזי, בלק דף תתיט).
בבית המקדש היו שני סוגים של מזבח: מזבח האדמה ומזבח הזהב.
על מזבח האדמה שהיה בעזרת הכהנים, היו מקריבים את הקרבנות וזורקים עליו את הדם.
לעומת זאת, על מזבח הזהב לא היו מקריבים בהמות אלא קטורת הסמים. הקטורת מסמלת דבר רוחני כאשר אין בה ממש חוץ מהריח.

יום רביעי, יוני 20, 2018

פרשת השבוע: פרשת חוקת מנהיגות ניסית או גשמית, מה עדיף?


פרשת חוקת תשע"ח
גיליון מס 336  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                       

מנהיגות ניסית או גשמית, מה עדיף?

בפרשת חוקת משה רבנו ואהרון הכהן נענשים בחומרה רבה כאשר הם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל.
זהו עונש קשה ביותר עבור שני מנהיגים שלחמו נגד פרעה ומתנגדי הגאולה במצרים. במשך 40 שנה הם הנהיגו את בני ישראל במדבר והתמודדו עם תלונות, מרד ומצבים קשים ביותר.
קשה להבין את חומרת העונש כאשר הם הכו בסלע במקום לדבר אליו.
האם יש קשר בין המעשה שלהם ובין העונש?
במה שונה ההכאה בסלע מהדיבור אליו?
האם היה מקום לסלוח למשה רבנו ואהרון על טעותם לאור כל מה שהם עשו לבני ישראל עד כה?
נביא את דברי הרב חיים כהן "החלבן" על פרשת חוקת.
ראשית נבין את ההבדל בין דור המדבר ובין דור הנכנס לארץ.
דור המדבר יצא ממצרים וראה במו עיניו את כל הנסים שהקב"ה עשה עבורם. זהו דור שראה את ה' בצורה המוחשית ביותר בקריעת ים סוף כמו שכתוב במדרש:
"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל..." (מכילתא בשלח ג.)
הם קיבלו את התורה מהשמים, הם אכלו את המן המכונה לחם מהשמים.
דור המדבר קיבל את כל צרכיו ובקשותיו באופן מיידי מאת ה'.
ניתן להשוות את דור המדבר לתינוק המקבל את כל צרכיו מאמו.
לעומת זאת, דור הנכנס לארץ שונה לחלוטין. הם יצטרכו לעשות מעשים כדי לספק את צרכיהם.
הם ילחמו נגד שבעת העמים כדי לכבוש את הארץ.
הם ידאגו לפרנסתם ויזרעו בשדות כדי לאכול. הם יבנו בתים ויקימו יישובים כדי לגור בהם.
למעשה זהו דור בוגר יותר מזה שיצא ממצרים. לכן היחס והנהגה צריכים להיות שונים.
בארץ ישראל לא יהיו נסים גלויים כמו במדבר.
בארץ ישראל על כל אחד מישראל לעשות מעשה ולאחר מכן הקב"ה יכול לעזור בעזרת נסים.
בנקודה הזאת  משה רבנו טעה. כאשר הוא היכה בסלע הוא פעל בצורה לא נכונה עבור הדור נכנס לארץ.
ההכאה מתאימה לתינוק כדי לחנך אותו ולתת לו פתרון מיידי כמו נס מהשמים.
הדיבור מראה על שיתוף פעולה והסכמה של אדם בוגר ואחראי.
דור המדבר הוא כולו נשמה ומלא רוחניות.

יום ראשון, יוני 10, 2018

פרשת שבוע: פרשת שלח לך - איך לממש את ירושת הארץ?

פרשת שלח לך תשע"ח
גיליון מס 335  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                    

איך לממש את ירושת הארץ?

פרשת שלח לך עוסקת בסירוב בני ישראל להיכנס לארץ ישראל. ננסה להבין את הייחודיות של ארץ ישראל ביחס לשאר הארצות מתוך ספר "ממעיני הישועה" של הרב יעקב משה חרל"פ. 
בנוסף לכך נפרש את ההבדל בין נחלה, ירושה וישיבה בארץ ישראל ומה היא המשמעות המעשית לימינו?
ארץ ישראל היא המקום המיועד מבריאת העולם לקיום מצוות התורה. לאחר קבלת התורה, ארץ ישראל היא המקום הטבעי ביותר לחיות בו.
לעם ישראל יש קשר מיוחד עם ארצו המבטא את הרגש הלאומי בצורה אמתית. (ראה ספר "ממעיני הישועה", סגולת ישראל פרק ב' הרגש הלאומי בישראל דף שכא).
נראה לומר שהלאומיות של אומות העולם לגבי ארצם מתחילה להתמוסס עם הגלובליזציה של העולם וביטול הגבולות בין המדינות.
לעומת זאת הלאומיות של עם ישראל הולכת ומתחזקת כאשר הרצון לחזור לארץ האבות מתגבר בכל יהודי ויהודי בכל מקום שהוא נמצא בו.
הגלות היא דבר קשה מאוד לעם ישראל. הניתוק מהארץ משפיע בצורה רוחנית ומשכיחה את ה' ואת תורתו.
יעקב אבינו חזה את סכנת הגלות ודאג לבניו לפני היציאה לגלות הפרטית שלו לחרן. 
לפי סדר העולם התורה שייכת לארץ ישראל בלבד. לאור סכנת השכחה השולטת בחו"ל יעקב ביקש מהקב"ה שישרה קצת שכינה גם מחוץ לגבולות הארץ.
הקב"ה ענה בחיוב לתפילתו וקיפל את כל הארץ תחתיו, בהר הבית.
כמו שכתוב בתלמוד בבלי: " הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' מאי רבותיה אמר רבי יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו" (חולין דף צא/ב).
הרב חרל"פ מפרש שכאשר הארץ הצטמצמה תחת גופו של יעקב אבינו, כל קדושת הארץ אף היא התרכזה בד' אמותיו.

יום חמישי, יוני 07, 2018

פרשת שבוע: פרשת בהעלותך : הפיצוי של בני ישראל


פרשת בהעלתך תשע"ח
גיליון מס 334  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

 הפיצוי של בני ישראל

פרשת בהעלתך ממשיכה לעסוק בחנוכת המשכן לאחר הקרבת קרבנות של 12 הנשיאים. ראשית, עם הדלקת המנורה; שנית' עם טהרת הלוויים לקראת עבודת המשכן.
בהמשך, הקב"ה מצווה את בני ישראל להקריב קרבן פסח במועדו ולאחר מכן דין פסח שני.
מדוע הקב"ה ציווה את בני ישראל להקריב את קרבן פסח, הרי הם התחייבו כבר במצרים לדורות?
האם יש קשר בין קרבן פסח ובין חנוכת המשכן?
מדוע אלה שהיו טמאים בזמן פסח ראשון התלוננו בקשו הזדמנות שנייה?
המאמר מבוסס על פירוש ה"בית גנזי" על הפרשה.
ראשית נביא את דברי ה"שפתי כהן" (מקובל גדול מצפת ותלמיד של רבי יוסף קארו) שמפרש על בסיס דברי הזוהר את ענין קרבן פסח.
בני ישראל חשבו שאין מקום להביא קרבן פסח במדבר אלא במצרים ובעתיד בארץ ישראל.
בני ישראל היו מאוכזבים כמו שבט לוי שלא היו שותפים בהבאת קרבנות ומתנות לכבוד חנוכת המשכן כמו הנשיאים.
כאשר הקב"ה ציווה אותם להקריב קרבן פסח הם שמחו שמחה גדולה.
כמו שכתוב: " עם כן עם מה שאמר בזוהר ובא סיוע לדברנו שהיו חושבים ישראל שאין חייבין ישראל אלא פסח מצרים לבד והיו עגומי נפש ודואגים על שלא הקריבו לחנוכת המזבח והיו בהם שלא היו יכולין להקריב, להביא קערת כסף מזרק כסף כף זהב כשצווה להם לעשות הפסח ביום י"ד אחר קרבן הנשיאים שמחו שמחה גדולה שקרבן פסח הוא נקרא עולה...." (שפתי כהן, בהעלתך דף קכג).
עלינו להבין במה הקרבן פסח מתחבר לחנוכת המשכן, כאשר עלינו להביא קרבן פסח בכל שנה.
ה"בית גנזי" מפרש שקרבן פסח אינו בא לכפר על חטא כלשהו כמו שאר הקרבנות. קרבן פסח בא לקרב אותנו להקב"ה ללא שום תכלית.
לכן קרבן פסח מסוגל לפייס את בני ישראל כדי שירגישו שותפות בחנוכת המשכן.
ניתן לראות אסמכתא לדברים האלה כאשר האנשים שהיו טמאים ב-י"ד ניסן מבקשים לעשות את הפסח, הם מכנים את הקרבן: קָרְבַּן ה'.
כצו שכתוב: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר ט,ז).
מכאן ניתן לראות רמז שהקרבן הוא מיוחד ומיועד להקב"ה.
אנשים הטמאים הרגישו שהם אינם שותפים לחנוכת המשכן, לכן פנו למשה רבנו שייתן להם פתרון.
ה"בית גנזי" ממשיך ומעמיק במהות קרבן הפסח שמשתווה לקרבן הנשיאים.  
כאשר הקריבו קרבן פסח במצרים, בני ישראל שמו את הדם על המשקוף  של ביתם במקום המזבח, והיה איסור לאכול אותו מחוץ לביתם.

בנוסף לכך זהו קרבן ללא מתנות כהונה שכולו נאכל על ידי ישראל. זה נראה שבני ישראל נחשבים לכהנים עבור הקרבן פסח.

יום שישי, מאי 25, 2018

פרשת שבוע: פרשת נשא המקדש נמצא בתוכנו

פרשת נשא תשע"ח
גיליון מס 333  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 
                                                          

המקדש נמצא בתוכנו

בפרשת נשא מובא הדין של שילוח טמאים ממחנה ישראל במדבר. התורה מגדירה שלוש מחנות שונים: מחנה שכינה, מחנה לוויה ומחנה ישראל.
כנגד 3 מחנות קיימים שלושה סוגי טומאה: צרעת, זיבה וטומאת מת.
כמו שכתוב: ב  צַו, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה, כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ.  ג מִזָּכָר עַד-נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם; וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת-מַחֲנֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם (במדבר ה, ב-ג).
רש"י מפרט את המיקום הפיזי של כל מחנה. מחנה שכינה הוא מקום המשכן עצמו, מחנה לוויה הוא השטח מסביב למשכן ומחנה ישראל הוא המחנה של כל השבטים.
כמו שכתוב: "שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן תוך הקלעים היא מחנה שכינה חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפ' במדבר סיני היא מחנה לויה ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל (פסחים סז) הצרוע נשתלח חוץ לכולן הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים.  וטמא לנפש מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במסכת פסחים " (רש"י, במדבר ה,ב).
התלמוד בבלי לומד מתוך הפסוקים של הפרשה את הדין של כל סוגי הטומאה.
ננסה להבין לעומק את משמעות המחנות וסוגי הטומאה.
מדוע טומאת צרעת היא הגרועה מכולם והאדם נשלח מכל המחנות?
במה טומאת מת פחות חמורה מטומאת זב ומצורע?
נביא את דברי ה"שם משמואל" המיישב בצורה נפלאה את השאלות האלה מתוך תיקוני הזוהר.
ראשית, הוא כותב שגם בתוך האדם יש 3 מחנות כנגד 3 מחנות ישראל: הכבד, הלב והמוח.
הכבד הוא כנגד מחנה ישראל בהתאם לתפקוד הפיזיולוגי שלו.

יום שני, מאי 21, 2018

חג השבועות: איזה תורה קיבלנו בהר סיני?

שבועות יום ירושלים תשע"ח

גיליון מס 332  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איזה תורה קיבלנו בהר סיני?
אנחנו רגילים לסיים את חומש ויקרא לקראת חג השבועות.
בעל ה"שם משמואל" מסביר את המשמעות העמוקה של סיום מסכת או חומש.
 כאשר אנחנו מסיימים מסכת או חומש מתגלה אור מיוחד מלמעלה בזכות ההישג והשלמת הלימוד.
כמו שכתוב: "כי בגמר שורה האור הבא מלמעלה ועושין לו סעודה שיהיה לו חיזוק להשאר לעולם....על כן מסיימים תורת כהנים כדי שתבוא הטהרה מלמעלה וזה מפתח גדול לשבועות. " (שם שמשמאל בחקותי שנת תרע"ב דף שסב).
אנחנו שמחים ועושים סעודת מצווה כדי לנסות לשמור על האור שהתגלה בזמן הסיום.
באופן דומה, כאשר השלמנו את קריאת חומש ויקרא העוסק בסדר הקרבנות ועבודת בית המקדש אנחנו מקבלים מהקדושה והטהרה כאילו הקרבנו את הקרבנות בפועל. כי הקב"ה נתן לנו אפשרות לקיים מעין עבודת הקרבנות בזכות הלימוד.
כמו שכתוב בתלמוד: " אמר רבי יצחק מאי דכתיב) ויקרא ו, יח(  זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם:" (מנחות קי ע/א).
חשוב לקבל את הקדושה הזאת דווקא לקראת חג מתן תורה.
בחג השבועות אנחנו חוגגים את קבלת תורה שבכתב. מהו המעמד של תורה שבעל פה?
האם בני ישראל קיבלו בהר סיני גם את התורה שבעל פה?
נביא את הדברים הנפלאים של ה"בית גנזי" על התורה מפרשת בחקותי.
במסכת שבת כתוב שהקב"ה כפה עלינו לקבל את התורה. כמו שכתוב: " ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (מסכת שבת דף פח ע/א).
כל המפרשים שואלים, הרי בני ישראל כבר אמרו "נעשה ונשמע" אז מדוע הקב"ה הכריח אותם?
המדרש תנחומא מיישב את הקושיא  כאשר הוא מבדיל בין התורה שבכתב שהתקבלה ברצון ובין התורה שבעל פה שהתקבלה דרך כפייה.
תורה שבעל פה דורשת מאמץ רב והקרבה מצד הלומד כדי להבין אותה ולפסוק הלכה על פיה.
כמו שכתוב: "ואמרו חז"ל: לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה, ולא בעבור הדברים האלה, ולא בגלל הדברים, אלא ע"פ הדברים, וזו היא תורה שבעל פה, שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחושך, שנאמר: העם ההולכים בחושך ראו אור גדול  (ישעיה ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר, בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה). ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית, שנאמר: ויתייצבו בתחתית ההר." (מדרש תנחומא, נח סימן ג).
מתי קיבלנו את התורה שבעל פה מרצון וללא כפייה?
לאחר נס פורים בזמן בנין בית המקדש השני.
כמו שכתוב בהמשך הדף במסכת שבת:".... אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט,כז) קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר " (מסכת שבת דף פח ע/א).
יוצא מכאן שבזמן בית ראשון עם ישראל לא קיבל מרצון את התורה שבעל פה ובזמן בית שני עם ישראל קיבל אותה מרצון.
במה זה השפיע על בתי המקדש?

יום שלישי, מאי 08, 2018

פרשת שבוע: פרשת בהר : החומר מכין לרוחניות


פרשת בהר תשע"ח
גיליון מס 331  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                         

החומר מכין לרוחניות

מצוות שמיטת הארץ נמצאת במרכז הפרשה. קשה להבין את מהות המצווה הזאת הדורשת מאמץ גדול מצד האדם.
עלינו להפסיק כל עבודה חקלאית למשך שנה מתוך אמונה שהקב"ה ידאג לפרנס אותנו.
ה"חלבן" בפירושו על התורה מסביר שהשמיטה באה להעמיד במקום הנכון את החומר ביחס לרוחניות.
אנחנו נמצאים בעולם גשמי ומלא תאוות חומרניות. מצוות השמיטה באה ללמד אותנו שהחומר הוא חשוב אבל לא התכלית.
החומר והרווחה הכלכלית מאפשרים לאדם לחיות בהרגשה של נוחיות וישוב הדעת.  כאשר האדם משוחרר מדאגה של קיום וסיפוק הצרכים הבסיסיים שלו הוא יכול לפנות את מחשבותיו לדברים גבוהים יותר.
כך הוא יוכל להבחין בין העיקר והטפל. בעזרת שנת השמיטה אנחנו מסוגלים להפנים שהחומר הוא אמצעי להרחבת הדעת של האדם כדי להתקרב לה'.
כמו שכתוב: "נמצא ששנת השמיטה בונה סדר עדיפויות נכון והבחנה חשובה בין העיקר לטפל בחיים. כמו שאמרנו קודם לכן, כל הצרכים החומריים הם אמצעים ולא מטרות. הם נועדו להרחיב את דעתו של האדם ולאפשר לו להתמקד בעיקר שבחיים- נדיבות לב, חסד, קדושה, אחדות, מצוות ה' ויראת אלוקים." (טללי חיים, דף תקמח).
הרב משה לוריא מביא זווית נוספת ומעמיקה יותר להבנת מצוות השמיטה.
בעל ה"בית גנזי" על התורה מפרש שבשנת השמיטה כל אחד מישראל הופך להיות כמו כהן.
ישנן שלוש מצוות עיקריות בנושא השמיטה: שביתת הארץ, הפקרת הפירות וקדושת שביעת שחלה על הפירות.
למצוות האלה יש מכנה משותף ביחס לכהנים.
לאחר חטא העגל שבט לוי נבחר לעבוד את ה' במקדש. לכן הוא לא קיבל נחלה בארץ ישראל עם שאר השבטים. הוא אינו יכול לעבוד את האדמה ומקבל תרומות ומעשרות מעם ישראל. הכהנים מחוייבים לאכול בטהרה את הקדשים והתרומות ומעשרות.
המאפיינים האלה דומים לשלוש המצוות של שנת שמיטה.

יום חמישי, אפריל 05, 2018

חג פסח: לטעום עכשיו מאורו של בית ה'


פסח תשע"ח
גיליון מס 329  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 
                                                        

לטעום עכשיו מאורו של בית ה'

תקופת הרגלים הינה תקופה מיוחדת עבור הקשר בין ישראל ובין הקב"ה.
במשך השנה השכינה מוסתרת כאשר בזמן עלייה לרגל היא מתגלה לעיני כולם. ננסה להבין את ההבדל בין ימי החול ובין המועדים מתוך דברי ה"שפת אמת" על חג פסח.
ראשית נבין את מהות הקשר עם הקב"ה. כאשר הקב"ה הציע לבני ישראל את התורה הם מיד שמחו לקבל אותה ללא תנאים. לעומת זאת, הגויים סרבו לקבל את התורה וברחו מפני ה'.
כמו שכתוב במדרש רבה על שירי השירים: " כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי : ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא: מה התפוח הזה, הכל בורחין ממנו בשעת השרב. ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם, משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה. יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי. חמדתי אותו, וישבתי. אני הוא שחמדתי אותו ולא האומות." (מדרש רבה, שיר השירים ב,ג).
כתוצאה מזה, הקב"ה מתגלה בעולם הזה רק לעם ישראל ולא לאומות העולם.
כמו שכתוב: " כי אין ניכר בעולם הזה השגחת הבורא יתברך רק אל בני ישראל המאמינים בו מתגלה להם." (שפת אמת, פסח שנת תרמ"ז דף 82).

sharethis