הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

‏הצגת רשומות עם תוויות חג השבועות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חג השבועות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, יולי 23, 2026

חג שבועות- הקדושה נקנית בכסף

חג השבועות תשפ"ו                     
גיליון מס' 422  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הקדושה נקנית בכסף

עיקר חג השבועות הינו קבלת התורה. בני ישראל קיבלו את התורה במדבר, במקום שומם.
המדרש רבה, מפרש שהתורה מונחת בפני כל אחד הרוצה ללמוד אותה, חינם וללא תשלום.
כמו שכתוב:  "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי, מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם, וּבַמִּדְבָּר. בָּאֵשׁ מִנַּיִן (שמות יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ וגו'. וּבַמַּיִם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, ד): גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. וּבַמִּדְבָּר מִנַּיִן וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם..." (במדבר רבה,ד,ז).
לעומת זאת, קיום המצוות דורש הוצאה כספית ולפעמים סכומים מכובדים.
הזוהר הקדוש מבדיל בין קיום המצוות ובין לימוד התורה.
לימוד התורה הינו דבר רוחני וללא נגיעה לעולם החומרי. לעומת זאת, המצוות הינן מעשיות ומקיימים אותן בעזרת דברים חומריים בלבד.
לכן, כוחות הטומאה מסוגלים לשלוט ביתר קלות על המצוות מאשר על התורה עצמה.
(ראה זוהר הקדוש ב דף קכח ע/א).
מדוע קיום המצוות דורש תשלום מצד האדם?
למה התורה נגישה לכל אחד בחינם?
אלה שאלות הדורשות לימוד מעמיק, בע"ה נביא תשובות על פי מאמר מהרב חיים כהן זצ"ל, מתוך ספרו: 'טללי חיים' על שבועות.
העולם שלנו דרוש תיקון, כתוצאה מהפגם של חטא אדם הראשון.
החטא גרם לכוחות הטומאה להתפשט בעולם החומר, אבל הם לא הגיעו לעולמות העליונים.
עם ישראל הינו מקור הקדושה בעולם, לאחר שהקב"ה העלה אותו ובחר בו. הטומאה-הקליפה, שואבת את החיות שלו מתוך הקדושה.
ארץ ישראל הינה תמצית של קדושה מכל הארצות וספוגה בשכינה.
אבותינו הקדושים, השתדלו בכל מעשיהם להנחיל לנו את הארץ, כדי לבטל את הקליפה של הכנענים.
כמו שכתוב: "והנה בחטאו של אדם הראשון נפגמה ארץ ישראל ונהיתה ארץ כנען, שעברה לרשות הקליפה חלילה והיא אפפה עליה כמו ערלה. ואנו רואים שכל השתדלותם של האבות היה בירושת הארץ, .....ולכן הקליפות נאבקות עליה מאוד מאוד, כי ניזונות ממש ממנה, ומקבלות חיות מאחיזתם בארץ ישראל, ולכן נאבקות מאוד שיהיה להם אחיזה בארץ ישראל, ובייחוד בירושלים עיר הקודש, שמתאמצות מאוד מאוד לאחוז בירושלים כדי לינק ממנה את חיותם ובכל הקליפות יוכלו להישאר בעולם." ('החלבן' טללי חיים, שבועות, דף קמ).
הקליפה רוצה אחיזה בארץ ישראל וירושלים, זה נותן לה חיים וקיום. לכן הערבים שנמצאים בארץ ישראל עושים הכל כדי לאחוז בארץ ונעזרים על ידי עולם המערבי, הנוצרי.
הקליפה פועלת בצורה הזאת מתוך כוח הישרדות, בלי להתחשב כלל בפגיעה בעם ישראל בארצו ובשכינה בעולם.
 
נראה להוסיף שכל העולם פועל לפי העיקרון הזה.

יום שלישי, יוני 03, 2025

חג השבועות- קרבן שתי הלחם מכין לגאולה

 חג שבועות  תשפ"ה 
                  
גיליון מס' 412  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

קרבן שתי הלחם מכין לגאולה

חג שבועות אינו מתאפיין במצוות מעשיות רבות, לעומת הרגלים האחרים: פסח וסוכות.
ישנה מצווה מרכזית אחת שמתקיימת בבית המקדש בלבד: מצוות הנפת שתי הלחם ושני הכבשים.
נעלה מספר שאלות ובהמשך נשתדל לענות לכולן על סמך מקורות חז"ל.
מדוע התורה מצווה אותנו להניף את שתי הלחם יחד עם הכבשים? 
למה הלחמים צריכים להיות חמץ בניגוד לשאר הקרבנות?
מדוע הנפת שתי הלחם כלולה בתוך 10 ניסים שהתקיימו במקדש?
מה מייחד את הקרבן הזה, כאשר מקריבים אותו גם כאשר רוב עם ישראל טמא מת?
האם הקרבן של שתי הלחם יתקיים גם לעתיד לבוא?
 
ראשית נסביר את תהליך הכנת הלחמים והקרבתם על פי דברי הרמב"ם.
ערב יום טוב, היו קוצרים חיטה מהתבואה החדשה שבארץ ישראל.
אסור לעשות את כל העבודות האלה ביום טוב, כאשר אפשר להקדים ולעשות אותן לפני החג.
היו מנפים ב-12 נפות כדי לקבל קמח איכותי ביותר.
הלישה של הבצק והכנת החלות מתבצעת מחוץ לעזרה, כאשר האפייה נעשה בפנים כמו כל המנחות.
ההנפה מתבצעת בחלק המזרחי של המזבח החיצוני, כמו כל ההנפות שהיו עושים במקדש.
מצמידים את שני הכבשים לשני הלחמים ומניפים אותם בארבעה רוחות השמים (מזרח, מערב, צפון דרום) ולמעלה ולמטה.
(ראה רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח).
בנוסף לכך הלחמים חייבים להיות חמץ ולא מצה, בניגוד לשאר הקרבנות.
כמו שכתוב במשנה: " כׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ." (מסכת מנחות, פרק ה משנה א). 
הרב חרל"פ מפרש בצורה נפלאה את עניין החמץ של שתי הלחם.
הוא מסביר שרוב הקרבנות הנעשים מלחם, מורכבים ממצות ולא מחמץ.
למשל, לחם הפנים, מנחת הנזיר, מנחת מאפה תנור ועוד... היו עשויים ממצות בלבד. 
המצה מסמלת את הפשטות והעדר תוספת מצד האדם, שהכל בא מהקב"ה- אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה).
זה מתאים לתורה שבכתב שאין מקום להוסיף או לשנות אותה.
לעומת זאת, תורה שבעל פה שנתנה בהר סיני בחג השבועות, מתאימה לשינויים מצד האדם. 
החמץ שבקורבן שתי הלחם, בא להביע התעוררות מצד האדם- אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), התרגשות האדם.

התכלית היא להפוך את ההרגשה עצמית של האדם-הנמשלת לחמץ, לדבר גבוה וקדוש ללא נגיעה אישית.
זאת מטרת קרבן שתי הלחם שמקריבים בחג שבועות, להעלות את הרגש של האדם לדבר גבוה של קדושה, הראוי להקרבה ותנופה בתוך העזרה.

יום שלישי, מאי 30, 2023

חג שבועות: הפתרון יבוא מציון!

חג שבועות תשפ"ג   
                    
גיליון מס 394  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

הפתרון יבוא מציון!

חג שבועות מציין את קבלת התורה בהר סיני, עם כל הגילויים והנסים שהתרחשו שם.
למעשה, היו גילויים נוספים של מתן תורה במדבר ובכניסה לארץ ישראל.
כך כותב הרב חרל"פ בספרו על ספר ויקרא.
הגילוי הראשון קרה בהר סיני מתוך קולות וברקים, מפי הקב"ה עצמו. בני ישראל לא הורשו לעלות להר סיני, כי לא היו ראויים מבחינה רוחנית.
הגילוי השני קרה באופן רצוף במדבר, בתוך האוהל מועד. הגילוי הזה היה ארעי, כאשר האוהל אינו בנין של קבע.
הגילוי השלישי התרחש בערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ ישראל ופטירת משה רבנו. הפעם, מדובר בברית של קבע שתחייב את עם ישראל לדורותיו.
כמו שכתוב: וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן  (דברים כט,ח).
הרב חרל"פ מקשר את שלושת הגילויים של מתן תורה לשלושה שמות שהאבות קראו להר הבית: 'הר', 'שדה' ו'בית'. (ראה מקור בהמשך).
אברהם אבינו כינה את הר הבית- 'הר', יצחק אבינו-'שדה' ויעקב אבינו-'בית'.
'הר' הוא כנגד מתן תורה בהר סיני, 'שדה' כנגד גילוי התורה מתוך האוהל מועד ו'בית' כנגד חידוש קבלת התורה בכניסה לארץ.
כמו שכתוב בתלמוד הבבלי: " ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב {ישעיהו ב':ג'} והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק. אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר {בראשית כ"ב:י"ד} אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר {בראשית כ"ד:ס"ג} ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר {בראשית כ"ח:י"ט} ויקרא את שם המקום ההוא בית קל." (פסחים, דף פח/א).
הרב חרל"פ מחדש חידוש נפלא, עבור שלושת הכינויים של הר המוריה על ידי האבות.
ראשית, ה'הר' מסמל דבר שהוא מרוחק מאתנו ואינו בר השגה. כך אברהם אבינו התייחס להקב"ה, כאל ישות נבדלת ומורמת מעל הבריאה.
יצחק אבינו שבא מזרע של צדיק, מכונה 'עולה תמימה', מרגיש קרבה גדולה יותר לשכינה. לכן הוא קרא להר המוריה 'שדה', כאשר כולם נמצאים באותו מישור, סמוך אחד לשני. המדרגה הזאת עדיין חסרה, כאשר היא זמנית.
יעקב אבינו שהוליד זרע קדוש של השבטים, הרגיש קרבה גדולה יותר להקב"ה דרך קבע, לכן כינה את הר המוריה: 'בית'.
כאשר דיירי הבית יושבים יחד ומרגישים קרובים אחד מהשני במקום של קבע.
כמו שכתוב: "...השגתו של אברהם היתה בבחינת הר שהשיג את ה' יתברך כפי גדלותו העליונה שהיא למעלה מכל המושגים של המשיגים, ולפיכך ראה את ה' יתברך כאילו עומד על הר, ויצחק.....ראה כבר את דבקות ישראל עם אביהם שבשמים בבחינת הדבקות על ככר אחד, אבל רק בתכונת אוהל ארעי כאהל על פני השדה, ויעקב שהיה כולו זרע אמת ראה עוד יותר איך שדבקותו היא בבחינת קבע." (מי מרום, ויקרא, בהר בחוקתי דף קיא).
נראה לומר, שגם היום, חלק מהעם מסתכל על הר הבית ובית המקדש כאל דבר מרוחק ומורכב, כמו אל הר. הם טוענים שזה לא דבר ריאלי ולא על סדר היום, אלא זה חלום רחוק. יש אחרים שלא מתייחסים כלל למקום המקדש, זה עבורם מעין שדה שמטיילים בו ללא יחס מיוחד. אלה אדישים לכל נושא המקדש ומצוותיה.

יום שישי, יוני 07, 2019

חג שבועות: אין תורה ללא לאומיות!


חג שבועות תשע"ט
גיליון מס 356  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

אין תורה ללא לאומיות!

אנחנו נמצאים בסיום של תקופה מיוחדת, כאשר מסיימים את ימי ספירת העומר.
ימי הספירה מחברים את חג הפסח לחג השבועות.
התורה מצווה אותנו להתחיל לספור את ימי העומר במוצאי יום טוב ראשון של פסח.
החלבן בספרו על פסח מעלה שאלה חזקה.
קשה להבין מדוע ספירת העומר מתחילה בתוך שבעת ימי חג הפסח? זה נראה כמו חוסר כבוד כלפי חג הפסח, כאשר לא מחכים לסיום שבעת ימי החג כדי להתכונן לקראת החג הבא, חג השבועות.
זה נראה כאילו רוצים להתפטר מחג הפסח.
מדוע מערבבים את שני החגים אחד בתוך השני?
נשאל שאלה נוספת על חג השבועות.
מדוע חג שבועות שונה משאר הרגלים-פסח וסוכות כאשר חוגגים אותו יום אחד בלבד?
מדוע החג נקרא "שבועות" כנגד 7 השבועות של ימי ספירת העומר שכבר עברו?
4 פעמים בתורה מופיע החג בשם חג השבועות לעומת פעם אחת בשם חג הביכורים וחג הקציר.
הרב חיים כהן מפרש שפסח הינו חג לאומי שיצר את עם ישראל כעם עצמאי וחופשי להחליט על עתידו.
היציאה מעבדות לחירות מסמלת את תחילת ההיסטוריה של עם ישראל כעם ולא כאל יחידי סגולה.
ימי ספירת העומר מחברים בין גאולת מצרים לבין קבלת התורה. ספירת הימים והשבועות מגלה את הקשר בין שני החגים.
פסח מסמל את החירות הגשמית ללא תוכן ומטרה אלא הקריאה בקול רם: אני לא עבד.
חג השבועות הוא תכלית החיים. כאשר בני ישראל מצהירים: אנחנו עבדים של הקב"ה ורוצים לתקן את העולם.
לכן, מיד לאחר יציאת מצרים, בני ישראל מתכוננים לקבל את הרוחניות ועול המצוות. הם אינם רוצים להישאר ללא תוכן בתקופה שבין יציאת מצרים לבין מתן תורה.
לכן, חשוב להתחיל לספור את ימי העומר, דווקא למחרת חג הפסח כדי לשאוף לתכלית בעל משמעות.
כמו שכתוב: "זוהי המשמעות של ספירת העומר, להורות לנו מהי המגמה הלאומית שלנו. פסח הוא החג הלאומי שבו עם ישראל נוצר, יצא גוי מקרב גוי ונהיינו לעם. .....נבראנו כדי לתקן עולם, כדי להעלות את כל העולמות כולם אל מדרגות פלאיות מאוד, מדרגות אדירות ונעלות בקודש, ברוממות זיו האלוקות, בנועם צחצחות קודש." (טללי חיים, פסח דף רסח).
למעשה, יום הראשון של פסח הוא יחיד ומיוחד ונפרד משאר ימי החג. לכן, ימי ספירת העומר אינם מהווים פגיעה בחג הפסח אלא ההיפך הוא הנכון.

יום שני, מאי 21, 2018

חג השבועות: איזה תורה קיבלנו בהר סיני?

שבועות יום ירושלים תשע"ח

גיליון מס 332  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איזה תורה קיבלנו בהר סיני?
אנחנו רגילים לסיים את חומש ויקרא לקראת חג השבועות.
בעל ה"שם משמואל" מסביר את המשמעות העמוקה של סיום מסכת או חומש.
 כאשר אנחנו מסיימים מסכת או חומש מתגלה אור מיוחד מלמעלה בזכות ההישג והשלמת הלימוד.
כמו שכתוב: "כי בגמר שורה האור הבא מלמעלה ועושין לו סעודה שיהיה לו חיזוק להשאר לעולם....על כן מסיימים תורת כהנים כדי שתבוא הטהרה מלמעלה וזה מפתח גדול לשבועות. " (שם שמשמאל בחקותי שנת תרע"ב דף שסב).
אנחנו שמחים ועושים סעודת מצווה כדי לנסות לשמור על האור שהתגלה בזמן הסיום.
באופן דומה, כאשר השלמנו את קריאת חומש ויקרא העוסק בסדר הקרבנות ועבודת בית המקדש אנחנו מקבלים מהקדושה והטהרה כאילו הקרבנו את הקרבנות בפועל. כי הקב"ה נתן לנו אפשרות לקיים מעין עבודת הקרבנות בזכות הלימוד.
כמו שכתוב בתלמוד: " אמר רבי יצחק מאי דכתיב) ויקרא ו, יח(  זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם:" (מנחות קי ע/א).
חשוב לקבל את הקדושה הזאת דווקא לקראת חג מתן תורה.
בחג השבועות אנחנו חוגגים את קבלת תורה שבכתב. מהו המעמד של תורה שבעל פה?
האם בני ישראל קיבלו בהר סיני גם את התורה שבעל פה?
נביא את הדברים הנפלאים של ה"בית גנזי" על התורה מפרשת בחקותי.
במסכת שבת כתוב שהקב"ה כפה עלינו לקבל את התורה. כמו שכתוב: " ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (מסכת שבת דף פח ע/א).
כל המפרשים שואלים, הרי בני ישראל כבר אמרו "נעשה ונשמע" אז מדוע הקב"ה הכריח אותם?
המדרש תנחומא מיישב את הקושיא  כאשר הוא מבדיל בין התורה שבכתב שהתקבלה ברצון ובין התורה שבעל פה שהתקבלה דרך כפייה.
תורה שבעל פה דורשת מאמץ רב והקרבה מצד הלומד כדי להבין אותה ולפסוק הלכה על פיה.
כמו שכתוב: "ואמרו חז"ל: לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה, ולא בעבור הדברים האלה, ולא בגלל הדברים, אלא ע"פ הדברים, וזו היא תורה שבעל פה, שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחושך, שנאמר: העם ההולכים בחושך ראו אור גדול  (ישעיה ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר, בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה). ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית, שנאמר: ויתייצבו בתחתית ההר." (מדרש תנחומא, נח סימן ג).
מתי קיבלנו את התורה שבעל פה מרצון וללא כפייה?
לאחר נס פורים בזמן בנין בית המקדש השני.
כמו שכתוב בהמשך הדף במסכת שבת:".... אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט,כז) קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר " (מסכת שבת דף פח ע/א).
יוצא מכאן שבזמן בית ראשון עם ישראל לא קיבל מרצון את התורה שבעל פה ובזמן בית שני עם ישראל קיבל אותה מרצון.
במה זה השפיע על בתי המקדש?

יום שני, מאי 29, 2017

חג שבועות: ירושלים של מטה פתוחה לכולם

שבועות תשע"ז     
גיליון מס' 303 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 
                                                       

ירושלים של מטה פתוחה לכולם

ה"שם משמואל" מפרש בצורה נפלאה את האמירה של בני ישראל בזמן מתן תורה במדבר: "נעשה ונשמע".כמו שכתוב: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד,ז).
הפועל "עשה" מסמל את מעשה המצווה שהוא שווה לכולם. כאשר אנחנו נוטלים את ארבעת המינים או מניחים תפילין כולנו עושים את אותו המעשה.
בזמן מעשה המצווה כל אחד יכול לכוון ולחשוב על דבר אחר. בנקודה הזאת כל אחד שונה מהשני ואין אחידות.
המעשה גורם לריצוי מצד הכלל והכוונה או השמיעה פועלת לטובת הפרט.
כמו שכתוב: " ..נעשה הוא בכללות ברעותא חדא, כי העשייה היא שוה בכולם, וגורמת ריצוי מצד הכלל, ושמיעה היא בפרטות כל חד וחד כמה דמשער בלביה.." (שם משמואל שבועות תרפ"ב דף קכח).
מכאן אנחנו לומדים על חשיבות האחדות של עם ישראל בעשייה המשותפת. ראשית יש להתאחד כעם אחד במעשים זהים ורק לאחר מכן כל אחד יוכל להתעלות באופן אישי. עכשיו ניתן להבין את עומק הביטוי "נעשה ונשמע" ומדוע בני ישראל הקדימו את העשייה לשמיעה.
האחדות הפיזית באה לידי ביטוי בחג הפסח וההתעלות הרוחנית הפרטית בחג השבועות.
בחג הפסח אנחנו מצווים במצוות מעשיות רבות שכולנו מקיימים בלב אחד. דיני קרבן פסח רומזים לענין האחדות. הקרבן פסח צריך להישאר שלם מזמן השחיטה עד זמן אכילתו. אוכלים את הקרבן בחבורה בלבד. בליל הסדר כולנו אוכלים את אותו הדבר: מצה, מרור ושותים ארבע כוסות.
לעומת זאת בחג השבועות אין מצוות מעשיות מיוחדות שכולנו מקיימים יחד. מצוות החג היחידה נעשית בבית המקדש כאשר מקריבים קרבן ציבור של שתי הלחם ומניפים אותם יחד עם שני הכבשים.
כמו שכתוב: וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'.  יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה:  בִּכּוּרִים, לה' (ויקרא כג, טז-יז).
זהו הקרבן ציבור היחיד שהיו מביאים במקדש המכיל חמץ. נראה לומר שבחג השבועות מביאים שני לחמים שהם חמץ כי הדגש הוא על הפרט ולא על הכלל.
בחג השבועות מדגישים את העובדה שכל יהודי ויהודי נמצא במדרגה שונה של קדושה ביחס לחברו. המצה מסמלת את האחידות והחמץ מסמל את השוני. כל מי שעושה לחם ביתי יודע שהוא לא יצא זהה ללחם של חברו

יום ראשון, מאי 28, 2017

פרשת שבוע: במדבר - חג שבועות : ללא אחדות אין תורה ואין מקדש

פרשת במדבר – חג שבועות תשע"ה


גיליון מס' 220   מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                             

ללא אחדות אין תורה ואין מקדש

למה אחדות עם ישראל היא תנאי לקבלת התורה?
מדוע לעמלק תפקיד מרכזי באחדות העם ובנין בית המקדש? 

לקראת חג השבועות, לעיתים קרובות מתחילים את חומש במדבר. ספר במדבר נקרא גם חומש הפקודים, עקב מספר הרב של מפקדים של בני ישראל.
לא נוהגים למנות את בני ישראל כי זה עלול לגרום לפגיעה בהם ח"ו. התלמוד בבלי מסביר לנו שכאשר בני ישראל עושים את רצון ה' אין מניעה לספור אותם.
" דאמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב (שמואל א יא) ויפקדם בבזק...... אמר רבי שמואל בר נחמני ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום" (תלמוד בבלי, יומא כב ע/ב).
מדוע אסור למנות את עם ישראל? רב חיים כהן-החלבן מסביר בפירושו על הפרשה את מהות העניין.
עם ישראל הינו ישות אחת, נשמה אחת. כאשר סופרים אותם אחד אחד, אז פוגעים באחדות הזאת כאשר מתייחסים לכל יהודי כאדם עצמאי.
במעמד הר סיני, לפני קבלת התורה בני ישראל היו מאוחדים ממש, כאיש אחד בלב אחד.
בהמשך, נתעמק בחשיבות האחדות כתנאי לקבלת התורה.
בפרשתנו יש גילוי נוסף של אחדות בסדר החנייה של שבטי ישראל במדבר. במעמד הר סיני, בני ישראל ראו שהמלאכים מאורגנים תחת דגלים.
בני ישראל ביקשו לקבל מהקב"ה דגלים כמו המלאכים. הקב"ה קיבל את בקשתם והביא לכל שבט דגל משלו. כמו שמובא במדרש: " כיון שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות מלאכים, שנאמר, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תה' סח יח), והיו עשויין דגלים דגלים. [לכך נאמר, דגול מרבבה (שה"ש הי). כיון שראו אותן ישראל, שהיו עשויין דגלים], התחילו מתאוים לדגלים"(מדרש תנחומא, במדבר סימן יד).
המדרש ממשיך ומדגיש שבזכות הדגלים הקב"ה יגאל אותנו. " אמר להם הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, נתאויתם לדגלים, ומלאתי משאלותיכם. ולעתיד לבא, בזכות הדגלים אני גואל אתכם...." (מדרש תנחומא, במדבר סימן יד).
למה הדגלים יביאו את הגאולה?
הדגל מאחד אנשים סביב ערכים משותפים. הדגל הוא גורם חיובי המוביל לאחדות ואחווה.
בני ישראל חנו במדבר לפי שבט. כל שבט חנה במקום המיועד לו ולפי סדר מופתי. בני ישראל חנו מסביב למשכן. גם בזמן המסעות הם הלכו באותו מבנה כאשר המשכן היה במרכז השיירה.
מכאן נראה לומר שכאשר עם ישראל מתאחד סביב בית המקדש או המשכן, ה' גואל אותנו. זהו יסוד חשוב לימינו, כאשר העלייה להר הבית וחידוש עבודת הקרבנות הינם נושאים שנויים במחלוקת בעם ישראל.
המדרש תנחומא כותב בצורה מפורשת את המתכון לגאולה: אחדות סביב המקדש.

יום שישי, יוני 10, 2016

חג שבועות: למה לעלות לפסגת ההר?

פרשת נשא שבועות תשע"ו
גיליון מס' 268 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                               

למה לעלות לפסגת ההר?

במעמד הר סיני הקב"ה מתגלה לישראל ונותן להם את התורה. הקב"ה יורד מן השמים כביכול ומשרה את שכינתו על הר סיני.
כמו שכתוב: וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי, אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה (שמות יט,כ).
מדוע הקב"ה מתגלה מפסגת ההר דווקא ולא מתוך עמק או ים?
זאת לא פעם הראשונה שהקב"ה התגלה מעל הר. זה קרה במעמד עקידת יצחק כאשר הוא קרא לאברהם אבינו לעלות להר המוריה כדי להקריב את בנו.
כמו שכתוב: וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (בראשית כב,ב).
ולבסוף יצאה בת קול מהשמים כדי לעצור את העקידה.
הקב"ה התגלה על הרים נוספים לאחר הכניסה לארץ. במעמד הר גריזים והר עיבל, בני ישראל עמדו יחד לקבל את הברכה ואת הקללה.
גם צפון הארץ זכה לגילוי השכינה על הר. כאשר אליהו הנביא קידש שם שמים בהר הכרמל נגד נביאי הבעל לעיני כל ישראל.
כמו שכתוב: וְעַתָּה, שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל--אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וְאֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים (מלכים א' יח,יט).
ההר מסמל איזשהו קושי או אתגר שצריך להתגבר עליו. כאשר אדם מטפס על הר ומגיע לפיסגה הוא מרגיש סיפוק גדול.
הקב"ה מבקש מאיתנו להתגבר על המכשולים של העולם הגשמי כדי להתקרב אליו.
לפני קבלת התורה בני ישראל הכינו את עצמם במשך שלושה ימים. משה רבנו זכה לעלות על הר סיני ורק לאחר מכן הקב"ה התגלה ונתן לנו את התורה.
האדם צריך לעשות את הצעד הראשון כמו עלייה להר ולאחר מכן הקב"ה מתגלה. ניתן לדייק מתוך סדר הפסוק המתאר את עליית משה רבנו להר סיני:
וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹקים; וַיִּקְרָא אֵלָיו ה', מִן-הָהָר לֵאמֹר  (שמות יט,ג). ראשית, משה עולה אל ה' ומיד אחרי זה ה' מתגלה וקורא לו מפיסגת ההר.
נראה לומר שהקב"ה מתגלה דווקא על הרים כדי להמחיש את חשיבות המאמץ מצד האדם כתנאי מקדים להתקרבות לשכינה.
אותו סדר התרחש עם אברהם אבינו בזמן עקידת יצחק.

יום שלישי, מאי 19, 2015

חג השבועות- קורבן לחמים: לחם העצמאות של ישראל


חג שבועות תשס"ט גיליון מס' 164
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
לחם העצמאות של ישראל

מדוע אנחנו מקריבים שני לחמים-שהם חמץ, בחג שבועות?
איך לזכות בשלטון עצמאי בארץ ישראל?

חג שבועות הינו חג ללא מצוות רבות בהשוואה לשאר המועדים. עיקר המצוות הן: תחילת זמן הקרבת הביכורים ומנחת שתי הלחם. (ראה מאמר שבועות תשס"ו:
http://otzma1.blogspot.com/2008/06/blog-post_7743.html .
נתמקד בקרבן שתי הלחם, שהיו מקריבים בבית המקדש ביום החג. כל הקרבנות הבאים מסולת, חיטים או שעורים, נקראים מנחות. קרבן שתי הלחם מורכב משני לחמים זהים, העשויים על פי סדר מאוד מדוקדק ופרטני. הקרבן מלווה בשני כבשים תמימים, כמו שכתוב: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה, לִפְנֵי ה', עַל-שְׁנֵי, כְּבָשִׂים; קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה', לַכֹּהֵן. (ויקרא כג,כ).
קרבן שתי הלחם וקרבן תודה, הם המנחות היחידות הבאות מחמץ. שאר המנחות באות מן המצה.
"כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה, ושתי הלחם, שהן באות חמץ. " (מסכת מנחות פרק ה משנה א).
מהי משמעות החמץ לגבי שתי הלחם וחג שבועות?

יום שני, מאי 18, 2015

חג השבועות: חג ללא מצוות


חג שבועות תשס"ו
חג השבועות: חג ללא מצוות
חג השבועות הוא מיוחד משתי בחינות: אין לו מצוות ספציפיות כמו שאר הרגלים ,והוא נמשך יום אחד בלבד ולא שבעה ימים.
בפסח אנחנו אוכלים מצות, מרור, וקוראים את ההגדה; בסוכות אנחנו יושבים בסוכה ומברכים על ארבעת המינים, ובחג מתן תורה, מסתפקים בקרבן הביכורים ובמצוות לימוד תורה.
כדי לענות לשאלות אלה, אנחנו צריכים להסתכל על פרספקטיבה רחבה יותר של זמן: מחודש ניסן עד חודש סיון.
הרב רפאל משה לוריא בספרו "בית גנזי", מסביר שחודש ניסן הוא בבחינת ראייה, לכן בני ישראל ראו בעיניהם ניסים עצומים בחודש זה, ובעיקר בזמן קריעת ים סוף. מה שראתה שפחה על הים, גדולי הנביאים לא זכו לראות. הראייה היא למעלה מהשכל ואי אפשר לתרגם אותה למילים או אותיות; מי שינסה לעשות את זה יכול רק לקלקל ולעוות את המסר ח"ו.
חודש אייר, הוא בבחינת שמיעה, דרגה יותר נמוכה מהראייה. השמיעה הופכת את הראייה לברורה יותר, כאשר מהות הראייה מתגלה בשלמותה לעיני כולם.
זו הסיבה שרבי שמעון בר יוחאי גילה את סודות התורה לעולם בחודש אייר, והצליח לתרגם למילים מה שקודמיו ראו, ולא יכלו להעלות על כתב.


יום שישי, מאי 10, 2013

חג השבועות - קורבן שני הלחמים: מעשה קטן מביא לקרבה גדולה


פרשת נשא- חג שבועות תשס”ח גיליון מס' 117
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

מעשה קטן מביא לקרבה גדולה
למה מצוות חג השבועות הינה תנופת שני לחמים בבית המקדש?
למה הקב"ה אוהב את מעשה האדם כדי להתקרב אליו?

המצווה העיקרית בחג השבועות הינה קרבן שני הלחם. קרבן זה עשוי משני לחמים שנעשו מחיטה שגדל בארץ ישראל. כמו שכתוב: " מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַה' " (ויקרא כג,יז).
בעל "השפת אמת" מפרש את עניין שני הלחם בצורה נפלאה. אנחנו מקריבים לה' שני לחמים, אחד שבא מן הארץ והשני שבא מן השמים.
לחם אחד נוצר כתוצאת מעבודת האדם. כאשר האדם זורע, קוצר, טוחן וכו' , ולבסוף אופה את הלחם. לחם כזה שייך לאדם.
לחם שני שבא מהשמים הוא כנגד המן, שאכלו בני ישראל במדבר במהלך ארבעים שנות הנדודים.
בחג השבועות אנחנו מחברים את הלחם מהשמים עם הלחם שנוצר על ידי האדם.
לפי חז"ל מעלת ארץ ישראל גדולה מן המן שירד מהשמים. לחם העשוי מחיטה שגדל בארץ ישראל נמצא במדרגה יותר גבוהה מלחם מהשמים. הרי ארץ ישראל שייכת להקב"ה לכן כל מה שצומח עליה שייך אף הוא להקב"ה.
כמו שכתוב בסוף חומש ויקרא: "וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי" (ויקרא כה,כג-ד).
בחג השבועות אנחנו זוכים לחבר את שני הלחמים ביחד. כך אנחנו מקדשים את מעשה ידי אדם לדרגה של מעשה ידי ה', כביכול.

sharethis