ירושלים, עיר הצדק

פרשת לך לך תשס"ט גיליון מס' 137
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

ירושלים, עיר הצדק
למה אברהם אבינו מגיע לירושלים, לאחר הניצחון?
מה משמעות המילה "צדק", ולמה ירושלים נקראת עיר הצדק?

מפרשת לך-לך מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל.
במהלך הפרשה אנחנו רואים איך אברהם אבינו, עולה לארץ, מפריש מעשר לכהן, בונה מזבח,מקריב קרבנות בהר הבית ונלחם בארבעה מלכים.
למעשה בפרשת לך-לך אנחנו רואים, איך יהודי צריך להתנהג, ובמה הוא שונה מהגוי.
לאחר המלחמה נגד ארבעת המלכים, אברהם אבינו מגיע לירושלים. שם הוא ניפגש עם מלכי-צדק מלך שלם- ירושלים.
לפי התלמוד בבלי ותרגום יונתן בן עוזיאל, מלכי-צדק הוא שם בן נח. שם בן נח, הבין את החשיבות והקדוש של הר הבית. לכן הוא מולך על ירושלים, ומתפקד גם ככהן גדול.
מלכי-צדק מקבל את פניו של אברהם אבינו, עם יין ולחם. רש"י מפרש, שהיין רומז לנסכים שנעשה בקרוב בבית המקדש, והלחם בא כנגד המנחות.
כמו שכתוב: וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן (בראשית יד,יח).
מה משמועות קבלת הפנים של מלכי-צדק כלפי אברהם אבינו ואנשיו? מכל הקרבנות שהיו מביאים בבית המקדש, מה מייחד את הלחם והיין?
בעל "הבית יעקב" כותב בפירושו על התורה, שמלכי-צדק מעביר את הכהונה שלו, לאברהם אבינו ולזרעו הבא אחריו.
מלכי-צדק מבין שאברהם אבינו הינו האיש הכי מתאים לכהונה הגדולה.
" ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר (בראשית יד) והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם" (נדרים לב ע/ב)
הכהן משפיע על כל הבריאה, כאשר הוא מקבל את השפע מהקב"ה ומעביר אותו לעולם.
הכהן, הוא מעין מתווך וקטליזאטור, בין הקב"ה לבין ישראל. לאור הפעילות הרבה והמסירות נפש שגילה אברהם אבינו, למען קירוב האנושות להקב"ה, הכהונה שייכת לו.
הלחם והיין מסמלים שתי יסודות חשובים בהשפעת הטוב בעולם.
הלחם מהווה בסיס חשוב במזון שלנו. האדם רואה, איך הקב"ה מצמיח חיטה, וכך מקיים את העולם.
הקב"ה מפרנס את העולם. לכן, לכל אדם יש תקווה, אפילו עבור העני ביותר. כאשר בוטחים בה', אין מה לחשוש משאר הבריות.
היין משמח את לב האדם, כמו שכתוב בתהילים: יין ימשח לבב אנוש ( תהילים קד,טו) .
היין אינו מוצר חיוני לאדם. כאשר האדם מקבל את ההנהגה של הקב"ה, אז הוא שמח בחלקו.
כך האדם, מקבל את מה שהקב"ה הקצה לו, ללא עוררין.
זה מביא את האדם לדרגה של שמחה, בדומה ליין.
זה לא דבר קל להתעלות לדרגה של שמחה, ולקבל את הלחם שהקב"ה הקציב לאדם.
במפגש עם מלכי-צדק, הקב"ה מעביר את הכהונה לאברהם אבינו ולעם ישראל, בעקבות המסירות נפש שהוא גילה, בין היתר במלחמה לשחרור לוט.
בנוסף לכך, נראה לומר שאברהם אבינו הבין את החשיבות של ירושלים ובית המקדש. לכן, מיד לאחר הניצחון על ארבעת המלכים הוא עולה לירושלים ונותן מעשר למלכי-צדק.
לפי הרמב"ן, הגויים ידעו שהר הבית הוא שער השמים ומכוון כנגד בית המקדש שלמעלה. (ראה רמב"ן יד,יח).
ירושלים מכונה במדרש רבה- צדק. כי הצדק הוא חלק בלתי נפרד מירושלים.
"צדק נקראת ירושלים שנאמר צדק ילין בה" (בראשית רבה מג,ו).
ירושלים נקראת צדק, כי העיר הזאת שייכת להקב"ה, והוא נתן אותה לעם ישראל.
אומות העולם צריכות לעשות צדק עם ישראל ולתת לו את השליטה המלאה על ירושלים, הר הבית וכל ארץ ישראל.
המושג "צדקה" מכיל בתוכו את אותו העניין. אנחנו נותנים לעני את מה שמגיע לו, כאשר הקב"ה זיכה אותנו במצווה של הנתינה. אנחנו מחזירים לעני את מה שהקב"ה הפקיד אצלנו כפיקדון. וכך אנחנו עושים צדק עם העני.
האמת ההיסטורית מוכיחה לנו שאברהם אבינו, בראשית דרכו התחבר לירושלים ולהר הבית. זה תחילת הקשר של עם ישראל עם ירושלים.
כל מי שמנסה לחלוק את עיר ה' עם הגויים, מורד בהקב"ה ובזהותו, כיהודי. ובעיקר מתנגד לצדק העולמי, שנקבע על ידי הקב"ה.
לקראת הבחירות לראשות עיריית ירושלים, אסור לנו לטעות וללכת שולל לאחר מועמד שאינו שומר מצוות. בלי אמונה בה', אי אפשר לשמור על ארץ ישראל וירושלים.
ראינו בשנים האחרונות איך אנשים שינו את דעותיהם, מתוך חוסר בטחון בה'.
אברהם אבינו זכה עבורנו בכהונה הגדולה. עלינו להמשיך את המסורת, וללכת בעקבותיו. חובתנו לנסות בכל כוחנו ובמסירות נפש, לחדש את עבודת בית המקדש בהר הבית. בעיר הצדק, הצדק חייב לנצח.
כך נראה להקב"ה את הבטחון שלנו ונוכל לשמוח בחצר בית המקדש בב"א.


אתר חדש עם סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV


הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

הלולב הוא זכר למקדש

חג סוכות תש"ע גיליון מס' 180
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

הלולב הוא זכר למקדש

למה בהקשר מצוות ארבעת המינים התלמוד מזכיר את מצוות דרישת ציון וזכר למקדש?
למה התכוון רבי יוחנן בן זכאי בתקנותיו לזכר המקדש בכלל, ובפרט בעניין נטילת הלולב במשך שבעה ימים?

השנה אין אנחנו נוטלים את ארבעת המינים ביום הראשון של החג. על פי התורה אנחנו מצווים ליטול את ארבעת המינים רק ביום הראשון של סוכות. חז"ל ביטלו את המצווה מחשש של חילול שבת. חז"ל חששו שמישהו ילך ללמוד את הנענועים אצל בקי, ויטלטל את הלולב בשבת, ארבע אמות ברשות הרבים (מסכת סוכה דף מב ע/ב).
בבית המקדש היו נוטלים את הלולב כל ימי החג, כולל שבת.
למעשה אנחנו נוטלים את הלולב שבעה ימים, בגלל התקנה של רבי יוחנן בן זכאי.
כמו שכתוב במסכת סוכה: " בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש" (מסכת סוכה פרק ג משנה י).
רבי יוחנן בן זכאי התקין מספר תקנות כדי להעלות את ירושלים בראשנו ושנזכור את בית המקדש לאחר החורבן ובמשך הגלות.
התקנות מפורטות בסוף מסכת ראש השנה ( פרק ד משניות א' עד ד').
התלמוד בבלי שואל על מה מסתמך רבי יוחנן בן זכאי כדי לחדש הלכות, זכר לבית המקדש.
כך מכתוב בתלמוד: "מנא לן דעבדינן זכר למקדש א"ר יוחנן דאמר קרא (ירמיהו ל,יז) כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם-יְהוָה: כִּי נִדָּחָה, קָרְאוּ לָךְ--צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ, דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:" (מסכת סוכה מא ע/א).
התלמוד משיב ומביא פסוק מפורש מספר ירמיה, המתאר מציאות עגומה שישראל אינו דורש את ציון- בנין בית המקדש.
למעשה המקור למצוות דרישת ציון נמצא במסכת סוכה בעניין נטילת הלולב. במקומות בודדים ניתן למצוא בתלמוד או במשנה את הביטוי: "זכר למקדש". (יומא יט ע/ב מנחות סו ע/א , פסחים קטו ע/א ).
למה חז"ל בחרו במסכת סוכה ובמצוות נטילת לולב בפרט, כדי ללמד אותנו לעשות מעשה למען זיכרון המקדש?
נראה לומר, שניתן לחבר את מצוות ארבעת המינים למהות בית המקדש בזכות מאפיינים משותפים: אחדות כל חלקי העם, התבטלות האדם כלפי הקב"ה וקבלת עול מלכות שמים.

אחדות כל חלקי עם ישראל
בית המקדש נבנה ומתקיים מתוך אחדות עם ישראל. כל העם השתתף ותרם למען בנין המשכן. דוד המלך קנה את הר הבית מהיבוסים עם כסף שנאסף מכל שבטי ישראל. כל אחד מישראל חייב לתרום את מחצית השקל, ללא יוצא מן הכלל. המחצית השקל משמש לקניית קרבנות ציבור וצרכי בית המקדש.
ארבעת המינים מסמלים את הקבוצות השונות הקיימות בעם ישראל, ומצווה לאגד אותן ביחד.
האתרוג מסמל את הצדיק, כי זהו פרי מאכל עם טעם ועם ריח. הטעם בא כנגד התורה והריח כנגד המעשים טובים. ללולב יש תמרים בעלי טעם טוב אבל ללא ריח. ההדס בעל ריח טוב, אבל אין לו טעם.
לבסוף, הערבה מסמלת את האדם הפשוט ביותר, ללא טעם- תורה, וללא ריח- מעשים טובים.
כאשר אנחנו קושרים יחד את ארבעת המינים, אנחנו מבטלים את ההבדלים שבתוך ישראל, וכך כולם מתעלים ביחד, לפני ה'.
כמו שכתוב במדרש רבה: ".... אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה " (ראה מדרש רבה פרשת אמור פרשה ל סעיף יב).
אחדות העם היא דבר חיוני לבנין בית המקדש, וכן לקיום מצוות ארבעת המינים.
רבנו בחיי מוסיף דבר נפלא. הוא משווה את מרכיבי הקטורת לארבעת המינים. בקטורת מכניסים חלבנה, שהוא צמח המתאפיין בריח רע. החלבנה חייבת להיכלל בקטורת, כמו הערבה בארבעת המינים.
כאשר הרשעים מתבטלים לכלל ישראל, הקב"ה מקבל את תשובתם.
"ודומה לזה מצינו בסימני הקטרת שהן בעלי הריח הטוב וצווה הכתוב להכניס בתוכם חלבנה שריחה רע, להורות על רשעי ישראל שיכנסו בכלל הצדיקים בעלי הריח הטוב ויעשו כולם אגודה אחת לפניו והוא מקבלם בתשובה. " ( רבנו בחיי פרשת אמור כג,לט).
התבטלות האדם כלפי הקב"ה וקבלת עול מלכות שמים
בזמן הקרבת הקרבנות,, אנחנו מתבטלים כלפי הקב"ה. הקרבן שאנחנו מקריבים על המזבח, בא כתחליף לגוף שלנו שחטא. הבהמה או המנחה שאנחנו מביאים לכהנים, באים לכפר על חטאינו או לחילופין לקרב אותנו להקב"ה.
חז"ל משווים את ארבעת המינים לאיברי הגוף הראשיים של האדם.
האתרוג נמשל ללב, הלולב לשדרה, ההדס לעיניים והערבה לשפתיים. כולם מאוגדים וקוראים עליהם את תפילת ההלל.
קריאת ההלל והנענועים של הלולב לששת הכיוונים, מגלים את ההתבטלות של הגוף שלנו כלפי הקב"ה.
כמו שכתוב במדרש רבה: "רבי מני פתח (תהלים לה, י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם וההדס דומה לעין וערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף הוי כל עצמותי תאמרנה:" (ויקרא רבה אמור פרשה ל' סעיף יד).
למעשה ראינו שמתוך המדרשים הידועים בעניין ארבעת המינים, יש קשר ברור עם בחינת בית המקדש.
נראה לומר, שאפשר להבין למה רבי יוחנן בן זכאי השתמש במושג "זכר למקדש", דווקא בתקנה בעניין ארבעת המינים.
ארבעת המינים באים להזכיר לנו את חשיבות אחדות העם למען בנין בית המקדש. בנוסף לכך ארבעת המינים מסמלים את גוף האדם המתבטל לפני ה', בדומה להקרבת קרבן בבית המקדש.
ברוך ה', אנחנו מקיימים למהדרין מן המהדרין את תקנת רבי יוחנן בן זכאי, ונוטלים את ארבעת המינים במשך ששה או שבעה ימים.
האם אנחנו גם מקיימים את הרוח והתכלית של התקנה- "זכר למקדש"?
האם אנחנו זוכרים בכל עצמותינו ובכל ליבנו את בית המקדש?
מטרת התקנה של רבי יוחנן בן זכאי, היא לשפוך קרן אור של גאולה בתוך חושך הגלות
דווקא, דרך מצווה מעשית כמו נטילת הלולב, יש לזכור את בית המקדש.
מצוות ארבעת המינים מרכזת בתוכה את תמצית הבחינות של בית המקדש: אחדות עם ישראל, התבטלות להקב"ה וקבלת עול מלכות שמים.
עכשיו ניתן להבין למה אנחנו נפגשים לראשונה בתלמוד במושג: "זכר למקדש" במצוות ארבעת המינים.
בע"ה נשתדל לזכור-בזמן הנענועים, את המשמעות האמיתית של התקנה של רבי יוחנן בן זכאי, כדי שנבוא לידי מעשה.
עבור עם ישראל כל פעולה של זיכרון מלווה במעשה.
מצוות נטילת הלולב למשך שבעה ימים, באה להזכיר לנו לבנות את בית המקדש ולחדש את העבודה.
זה מסביר, למה המוסלמים מנסים להרחיק אותנו מהר הבית, דרך המהומות של הימים האחרונים.
מדינת ישראל צריכה לנצל את ההזדמנות כדי לצמצם ולבטל את השליטה הערבית על הר הבית. זה הזמן לאפשר לכל יהודי לעלות להר בכל שעות היום ולהתפלל בצורה חופשית. אם המוסלמים יראו שכל פרובוקציה שלהם גוררת לתגובה חריפה מצד ישראל, הם יפסיקו את הפעולות האלה לאלתר.
לצערנו משטרת מדינת ישראל אינה פועלת מתוך אמונה וביטחון בה'. הם סוגרים את הר הבית מפני עליית יהודים. אלפי אנשים מתכוננים לקיים את מצוות זכר למקדש כהלכתה, ולעלות לרגל להר ה' בימי חול המועד.
מדינת ישראל אינה מסוגלת לשלוט בלב ירושלים ומונעת מאלפי יהודים לעלות לרגל בחג הסוכות.
בע"ה, רוח הגלות השורה במנהיגי ישראל יעלם וכך נוכל לקיים במלואן את תקנות רבי יוחנן בן זכאי ולהפוך את הזיכרון למקדש למעשה של בנין המקדש בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל ולעילוי נשמת הזקן הכשר אליעזר ליאון אמסטר בן יהושע

מה מסתתר מאחורי השעיר לעזאזל?

יום כיפור תש"ע גיליון מס' 179
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
מה מסתתר מאחורי השעיר לעזאזל?
מדוע אנחנו שולחים שעיר למות במדבר, בלי להקריב אותו על המזבח?
האם עלינו להתערבב עם הגויים לקראת הגאולה?

ביום כיפור, עיקר מצוות היום מתרחשות בבית המקדש. יש קרבן אחד המכפר על הכהן הגדול עצמו ואחיו הכהנים: קרבן הפר, כמו שכתוב: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ: בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, (ויקרא טז,ג).
יש קרבן נפרד, המכפר על עוונות עם ישראל. הוא מורכב משני שעירים: אחד מובא כקרבן בבית המקדש והשני נשלח לעזאזל. כמו שכתוב: וּמֵאֵת, עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִקַּח שְׁנֵי-שְׂעִירֵי עִזִּים, לְחַטָּאת; (ויקרא טז,ה).
ננסה להבין את המשמעות העמוקה של שני השעירים.
השעיר שנשלח לעזאזל נושא איתו את כל עוונות עם ישראל, כמו שכתוב: וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲו‍ֹנֹתָם, אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה; וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר, בַּמִּדְבָּר. (ויקרא טז,כב).
על פניו, נראה שהשעיר לעזאזל ממלא תפקיד הפוך, מזה שקרב על המזבח. השעיר לה' מתקדש ודמו נשפך, על המזבח ומול ארון הברית בתוך קדש הקדשים.
למרות ששני השעירים צריכים להיות זהים בכל דבר ועניין, בסופו של דבר כל שעיר ממלא תפקיד הפוך מהשני.
חז"ל משווים את השעיר לעזאזל לעשו- שהוא ראשית הגויים, והשעיר לה' בא כנגד יעקב אבינו.
כך מובא במדרש רבה: " ונשא השעיר עליו זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר . את כל עונותם עונות תם. שנאמר ויעקב איש תם. (בראשית רבה פרשת תולדות סה,טו).
בעל ה"שם משמואל" מפרש את המדרש בדרך נפלא. מצד הטבע, ישראל אינו נמשך לחטא, אלא בגלל השפעת הגויים. הגויים מחטאים את ישראל באופן ישיר, או בצורה עקיפה כאשר החטאים שלהם מטמאים את אוויר העולם. בעקבות זה, האווירה של טומאה וחטאים שורה בעולם וגורמת לישראל לחטוא, אף הוא. (שם משמואל, יום הכיפורים שנת תרע"ב דף קד).
למעשה, השעיר לעזאזל- כנגד הגויים, נשלח כביכול לשטן, כדי שהוא לא יזיק לעם ישראל.
השעיר לעזאזל מסמל את הרע והשעיר לה' מייצג את הטוב ללא שום חלק של רע.
כאשר אנחנו מפרידים ביניהם, אנחנו מבררים בין הטוב ובין הרע.
זה בעצם תכלית הבריאה: בירור הטוב מהרע. העולם שלאחר חטא אדם הראשון בנוי על ערבוב של רע וטוב.
ה"בית גנזי" מביא את דברי האריז"ל וכתב שהגאולה תבוא כאשר תהיה הפרדה מוחלטת בין הרע והטוב.
אסור שיישאר כל סיג של רע על הטוב, וכך הקדושה תשרה לבדה בכל העולם.
הוא מוסיף ואומר שעניין הבירור נגרם בעקבות חטא אדם הראשון.
לפני החטא, היית ההפרדה מוחלטת בין הרע ובין הטוב. חטא האכילה מעץ הדעת גרם לערבוב בין הטוב ובין הרע.
התורה משתמשת במילים טוֹב וָרָע, עם וו החיבור, כדי לתאר את עץ הדעת. זה מוכיח לנו, שמי שיאכל ממנו יתקשה להפריד בין הטוב ובין הרע, ויגרום לתערובת ביניהם.
כמו שכתוב: וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: (בראשית ב,יז).
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהקים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע (בראשית ג,כב).
גם לרע יש תפקיד חיובי בעולם. תפקידו להכיר בטוב ולשמש אותו.
כך הוא ימלא את רצון הבורא ויגרום לו לנחת רוח.
"אמנם זה סדר הבנין שנברא רע וטוב וכשהרע יש לו ההכרה לשם מה נברא בעולם הרי הוא נעשה כסא לטוב." (בית גנזי פרשת אחרי מות דף תקסה).
לעתיד לבא בזמן הגאולה, הטוב ייפרד לגמרי מהרע. הגויים יכירו בישראל ובתפקידם המיוחד למען העולם כולו. ישראל נמשלים לפרי ואומות העולם נמשלים לקליפה. כאשר הקליפה תכיר בערך הפרי, זהו זמן הגאולה.
ה"שם משמואל" כותב כך: " וזוהי הגאולה שגואל השם יתברך את ישראל מיד השטן בתתו לו כפרם את אלה שהיו גורמים בנזיקין." (שם משמואל, יום הכיפורים שנת תרע"ב דף קד).
בזמן הגאולה, אומות העולם יכירו בטבע שלהם וימלאו את ייעודן בעולם הזה.
נחזור לעניין שני השעירים. כל הדינים הקשורים לשני השעירים, באים להזכיר לנו את עניין הבירור בין הטוב ובין הרע.
1- השעירים צריכים להיות זהים: שניהם ממלאים את רצון הבורא בדרכים מנוגדות. שניהם שותפים באותו מעשה של בירור בין הטוב ובין הרע.
2- ביצוע הגרלה כדי להפריד ביניהם: זה מוכיח ששניהם ממלאים תפקיד חשוב. הם יכולים להתחלף ביניהם, אלא השגחת ה' מפרידה ביניהם, כי רק הקב"ה מסוגל להפריד בין הטוב הגמור והרע..
השעיר לה' מייצג את הטוב- כי דמו נכנס לקדש הקדשים, והשעיר לעזאזל בא כנגד הרע- לכן הוא נזרק לתהום במדבר יהודה, רחוק מבית המקדש.
ראינו את המהות של שני השעירים. למעשה, הם מראים לנו את תכלית הבריאה והגאולה השלמה.
הגאולה באה להפריד בין ישראל-הטוב ובין אומות העולם-הרע. הן ישראל והן הגויים, ממלאים תפקיד חשוב וממלאים את רצון הבורא. השאלה, האם כל אחד ממלא את תפקידו?
בשנים האחרונות, נולד מושג חדש בארץ ישראל: מדינת כל אזרחיה. זה בניגוד גמור להפרדה בין הטומאה של הגויים והטהרה של ישראל.
מי שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, פועל נגד תהליך הגאולה.
יש לנו מציאות דומה בהר הבית. כאשר מדינת ישראל "כאילו" ריבונית בשטח, אבל בפועל המוסלמים עושים כרצונם במקום המקדש ומחזיקים בנינים רבים. עלינו להיפרד מהם ולהחזיר את השלטון לעם ישראל. הדרך היחידה לשלטון יהודי בהר הבית הינו: בנית מזבח וחידוש עבודת הקרבנות.
אם נרחיב את ההסתכלות שלנו לעבר העולם הגדול. נתבונן במה שקורה באו"ם. הרי כולם מאוחדים נגד ישראל. המוסד הזה יכול לשמש תפקיד מרכזי, בהכרה בישראל ובשלטון הקב"ה. לכן, אין לנו מקום במוסד הזה. נראה לומר, שבגלל זה אנחנו לא רצויים באו"ם והרבה מההחלטות נגד ישראל.
אנחנו חיים בתקופה של ימות המשיח, לכן הבירור בין הטוב והרע קרוב מאוד.
בע"ה נלמד מעבודת יום כיפור ובעיקר ממצוות שני השעירים, כדי להבדיל בין הטוב והטהור לבין הרע והטמא. כך נזכה לחדש את עבודת הכהן הגדול ביום כיפור ונברר את הטוב מהרע.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל ולעילוי נשמת הזקן הכשר אליעזר ליאון אמסטר בן יהושע

תפוח בדבש רומז למקדש

ראש השנה תש"ע גיליון מס' 178
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
תפוח בדבש רומז למקדש
מה הסיבה הפנימית לאכילת התפוח בדבש?
מדוע עם ישראל נחשב כעם של אנשי מעשה?

בליל ראש השנה אנחנו נוהגים לאכול מאכלים הרומזים לדברים טובים לישראל ולקללות עבור אויבינו.
לכל קהילה וקהילה, מנהגים שונים בעניין המאכלים. אמנם, יש דבר אחד המשותף לכולם והוא: התפוח בדבש.
ננסה להבין את משמעות התפוח על פי מקורות חז"ל.
בעל ה"בן איש חי" כותב בהלכות ראש השנה על מקור המנהג של אכילת התפוח בדבש.
התפוח רומז למושג: חקל תפוחין קדישין.
"וכתבו האחרונים ז"ל הטעם שמביאין תפוח רמז לחקל תפוחין קדישין בסוד ראה ריח בני כריח שדה, ונ"ל בס"ד טעם לתפוח בליל ר"ה כי התפוח יש בו שלשה הנאות טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי שהוא בני חיי מזוני לכל השנה כולה" (בן איש חי שנה א, פרשת נצבים דף קי"א)
כדי להבין את המושג הזה אנחנו צריכים לחזור אחורה בזמן, במעמד מסירת הברכות מיצחק אבינו ליעקב אבינו. כאשר יעקב אבינו נכנס לחדר אביו, כדי לקבל את הברכות- במקום עשו, יצחק אבינו מריח את בגדיו.
כך כתוב בתורה: וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'.(בראשית כז,כז).
רש"י מביא את התלמוד הבבלי ומפרש את ריח השדה כריח של שדה תפוחים. " שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים כן דרשו חז"ל (תענית כט ע/ב )" (רש"י בראשית כז,כז).
יעקב אבינו הינו הבחיר שבאבות. הוא זכה להקים את עם ישראל בזכות שנים עשר השבטים.
מדוע הוא מלווה בריח של שדה תפוחים?
במגילת שיר השירים, עם ישראל נמשל לתפוח כמו שכתוב: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי (שיר השירים ב,ג).
המילה תפוח מופיעה ארבע פעמים בכל פרקי שיר השירים. (שיר השירים: ב,ג; ב,ה ;ז,ט ;ח,ה).
על פי התלמוד בבלי, לתפוח יש תכונה מיוחדת: הפרי גדל לפני העלים שלו. בזה הוא דומה לעם ישראל, שאנחנו עושים מעשים טובים-הדומים לפרי, לפני שמתרחקים מהדברים האסורים- הנמשלים לעלים.
כך כתוב בתלמוד בבלי: " א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד (שיר השירים ב) כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שבת פח ע/ב(.
מכאן אנחנו למדים שהתכונה המאפיינת את עם ישראל, היא של עשייה למען דבקות בהקב"ה.
נראה לומר, שהעשייה הכי משמעותית המעידה על השאיפה שלנו לדבוק בהקב"ה היא: בניית בית המקדש.
גם במצוות בנין בית לה', התורה משתמשת בפועל "עשה", כמו שכתוב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה,ח).
המפתח לדבקות בה' הוא העשייה. עבור כל יהודי, העשייה מתבטאת בעיקר בעבודות המקדש ובנית בית המקדש.
התפוח מסמל את עם ישראל. כי התפוח מעלה על נס את העשייה, הבאה לפני כל דבר אחר.
זאת תכונה משותפת לעם ישראל ולתפוח.
הפרי- כנגד העשייה, מקדים את העלים-כנגד ההתרחקות מהרע. (ראה פירוש בית גנזי על שיר השירים "כתפוח בעצי היער" דפים סג-סד).
הקשר בין התפוח ובין המצוות הקשורות לבית המקדש אינו מקרי. על הפסוק שראינו לעיל, יש פירושים נוספים בנוגע למקור הריח שהיה על בגדי יעקב אבינו.
התרגום יונתן מבאר שהריח היה דומה לקטורת שעתידים להקריב בבית המקדש.
"וקריב ונשיק ליה וארח ית ריחא דלבושוי וברכיה ואמר חמון ריחא דברי כריחא דקטורת בוסמניא דעתידא מתקרבא בטוור בי מקדשא דאתקרי חקל דבריך יתיה ה' ואתרעי לאשראה שכינתיה תמן" (בראשית כז,כז).
בעל הטורים, מפרש שהריח היה דומה לזה שהיה בבית המקדש, ובזכות הריח הנובע מהקרבנות ושאר העבודות הוא יכול לקבל את ברכת האבות ולהמשיך את דרכם.
" כריח. ב'. כריח שדה. כריח לבנון (שה"ש ד, יא). שזכות ריח ניחוח העולה מן הלבנון פירוש בית המקדש עמד לו:" (בעל הטורים בראשית כז,כז).
יש פירוש נוסף המובא על ידי רש"י ובעל הטורים, שיעקב אבינו היה מבושם בריח של גן עדן.
למעשה כל הפירושים מכוונים לדבר אחד: דבקות בהקב"ה בעזרת בית המקדש.
נחזור לתפוח של ראש השנה ולמושג: חקל תפוחין קדישין, בעזרת הבית גנזי על שיר השירים.
הבחינה של "חקל תפוחין קדישין" היא המלכות ומסמלת את הביטול של עם ישראל להקב"ה. כאשר עם ישראל רוצה לשבת תחת צלו של הקב"ה.
אנחנו אוכלים את התפוח הזה בראש השנה כדי לרמוז על קבלת מלכות ה' ביום הקדוש הזה.
המלכות מסמלת גם את הדין לכן אנחנו מנסים להמתיק את הדין בעזרת הדבש.
התפוח בא להראות להקב"ה, את גודל החיבה שלנו כלפיו, ועד כמה אנחנו רוצים לשבת בצל השכינה.
כידוע השכינה נמצאת במקום אחד בלבד: בהר המוריה.
לכן התפוח בדבש בא לעורר אותנו למפגש של ממש עם השכינה השוכנת בבית המקדש.
בע"ה אנחנו נזכור את עומק הלימוד הזה במהלך אכילת התפוח בדבש, כדי לעשות מעשים של ממש לקירוב הגאולה השלמה בב"א.


הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל ולעילוי נשמת הזקן הכשר אליעזר ליאון אמסטר בן יהושע

סוכה היא דוגמת בית המקדש

סוכות תשס”ז גיליון מס' 34

מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com

גירסא מוכנה להדפסה
http://otzma1.com/joomla/images/stories/sukkot5767.pdf
סוכה היא דוגמת בית המקדש

אנחנו יושבים בסוכה, זכר לסוכות שבנו אבותינו במדבר כמו שנאמר:"לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹקיכֶם " (ויקרא כג,מג).

על פי חז"ל, הסוכה מבטאה את השאיפה וההכנה לקראת הקדושה, כאשר הקב"ה בנה לעצמו סוכה בזמן בריאת העולם, במקום המקדש. הסוכה היא דירת ארעי הממחישה את חוסר השלמות הזמנית. השלמות תושג בהמשך, לאחר בניית בית המקדש על ידי בני ישראל.
"אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית יז) ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם שם אדם צדיק מתרעם ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה *סוכה* והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים עו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי"(מדרש רבה בראשית נו ,י)
עבודת הקורבנות ובניין בית המקדש גורמים לשלמות הקדושה, כאשר בהעדרם הקדושה חסרה. הר הבית ממשיך את השכינה על האדם שבא לשם, גם לאחר שהוא הלך הקדושה עדיין דבוקה בו. לכן אנחנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. (בית גנזי אמור דף תשנז-ח). גם היום מאות יהודים עולים להר הבית בחול המועד כדי לחוש את השכינה.

ישנו קשר ברור בין הסוכה ובין בית המקדש.

ה"שם משמואל" מפרש את הפסוק משיר השירים, ואומר שהסוכה היא דוגמת בית המקדש.
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוך (שיר השירים א ,ד).
חג בסוכות הוא זמן שמחתנו כי הקב"ה מכניס אותנו לסוכתו ומגלה לנו את סודותיו.בעל השפת אמת לומד מהפסוק "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמים" (ספר ויקרא פרק כג,מב), שהקב"ה נותן לנו רשות לשבת בסוכה הנקראת בית ה'- צלא דמהימנותא. כמו שכתוב בתהילים "אשרי יושבי ביתך"- למי שיושב בסוכתו של ה' ,"עוד יהללוך סלה"-על ידי הלולב אפשר לומר הלל ולשיר בפני ה' בשמחה. (שפת אמת לסוכות תר"ם דף צח).
הלכות סוכה מזכירות את עניין המקדש בכל פרטיהן.
סוכה שאינה גבוהה 10 טפחים פסולה.
למה דווקא 10 טפחים ? כי מעולם לא שרתה השכינה למטה מעשרה, כאשר 10 טפחים הם כנגד מידות ארון הברית. כמו שמובא במסכת סוכה: "ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת ותניא רבי יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ולא ירדה שכינה למטה" (סוכה ד ע/א ה ע/א). הסוכה היא מקום להשכנת השכינה לכן דרוש גובה של 10 טפחים.
סוכה שחמתה מרובה מצלתה- פסולה
הסכך דומה ללשון מסך, המגן מפני השמש שבשמים. הסכך משמש כמגן מפני אור השכינה כדי לא להסתנוור. פעולת הסכך דומה לקטורת של יום הכיפורים, המייצרת מסך עשן בין הכהן הגדול והשכינה היוצאת מבין הכרובים- כדי שהוא לא יראה את השכינה וימות. הסכך שהוא עיקר הסוכה, מסנן את אור השכינה כדי שהאדם יוכל לקבל אותו ללא פגע- מעין צמצום. לכן, סכך שברובו מעביר את קרני השמש, פוסל את הסוכה.
סוכה גזולה פסולה.
השם משמואל מביא דברי חז"ל שבזמן בניית המשכן, השטן חיפש דברים גזולים בנדבות של עם ישראל, כדי לקטרג עליהם ולמנוע השכנת השכינה. אם הוא היה מוצא גזל כלשהו, אז הייתה לו אחיזה בקדושה שהיה יכול לגרום לדחיית השכינה ח"ו. זה בדיוק אותו הדבר לגבי הסוכה, לכן חכמינו פסלו את הסוכה הגזולה כדי לא לדחות את השכינה שבתוכה. (שם משמואל סוכות דף קלד).
אסור לסכך בדבר המחובר לאדמה.
בית המקדש עשוי מאבנים וחומרים שלא מחוברים לקרקע, כדי להתחבר לבית המקדש שלמעלה. הר הבית הוא מקור הקדושה בעולם ומורה לנו איך להתנתק מהחומר, כדי להתחבר לקדושה. אותו הדבר בנוגע לסכך של הסוכה, עלינו להשתחרר מהחומריות ומהאדמה כדי לשבת תחת כנפי השכינה בצלא דמהימנותא.
אפשר להמשיך כך להלכות נוספות וכולם רומזות לענייני המקדש.
תכלית הישיבה בסוכה היא אחדות העם, וישיבה משותפת בסוכה אחת גדולה

כמו שכתוב במסכת סוכה:"שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז/ב).
אחדות ציבור שומרי המצוות באגודה אחת, כמיהה למקדש ועלייה פיזית להר הבית יקרבו את הגאולה בב"א.
בקרוב מאוד כולנו נזכה לשבת בסוכת העשויה מעורו של לוויתן שתתפרס על כל ירושלים.
ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנא' התמלא בסוכות עורו זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו .... והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך: (בבא בתרא עה/א).