פרשת שבוע: פרשת בהעלותך : הפיצוי של בני ישראל

פרשת בהעלתך תשע"ח

גיליון מס 334  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

 הפיצוי של בני ישראל

פרשת בהעלתך ממשיכה לעסוק בחנוכת המשכן לאחר הקרבת קרבנות של 12 הנשיאים. ראשית, עם הדלקת המנורה; שנית' עם טהרת הלוויים לקראת עבודת המשכן.

בהמשך, הקב"ה מצווה את בני ישראל להקריב קרבן פסח במועדו ולאחר מכן דין פסח שני.

מדוע הקב"ה ציווה את בני ישראל להקריב את קרבן פסח, הרי הם התחייבו כבר במצרים לדורות?

האם יש קשר בין קרבן פסח ובין חנוכת המשכן?

מדוע אלה שהיו טמאים בזמן פסח ראשון התלוננו בקשו הזדמנות שנייה?

המאמר מבוסס על פירוש ה"בית גנזי" על הפרשה.

ראשית נביא את דברי ה"שפתי כהן" (מקובל גדול מצפת ותלמיד של רבי יוסף קארו) שמפרש על בסיס דברי הזוהר את ענין קרבן פסח.

בני ישראל חשבו שאין מקום להביא קרבן פסח במדבר אלא במצרים ובעתיד בארץ ישראל.

בני ישראל היו מאוכזבים כמו שבט לוי שלא היו שותפים בהבאת קרבנות ומתנות לכבוד חנוכת המשכן כמו הנשיאים.

כאשר הקב"ה ציווה אותם להקריב קרבן פסח הם שמחו שמחה גדולה.

כמו שכתוב: " עם כן עם מה שאמר בזוהר ובא סיוע לדברנו שהיו חושבים ישראל שאין חייבין ישראל אלא פסח מצרים לבד והיו עגומי נפש ודואגים על שלא הקריבו לחנוכת המזבח והיו בהם שלא היו יכולין להקריב, להביא קערת כסף מזרק כסף כף זהב כשצווה להם לעשות הפסח ביום י"ד אחר קרבן הנשיאים שמחו שמחה גדולה שקרבן פסח הוא נקרא עולה...." (שפתי כהן, בהעלתך דף קכג).

עלינו להבין במה הקרבן פסח מתחבר לחנוכת המשכן, כאשר עלינו להביא קרבן פסח בכל שנה.

ה"בית גנזי" מפרש שקרבן פסח אינו בא לכפר על חטא כלשהו כמו שאר הקרבנות. קרבן פסח בא לקרב אותנו להקב"ה ללא שום תכלית.

לכן קרבן פסח מסוגל לפייס את בני ישראל כדי שירגישו שותפות בחנוכת המשכן.

ניתן לראות אסמכתא לדברים האלה כאשר האנשים שהיו טמאים ב-י"ד ניסן מבקשים לעשות את הפסח, הם מכנים את הקרבן: קָרְבַּן ה'.

כצו שכתוב: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר ט,ז).

מכאן ניתן לראות רמז שהקרבן הוא מיוחד ומיועד להקב"ה.

אנשים הטמאים הרגישו שהם אינם שותפים לחנוכת המשכן, לכן פנו למשה רבנו שייתן להם פתרון.

ה"בית גנזי" ממשיך ומעמיק במהות קרבן הפסח שמשתווה לקרבן הנשיאים.  

כאשר הקריבו קרבן פסח במצרים, בני ישראל שמו את הדם על המשקוף  של ביתם במקום המזבח, והיה איסור לאכול אותו מחוץ לביתם.

בנוסף לכך זהו קרבן ללא מתנות כהונה שכולו נאכל על ידי ישראל. זה נראה שבני ישראל נחשבים לכהנים עבור הקרבן פסח.

פרשת השבוע: בהעלותך סמל המדינה הוא סמל השכינה

פרשת בהעלותך תשע"ז     

גיליון מס' 304 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                        

סמל המדינה הוא סמל השכינה

פרשת בהעלותך באה לאחר חנוכת המשכן וקרבנות שנים עשר הנשיאים. נשיא שבט לוי לא הקריב קרבן יחד עם כל השבטים. לפי המדרש רבה, אהרון הכהן מאוד הצטער על כך והקב"ה ניחם אותו כביכול עם עבודת הדלקת מנורת הזהב שבמקדש.

כמו שכתוב: "ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי -  אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי. אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן - אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות", הקרבנות - כל זמן שבהמ"ק קיים, הם נוהגים; אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין  לעולם." (מדרש רבה במדבר טו).

המדרש מסביר לנו את סמיכות פרשת קרבנות הנשיאים לפרשת הדלקת המנורה.

למעשה המדרש מעלה שאלות נוספות. איפה ראינו שמדליקים את המנורה "לעולם אל מול פני המנורה יאירו" כאשר בית המקדש חרב?

מתוך מילים הפסוק ניתן לשאול מדוע התורה משתמשת בלשון של עלייה ולא בלשון של הדלקה עבור הנרות?

כמו שכתוב: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  ג וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ: (במדבר ח,ב-ג).

הפשט של הפסוק: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, אינו מובן. האם מדליקים את הנרות מול מנורה נוספת שהיתה בהיכל?

נענה לשאלות האלה בעזרת מדרש רבנו בחיי ובעל ה"שפת אמת".

רבנו בחיי כתב בפירושו על התורה בדרך הקבלה שקיימת למעלה בשמים מנורה מקבילה לזאת של בית המקדש. התורה מתכוונת במילים אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, מול המנורה של מעלה. כאשר אנחנו מדליקים בבית המקדש את המנורה אנחנו שואבים כוחות רוחניים מתוך שבע הספירות. לכן התורה משתמשת בלשון של עלייה ולא בהדלקה.

כמו שכתוב: " ועל דרך הקבלה הכתוב נכון וברור כפשוטו, והוא מדבר במנורה של מעלה, ופירוש אל מול יאמר כנגד המנורה של מעלה שהן שבע ספירות בחכמה יאירו שבעת הנרות של מטה, וזהו לפי דעתי סוד הלשון שהוציא ההדלקה בלשון עליה, בהעלותך את הנרות, ואמר העלה נרותיה ואמר ובהעלות אהרן את הנרות (שמות ל, ח), ויעל הנרות לפני ה' (שם מ, כה)" (רבנו בחיי, במדבר ח,ב).

נראה לומר שגם המדרש תנחומא מציין את הקיום של ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה. כאשר חז"ל מזכירים את ירושלים הכוונה היא בעיקר לגבי בית המקדש.

כמו שכתוב: "וכן אתה מוצא, שירושלים מכוונת למעלה כמו ירושלים של מטה. מרוב אהבתה של מטה, עשה אחרת למעלה..." (מדרש תנחומא, פקודי סימן א).

רבנו בחיי ממשיך עם חידוש נפלא מתוך הכתיב המלא או החסר של המילה "מנורה". כאשר התורה מתכוונת למנורה של מעלה, המנורה כתובה בכתיב מלא עם "ו": הַמְּנוֹרָה. כאשר התורה מתכוונת למנורת הזהב של משה רבנו המנורה כתובה ללא "ו": הַמְּנֹרָה.

כמו שכתוב: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה [המנורה של מעלה], יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. ג וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה [המנורה של מעלה], הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה.  ד וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה [המנורה של מטה] מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה [המנורה של מטה] (במדבר ח,ב-ד).

נראה להוסיף ולהכיל את פירושו של רבנו בחיי בנושא כתיב מלא וחסר על המילה "נרות" מתוך פסוק ב': בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח,ב

פרשת שבוע: פרשת בהעלותך איך לבנות את בית המקדש?

פרשת בהעלותך תשע"ה

גיליון מס' 222   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                             

איך לבנות את בית המקדש?

מה משמעות העמוקה של הדלקת המנורה?

איך מעשה האדם יכול להביא את השכינה? 

פרשת בהעלותך מתחילת בעבודת המנורה במשכן. נתמקד בפסוק השני של הפרשה ובעזרת פירוש ה"שפת אמת" ננסה להבין את משמעות מצוות הדלקת המנורה. נראה גם איך המצוות משפיעות למעלה בשמים ואיך הכל מתחבר למצוות בנין בית המקדש בימינו.

בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. (במדבר ח,ב).

רש"י שואל למה התורה משתמשת בלשון של העלאת הנרות ולא של הדלקת הנרות? הוא עונה כך: " על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עליה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה." (רש"י במדבר ח,ב).

דברי רש"י נראים פשוטים ומובנים, אבל בעל השפת אמת מגלה לנו את עומק דבריו. ה"שפת אמת" כתב שבכל דבר יש חלק אלוקי בתוכו. בידי האדם לעורר את הנקודה האלוקית הזאת כדי לגלות לעולם את האור.

מתי האור מתגלה במעשה האדם?

כאשר האדם עושה מעשה לשם שמים, ללא שום מחשבה זרה אז האור המוסתר יכול לצאת לפועל ולהתגלות. זאת בעצם המשמעות של עבודת המנורה בבית המקדש.  הפסוק כותב בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת כדי להבהיר לנו שכל מעשה האדם יכול להשפיע על עולמות עליונים כאשר מתכוונים לכך.  הפעולה היא מעשה ההדלקה אבל התוצאה היא העלאת הנרות המפיצות אור בכל העולמות.

" וכשהאדם עושה מעשה לשם שמים שכוונתו שיהיה נעשה כבוד שמים עי"ז מתעורר האמת כי מצא מין את מינו וניעור. וזהו בהעלותך כי כל דבר נקרא נר שהוא כלי לאור הדולק בו שיש נקודה אש ואור בכל דבר והאדם יכול להעלותו במה שמכוון להיות עולה...." (שפת אמת, בהעלותך שנת תרל"ג ).

עכשיו ניתן להבין את עומקם של דברי רש"י: "שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". עלינו לעשות מעשים כדי שיאירו וישפיעו לטובה סביבנו.

הקב"ה נתן לנו את המצוות כדי שהמעשים שלנו ישפכו אור בעולם הגשמי. נראה לומר שהדלקת המנורה היא דוגמא מוחשית עבור שאר המצוות. עבודות המקדש מהוות  מקור של הפצת אור וקדושה בעולם.

העולם נמצא בחושך כאשר עבודות המקדש אינן מתקיימות.

המדרש רבה מביא משל נפלא המראה לנו עד כמה הקב"ה מחבב את מעשה האדם בכל מה שנוגע לבנין בית המקדש.

" למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות א"ל המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד למה לא התקנת לי כלום אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך וכן הקדוש ברוך הוא כולו אורה שנא' (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם) ועשית מנורת זהב טהור כיון שעשו באת שכינה..."  (מדרש רבה במדבר טו,ח).

אנחנו רואים מהמשל הזה, שהשכינה שורה רק לאחר עשייה מצד האדם. לאחר שבני ישראל בנו את המנורה, המזבח, כלי המקדש והמשכן, אז באה השכינה.

הקב"ה מחשיב יותר את המקדש של מטה מאשר המקדש של מעלה. האם הקב"ה צריך את האור של המנורה שלנו?

להודות לה' על השררה

פרשת בהעלותך תשס"ט גיליון מס' 165
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
להודות לה' על השררה

מדוע שבט לוי נבחר לשרת במשכן? במה הוא שונה משאר השבטים?
מה מסמלת המנורה ביחס לגויים?

פרשת בהעלתך פותחת בשני נושאים, שלכאורה אינם קשורים ביניהם: הדלקת מנורת הזהב ובחירת שבט לוי.
נראה לומר שהמשותף בין שניהם הוא: עצמאות וביטול שעבוד לגויים.
הנרות של מנורת הזהב מסמלות את השליטה של עם ישראל על הגויים. משה רבנו הדליק שבעה נרות במשכן, כנגד שבעה עמים שנעקרו בזמן כיבוש ארץ ישראל.
לעומת זאת, שלמה המלך הדליק שבעים נרות בבית המקדש הראשון, כי הוא שלט על שבעים אומות.
שלמה המלך העמיד בהיכל עשר מנורות זהב, במקום מנורה אחת שהייתה במשכן.
כך מובא במדרש ילקוט שמעוני: " למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות, אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות " (ילקוט שמעוני בהעלתך רמז תשיח פרק ח).
כמו המנורה, שבט לוי מסמל את העצמאות ביחס לגויים. מראשית דרכו, לוי בן יעקב אבינו מגן על כבוד אחותו-דינה, והורג אנשי שכם. לוי אינו מפחד מתושבי שכם, הוא לא נכנע לגויים. במצרים, שבט לוי לא השתעבד לפרעה, כמו שאר השבטים.
כך כתוב בפירוש רש"י: "לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא הייתה על שבטו של לוי, ותדע שהרי משה ואהרון יוצאים ובאים שלא ברשות." (שמות ה,ד "לכו לסבילותיכם").
משה רבנו ואהרן הכהן הובילו את המאבק נגד פרעה, כדי להוציא את עם ישראל ממצרים.
שבט לוי אינו נכנע לגויים, לכן הוא השבט הכי מתאים לשרת את הקב"ה במשכן, ומאוחר יותר בבית המקדש. עכשיו ניתן להבין את סמיכות פרשת המנורה לפרשת הלויים.
כאשר המשותף בין שתי הפרשיות, הוא בכך שהן משבחות את עצמאות ישראל מול אומות העולם.
שבט לוי לא נבחר לשמש במשכן באקראי. הוא נבחר וזכה בשררה בזכות מעשיו לאורך זמן.
מדרשי חז"ל, מגלים לנו מדוע הקב"ה בחר באבות הקדושים.
הקב"ה בחן את האבות. לאחר שהם עברו בהצלחה את המבחנים, הוא נתן להם את השררה ואת הברכה.
אברהם אבינו התנסה בעשר ניסיונות ועמד בכולם. יצחק אבינו התקשה ליישב את ארץ ישראל ולעבד את אדמתה. יעקב אבינו גלה לבית לבן, כדי לברוח מאחיו, עשו. החיים של יעקב אבינו לא היו שלווים במיוחד.
המדרש משבח את התנהגותה של שבט לוי בזמן שעבוד במצרים. למרות קושי השעבוד, הם שמרו על מצוות מילה, למדו תורה ולא עבדו עבודה זרה. מאוחר יותר במעמד הר סיני, הם לא חטאו עם הערב רב ולא השתחוו לעגל הזהב. הם מסרו את נפשם, כאשר הם הרגו אלפי אנשים שחטאו.
"קח אותם לשמי לשררה, ואין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבודק ובוחן אותו תחלה שנאמר ה' צדיק יבחן, וכיון שהוא עומד בנסיון [הוא מעלה אותו לשררה, וכן אתה מוצא באאע"ה........ וכן יצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו', וכן יעקב נסהו בכל אותן הצרות וברכו......, וכן יוסף נסהו (באדונתו) [בכל אותן הצרות] ונעשה מלך. ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדוש שמו של הקב"ה שלא תבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים מאסו את התורה ואת המילה והיו עובדים עבודת ........ ולא עוד אלא כשעשו ישראל אותו מעשה לא נשתתפו ....... וכיון שראה הקב"ה שעמדו בנסיונן................מיד אמר הקב"ה והיו לי הלוים:" (ילקוט שמעוני בהעלתך רמז תשיח סוף פרק ח).
נראה לומר, שהדור שלנו נבחר על ידי הקב"ה לראות את ימות המשיח ולקחת חלק פעיל בתהליך הגאולה.
במהלך מאה וחמישים שנים אחרונות עם ישראל עבר מבחנים קשים ביותר. זה התחיל עם פוגרומים אכזריים במזרח אירופה והמשיך עם קשיי הקיום בארץ ישראל. לאחר מכן, עברנו את השואה ואיבדנו חלק גדול של אחינו. הקמת מדינת ישראל לא הביאה אותנו אל המנוחה ואל הנחלה. מלחמת העצמאות והמלחמות הרבות שבאו אחריה הקשו עלינו מאוד. במלחמת ששת הימם חל מפנה. עם ישראל ציפה לתבוסה מול האויב הערבי. הקב"ה התגלה, ובזכות הניסים הרבים שבמהלך המלחמה קיבלנו את ירושלים, הר הבית וחלקי ארץ ישראל נוספים.
הקב"ה בחן אותנו במשך אלפיים שנות הגלות. בשנים האחרונות המבחנים היו קשים יותר, וברוך ה' עמדנו בהם וזכינו בשררה: קיבלנו את ירושלים והר הבית.
השררה הזאת אינה שייכת רק לנו, אלא לכל הדורות שקדמו לנו.
לכן אין לנו שום אפשרות לוותר על השררה שניתנה לנו, ולתת לגויים את מה שהקב"ה זיכה אותנו.
עלינו לממש את השררה ולהודות לה' על כך. עלינו לבנות בית להקב"ה ולקיים את עבודת הקרבנות. זה המסר של מנורת הזהב: לא להיכנע לגויים.

הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל