פרשת מקץ חנוכה
תשע"ו
גיליון מס' 247 מאת
שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
גלות השכינה בלב המחלוקת (חלק ב)
זהו הממשך המאמר משבוע
שעבר. נזכיר את השאלות שננסה ליישב בהמשך.
בפרקים מ"ג,
מ"ד ומ"ה מדוע מופיעה שלוש עשרה פעמים המילה "בית"?
מדוע התורה מפרטת את
מרכיבי המנחה שיעקב אבינו הכין ליוסף?
מדוע האחים רחצו רגליהם
לפני כניסתם לבית של יוסף?
מדוע הם השתחוו פעמיים
ופעם אחת מול יוסף?
למה יוסף התעקש להביא את
בנימין למצרים?
לפי אופי השאלות אפשר
לקבל רמז על כיוון התשובה. חשוב לראות את הדברים מתוך הפסוקים. (ראה קישור זה עם
סימונים צבעוניים https://goo.gl/BaMntK או באתר שלי)
כאשר מילים או ביטויים
מופיעים מספר פעמים באותו פרק או בנושא אחד
נראה לומר שיש לחפש הסבר עבור הכפילויות.
הביטוי לא תראו פני
מופיע ארבע פעמים ומזכיר לנו את הפסוקים העוסקים בעולת הראייה שהיו מקריבים בזמן
עלייה לרגל.
לֹא-תִרְאוּ פָנַי,
בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם (בראשית מג פסוקים ג ו-ה, מד פסוק כג ו-כו).
להלן הפסוקים העוסקים
בעליה לרגל: אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת
כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם;
וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי, רֵיקָם.( שמות כג,טו).
וּפֶטֶר חֲמוֹר
תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ
תִּפְדֶּה, וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. ( שמות לד,כ).
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים
בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא
יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי ה', רֵיקָם.( דברים טז, טז).
בנוסף לכך, התורה מרבה
בפרטים על מהות המתנה שיעקב אבינו שולח ליוסף. כאשר ארבע פעמים המתנה נקראת בלשון
מנחה הרומזת לקרבן. (בראשית מג, פסוקים יא,יג,כה,כו).
יעקב אבינו מכין מעין
מנחת ביכורים לכבוד יוסף. קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ
לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט
דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים (בראשית מג,יא).
וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים
אֶת-הַמִּנְחָה הַזֹּאת, (בראשית מג,טו). כאשר האחים הגיעו לבית של יוסף הביטוי
מנחה מופיע פעמיים נוספות והתורה מתארת את תהליך של הכנת המנחה.
לאחר נתינתה ליוסף הם
משתחווים לו, כמו שכתוב: וַיָּכִינוּ, אֶת-הַמִּנְחָה, ..... וַיָּבֹא יוֹסֵף
הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת-הַמִּנְחָה אֲשֶׁר-בְּיָדָם הַבָּיְתָה;
וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, אָרְצָה (בראשית מג,כה-כו).
הטקס של נתינת המנחה
ליוסף וההשתחוויה של האחים מזכיר את הבאת קרבן הביכורים בבית המקדש.
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית
כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ ...... וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי
הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ,
וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ (דברים כו,פסוקים ב-י).
גם הביטוי מנחה מופיע עם
ביכורים: וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת
בִּכּוּרִים, לַה'--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת
מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. (ויקרא ב,יד).
האחים רוחצים רגליים
לפני כניסתם לבית של יוסף. וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת-הָאֲנָשִׁים, בֵּיתָה יוֹסֵף;
וַיִּתֶּן-מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם (בראשית מג, כד).
זה מזכיר את מצוות רחיצת
הרגליים והידיים של הכהנים בכל יום לפני תחילת עבודתם בבית המקדש.
כמו שכתוב: וְרָחֲצוּ
יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ; וְהָיְתָה לָהֶם חָק-עוֹלָם לוֹ
וּלְזַרְעוֹ, לְדֹרֹתָם (שמות ל,כא).
כאשר מחברים את כל
הרמזים האלה, נראה לומר שיוסף בנה מעין בית מקדש בביתו במצרים.
זה היה נושא המחלוקת עם
אחיו: האם ניתן לשמור על הקדושה ולהשכין את השכינה במקום של טומאה כמו מצרים?
אחי יוסף טענו שאין
הקדושה יכולה להתקיים בגלות ובוודאי במקום כמו מצרים שהוא ההיפך הגמור.
יוסף הוכיח שניתן לשמור
על חיי קדושה ואפילו להפוך את ביתו למקום של קדושה מעין בית מקדש.
כאשר יעקב אבינו שולח
מנחה המזכירה את הביכורים הוא מודה על צדקות טענת יוסף. אותו הדבר עם האחים
שרוחצים רגליהם, מביאים מנחה ומשתחווים ליוסף.
המילה "בית"
המופיעה 13 פעמים כנגד 11 האחים ושני הוריו שהשתחוו לו בחלומותיו. כמובן שהביטוי
"בית" מזכיר לנו את בית ה' שבירושלים.
מסיבה זאת יוסף התעקש על
בואו של בנימין למצרים. התורה אינה מביאה סיפורים מרגשים על אהבה וגעגועים בין שני
אחים.
יוסף רצה שמי שבנחלתו
יבנה בית המקדש-בנימין ירד למצרים להודות לו על צדקות טענותיו.
כאשר רש"י מפרש את
הפסוק המתאר את הבכי של יוסף על צוואר בנימין, הוא מביא את דברי התלמוד ממסכת
מגילה.
כאשר יוסף בוכה על חורבן
שני בתי המקדש ובנימין בוכה על חורבן משכן שילה.
כמו שכתוב: "
בראשית מה, יד ויפול על צוארי בנימן אחיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי
אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה
על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב. "(מגילה
טז ע/א(.
למעשה יוסף בנה מעין בית
מקדש במצרים. יש אסמכתא לכך מתוך מדרש רבנו בחיי שמשווה את יוסף הצדיק לארון הברית
שבקודש הקדשים. כאשר בזכותו הוא הביא ברכה לבית פוטיפר. " המשילו הכתוב לארון
הברית שכתוב בו (שמואל ב,ו) וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה'
את עבד אדום ואת כל ביתו." (בראשית רבנו בחיי לט,ה).
האחים טענו שאין מקום
להשכין שכינה כאשר הם נמצאים בגלות במצרים.
יתכן שאותה מחלוקת בין
יוסף ובין אחיו התרחשה גם בתקופת החשמונאים. כאשר הם כבשו את ירושלים והר הבית חלק
מהעם טען שיש מקום לחכות לשקם את הריסות המלחמה, לקבור את המתים ולבסס את המלכות
מחדש.
בוודאי לכל הדעות, היה
מן הראוי לחכות שבעה ימים כדי לחנוך את בית המקדש בצורה מכובדת עם שמן טהור להדלקת
המנורה באפון רציף.
אבל החשמונאים לא רצו
לחכות אפילו יום אחד כדי לחדש את עבודת המקדש כאשר זה היה בידיים שלהם. הקב"ה
עשה את הנס כדי להצדיק את התנהגותם. לכן הסנהדרין קבע לדורות את מצוות הדלקת שמונה
נרות כדי להנציח לדורות את מנהיגות החשמונאים.
גם היום אנחנו שומעים את
אותן טענות לגבי חידוש עבודת הקרבנות. עם ישראל אינו ראוי ח"ו וצריך לחזור
בתשובה, אין נביא שיורה לנו מה לעשות והכי קשה הפחד מהגויים.
עלינו ללמוד מיוסף הצדיק
ומהחשמונאים איך לנהוג לגבי השכנת השכינה בעם ישראל ולחדש לאלתר את עבודת הקרבנות
בהר הבית.
הגיליון מוקדש לעילוי
נשמת משה בן סולטנה ויעקב דון ולרפואתם השלמה של מרסל מזל טוב בת איבון פתחון
ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה