פרשת שבוע: נצבים- במה שונה התשובה בארץ ישראל ביחס לגלות ?

פרשת נצבים-וילך תשס”ו גיליון מס' 31
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
גירסא מוכנה להדפסהhttp://otzma1.com/joomla/images/stories/nitzavimvayelech5766.pdf
במה שונה התשובה בארץ ישראל ביחס לגלות ?

שבת האחרונה של השנה מוקדשת לחשבון נפש אישי ולאומי. הפרשה עוסקת בהרחבה בקיבוץ גלויות שלעתיד לבוא ותשובה לה'. ננסה להבין בעזרת המלבי"ם את מהות התשובה האידיאלית שמטרתה לרצות לקיים את כל מצוות התורה, כולל המצוות התלויות בארץ ובבית המקדש.
וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
(דברים ל,א)
פרק ל' עוסק בנושא התשובה, והוא נכתב לעתיד לבוא כמו שהרמב"ן מפרש:
"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה כבר הזכרתי (ויקרא כו טז) כי הפרשה הזאת עתידה, כי כל עניניה לא היו ולא נבראו, אבל הם עתידין להיות:"
אנחנו מרגישים שיש כוח בליבנו המרחיק אותנו מהחיים הרוחניים ופועל נגד תכלית הבריאה. הכוח הזה מכונה עורלת הלב, כי כל דבר מיותר נקרא עורלה, כמו העורלה שחותכים בזמן ברית המילה או פירות עורלה האסורים באכילה.
נראה לומר שעורלת הלב מרחיקה מאיתנו כל מחשבה על חידוש עבודת המקדש ועלייה להר הבית, מתוך שאיפה להרחיק אותנו מכל דבר של קדושה, קל וחומר משורש הקדושה של העולם. הקב"ה מבטיח לנו שלעתיד לבוא, הוא יסיר מאיתנו את המחסום הזה שהפך עם אורך שנות הגלות לטבע שני, כמו שכתוב:
וּמָל ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: (דברים ל,ו)
לאחר "מילת הלב",ההשתוקקות לתכלית הבריאה-הרוחניות, תהפוך לטבע האדם בדומה לטבע של בעלי החיים.


אנחנו לא רוצים לחכות לימות המשיח כדי לחזור בתשובה שלמה, לכן עלינו לשוב אל ה' ולהשתדל לקיים את כל תרי"ג המצוות, עוד היום.
וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (דברים ל,ב).
המלבי"ם שואל איך ניתן לשוב אל ה' כאשר עם ישראל נמצא בגלות, רחוק מארץ ישראל ומנוע מלקיים את רוב המצוות כמו אלה התלויות בארץ ובבית המקדש ?כדי לענות לשאלה הזאת עלינו להבין שקיימת תשובה ללא מעשים. על מנת להוכיח שהתשובה אמיתית עלינו להשתוקק ולגלות רצון עז לקיים את כל המצוות אפילו אלה שלא ניתן לקיימם בפועל, כמו הקרבת קורבנות.
"ובמה תהיה תשובתם, הלא הם בארצות גלותם, ורובי המצוות תלויים בארץ ובבית הבחירה, ורק התשובה תהיה.... אך אי אפשר לך לקיימם במעשה אבל בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ : שתהיה לך כלות הנפש לקיימם" (מלבי"ם ל,ב).
ראוי לציין שעבור המלבי"ם, החלק העיקרי של התשובה מחייב את קיום המצוות הקשורות לארץ ישראל והמקדש- כי הם מהווים חלק גדול מתרי"ג המצוות.
המלבי"ם מתייחס לתשובת של היהודים הנמצאים בגלות, מחוץ לארץ ישראל.
מה בנוגע לתשובה שלנו, לאחר שזכינו לקיים חלק מהמצוות התלויות בארץ בפועל, האם התשוקה האדירה שלנו לחדש את עבודת המקדש מספיקה? או שמא הקב"ה מצפה מאיתנו מעשים ?
התשובה לשאלות אלה נמצאת בפסוקים יא-יד:
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:
בחוץ לארץ-מעבר לים, הם יכולים לטעון שאין באפשרותם לקיים את רוב המצוות, כי אין להם נביא ואין להם סנהדרין ונשכחו ההלכות בענייני הקורבנות, מיקום המזבח וכו'
לכן התשוקה בלב ובנפש באה במקום התשובה האמיתית.

לעומת זאת כשתגיעו לארץ ישראל תצטרכו לקיים בפועל את כל המצוות הקשורות לאדמת ארץ ישראל ולבית הבחירה ללא צורך בנביא ובסנהדרין, כמו שנאמר: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ
היום, אנחנו חיים בארץ ישראל לכן, על פי המלבי"ם,אין צורך לחכות לנביא או לסנהדרין- כמו שכתוב לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
.. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא ... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד - , הכול בידיים שלנו ועלינו לשוב אל ה' במעשים ולחדש את עבודת הקורבנות, עכשיו- כמו שכתוב כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.
,כמו שאומר המלבי"ם: " ושיהיו הדברים האלה מאומתים מתשוקת הלב החפץ לַעֲשׂתוֹ אחרי שתהיו בארץ, ולזה אין אתה צריך לא לנביא ולא לבית דין גדול".
קיבוץ הגלויות משנה את אופי התשובה:
- בחו"ל התשובה מתבטאת בתשוקה אמיתית לקיום המצוות הקשורות לארץ ישראל
- בארץ ישראל אנחנו נדרשים לשוב אל ה' דרך מעשים בלבד, ולקיים את כל המצוות הקשורות לאדמה ולמקדש.
קיבוץ הגלויות מוזכר בפרשתנו באמצע הפסוקים העוסקים בתשובה: וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה’ אֱלֹקיךָ שָׁמָּה:
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: (דברים ל,ג-ד).
נראה לומר שגם בהפטרה, רמוז עניין קיבוץ הגלויות ובית המקדש, כמו שכתוב:
כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת ה' וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי: (ישעיה סב,ט)
התשובה, קיבוץ הגלויות והמקדש מחוברים בצורה נפלאה בתפילה של מודים דרבנן שנקבע במסכת סוטה (דף מ ע"א) " רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך"
אנחנו מבקשים מהקב"ה שיחזיר אותנו לארץ ישראל בחצרות בית המקדש, כדי שנוכל לעשות את רצונו ולקיים את כל מצוותיו ובייחוד את המצוות הקשורות לבית המקדש.

לסיכום:
בתקופת הגלות התשובה שונה ביחס לארץ ישראל. בגלות עלינו לגלות תשוקה אמיתית לקיום המצוות הקשורות לארץ ישראל. בארץ ישראל- בזמן קיבוץ הגלויות, עלינו לשוב אל ה' דרך מעשים ללא התערבות ישירה של הקב"ה.
לענ"ד היום עלינו לעשות את שתי התשובות גם יחד:
1- לדרוש את ציון בכל כוחותינו ולהתכונן לבניין בית המקדש השלישי.
2- לנסות בכל דרך אפשרית לעורר את עם ישראל ומנהיגיו, להתאחד בבית דין גדול ולהתחיל לבנות את בית ה'.