פרשת השבוע: פרשת קרח : קורח מסיט נגד המשכן

פרשת קורח תשפ

גיליון מס 370  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

קורח מסיט נגד המשכן

מחלוקת קורח ועדתו נגד משה רבנו גרמה נזק גדול לעם ישראל. רש"י מביא את המדרש רבה כדי להסביר את השתלשלות האירועים.

הכל התחיל בשאלה הלכתית בנושא הציצית. קורח שאל את משה רבנו האם בגד שהוא כולו עשוי מתכלת, חייב בציצית?

משה רבנו ענה ללא היסוס, שחייב בחוטי הציצית.

קורח הגיב בצורה חריפה והסיט נגד משה רבנו שממציא כביכול, מצוות על דעת עצמו.

כמו שכתוב: " וַיִּקַּח קֹרַח, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (במדבר טו, לח): וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת, קָפַץ קֹרַח וְאָמַר לְמשֶׁה טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת מַהוּ שֶׁתְּהֵא פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית, אָמַר לוֹ חַיֶּיבֶת בְּצִיצִית. אָמַר לוֹ קֹרַח טַלִית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵין פּוֹטֶרֶת עַצְמָהּ, אַרְבָּעָה חוּטִין פּוֹטְרוֹת אוֹתָהּ." (במדבר רבה יח,ג).

בעל ה"בית גנזי" מעלה שאלה: נניח שהבגד התכלת יכול לפטור את חוט התכלת, מה לגבי 7 חוטים הלבנים? מדוע שהם יהיו פטורים?

מכאן ה"בית גנזי" לומד שאין מדובר במחלוקת הלכתית בדיני ציצית או מזוזה. מדובר במחלוקת בין שתי תפיסות עולם מנוגדות.

המאמר מבוסס על דברי הרב משה לוריא זצ"ל  מתוך פירושו על התורה.

תכלית הבריאה הינה להכין מקום להשכנת השכינה בעולם הזה, לכבוד הקב"ה. במילים אחרות, לבנות בית לכבוד הקב"ה.

כמו שכתוב במדרש: " לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עֲשׂוּ לִי מִשְׁכָּן שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמְּךָ בְּתוֹכוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה לִשְׁכֹּן אֵצֶל בָּנַי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כָּךְ, הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָמָּה אַתָּה מַנִּיחַ לָעֶלְיוֹנִים וְיוֹרֵד לַתַּחְתּוֹנִים, ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם (תהלים ח, ב), כָּךְ הוּא שִׁבְחֲךָ שֶׁתְּהֵא בַּשָּׁמַיִם. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֵּיכֶם, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם לִי. אָמַר חֲבַקּוּק: אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ (חבקוק ג, ג). " (מדרש תנחומא, תרומה סימן ט).

מתוך פשט המדרש, ניתן ללמוד שהקב"ה עוזב לגמרי את השמים ואינו שוכן שם יותר. זהו חידוש עצום!

מטרת הבריאה הינה לגלות את השכינה בעולם הזה, דרך מעשים ומצוות התורה.

לעומת זאת, קורח חשב אחרת. הוא טען שמטרת הבריאה היא לדבוק בהקב"ה  בעולם הבא. בעולם הזה עלינו לקיים את המצוות כדי לקבל שכר בעולם הבא. העולם הזה איננו התכלית של הבריאה ובוודאי אינו בית עיקרי של ה', המכונה דירה בתחתונים.

איך הדברים מתחברים לציצית ולתכלת?

פרשת שבוע: קרח - הסדר מונע את המרד

פרשת קרח תשס”ח גיליון מס' 120
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-

parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

ה-סדר מונע את המרד
מדוע חלוקת עבודות המשכן סמוכה למרד של קרח?
למה זר שעובד במקדש מתחייב במיתה בידי שמים?פרשת קרח מציגה לנו תמונה עגומה של חוסר אחדות ומחלוקת, בתוך שבט לוי. שבט לוי הוקדש לשרת את הקב"ה מימי חטא העגל. זהו שבט שלא השתעבד במצרים, אלא לקח על עצמו ללמד תורה לעם ישראל.
קשה להבין את עניין המחלוקת של קרח ועדתו. לאחר סיום המחלוקת התורה מדגישה את בחירת שבט לוי מבין שאר השבטים, כדי שנושא זה לא יעורר מחלוקת בדורות הבאים.
לאחר מכן התורה מחלקת את התפקידים של עבודת המקדש, בין שבט לוי ובין הכוהנים. חלוקת התפקידים נעשתה בין המשפחות השונות כדי למנוע מחלוקות.
יש סדר מופתי, כאשר כל אחד יודע את תפקידו, ואסור לעבור לתפקיד אחר.
הסדר הזה, הוא התשובה למחלוקת קרח ועדתו.
יש שלוש דרגות של עבודה בבית המקדש: הכוהנים, הלויים והישראלים המכונים- זרים.
לכל קבוצה תפקיד מוגדר, כאשר חל איסור להחליף תפקיד ביניהם.
כהן העושה את עבודת הלוי עובר בלא תעשה, כמו שמובא ברמב"ם : " אבל כוהן שעבד עבודת לוי--אינו במיתה, אלא בלא תעשה " (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לעומת זאת אם הלוי עושה את עבודת הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים. " וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר--שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).( שם הל' יג).
יותר מכך, הלויים עצמם אינם יכולים להחליף ביניהם את עבודתם. לדוגמא לוי השומר על הר הבית אינו יכול לשיר בזמן הקרבת הקרבנות.
" לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו--חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג)" (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לישראל-שאינו משבט לוי, אין אפשרות להשתתף באופן פעיל ברוב עבודות המקדש. אם הוא משמש בתפקיד של הלוי או הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים.
" זר שעבד במקדש--עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמיים: שנאמר "והזר הקרב, יומת" (במדבר יח,ז)—" (יד החזקה הל' ביאת המקדש ט,א)
יוצא אפוא שלכל אחד מישראל יש תפקיד המיוחד לו בבית המקדש, ואין הוא יכול להחליפו.
למה הקב"ה הקפיד על זה, שרק אדם אחד מתמנה לעשות עבודה מסוימת במקדש?
בעל ה"מנחת חינוך" מתייחס לשאלה הזאת במצוות שפ"ט, המתארת את עניין התעסקות הלויים והכוהנים במצוות השייכות להם בלבד, המופיעה בפרשת קרח. האדם מעצם טבעו אינו אוהב אחריות. כאשר משימה מוטלת על שני אנשים, כל אחד ינסה לברוח מביצוע המשימה, ולהפיל את האחריות על השני.
לעומת זאת כאשר אדם אחד אחראי על משימה אחת הוא יעשה את הכל כדי למלא את תפקידו. זהו כלל בסיסי בניהול אנשים וחלוקת מטלות ביניהם.
היות ועבודות המקדש חשובות ומקודשות הן צריכות להתבצע על ידי אדם אחד בלבד.
"לפי שעבודת שתי כתות אלה היא עבודה יקרה ומקודשת, על כן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש מן העצלה והשכחה, ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר, הפשיעה מצויה בו יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו, כי הרבה פעמים יסמכו שניהם כל אחד על חברו ותתבטל המלאכה מביניהם, זה דבר ברור לכל אדם"(ספר החינוך מצווה שפ"ט).
נראה לומר שגם בימינו, כל אחד מעביר לשני את האחריות לגבי חידוש עבודת הקרבנות בהר הבית.
לכן עד היום הר הבית שמם!
חלק רואים את הרבנים כאחראים למצב החורבן. כי הם אינם רוצים לצאת מאלפיים שנות גלות, ולפסוק הלכות ברוח הגאולה והשיבה לארץ ישראל.
אחרים מאשימים את השלטון ומוסדותיו המקולקלים, למשל בג"ץ. כאשר השלטון עושה הכל כדי לנתק את הקשר בין הר הבית ובין עם ישראל.
ניתן גם להאשים את המוסלמים ואומות העולם החוששים מבנין בית המקדש בירושלים ומאיימים איומי סרק, על שלום העולם.
למען האמת, האחריות לבנין בית המקדש מוטלת על כל אחד מאיתנו. העבודות עצמן מתחלקות בתוך שבט לוי, אבל מצוות בנין בית המקדש חלה על כל יהודי.
אם כל אחד מאיתנו יראה את עצמו כאחראי לחידוש עבודת הקרבנות, אז דברים יכולים להשתנות. אם כל אחד מעביר את האחריות לשני, אז עבודת המקדש לא תתבצע. זהו למעשה המסר של פרשת קרח.
אם עבודות המקדש מתחלקות בין הרבה אנשים, זה גורם למחלוקת ולאי סדר. ולבסוף העבודה לא מתבצעת כראוי. לעומת זאת, אם העבודה מתחלקת בצורה ברורה, אז אין מקום למחלוקת ועבודות המקדש נעשות מתוך אחדות וקדושה.
בע"ה נלמד מפרשת קרח לקחת אחריות לבנין בית המקדש השלישי ולא נסמוך על האחרים.


הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

מקורות

http://mekorot.blogspot.com/2008/06/blog-post_27.html