חג פסח: שואגים לבית השלישי!

פסח תשפ"ו                 
   

גיליון מס' 421  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

שואגים לבית השלישי!

חודש ניסן נקרא חודש הגאולה, כי בחודש זה, הקב"ה הוציא אותנו מגלות מצרים.

חודש ניסן הוא זמן המסוגל לנסים ולגאולה.

יש מחלוקת בתלמוד בין רבי אליעזר ורבי יהושע על זמן בריאת העולם והגאולה.

לפי כללי הפסיקה, במקרים בודדים פוסקים כרבי אליעזר, כי הוא היה מתלמידי שמאי.

(ראה שבת דף קל ע/ב).

כמו שכתוב בתלמוד: " תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין (דף יא ע/א)

בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל".

(ראש השנה דף י ע/ב ו- יא ע/א).

אנחנו נתמקד בדעת רבי יהושע וננסה להבין את מהות חודש ניסן ואיך זה נוגע לימינו ולבית המקדש.

מה מייחד את חודש ניסן משאר החודשים?

מדוע התורה בחרה בו כחודש ראשון מבין החודשים?

המהר"ל בספרו גבורות ה'-העוסק בענייני גאולת מצרים, מתייחס לשאלה הזאת.

ראשת, הוא מביא את המדרש רבה המפרט את האירועים השונים שהתרחשו בחודש ניסן.

חודש ניסן נבחר מימי בראשית לחודש הגאולה, כמו שכתוב: "דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹקָיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." 

(שמות רבה טו, יא).

המהר"ל מפרש שהכינוי 'ראשון' לחודש ניסן, מגדיר אותו כחודש נפרד ביחס לשאר החודשים.

דבר שהוא ראשון, אינו תלוי ומחובר לכל מה שבא אחריו, הוא קיים כישות עצמאית.

סימן הגאולה הוא החירות וסוף השעבוד לאומות העולם. זה בדיוק המשמעות של הראשוניות, ההיבדלות מכל דבר אחר.

כאשר בני ישראל היו עבדים במצרים, הם היו תלויים במצריים ולא יכלו להחליט כלום עבור עצמם.

כאשר הסתיים השעבוד בט"ו בניסן, בני ישראל הבדילו את עצמם מהמצריים והפכו לבני חורין.

סימן הגאולה הוא היבדלות מהגויים.

זה בדיוק מתאים לחודש הראשון, חודש ניסן הנבדל מכל שאר הזמנים של השנה.

כמו שכתוב: " ועוד יש לך לדעת כי חודש ראשון יותר מיוחד לגאולה, כי כל נמצא הוא ברשות עצמו בעצם, כי מצד עצם הנמצא אין ראוי להיות תחת יד אחר..." (גבורות ה' פרק לה).

 

המהר"ל מוסיף ואומר, שהמצה רומזת לחירות, כי היא לחם עוני ללא תוספות של מרכיבים נוספים. המצה עומדת בפני עצמה ללא תלות או ערבוב עם דברים נוספים.

עניין החיפזון, מסמל את הזמן שאינו מתמשך. זאת אומרת, שגאולת מצרים התרחשה במשך זמן מועט ללא חיבור לימים נוספים.

אלה דברים נפלאים, שכדאי לראות בספר המהר"ל עצמו.

פורים: נס פורים תשפו

פורים ופרשת תצוה תשפ"ו                    
גיליון מס' 420  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

נס פורים תשפו

פרשת תצוה עוסקת בעשיית בגדי כהונה, 4 בגדי לבן לכהן הדיוט (פשוט) ו-4 בגדי זהב לכהן הגדול.

פרשת תצוה נקראת בדרך כלל בסמוך לפורים.

במגילת אסתר, ניתן למצוא רמז ל-8 הבגדים של הכהן הגדול.

מובא בתלמוד בבלי, שאחשוורוש לבש בגדי הכהן הגדול בזמן הסעודה.

כמו שכתוב:  "בְּהַרְאוֹתוֹ אֶת עוֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כְהוּנָּה. כְּתִיב הָכָא: יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, וּכְתִיב הָתָם: לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת״. (תלמוד בבלי, מגילה יב/א).

מדוע אחשוורוש לבש 8 בגדים? האם חסרים לו בגדי מלכות משלו?

האם הוא לבש אותם מתוך כבוד לעם ישראל או מתוך זלזול?

ה'שם משמואל' מיישב בצורה נפלאה את כל השאלות.

ראשית, הוא מביא את דברי הזוהר הקדוש להבנה עמוקה על מהות בגדי הכהונה. (ראה תיקוני הזוהר דף ג/ב).

בגדי הכהונה באים לכפר על עוונות עם ישראל.

4 בגדי לבן מכפרים על גילוי עריות, כאשר הפגם בא מהלב.

4 בגדי זהב מכפרים על עבודה זרה, כאשר שורש החטא בא מהמוח.

קשה יותר לתקן פגם הנמצא במוח מאשר בלב. לכן עבודה זרה ניתנת לתיקון רק על ידי הכהן הגדול עם בגדי זהב.

חטא העריות יותר קל מאשר עבודה זרה, לכן כל הכוהנים מסוגלים לתקן אותו עם בגדי לבן.

בתקופת גלות בבל, עם ישראל נכשל בשתי העבירות האלה. הם השתחוו לפסל בימי נבוכדנצר והתחתנו עם נשים נוכריות.

עכשיו, נבין את מעשה אחשוורוש. למעשה, אחשוורוש חגג 70 שנה לחורבן בית המקדש הראשון.

אחשוורוש הסתמך על נבואת ירמיהו הנביא שחזה 70 שנה של חורבן בית המקדש.

כמו שכתוב: וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־ה' אֶת־עֲוֺנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃ (ירמיהו כה, יב).

עברו 70 שנה, ובית המקדש לא נבנה, לכן אחשוורוש הסיק שהוא לא ייבנה כלל ח"ו.

לאור התנהגות עם ישראל בנושא עריות ועבודה זרה, אחשוורוש לבש את בגדי הכהן הגדול.

עם לבישת הבגדים, הוא טען שעם ישראל אינו ראוי הן לכהונה, הן לבית המקדש.

כמו שכתוב: " אם כן רצה לפגום במוח ולב, וזהו שלבש בגדי כהונה לסעודה זו, היינו שרצה להמשיך את ישראל לסעודה זו לפגמם במוח ולב על ידי מה שהטל כח בגדי כהונה מישראל שהם תיקון מוח ולב על ידי שני החטאים הנזכרים לעיל" (שם משמואל, תצוה שנת תרע"ד דף קכו).

בעל 'בית גנזי' מעמיק בצורה דומה ומסביר איך התשובה מסוגלת לתקן את החטא, דרך הקרבת קורבנות בבית המקדש.

תיקון החטא והתשובה באים על ידי התעלות למקום שבו, רושם החטא אינו מורגש. המקום הכי גבוה באדם הינו הבינה.

הבינה אינה נפגעת על ידי מעשי האדם, לכן משם אפשר לתקן. 

זה תפקיד הכהן הגדול להעלות את האדם שחטא למדרגת הבינה, וכך לבטל את רושם החטא.

למעשה, תהליך הקרבת קרבן מעלה את האדם לבינה-מקום גבוה ללא פגם, כדי להתחיל את התיקון והתשובה.

כמו שכתוב: "...שזה עבודת הכהן להרים כל חוטא לבחינת בינה ועל ידי [זה] יוכל לתקן את מה שפגע בו"ק. ולכן כל חוטא מביא קרבן שהוא לשון קורבה היינו שהוא מתעלה למקום עליון יותר ששם לא פגם ומשם מתחיל התשובה ועלייה זו באה על ידי הכהן." (בית גנזי על פורים, אורה ושמחה דף רא). 

כאשר עם ישראל פוגע בלב ובמוח, עמלק יכול לשלוט ולהזיק לישראל ח"ו.

זה מה שקרה עם המן הרשע, שקיבל את טבעת אחשוורוש לפעול כרצונו נגד ישראל.

ה'שם משמואל' ממשיך ומחדש דבר נפלא, כאשר עם ישראל משמיד את עמלק הוא משיג מדרגות רוחניות גבוהות יותר.

מתקן את פגם הלב והמוח ומשיג את מידת השלימות בשתי הבחינות.

כך היה לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל.

חג השבועות- קרבן שתי הלחם מכין לגאולה

 חג שבועות  תשפ"ה 
                  
גיליון מס' 412  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

קרבן שתי הלחם מכין לגאולה

חג שבועות אינו מתאפיין במצוות מעשיות רבות, לעומת הרגלים האחרים: פסח וסוכות.

ישנה מצווה מרכזית אחת שמתקיימת בבית המקדש בלבד: מצוות הנפת שתי הלחם ושני הכבשים.

נעלה מספר שאלות ובהמשך נשתדל לענות לכולן על סמך מקורות חז"ל.

מדוע התורה מצווה אותנו להניף את שתי הלחם יחד עם הכבשים? 

למה הלחמים צריכים להיות חמץ בניגוד לשאר הקרבנות?

מדוע הנפת שתי הלחם כלולה בתוך 10 ניסים שהתקיימו במקדש?

מה מייחד את הקרבן הזה, כאשר מקריבים אותו גם כאשר רוב עם ישראל טמא מת?

האם הקרבן של שתי הלחם יתקיים גם לעתיד לבוא?

 

ראשית נסביר את תהליך הכנת הלחמים והקרבתם על פי דברי הרמב"ם.

ערב יום טוב, היו קוצרים חיטה מהתבואה החדשה שבארץ ישראל.

אסור לעשות את כל העבודות האלה ביום טוב, כאשר אפשר להקדים ולעשות אותן לפני החג.

היו מנפים ב-12 נפות כדי לקבל קמח איכותי ביותר.

הלישה של הבצק והכנת החלות מתבצעת מחוץ לעזרה, כאשר האפייה נעשה בפנים כמו כל המנחות.

ההנפה מתבצעת בחלק המזרחי של המזבח החיצוני, כמו כל ההנפות שהיו עושים במקדש.

מצמידים את שני הכבשים לשני הלחמים ומניפים אותם בארבעה רוחות השמים (מזרח, מערב, צפון דרום) ולמעלה ולמטה.

(ראה רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח).

בנוסף לכך הלחמים חייבים להיות חמץ ולא מצה, בניגוד לשאר הקרבנות.

כמו שכתוב במשנה: " כׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ." (מסכת מנחות, פרק ה משנה א). 

הרב חרל"פ מפרש בצורה נפלאה את עניין החמץ של שתי הלחם.

הוא מסביר שרוב הקרבנות הנעשים מלחם, מורכבים ממצות ולא מחמץ.

למשל, לחם הפנים, מנחת הנזיר, מנחת מאפה תנור ועוד... היו עשויים ממצות בלבד. 

המצה מסמלת את הפשטות והעדר תוספת מצד האדם, שהכל בא מהקב"ה- אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה).

זה מתאים לתורה שבכתב שאין מקום להוסיף או לשנות אותה.

לעומת זאת, תורה שבעל פה שנתנה בהר סיני בחג השבועות, מתאימה לשינויים מצד האדם. 

החמץ שבקורבן שתי הלחם, בא להביע התעוררות מצד האדם- אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), התרגשות האדם.

התכלית היא להפוך את ההרגשה עצמית של האדם-הנמשלת לחמץ, לדבר גבוה וקדוש ללא נגיעה אישית.

זאת מטרת קרבן שתי הלחם שמקריבים בחג שבועות, להעלות את הרגש של האדם לדבר גבוה של קדושה, הראוי להקרבה ותנופה בתוך העזרה.

פרשת השבוע: פרשת שופטים- שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל מביא ניצחון

פרשת שופטים תשפ"ד  - מלחמת שמחת תורה    
               
גיליון מס 540  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  
 

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל מביא ניצחון

בספר דברים מופיעים שתי הפרשיות העיקריות של קריאת שמע.
'שמע ישראל' ו-'ואהבת' בדברים פרק ו, פסוק ד והלאה.
פרשת 'והיה אם שמוע' נמצאת בחומש דברים פרק יא פסוק יג והלאה.
הפרשה הראשונה מסמלת את קבלת עול מלכות שמים והפרשה השנייה את קבלת עול המצוות.
כמו שכתוב במסכת ברכות: " אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. " (ברכות פרק ב, משנה ב).
בפרשת שופטים, לפני היציאה למלחמה, התורה מזכירה שוב את פרשת 'שמע ישראל'.
כמו שכתוב: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹֽיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּֽירְאוּ וְאַֽל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּֽעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶֽם: (דברים כ,ג).
מדובר בדברי חיזוק ועידוד מפיו של כהן משוח מלחמה, לפני יציאה למלחמה.
רש"י מביא את דברי התלמוד בבלי במסכת סוטה, שאומר שבזכות אמירת קריאת שמע של שחרית וערבית, עם ישראל מנצח את אויביו.
כמו שכתוב: " וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. מַאי שְׁנָא ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אֲפִילּוּ לֹא קִיַּימְתֶּם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית — אִי אַתֶּם נִמְסָרִין בְּיָדָם." (מסכת סוטה, דף מב ע/א).
מדוע דווקא מצוות קריאת שמע הכוללת קבלת עול מלכות שמים ועול המצוות, מצילה את עם ישראל מאויביה?
מה מייחד את מצוות קריאת שמע ביחס לשאר המצוות?
אנחנו נביא מספר תשובות, מתוך הפירוש 'שם משמואל' על פרשת שופטים.
הראשון מציין את כוח ההתחדשות הטמון בקריאת שמע.
 אנחנו מצווים לומר פעמיים ביום, יום יום את אותו הטקסט, ללא הפסקה.
גם אם אנחנו לא תמיד רואים את השפעת קבלת עול מלכות שמים על חיינו, אנחנו ממשיכים לומר: שמע ישראל.
כוח ההתמדה הזה של עם ישראל, והאמונה בבורא עולם מאפשר לו לצפות לשינויים גדולים.
כאשר, כל יום הינו דבר חדש, ללא קשר למה שהיה לפני כן. זה כוח של עם ישראל שמתחיל מחדש בכל יום.
לעומת זאת, הגויים אינם מרגישם כך. הם רואים את עצמם כמושלמים, עשויים, ללא צורך בתיקון כלשהו.
לכן תכונת ההתחדשות התמידית, מיוחדת לעם ישראל לבדו.
 
כמו שכתוב: "...הענין דקריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים ואף שהאדם רואה שכמה פעמים קבל עליו עומ"ש ולא נעשה מזה כלום, אעפי"כ לא יושפל בעיני עצמו, רק להתחזק ולהתחיל מחדש, וזהו כחם של ישראל להתחיל מחדש, וזה אינו בעובדי כוכבים כי הם שלמים בעצמם, ועשו מלשון עשו ונגמר מה שאין כן יעקב מלשון עקב שקטן בעיני עצמו ומתחיל מחדש.." (שם משמואל שנת תר"ע דף קיג).
ישראל נמצא מעל המזלות, לכן הכל ניתן לשינוי, בניגוד לגויים.
לעם ישראל יש כוח השפעה רב, למטה וגם למעלה.  מצוות קריאת שמע מוכיחה שעם ישראל מתחדש בכל יום.
נראה לפרש, כאשר הגויים הצליחו לנצח את עם ישראל בזמן מסוים, הכל עלול להתהפך בזמן אחר.

חג פורים: הכול כתוב במגילה!

פורים תשפ"ד  - מלחמת שמחת תורה 

 גיליון מס 402 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

הכול כתוב במגילה!

אנחנו חוגגים מידי שנה את הניצחון בדרך נסית, על המן העמלקי.
מגילת אסתר מספרת לנו על השתלשלות האירועים בצורה נפלאה, כאשר הקב"ה מגלה לנו איך הוא מנהל את העולם ואיך הוא שומר על עם ישראל.
ננסה להבין את המהות של עמלק בסיפור המגילה וגם במהלך ההיסטוריה של עם ישראל.
ראשית, נעלה מספר שאלות.
מדוע עמלק במהותו שונא את ישראל?
למה עלינו להשמיד כליל את עמלק, בשונה מאויבים מאומות אחרות?

מה גרם להמן הרשע לרצות לפגוע בעם ישראל?
המאמר מתבסס על ספר טללי חיים של ה"חלבן" זצ"ל בנושא פורים. 
כאשר המן הרשע, מבקש מאחשוורוש לפגוע בעם ישראל, הוא טוען שהם מפוזרים ופרודים זה מזה.
כמו שכתוב: וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם⁠־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל⁠־עָ֗ם וְאֶת⁠־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין⁠־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃ (אסתר,ג,ח)
הפעלים 'מפוזר' ו'מפורד' מדגשים שעם ישראל לא היה מאוחד. כל אחד פעל לפי יצרו ולפי רצונו.
למעשה, התלמוד מפרש את הפסוק הזה, שעם ישראל התרחק מהתורה והמצוות.
כמו שכתוב: " יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד, אָמַר רָבָא: לֵיכָּא דְּיָדַע לִישָּׁנָא בִּישָׁא כְּהָמָן. אֲמַר לֵיהּ: תָּא נִיכַלִּינְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא מֵאֱלקַיְהוּ דְּלָא לֶיעְבֵּיד בִּי כְּדַעֲבַד בְּקַמָּאֵי. אֲמַר לֵיהּ: [״יֶשְׁנוֹ״ —] יָשְׁנוּ מִן הַמִּצְוֹת." (מגילה, יג ע/ב).
כשעם ישראל מתרחק מהמצוות, הוא אינו מהווה גוף אחד.
לעומת זאת, לפני מתן תורה בהר סיני, בני ישראל היו מאוחדים בלב אחד כאיש אחד, כמו שרש"י מביא את דברי המכילתא ( ראה שמות יט, ב).
בזכות האחדות והאחווה הם קיבלו את התורה.
המן הרשע, הבין את חשיבות האחדות של עם ישראל, למען עצם קיומו.
כאשר הוא ראה את התנהגות עם ישראל במשתה של אחשוורוש, הוא הבין שהם מנותקים מהתורה ומהמצוות.
כתוצאה מחוסר האחדות בעם ישראל, הוא נחלש. עמלק זיהה את נקודת התורפה של ישראל. כתוצאה מזה, הוא הרגיש שהוא יכול לגבור על ישראל ח"ו.
מרדכי ואסתר הבינו היטיב את המציאות העגומה של חוסר האחדות, לכן הם ביקשו מכל יהודי שושן להתאחד בתפילה ותענית.
כמו שכתוב: לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כׇּל הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַ֠י וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃  (אסתר ד,טז).
 
ה'חלבן' מסביר שעם ישראל בפנימיות שלו, תמיד מואחד ומחובר. לכולנו נשמה אחת גדולה.
הפירוד והמחלוקת קיימים בצורה חיצונית בלבד. 

יציאת מצרים: איך נגלה את דעת ה' בעולם?

ספר שמות – יציאת מצרים תשפ"ג
גיליון מס 391  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com   

איך נגלה את דעת ה' בעולם?

יציאת מצרים מסמלת את הלידה של עם ישראל, כעם ולא כיחידי סגולה.

יציאת מצרים היא חלק מרכזי בחיים של כל אחד מאתנו. בחלק גדול מהתפילות מזכירים את יצאית מצרים. ישנן מצוות רבות, שאנחנו מקיימים: 'זכר ליציאת מצרים'.

ננסה להבין בעזרת מאמר של ה"חלבן"- הרב חיים כהן זצ"ל את הניגודיות הקיימת בין טומאת מצרים ובין קדושת עם ישראל.

עם ישראל נולד במצרים, במקום הכי חשוך ומטונף בעולם.

פרעה מתעלם לגמרי מעצם קיומו של הקב"ה. כתוצאה מזה, לפי ההיגיון שלו, הוא אינו יכול לשמוע את דבריו.

כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. (שמות ה,ב).

הקב"ה אומר למשה רבנו, כי מטרת יציאת מצרים היא: לדעת את ה'. זאת משימה לא פשוטה, כאשר ידיעת ה' אמורה לעבור מדור לדור.

כמו שכתוב:  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה' (שמות י,ב).

הרשעות של פרעה, עברה את כל הגבולות. הוא מנסה להשוות את עצמו לבורא העולם, כאשר הוא טען שהוא ברא בעצמו את היאור.

כמו שכתוב: דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ_נָי ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. (יחזקיאל כט,ג).

מצרים מהווים הקליפה והטומאה הכי גדולה שהייתה אי פעם בעולם. הם סרבו להאמין שהקב"ה קיים וניסו לבטל את נוכחותו בעולם הזה.

כדי להבין את המהות של טומאת מצרים, עלינו להבין על פי פנימיות התורה את תהליך בריאת העולם.

בריאת העולם הייתה אפשרית, רק דרך צמצום של אור ה'.

כדי לברוא את העולם הקב"ה נאלץ להסתיר את אורו כדי לא לסנוור ולסכן את העולם הגשמי.

העולם שלנו אינו יכול להתקיים עם גילוי מלא של הקב"ה.

ההסתר הוא חלק הכרחי לקיום הבחירה חופשית של האדם. מי יכול לבחור בחטא כאשר הקב"ה גלוי לעיני כל?

תכלית העולם, היא לגלות את אור ה' מתוך רצון, לא מתוך הכרח.

כך הקב"ה יכול לזכות את הצדיקים המגלים את אורו בעולם.

בימים הראשונים של הבריאה, החטא דרדר את העולם מטה, מטה: חטא אדם הראשון, קין והבל, דור המבול, דור הפלגה, כישופי מצרים וכוחות הטומאה.

לעומת זאת אבותינו הקדושים, פעלו כדי להגביר את הרוחניות ולגלות את השכינה לעולם.

פרשת שבוע: פרשת שלח לך- העולם תלוי בבחירות!

פרשת שלח לך תשפ"ב

גיליון מס 384  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

העולם תלוי בבחירות!

פרשת המרגלים היא אחת הקשות בהיסטוריה של עם ישראל, לדורותיו.

ננסה להבין את השתלשלות האירועים לפי פשט הפסוקים וניעזר בפנימיות התורה.

ראשית נעלה מספר סתירות וקושיות בפסוקים הראשונים של הפרשה.

בחומש במדבר אנחנו רואים שהקב"ה מצווה את משה רבנו לשלוח מרגלים לפני הכניסה לארץ.

כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי ה':  (במדבר יג,א-ג). 

לפי פשט הפסוקים, רואים צו מפי ה' לשלוח מרגלים, לעומת זאת, הביטוי- שְׁלַח-לְךָ רומז שמשה רבנו יחליט בעצמו, האם לשלוח מרגלים או לא.

כמו שכתוב בפירוש רש"י: " לְדַעְתְּךָ, אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ, אִם תִּרְצֶה שְׁלַח" (רש"י, במדבר יג,ב).

משה רבנו בספר דברים, מזכיר את פרשת המרגלים והדברים הפוכים ביחס לספר במדבר.

משה רבנו אמר שבני ישראל התקרבו אליו ובקשו ממנו לשלוח מרגלים.

כמו שכתוב: וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר--אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.  א,כג וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.  (דברים, א, כב-כג).

מכאן אנחנו רואים שבני ישראל ביקשו לשלוח מרגלים.

מי באמת יזם את שליחת המרגלים? הקב"ה, משה רבנו או בני ישראל?

מדוע בכלל, בני ישראל רצו לשלוח מרגלים? הרי הם ראו את כל הניסים שהקב"ה עשה להם עד היום, למה שיפסיק אותם עכשיו?

מדוע משה רבנו ראה בצורה חיובית, על פי ה', את שליחת המרגלים?

ננסה ליישב את כל השאלות האלה בעזרת מאמר של בעל ה'בית גנזי' על שלח-לך.

ראשית, נביא את דברי הרב יוסף  ג'יקאטאליי"ה מתוך ספרו שערי אורה.

הרב מגלה לנו סוד נפלא בנושא בריאת העולם. הקב"ה ברא את העולם במידת הדין כאשר הוא רצה שכל ברייה וברייה תקבל ברצון את התכונות המאפיינות אותה.

במידה והברייה אינה חפצה במה שהוצע לה, היא לא תצא לפועל.

לכן, אם יש ברייה מכוערת או מזיקה או גדולה במיוחד, היא נבראת מתוך הסכמה וקיבלה ברצון ובשמחה את תכונותיה השליליות או החיוביות.

כמו שכתוב: " דע כי י"י יתברך, כל הבריות שברא ברא אותן בדעת ובקומה ובחפץ. וכל בריה ובריה שברא, העמידה לפניו ואמר לה: דעי שאתה בצורה זו, באברים אלו, בשעבוד זה ובממשלה זו; ועתה, אם תחפצי בזה - אמרי, ואם לאו הרי את כמי שלא נבראת. והשיבה כל בריה ובריה ואמרה: בזה אני חפצה ושמחה בעניין הגדול הזה. וזהו סוד שנאמר במעשה בראשית: וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א, לא), ופירשו בו: והנה טוב, זה יצר טוב, מאד זה המוות. וכשברא ה' יתברך כל הבריות בצורה זו ובתכונה זו, לא נשארה טענה בעולם לשום בריה לומר: שלא כדין נבראתי." (שערי אורה, שער ו, הרב יוסף  ג'יקאטאליי"ה(.

יוצא מכאן, שהקב"ה ברא את עולמו מתוך כבוד לבריות, מתן בחירה חופשית וללא כפייה.

חג פסח: מוכנים לגאולה?

פסח תשפ"ב
גיליון מס 382  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מוכנים לגאולה?

ליל הראשון של פסח הינו, יום מיוחד. הוא מכונה בתורה: ליל שימורים, כמו שכתוב: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה', לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה', שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם (שמות יב,מב).

פעמיים המילה 'שמורים' מופיעה בפסוק, וכל פעם עם תיאור אחר. פעם ראשונה כתוב שהוא שמור לה', ופעם השנייה הוא שמור לבני ישראל.

מה משמעות, שני סוגי השמירות האלה?

התלמוד בבלי, מתייחס לשאלה הזאת ואומר שה-ט"ו בניסן שמור מימי בריאת העולם כזמן של גאולה לעם ישראל.

כמו שכתוב: "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, בְּנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל — מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״לֵיל שִׁמּוּרִים״ — לַיִל הַמְשׁוּמָּר וּבָא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית." (ראש השנה דף יא ע/ב).

למעשה, ליל פסח מכיל בתוכו, סגולה מיוחדת הבאה לקדם את הגאולה בעם ישראל.

זה התממש פעם ראשונה, ביציאת מצרים כאשר נגאלנו מהשעבוד הקשה. אנחנו מצפים ומתפללים שזה יקרה שוב בקרוב.

בעל ה'שפת אמת', מדייק מלשון רבים של המילה 'שימורים', הרומז לגאולה נוספת לזו של יציאת מצרים, שתתרחש בעתיד.

עלינו להתכונן לקראת ליל הגאולה המיועד. גודל הגאולה היא בהתאם לגודל הציפייה.

העיקרון הזה נכון בהרבה דברים בחיי היום יום שלנו. כמה שנתכונן ונצפה לדברים גדולים, זה גורם לדברים הגדולים להתממש.

כמו שכתוב: "וכפי השמירה ששומרין ומצפין כל ימי השנה כך נפתח הארת הגאולה בליל שימורים." (שפת אמת פסח, שנת תרנ"א ד"ה ליל שמורים).

לכן, עלינו לצפות ולרצות את הגאולה השלמה, ולא להסתפק ב'אתחלתא דגאולה'.

עלינו לרצות שלטון איתן המאחד את עם ישראל בארצו, בראשות מלך ירא שמים, עם בית מקדש בנוי בירושלים וחידוש עבודת הקרבנות.

כך אומות העולם יראו את התגלות השכינה בהר הבית ויקבלו את מרות הקב"ה.

מה מיוחד בליל פסח המסוגל לגאולה? איך להשתמש בכוחות של ליל השימורים, כדי לזרז את הגאולה?

הרמח"ל ובעל ה'בית גנזי' מתייחסים לשאלות האלה.

ה'בית גנזי' כותב שבליל הסדר, הקב"ה טמן כוח מיוחד המסוגל לצאת מהגלות ולהיגאל. הכוח הזה, משפיע במשך כל השנה.

כמה שנתכונן לקראת ליל פסח, נוכל לקבל את ההארה וכוחות של גאולה המתגלים בלילה הזה. (ראה בית גנזי ויקרא א, פסח סעיף סז).

זאת המשמעות של המילה 'שמורים', כאשר עלינו לשמור את הכוחות האלה שניתנים לנו בליל הסדר עבור השנה הקרובה.

נביא את הדברים הנפלאים של הרמח"ל מתוך 'מאמר החכמה'.

בלילה הזה, יש כוחות שמתחדשים מימי הבריאה. כאשר זמן הגאולה מגיע, כוחות הגאולה יוצאים מכוח אל הפועל, כמו שקרה ביציאת מצרים.

יש גבול לניסים!

הקב"ה נותן יחס שונה לעם ישראל מול אומות העולם. בזמן בריאת העולם הוא קבע מערכת של חוקי טבע ומערכת של ניסים ושינוי חוקי הטבע לטובת ישראל.
הדברים האלה התגלו עם האבות ברמה הפרטית ועם בני ישראל ברמה הלאומית.
בעל ה"בית גנזי" מציין שיש הבדל בין הניסים שהתרחשו למען אבות ובין אלה לטובת בני ישראל.
השידוד מערכות היה נקודתי ולזמן מוגבל עבור האבות.
למשל, אברהם ניצל מכבשן האש, נס לידת יצחק בגיל 100, הצלה מפרעה ועוד...
לעומת זאת, עבור בני ישראל שידוד המערכות היה מתמשך לאורך שנים. 
למעשה ניתן לראות את השינוי בהנהגת ה' בפסוקים עצמם.
כמו שכתוב: וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בקל ש-די ושמי הוי'ה לא נודעתי להם. (שמות ו,ג).
הבחינה של קל ש-די באה מלשון שידוד.
במצרים, בחינת שידוד מערכות וניסים גלויים נמשכה ברצף מ-10 המכות עד הכניסה לארץ ללא הפסקה.
זאת בחינת שם הוויה מלשון מהות של ה'.
כמו שכתוב: " ולכן בכלל ישראל מיום התעוררות צאתם ממצרים באה הנהגה קבועה של למעלה מן הסדר, וזה בא תחילה בעשר מכות שהיו בדרך נגוף למצרים ורפוא לישראל ואחר זה ביציאתם מסובבים בענני כבוד וקריעת ים סוף וירידת המן ובארה של מרים במשך 40 שנה שאין זה דברים נפרדים שנעשו להם שדוד מערכות בזה אחר זה אלא היתה זו הוראה על הבחינה של שמי הוי'ה הנהגה קבועה שהיא לנעלה מסדר הטבעי." (בית גנזי וארא דף קלג). 
לאחר שראינו את ההבדל בין הניסים שנעשו לאבות לבין אלה של בני ישראל, נראה התנהגות נוספת בארץ ישראל.
ה"בית גנזי" ממשיך ואומר שבארץ ישראל יש הנהגה אחרת שהיא גילוי הקב"ה בתוך הבריאה והשכנת השכינה בעולם הגשמי.
לכן המן פסקה מיד עם הכניסה לארץ, בני ישראל נלחמו כדי לכבוש את כל חלקי הארץ ועבדו את האדמה כדי להתפרנס כמו שאר העמים. 
השידוד מערכות והניסים היו נסתרים ולא גלויים כמו בגאולת מצרים.

חג חנוכה: לא לפספס את רכבת הגאולה

חנוכה תש"פ

גיליון מס 366  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

לא לפספס את רכבת הגאולה

ימי חנוכה הם ימים מיוחדים לעם ישראל, מסיום בנית המשכן במדבר, דרך ניצחון החשמונאים ועד עצם היום הזה.

הרב יעקב משה חרל"פ מציין שחנוכה מסמנת נקודת התחלה עבור האדם המשפיעה עליו במשך כל השנה.

זה מתבטא בהלכות הדלקת החנוכייה, כאשר העיקר הוא מעשה ההדלקה. אם הנר נכבה אין צורך בהדלקתה מחדש, כי העיקר הוא ההדלקה. כמו שכתוב בתלמוד: "ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה" (שבת כג ע/א).

במעשה ההדלקה אנחנו פותחים פתח של קדושה ומגלים רצון להתחבר לאור ולשכינה. כתוצאה מזה, הקב"ה פותח לנו את כל שערי הקדושה לאורך כל השנה.

כמו שכתוב במדרש רבה על הפסוק משיר השירים: פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי (שיר השירים ה,ב) "רבי יסא אמר: אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו." (שיר השירים רבה פרשה ה,ב).

למעשה, קרה אותו תהליך עם החשמונאים כאשר הם התחילו במעשים נקודתיים של התעוררות ומרד נגד תרבות יון, והקב"ה עזר להם לנצח בגדול דרך ניסים גדולים.

כמו שכתוב: "מדליקין נר חנוכה והשלהבת עולה מאליה בכל ימות השנה.....ההדלקה היא ה'פתח של מחט', מה שאנו צריכים לפתוח, ושוב נפתח כפחו של אולם..." (מי מרום, חנוכה מאמר י).

החשמונאים הרגישו שהם נמצאים בתקופה מיוחדת שלא מנוהלת על ידי הטבע.  לאחר שהם ראו הצלחה בלתי רגילה בכל הפעולות שלהם נגד המתייוונים והיוונים כאחד, הם הבינו שיש מקום לסמוך על הנס.

ראש השנה: לשמוח ביום הדין, ללא פחד!

ראש השנה תש"פ

גיליון מס 361  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

לשמוח ביום הדין, ללא פחד!

ראש השנה הינו חג מיוחד, כאשר הוא מכיל גם שמחה של חג וגם יראה מפני יום הדין.

איך הדברים המנוגדים האלה באים לידי ביטוי במצוות החג?

מדוע יש מצוות מעטות בראש השנה ביחס לשאר החגים?

מדוע אין מצוות עלייה לרגל בראש השנה?

המאמר מבוסס על דברי ה"חלבן" הרב חיים כהן זצ"ל מספרו "אלול ותשרי".

ראשית נביא שני מקורות מתלמוד הבבלי והירושלמי.

התלמוד בבלי מציין את אימת הדין כאשר הקב"ה דן את העולם, חלק לחיים וחלק אחר למוות ל"ע.

כמו שכתוב: " מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה ליכא הלל מ"ט אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביוה"כ אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה:" (מסכת ראש השנה דף לב ע/ב).

מכאן אנחנו רואים שאין מקום לשמוח ולומר הלל בראש השנה.

ה"חלבן" מפרש שכוונת התלמוד אינה גילוי יראה מפני אימת הדין, אלא הדגש הוא על הריחוק הקיים בין המלך ובין עבדיו מפאת כבודו ומעמדו.

מצד אחד אנחנו שמחים על המלכת ה' בעולם ומצד שני עלינו לשמור על איפוק ומרחק מבורא העולם בגלל המעמד של שופט כל הנבראים.

ראוי לציין שראש השנה אינו מוזכר במפורש בתורה ואין עבודה מיוחדת במקדש ביום זה.

בית המקדש הינו מקום של קרבה ואהבה בין עם ישראל ובין הקב"ה.

ראינו שבראש השנה נוצר מרחק בין ישראל ובין הקב"ה.

מכאן נראה לומר, שההתרחקות מה' ומעמד הדין מסבירים מדוע אין מקום למצוות עלייה לרגל בראש השנה ואין מצוות ייחודיות המתקיימות בבית המקדש כמו בשאר החגים.

כאשר אין מקום לגילוי של קרבה ואהבת ה' ביום זה. נראה בהמשך איך בכל זאת הקרבה נוצרת בעזרת תקיעת השופר.

התלמוד הירושלמי מציג את הצד השמח של יום הדין כאשר אנחנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה יזכה אותנו מהדין, אפילו בדרך נס אם צריך.

כמו שכתוב:" ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפן לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים." (ירושלמי דף ז ע/ב, פרק א הלכה ג).

לכאורה יש סתירה בין התלמוד הירושלמי והבבלי. באופן כללי התלמוד הירושלמי שנכתב בארץ ישראל מייצג את עם ישראל בשיאו ובמציאות של חירות בארצו בזמן של גאולה.

פרשת שבוע: פרשת תצוה - הכל התחיל ויסתיים עם משה רבנו

פרשת תצוה תשע"ט

גיליון מס 351  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הכל התחיל ויסתיים עם משה רבנו

פרשת תצוה, ממשיכה לתאר את תהליך בנין המשכן. בפרשת תרומה הקב"ה מצווה את משה לבנות את כלי המשכן והמשכן עצמו ובפרשת תצוה אנחנו מצווים על בגדי הכהונה.

בין שתי פרשות האלה, מופיע נושא הדלקת המנורה ונר התמיד עם שמן זית זך' שלכאורה אינו קשור לבנין המשכן. כמו שכתוב: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.  (שמות כז,כ).

מדוע עבודת המנורה נמצאת במקום הזה בתורה? 

בנוסף לכך, מדוע הקב"ה פונה ישירות למשה רבנו ולא לבני ישראל כמו בעבודות המשכן האחרות?

הפסוק מדגיש: וְאַתָּה תְּצַוֶּה וגם השמן צריך להיות מופרש עבור משה רבנו, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ, ולא כמו בזמן בנין המשכן שכתוב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:(שמות כה,ב).

למה פעם אחת כתוב וְיִקְחוּ-לִי - לקחת עבור הקב"ה, ופעם אחרת כתוב וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ- עבור משה רבנו?

בע"ה נביא מספר תשובות מפרשנים שונים.

ה"שם משמואל" מפרש שלמשה רבנו היה תפקיד מיוחד בהדלקת המנורה.

מטרה המשכן היא לקבל את השכינה מן השמים. המשכן משמש מעין כלי קיבול עבור השכינה. כדי לקבל דבר מהקב"ה עלינו להתחיל את התהליך בעזרת התעוררות מלמטה, מצד האדם.

משה רבנו היה אדם מיוחד ויחיד מכל הדורות. הוא עלה לשמים כדי להוריד את התורה לעולם הזה.

הוא זכה לגדולה הזאת, בזכות ביטול החומריות הנמצאת בו. משה רבנו הצליח לזכך את גופו והפך אותו לשכלי.

השמן של המנורה מסמל את החכמה. כאשר מדליקים את המנורה, מזמינים את החכמה האלוקית לרדת על ישראל.

לכן, משה רבנו הינו האדם המתאים ביותר להדליק את המנורה ולעורר את השכינה.

ה"שם משמואל" מוסיף ואומר שהמנורה שהדליק משה רבנו במשכן לא כבתה לעולם, כאשר היא נשארת דלוקה בשמים עד עצם היום הזה.

כמו שכתוב במדרש רבה: "... אֲבָל הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם (במדבר ח, ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְנוֹרָה יָאִירוּ, וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי, אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם." (במדבר רבה, פרשה טו, ו).

עכשיו אנחנו יכולים להבין מדוע הציווי של הדלקת המנורה מופנה דווקא למשה רבנו. הוא השליח של כל עם ישראל ובזכותו ממשיכים לקבל את החכמה האלוקית.

פרשת שבוע: פרשת בשלח מה למדנו מ 210 שנות שעבוד?

פרשת בשלח תשע"ט

גיליון מס 350  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

מה למדנו מ 210 שנות שעבוד?

ברוך ה' בפרשת בשלח בני ישראל משתחררים מפרעה הרשע ומהשעבוד הפיזי.

קשה להבין את עצם השעבוד, הרי בני ישראל לא חטאו. מדוע הקב"ה גזר גזרה כל כך קשה על עם ישראל?

210 שנה של סבל גופני ולחץ נפשי בלתי פוסק. מי יכול להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים? איפה הצדק האלוקי בגלות מצרים?

אם האבות חטאו מדוע הבנים צריכים לשאת את העונש?

מה ניתן ללמוד מהשעבוד עבור עם ישראל שיצא ממצרים ועד עצם היום הזה?

אין ספק שהשאלה חזקה, בע"ה ננסה ליישב אותה ואז הכל יתברר.

בואו נחזור אחורה בזמן, בתקופה של לידת עם ישראל בזמן  האבות הקדושים.

גם הם סבלו ייסורים קשים מאת ה' במשך כל חייהם. אברהם אבינו בתחילת דרכו נזרק לכבשן האש בגלל אמונתו בא-ל אחד. הוא עמד בניסיון וניצל בדרך נס. בהמשך שרה אמנו נחטפה במצרים.  

עקידת יצחק הינו ניסיון כפול, הן עבור אברהם אבינו והן עבור יצחק אבינו. יצחק אבינו היה מאוים על ידי הפלישתים שסתמו את הבארות שהוא חפר.

יעקב אבינו נאלץ לברוח מביתו וכמעט נהרג על ידי בנו של עשו. במשך יותר מ 20 שנה, לבן רימה אותו בכל דרך אפשרית. ולבסוף הוא רדף אחריו במטרה להרוג את כל משפחתו.

מיד לאחר מכן, עשו בא לקראתו עם צבא שלם כדי להרוג אותו יחד עם ילדיו.

באותו מעמד המלאך של עשו נלחם נגד יעקב אבינו ואפילו פגע בו. כשיעקב ציפה לימים שקטים יותר באה הצרה של מכירת יוסף.

גם למשה רבנו לא היו חיים קלים. הוא כמעט נהרג על ידי פרעה בשתי הזדמנויות: כשהוא היה תינוק ואומץ על ידי בתיה. מאוחר יותר כאשר פרעה שמע שמשה רבנו הרג שוטר מצרי.

ניתן לראות רמז לסיבת גלות מצרים בפסוק בתחילת ספר שמות: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ  (שמות א,יב).

הפשט של הפסוק מגלה לנו סוד עצום על הטבע של עם ישראל. ככל שעם ישראל סובל מגורמים חיצוניים עוינים כך הוא יגדל ויפרוץ את הגבולות שלו.

הן האבות, הן עם ישראל הם פרצו מעלה מעלה כאשר הם היו תחת לחץ וניסיונות קשים.

נראה לומר שמטרת גלות מצרים היתה לגלות את הטבע של עם ישראל כעם ולא כיחידי סגולה.

כאשר לוחצים אותו בצורה בלתי אנושית, העם מגיע למצב קיצוני ביותר, אז הוא מגלה את כוחותיו הפנימיים והאור שנמצא בתוכו.

שעבוד מצרים היה דבר בלתי נסבל לפי טבע האנושי. זה היה שילוב  של קושי פיזי ורוחני גם יחד.