פרשת שבוע פרשת שמות - עבודת פרך היא עבודת הקרבנות

פרשת שמות תשע"ו

גיליון מס' 250 מאת שמואל בן חמו 

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                        

עבודת פרך היא עבודת הקרבנות

מדוע בני ישראל השתעבדו בעבודות פרך?

למה אנחנו מתקשים לבנות בית לה'?

פרשת שמות מציינת את תחילת השעבוד הפיזי של בני ישראל. מצרים ופרעה מעבידים את ישראל בצורה קשה ולא אנושית.

כשמתבוננים בפסוקים עצמם השעבוד מתואר בצורה משונה כאשר מטרתו איננה רווח כספי של עבודה חינמית אלא דבר אחר.

המצרים משעבדים את ישראל במטרה לשלוט עליהם בצורה מוחלטת ולמעשה להילחם נגד הקב"ה.

המצרים נלחמים נגד הקב"ה דרך עם ישראל. הם מתנגדים בכל כוחם להתרבות עם ישראל ומונעים ממנו פריה ורביה.

הם מתישים את הגברים, מרחיקים אותם מנשותיהם על ידי עבודה בשדה ולבסוף הורגים את ילדיהם. ברכת ה' לאדם היא פריה ורביה. (ראה מאמר על פרשת בראשית תשעו). התורה משתמשת בפעלים שונים לגבי התרבות בני ישראל. כמו שכתוב: רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.......  יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א, ט-יב).

כמו שהמצרים מנסים להגביל את בני ישראל, הקב"ה עושה בדיוק ההיפך ועם ישראל מתרבה עוד יותר: כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ

המצרים רוצים לצמצם את השפע של ישראל לכן הם מעבידים אותם בעבודות בניה דווקא. (ראה מהר"ל גבורות ה' פרק טו).

מדוע המצרים אינם רוצים יותר עבדים ומנסים לצמצם את גודל עם ישראל?

הפסוק המתאר את קושי השעבוד ועינויי בני ישראל מעלה שאלות רבות: וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם בְּפָֽרֶךְ:  (שמות א,יד).

למה המילה עבודה חוזרת ארבע פעמים? למה לציין את אופי העבודה בחומר ובלבנים? מה משמעות הביטוי עבודה בשדה? מה פירוש המילה פרך?

ראשית נביא את הספר "ארחות צדיקים" בנושא התשובה. הוא מכוון את האדם שרוצה לחזור בתשובה להביע את צערו על ידי מעשים ועינויים.

למשל אם האדם קבע לעצמו צום הוא צריך להתכוון כאילו ערך את המזבח. בנוסף לכך, הסיר שלא העמיד על האש יחשב כאש של המזבח והדם שפחת בגופו כנגד זריקת הדם על המזבח. לבישת בגדים פשוטים היא כנגד לבישת בגדי הכהונה.

הוא ממשיך ומפרט את כל העינויים שהגוף עובר כנגד עבודת הקרבנות בבית המקדש. " וכשיבכה על פשעיו ויתענה, יאמר: דמעותי יכבו חרון אפע, ותשובת מעשי ישיבו אפך ממני, וערך שולחני אשר [לא] ערכתי יחשוב כמזבח ערוך, והסיר אשר לא הצגתי על גחלים - כאש תוקד על מזבחך, ואת חסרון דמי יכפר כדם על קרנות המזבח, ומעוט חלבי - כחלב אמורים, וקול בכיי - כקול שירים משוררים, וריח רעבון נפשי - כריח הקטרת, וחלשות איברי - כנתחי קרבן, ושברון לבי יקרע הספרים שכתובים בהם עונותיי, ושנוי בגדי החמודות - כבגדי כהונה, ומניעת רחיצה - כקדוש ידים ורגלים, ותשובותיי ישיבוני אליך, כי נחמתי על רע מעללי שעשיתי, ולא אשוב להרע לפניך".(ארחות צדיקים שער התשובה דף ריז).

פרשת השבוע: פרשת קרח - המצוות מאחדות את העם

פרשת קרח תשע"ה

גיליון מס' 224   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                          

המצוות מאחדות את העם

מאיפה נובעת הקדושה של הכהנים?

מדוע אי אפשר להוסיף על המצוות? 

פרשת קרח הינה פרשה קשה מאוד לעם ישראל בגלל המחלוקת. בעזרת פירוש ה"שפת אמת" ננסה להבין את המהות של הכהן הגדול ומה מקור קדושתו?

קרח אוסף סביבו מאתיים וחמישים איש כדי להטיל ספק בבחירתו של אהרון לכהן גדול ומשה רבנו למלך. הטענה העיקרית שלו היא שכולם קדושים וראויים להנהיג את עם ישראל. כמו שכתוב: וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. (במדבר טז,ג).

לכאורה המחלוקת היא לשם שמים כאשר משה רבנו ממנה את קרוב משפחה לתפקיד חשוב ואינו בוחר אנשים לפי רמתם הרוחנית.  קרח דורש לחלק תפקידים לפי המדרגה הרוחנית של כל אדם.

הרי הוא היה אדם צדיק, כי הוא היה בין נושאי ארון הברית. ראה מדרש רבה: " אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז): ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם" (מדרשה רבה יח,ג).

זאת הטעות הגדולה של קרח!

הכהן הינו קדוש מלידה ללא קשר למעשיו. משפחת הכהנים נבחרה על ידי הקב"ה בגלל קדושתה הטבעית לשרת בבית המקדש ולא בגלל מעשיהם הטובים.

ה"שפת אמת" מביא את דברי הזהר ומפרש אותם: " כהן קדוש לוי טהור. (זוהר דף קעו ב)  כי קדוש הוא מתחלתו. וטהור בא מעבודתו לדחות הטומאה." (שפת אמת, קרח שנת תרל"א).

הכהן זוכה לשרת בבית המקדש כי הוא מבטל את עצמו מול כלל ישראל. בזכות ההתבטלות הזאת הוא מסוגל לעבוד בבית ה'. אם זה לא היה כך, מי יעיז להכריז על עצמו שהוא הגיע למדרגה רוחנית גבוה מספיק כדי לעבוד בבית המקדש? 

אף אדם מסוגל לשרת בבית המקדש בזכות מעשיו אלא בזכות סייעתא דשמיא בלבד.

" כי אם יהיה כל אדם זוכה כפי מעשיו לא יהיה כח לשום בריאה לגשת אל עבודת הקודש כנ"ל " (שפת אמת, קרח שנת תרל"א).

קרח העיז והציע את מועמדותו לתפקיד כהן גדול, במקום אהרון וזה גרם לקיטרוג גדול ופגיעה באחדות עם ישראל.

נראה לומר שהתיקון של מחלוקת קרח הינו להתאחד מאחורי הכהנים ולקבל דרכם את השכינה.

בנוסף לכך, עבודת הכהנים בבית המקדש תורמת לחידוש העולם מידי יום. זה רמוז בדברי משה רבנו כאשר הוא קובע את מבחן עבודת הקטורת למחרת בבוקר.

כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו  (במדבר טז,ה).

ה"שפת אמת" לומד מהמילים וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ  הכתובים בלשון עתיד, שהקב"ה מחדש כל בוקר את העולם בזכות עבודת הכהנים בבית המקדש.

פרשת שבוע: קרח - הסדר מונע את המרד

פרשת קרח תשס”ח גיליון מס' 120
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-

parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

ה-סדר מונע את המרד
מדוע חלוקת עבודות המשכן סמוכה למרד של קרח?
למה זר שעובד במקדש מתחייב במיתה בידי שמים?פרשת קרח מציגה לנו תמונה עגומה של חוסר אחדות ומחלוקת, בתוך שבט לוי. שבט לוי הוקדש לשרת את הקב"ה מימי חטא העגל. זהו שבט שלא השתעבד במצרים, אלא לקח על עצמו ללמד תורה לעם ישראל.
קשה להבין את עניין המחלוקת של קרח ועדתו. לאחר סיום המחלוקת התורה מדגישה את בחירת שבט לוי מבין שאר השבטים, כדי שנושא זה לא יעורר מחלוקת בדורות הבאים.
לאחר מכן התורה מחלקת את התפקידים של עבודת המקדש, בין שבט לוי ובין הכוהנים. חלוקת התפקידים נעשתה בין המשפחות השונות כדי למנוע מחלוקות.
יש סדר מופתי, כאשר כל אחד יודע את תפקידו, ואסור לעבור לתפקיד אחר.
הסדר הזה, הוא התשובה למחלוקת קרח ועדתו.
יש שלוש דרגות של עבודה בבית המקדש: הכוהנים, הלויים והישראלים המכונים- זרים.
לכל קבוצה תפקיד מוגדר, כאשר חל איסור להחליף תפקיד ביניהם.
כהן העושה את עבודת הלוי עובר בלא תעשה, כמו שמובא ברמב"ם : " אבל כוהן שעבד עבודת לוי--אינו במיתה, אלא בלא תעשה " (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לעומת זאת אם הלוי עושה את עבודת הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים. " וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר--שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).( שם הל' יג).
יותר מכך, הלויים עצמם אינם יכולים להחליף ביניהם את עבודתם. לדוגמא לוי השומר על הר הבית אינו יכול לשיר בזמן הקרבת הקרבנות.
" לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו--חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג)" (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לישראל-שאינו משבט לוי, אין אפשרות להשתתף באופן פעיל ברוב עבודות המקדש. אם הוא משמש בתפקיד של הלוי או הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים.
" זר שעבד במקדש--עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמיים: שנאמר "והזר הקרב, יומת" (במדבר יח,ז)—" (יד החזקה הל' ביאת המקדש ט,א)
יוצא אפוא שלכל אחד מישראל יש תפקיד המיוחד לו בבית המקדש, ואין הוא יכול להחליפו.
למה הקב"ה הקפיד על זה, שרק אדם אחד מתמנה לעשות עבודה מסוימת במקדש?
בעל ה"מנחת חינוך" מתייחס לשאלה הזאת במצוות שפ"ט, המתארת את עניין התעסקות הלויים והכוהנים במצוות השייכות להם בלבד, המופיעה בפרשת קרח. האדם מעצם טבעו אינו אוהב אחריות. כאשר משימה מוטלת על שני אנשים, כל אחד ינסה לברוח מביצוע המשימה, ולהפיל את האחריות על השני.
לעומת זאת כאשר אדם אחד אחראי על משימה אחת הוא יעשה את הכל כדי למלא את תפקידו. זהו כלל בסיסי בניהול אנשים וחלוקת מטלות ביניהם.
היות ועבודות המקדש חשובות ומקודשות הן צריכות להתבצע על ידי אדם אחד בלבד.
"לפי שעבודת שתי כתות אלה היא עבודה יקרה ומקודשת, על כן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש מן העצלה והשכחה, ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר, הפשיעה מצויה בו יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו, כי הרבה פעמים יסמכו שניהם כל אחד על חברו ותתבטל המלאכה מביניהם, זה דבר ברור לכל אדם"(ספר החינוך מצווה שפ"ט).
נראה לומר שגם בימינו, כל אחד מעביר לשני את האחריות לגבי חידוש עבודת הקרבנות בהר הבית.
לכן עד היום הר הבית שמם!
חלק רואים את הרבנים כאחראים למצב החורבן. כי הם אינם רוצים לצאת מאלפיים שנות גלות, ולפסוק הלכות ברוח הגאולה והשיבה לארץ ישראל.
אחרים מאשימים את השלטון ומוסדותיו המקולקלים, למשל בג"ץ. כאשר השלטון עושה הכל כדי לנתק את הקשר בין הר הבית ובין עם ישראל.
ניתן גם להאשים את המוסלמים ואומות העולם החוששים מבנין בית המקדש בירושלים ומאיימים איומי סרק, על שלום העולם.
למען האמת, האחריות לבנין בית המקדש מוטלת על כל אחד מאיתנו. העבודות עצמן מתחלקות בתוך שבט לוי, אבל מצוות בנין בית המקדש חלה על כל יהודי.
אם כל אחד מאיתנו יראה את עצמו כאחראי לחידוש עבודת הקרבנות, אז דברים יכולים להשתנות. אם כל אחד מעביר את האחריות לשני, אז עבודת המקדש לא תתבצע. זהו למעשה המסר של פרשת קרח.
אם עבודות המקדש מתחלקות בין הרבה אנשים, זה גורם למחלוקת ולאי סדר. ולבסוף העבודה לא מתבצעת כראוי. לעומת זאת, אם העבודה מתחלקת בצורה ברורה, אז אין מקום למחלוקת ועבודות המקדש נעשות מתוך אחדות וקדושה.
בע"ה נלמד מפרשת קרח לקחת אחריות לבנין בית המקדש השלישי ולא נסמוך על האחרים.


הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

מקורות

http://mekorot.blogspot.com/2008/06/blog-post_27.html

להודות לה' על השררה

פרשת בהעלותך תשס"ט גיליון מס' 165
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
להודות לה' על השררה

מדוע שבט לוי נבחר לשרת במשכן? במה הוא שונה משאר השבטים?
מה מסמלת המנורה ביחס לגויים?

פרשת בהעלתך פותחת בשני נושאים, שלכאורה אינם קשורים ביניהם: הדלקת מנורת הזהב ובחירת שבט לוי.
נראה לומר שהמשותף בין שניהם הוא: עצמאות וביטול שעבוד לגויים.
הנרות של מנורת הזהב מסמלות את השליטה של עם ישראל על הגויים. משה רבנו הדליק שבעה נרות במשכן, כנגד שבעה עמים שנעקרו בזמן כיבוש ארץ ישראל.
לעומת זאת, שלמה המלך הדליק שבעים נרות בבית המקדש הראשון, כי הוא שלט על שבעים אומות.
שלמה המלך העמיד בהיכל עשר מנורות זהב, במקום מנורה אחת שהייתה במשכן.
כך מובא במדרש ילקוט שמעוני: " למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות, אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות " (ילקוט שמעוני בהעלתך רמז תשיח פרק ח).
כמו המנורה, שבט לוי מסמל את העצמאות ביחס לגויים. מראשית דרכו, לוי בן יעקב אבינו מגן על כבוד אחותו-דינה, והורג אנשי שכם. לוי אינו מפחד מתושבי שכם, הוא לא נכנע לגויים. במצרים, שבט לוי לא השתעבד לפרעה, כמו שאר השבטים.
כך כתוב בפירוש רש"י: "לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא הייתה על שבטו של לוי, ותדע שהרי משה ואהרון יוצאים ובאים שלא ברשות." (שמות ה,ד "לכו לסבילותיכם").
משה רבנו ואהרן הכהן הובילו את המאבק נגד פרעה, כדי להוציא את עם ישראל ממצרים.
שבט לוי אינו נכנע לגויים, לכן הוא השבט הכי מתאים לשרת את הקב"ה במשכן, ומאוחר יותר בבית המקדש. עכשיו ניתן להבין את סמיכות פרשת המנורה לפרשת הלויים.
כאשר המשותף בין שתי הפרשיות, הוא בכך שהן משבחות את עצמאות ישראל מול אומות העולם.
שבט לוי לא נבחר לשמש במשכן באקראי. הוא נבחר וזכה בשררה בזכות מעשיו לאורך זמן.
מדרשי חז"ל, מגלים לנו מדוע הקב"ה בחר באבות הקדושים.
הקב"ה בחן את האבות. לאחר שהם עברו בהצלחה את המבחנים, הוא נתן להם את השררה ואת הברכה.
אברהם אבינו התנסה בעשר ניסיונות ועמד בכולם. יצחק אבינו התקשה ליישב את ארץ ישראל ולעבד את אדמתה. יעקב אבינו גלה לבית לבן, כדי לברוח מאחיו, עשו. החיים של יעקב אבינו לא היו שלווים במיוחד.
המדרש משבח את התנהגותה של שבט לוי בזמן שעבוד במצרים. למרות קושי השעבוד, הם שמרו על מצוות מילה, למדו תורה ולא עבדו עבודה זרה. מאוחר יותר במעמד הר סיני, הם לא חטאו עם הערב רב ולא השתחוו לעגל הזהב. הם מסרו את נפשם, כאשר הם הרגו אלפי אנשים שחטאו.
"קח אותם לשמי לשררה, ואין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבודק ובוחן אותו תחלה שנאמר ה' צדיק יבחן, וכיון שהוא עומד בנסיון [הוא מעלה אותו לשררה, וכן אתה מוצא באאע"ה........ וכן יצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו', וכן יעקב נסהו בכל אותן הצרות וברכו......, וכן יוסף נסהו (באדונתו) [בכל אותן הצרות] ונעשה מלך. ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדוש שמו של הקב"ה שלא תבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים מאסו את התורה ואת המילה והיו עובדים עבודת ........ ולא עוד אלא כשעשו ישראל אותו מעשה לא נשתתפו ....... וכיון שראה הקב"ה שעמדו בנסיונן................מיד אמר הקב"ה והיו לי הלוים:" (ילקוט שמעוני בהעלתך רמז תשיח סוף פרק ח).
נראה לומר, שהדור שלנו נבחר על ידי הקב"ה לראות את ימות המשיח ולקחת חלק פעיל בתהליך הגאולה.
במהלך מאה וחמישים שנים אחרונות עם ישראל עבר מבחנים קשים ביותר. זה התחיל עם פוגרומים אכזריים במזרח אירופה והמשיך עם קשיי הקיום בארץ ישראל. לאחר מכן, עברנו את השואה ואיבדנו חלק גדול של אחינו. הקמת מדינת ישראל לא הביאה אותנו אל המנוחה ואל הנחלה. מלחמת העצמאות והמלחמות הרבות שבאו אחריה הקשו עלינו מאוד. במלחמת ששת הימם חל מפנה. עם ישראל ציפה לתבוסה מול האויב הערבי. הקב"ה התגלה, ובזכות הניסים הרבים שבמהלך המלחמה קיבלנו את ירושלים, הר הבית וחלקי ארץ ישראל נוספים.
הקב"ה בחן אותנו במשך אלפיים שנות הגלות. בשנים האחרונות המבחנים היו קשים יותר, וברוך ה' עמדנו בהם וזכינו בשררה: קיבלנו את ירושלים והר הבית.
השררה הזאת אינה שייכת רק לנו, אלא לכל הדורות שקדמו לנו.
לכן אין לנו שום אפשרות לוותר על השררה שניתנה לנו, ולתת לגויים את מה שהקב"ה זיכה אותנו.
עלינו לממש את השררה ולהודות לה' על כך. עלינו לבנות בית להקב"ה ולקיים את עבודת הקרבנות. זה המסר של מנורת הזהב: לא להיכנע לגויים.

הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל