חג שבועות תשפ"ג
גיליון מס 394 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
הפתרון יבוא מציון!
חג שבועות מציין את קבלת התורה בהר סיני, עם כל הגילויים והנסים שהתרחשו שם.
למעשה, היו גילויים נוספים של מתן תורה במדבר ובכניסה לארץ ישראל.
כך כותב הרב חרל"פ בספרו על ספר ויקרא.
הגילוי הראשון קרה בהר סיני מתוך קולות וברקים, מפי הקב"ה עצמו. בני ישראל לא הורשו לעלות להר סיני, כי לא היו ראויים מבחינה רוחנית.
הגילוי השני קרה באופן רצוף במדבר, בתוך האוהל מועד. הגילוי הזה היה ארעי, כאשר האוהל אינו בנין של קבע.
הגילוי השלישי התרחש בערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ ישראל ופטירת משה רבנו. הפעם, מדובר בברית של קבע שתחייב את עם ישראל לדורותיו.
כמו שכתוב: וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן (דברים כט,ח).
הרב חרל"פ מקשר את שלושת הגילויים של מתן תורה לשלושה שמות שהאבות קראו להר הבית: 'הר', 'שדה' ו'בית'. (ראה מקור בהמשך).
אברהם אבינו כינה את הר הבית- 'הר', יצחק אבינו-'שדה' ויעקב אבינו-'בית'.
'הר' הוא כנגד מתן תורה בהר סיני, 'שדה' כנגד גילוי התורה מתוך האוהל מועד ו'בית' כנגד חידוש קבלת התורה בכניסה לארץ.
כמו שכתוב בתלמוד הבבלי: " ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב {ישעיהו ב':ג'} והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק. אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר {בראשית כ"ב:י"ד} אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר {בראשית כ"ד:ס"ג} ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר {בראשית כ"ח:י"ט} ויקרא את שם המקום ההוא בית קל." (פסחים, דף פח/א).
הרב חרל"פ מחדש חידוש נפלא, עבור שלושת הכינויים של הר המוריה על ידי האבות.
ראשית, ה'הר' מסמל דבר שהוא מרוחק מאתנו ואינו בר השגה. כך אברהם אבינו התייחס להקב"ה, כאל ישות נבדלת ומורמת מעל הבריאה.
יצחק אבינו שבא מזרע של צדיק, מכונה 'עולה תמימה', מרגיש קרבה גדולה יותר לשכינה. לכן הוא קרא להר המוריה 'שדה', כאשר כולם נמצאים באותו מישור, סמוך אחד לשני. המדרגה הזאת עדיין חסרה, כאשר היא זמנית.
יעקב אבינו שהוליד זרע קדוש של השבטים, הרגיש קרבה גדולה יותר להקב"ה דרך קבע, לכן כינה את הר המוריה: 'בית'.
כאשר דיירי הבית יושבים יחד ומרגישים קרובים אחד מהשני במקום של קבע.
כמו שכתוב: "...השגתו של אברהם היתה בבחינת הר שהשיג את ה' יתברך כפי גדלותו העליונה שהיא למעלה מכל המושגים של המשיגים, ולפיכך ראה את ה' יתברך כאילו עומד על הר, ויצחק.....ראה כבר את דבקות ישראל עם אביהם שבשמים בבחינת הדבקות על ככר אחד, אבל רק בתכונת אוהל ארעי כאהל על פני השדה, ויעקב שהיה כולו זרע אמת ראה עוד יותר איך שדבקותו היא בבחינת קבע." (מי מרום, ויקרא, בהר בחוקתי דף קיא).
נראה לומר, שגם היום, חלק מהעם מסתכל על הר הבית ובית המקדש כאל דבר מרוחק ומורכב, כמו אל הר. הם טוענים שזה לא דבר ריאלי ולא על סדר היום, אלא זה חלום רחוק. יש אחרים שלא מתייחסים כלל למקום המקדש, זה עבורם מעין שדה שמטיילים בו ללא יחס מיוחד. אלה אדישים לכל נושא המקדש ומצוותיה.
