
יום כיפור תשס”ז גיליון מס' 33
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
גירסא מוכנה להדפסה
יום כיפור – יום שכולו מקדש
ברוך ה' עם ישראל מקפיד לשמור את מצוות יום הכיפורים. רוב המוחלט של העם צם ביום כיפור ולא עושה מלאכה –בערך 70% מהיהודים בישראל. ננסה לענות לשאלה, למה יהודי שלא מקיים את תרי"ג המצוות במהלך השנה, דווקא שומר על קדושת יום הכיפורים, פעם אחת בשנה ?
ראשית נבחין בהבדלים הקיימים בין ראש השנה לבין יום כיפור. בעל ה"שפת אמת" אומר שראש השנה הוא בחינה של ראייה מרחוק של הקב"ה, לכן אין מצווה לעלות לרגל בראש השנה כדי לראות את פני ה' או מצווה אחרת שמתקיימת בבית המקדש בלבד. עניין הראייה מרחוק, רמוז בעקידת יצחק -שאף היא אירעה בא' תשרי, שאברהם ראה את ה' מרחוק כמו שכתוב: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (בראשית כב,ד). עיין שפת אמת על ראש השנה שנה תרנ"א ד"ה "בפסוק תקעו".
נראה לומר שראש השנה משמש כהכנה ליום כיפור.
להיפך מראש השנה, סדר עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול מתרחש כולו בבית המקדש, כאשר רגע השיא, הוא הכניסה לקודש הקודשים. ביום כיפור הקב"ה מתגלה אלינו מקרוב, לכן ביום הקדוש הזה ניתן להיכנס ולראות את שורש הקדושה בעולם לאחר הכנות מדוקדקות.
זהו הבחינה של הראייה מקרוב שביום כיפור, עשרה ימים לאחר הראייה מרחוק שבראש השנה.
בפרשת אמור העוסקת במצוות יום הכיפורים, להלן הפסוקים האוסרים על אכילה, שתייה ועשיית מלאכה.
(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (ויקרא כג כט-ל).
ראוי לציין שבנוסף לאיסור כרת, נאמר " וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ" . חלק מהמפרשים מתקשים להבין את משמעות המילה "והאבדתי". רש"י והאבן עזרא, אומרים שיש הבדל בין כרת לבין אבדון, והם לא יכולים לפרט מהו.
" והאבדתי - יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש:" (אבן עזרא- ויקרא כג ,ל).
"הבית גנזי" בפרשת אמור, מסביר שהקב"ה ביקש מאיתנו להתנהג כמלאכים במשך יום אחד בשנה –ללא אכילה וללא עשיית מלאכה, ובזכות זה, הוא מחשיב את היום הזה לשנה שלמה וכך מקבלים חיים לשנה הקרובה; בדומה למרגלים שכנגד כל יום שתרו את הארץ, נשארנו שנה במדבר. (בית גנזי, אמור דף תתפ"ט)
יש רמז לכך בגימטרייא של המילה- הַכִּפֻּרִים השווה ל-355, כאשר הגימטרייא של "שנה" אף היא שווה ל-355. יוצא אפוא, שכל המקיים את יום הכיפורים כהלכתו, נחשב כאילו התנהג כך שנה שלמה, ומקיים את תפקידו בעולם הזה. לעומת זה, המחלל את יום הכיפורים מבטל את תכלית העולם, וכתוצאה מזה מסתכן באבדון.
זו הסיבה שהתורה מוסיפה על עונש כרת, את עונש האבדון, כי האדם לא מקיים את ייעודו. נראה לומר שזו הסיבה שרוב עם ישראל מקיים את יום כיפור כהלכתו, כדי להישאר חלק מעם ישראל ושלא יאבד ח"ו.
ה"בית גנזי" ממשיך ואומר שלכל אדם ולכל עם, תפקיד ייחודי בעולם הזה.
על מנת לגלות מהו התפקיד הזה, ניתן לאבחן את הדבר שהכי קשה לו לקיים אותו, והוא התכלית שלזה היגיע לעולם.
אלו דברים נראים הכי רחוקים והכי קשים לביצוע, בימינו ?
ראשית נבחין בהבדלים הקיימים בין ראש השנה לבין יום כיפור. בעל ה"שפת אמת" אומר שראש השנה הוא בחינה של ראייה מרחוק של הקב"ה, לכן אין מצווה לעלות לרגל בראש השנה כדי לראות את פני ה' או מצווה אחרת שמתקיימת בבית המקדש בלבד. עניין הראייה מרחוק, רמוז בעקידת יצחק -שאף היא אירעה בא' תשרי, שאברהם ראה את ה' מרחוק כמו שכתוב: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (בראשית כב,ד). עיין שפת אמת על ראש השנה שנה תרנ"א ד"ה "בפסוק תקעו".
נראה לומר שראש השנה משמש כהכנה ליום כיפור.
להיפך מראש השנה, סדר עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול מתרחש כולו בבית המקדש, כאשר רגע השיא, הוא הכניסה לקודש הקודשים. ביום כיפור הקב"ה מתגלה אלינו מקרוב, לכן ביום הקדוש הזה ניתן להיכנס ולראות את שורש הקדושה בעולם לאחר הכנות מדוקדקות.
זהו הבחינה של הראייה מקרוב שביום כיפור, עשרה ימים לאחר הראייה מרחוק שבראש השנה.
בפרשת אמור העוסקת במצוות יום הכיפורים, להלן הפסוקים האוסרים על אכילה, שתייה ועשיית מלאכה.
(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (ויקרא כג כט-ל).
ראוי לציין שבנוסף לאיסור כרת, נאמר " וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ" . חלק מהמפרשים מתקשים להבין את משמעות המילה "והאבדתי". רש"י והאבן עזרא, אומרים שיש הבדל בין כרת לבין אבדון, והם לא יכולים לפרט מהו.
" והאבדתי - יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש:" (אבן עזרא- ויקרא כג ,ל).
"הבית גנזי" בפרשת אמור, מסביר שהקב"ה ביקש מאיתנו להתנהג כמלאכים במשך יום אחד בשנה –ללא אכילה וללא עשיית מלאכה, ובזכות זה, הוא מחשיב את היום הזה לשנה שלמה וכך מקבלים חיים לשנה הקרובה; בדומה למרגלים שכנגד כל יום שתרו את הארץ, נשארנו שנה במדבר. (בית גנזי, אמור דף תתפ"ט)
יש רמז לכך בגימטרייא של המילה- הַכִּפֻּרִים השווה ל-355, כאשר הגימטרייא של "שנה" אף היא שווה ל-355. יוצא אפוא, שכל המקיים את יום הכיפורים כהלכתו, נחשב כאילו התנהג כך שנה שלמה, ומקיים את תפקידו בעולם הזה. לעומת זה, המחלל את יום הכיפורים מבטל את תכלית העולם, וכתוצאה מזה מסתכן באבדון.
זו הסיבה שהתורה מוסיפה על עונש כרת, את עונש האבדון, כי האדם לא מקיים את ייעודו. נראה לומר שזו הסיבה שרוב עם ישראל מקיים את יום כיפור כהלכתו, כדי להישאר חלק מעם ישראל ושלא יאבד ח"ו.
ה"בית גנזי" ממשיך ואומר שלכל אדם ולכל עם, תפקיד ייחודי בעולם הזה.
על מנת לגלות מהו התפקיד הזה, ניתן לאבחן את הדבר שהכי קשה לו לקיים אותו, והוא התכלית שלזה היגיע לעולם.
אלו דברים נראים הכי רחוקים והכי קשים לביצוע, בימינו ?