פרשת וארא תשס"ט גיליון מס' 148
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
לא נחזור למצרים!למה כיבוש לבנון ועזה הם קריטיים לקראת הגאולה השלמה? למה אויבינו אינם נותנים לנו מנוחה, בדרום, בצפון ובמרכז?
השבוע כצפוי, ממשלת ישראל נכנעה לאומות העולם ולא הצליחה לנצח את המלחמה נגד הפלשתים.
ראינו תמונות קשות, כאשר ראש ממשלת ישראל מופיע מול המצלמות ביחד עם מנהיגי אירופה. כאשר מצרים רקמה את הסכם הפסקת האש המשפיל את כבוד עם ישראל.
אירועים אלה מחזירים אותנו לאירועי פרשת השבוע. פרשת וארא מתארת את קושי השעבוד והתחלת הגאולה.
בפסוקים הראשונים של הפרשה, הקב"ה מבטיח לגאול את בני ישראל ולהוציא אותם ממצרים. התורה משתמשת בחמש לשונות של גאולה כנגד חמשה שלבים המאפיינים את גאולת עם ישראל: "והוצאתי...והצלתי...וגאלתי...ולקחתי...והבאתי" (שמות ו, ו-ח).
בליל הסדר אנחנו שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה המוזכרים לעיל.
כידוע, גאולת מצרים הינה הדוגמא לכל הגאולות של עם ישראל לדורותיו, עד הגאולה השלימה בב"א.
הלשון החמישית "והבאתי אתכם אל הארץ", רומזת על הגאולה העתידית, יותר משאר הלשונות.
למה התורה משתמשת במילה "והבאתי" המתארת כניסה לארץ ולא את כיבושה או את יישובה?
היה מקום להשתמש במילים חזקות יותר כמו: ונתתי, והורשתי, וגירשתי ?
הקב"ה יכול להביא אותנו לארץ ישראל, אבל המלאכה אינה מסתיימת בכך. נראה לומר, שהכניסה לארץ ישראל אינה השלב האחרון באמת, של הגאולה.
הקב"ה מביא אותנו לארץ ישראל, אבל עלינו לכבוש אותה, ולהתנהג על פי התורה כדי לשמור אותה ולהוריש אותה לילדינו.
הקב"ה דורש מאיתנו מעשים, כדי להוכיח את הקשר שלנו לארץ ישראל. ישנה חשיבות רבה לנחול את כל חלקי ארץ ישראל ללא יוצא מן הכלל.
במסכת הוריות, חז"ל דנים בהגדרה של קרבן ציבור. בין היתר נשאלת השאלה, האם הפר שמביא הכהן הגדול ביום כיפור נקרא חטאת של ציבור או חטאת של שותפים. הכהן הגדול מקריב פר כדי לכפר על משפחתו ועל אחיו הכוהנים. מסקנת התלמוד היא ששבט לוי אינו נקרא ציבור (קהל- בלשון התלמוד) כי הוא אינו קיבל נחלה בארץ ישראל.
"כל שיש לו אחוזה איקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא איקרי קהל.." (הוריות ו ע/ב, ראה גם במסכת יומא נ ע/א ורש"י ד"ה "דלא מייתי כהנים פר בהוראה").
לעומת זאת שבט אחד מישראל יכול להביא קרבן והוא ייקרא קרבן ציבור, היות ולכל שבט יש נחלה בארץ ישראל.
יוצא מכאן שכיבוש הארץ ויישובה גורמים לעם ישראל להיות ציבור עם כל ההשלכות ההלכתיות הנובעות מזה.
נראה לומר, שיש קשר הדוק בין אחדות העם וכיבוש כל חלקי ארץ ישראל.
אם אנחנו רוצים להקריב את קרבן התמיד שהוא קרבן ציבור, עלינו לכבוש את כל הארץ ולשלוט בה, ללא יוצא מן הכלל.ננסה להבין על פי העיקרון הזה, את משמעות הנסתרת, של מלחמות ישראל במהלך המאה שנים האחרונות.
כל המלחמות נכפו עלינו על ידי אויבינו. במלחמת השחרור, ששת הימים ויום כיפור כל הערבים התאחדו נגד ישראל ותקפו אותנו.
נראה לומר, שהקב"ה משתמש באויבינו כדי לזרז אותנו ולגרום לנו לכבוש את כל ארץ ישראל.
בשנים האחרונות, תופעה זאת הרבה יותר בולטת, כאשר החיזבאלה בצפון מתגרה בנו כדי שנכבוש את לבנון וחלק מסוריה, הכלולים בגבולות הארץ לפי התורה.
לאחרונה אנחנו רואים איך הפלשתים המתגוררים בעזה והסביבה מפגיזים אותנו ופוגעים בנו, כדי שנתעורר ונכבוש מחדש את עזה ומדבר סיני.
עצוב לראות עד כמה הפוליטיקאים של מדינת ישראל הם קטני אמונה. זה התחיל ממשה דיין שמסר את מפתחות הר הבית למוסלמים, דרך מנחם בגין שנתן את הסיני למצרים ויצחק רבין שמסר את יהודה ושומרון. ואחרון "חביב" אריאל שרון שגירש את היהודים מגוש קטיף.
גם בזמן שעבוד מצרים היינו ללא חזון וללא דאגה לצד הלאומי של עם ישראל.
בני ישראל לא שמעו את נבואות העידוד מפי משה רבנו בגלל קוצר רוח ועבודה קשה, כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות ו,ט).
גם היום הפוליטיקאים אינם מאמינים בעם ישראל, לכן אין להם חזון וראייה לטווח הארוך, זו משמעות המילים-"קוצר רוח". הדבר החשוב הוא ה"רגיעה" שתחזיק כמה שבועות ולא מה תפקיד עם ישראל בעולם. גם אנחנו, אשמים בכך כאשר אנחנו טרודים בעניינים הפרטיים שלנו של "עבודה קשה" ולא בעניינים הלאומיים של עם ישראל.
עלינו להאמין בעצמנו ולסמוך על הקב"ה. הגאולה לא תיפול מהשמים. היא תגיע כאשר אנחנו נכבוש את כל ארץ ישראל וכאשר נחדש את עבודת בית המקדש ונקריב קרבנות ציבור בבית המקדש.
זה המסר של פרשת וארא ולשונות הגאולה.
הקב"ה מביא אותנו לארץ ישראל ולאחר מכן עלינו להשלים את המלאכה. עלינו להחרים את הפוליטיקה ולהקים מנהיגות חלופית המתבססת על עקרונות הלאומיים הכתובים בתורה.
הממשלה הנוכחית כמו קודמותיה, עושה הכל כדי להחזיר אותנו לתקופת שעבוד מצרים ולבטל את עצמאותנו וחירותנו כלפי אומות העולם. זה חילול השם גדול מאוד. חייבים לעצור את ההתנהגות המשפילה הזאת. החיילים הצדיקים שלנו החוזרים מעזה מגלים תסכול גדול, כאשר לא נתנו להם לסיים את העבודה.
בע"ה יקום מנהיג ראוי, מחוץ למערכת הפוליטית הנוכחית וירים את קרנה של עם ישראל ויקדש את שם שמים בעולם כולו.
הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל וכל חיילינו הפצועים
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
לא נחזור למצרים!למה כיבוש לבנון ועזה הם קריטיים לקראת הגאולה השלמה? למה אויבינו אינם נותנים לנו מנוחה, בדרום, בצפון ובמרכז?
השבוע כצפוי, ממשלת ישראל נכנעה לאומות העולם ולא הצליחה לנצח את המלחמה נגד הפלשתים.
ראינו תמונות קשות, כאשר ראש ממשלת ישראל מופיע מול המצלמות ביחד עם מנהיגי אירופה. כאשר מצרים רקמה את הסכם הפסקת האש המשפיל את כבוד עם ישראל.
אירועים אלה מחזירים אותנו לאירועי פרשת השבוע. פרשת וארא מתארת את קושי השעבוד והתחלת הגאולה.
בפסוקים הראשונים של הפרשה, הקב"ה מבטיח לגאול את בני ישראל ולהוציא אותם ממצרים. התורה משתמשת בחמש לשונות של גאולה כנגד חמשה שלבים המאפיינים את גאולת עם ישראל: "והוצאתי...והצלתי...וגאלתי...ולקחתי...והבאתי" (שמות ו, ו-ח).
בליל הסדר אנחנו שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה המוזכרים לעיל.
כידוע, גאולת מצרים הינה הדוגמא לכל הגאולות של עם ישראל לדורותיו, עד הגאולה השלימה בב"א.
הלשון החמישית "והבאתי אתכם אל הארץ", רומזת על הגאולה העתידית, יותר משאר הלשונות.
למה התורה משתמשת במילה "והבאתי" המתארת כניסה לארץ ולא את כיבושה או את יישובה?
היה מקום להשתמש במילים חזקות יותר כמו: ונתתי, והורשתי, וגירשתי ?
הקב"ה יכול להביא אותנו לארץ ישראל, אבל המלאכה אינה מסתיימת בכך. נראה לומר, שהכניסה לארץ ישראל אינה השלב האחרון באמת, של הגאולה.
הקב"ה מביא אותנו לארץ ישראל, אבל עלינו לכבוש אותה, ולהתנהג על פי התורה כדי לשמור אותה ולהוריש אותה לילדינו.
הקב"ה דורש מאיתנו מעשים, כדי להוכיח את הקשר שלנו לארץ ישראל. ישנה חשיבות רבה לנחול את כל חלקי ארץ ישראל ללא יוצא מן הכלל.
במסכת הוריות, חז"ל דנים בהגדרה של קרבן ציבור. בין היתר נשאלת השאלה, האם הפר שמביא הכהן הגדול ביום כיפור נקרא חטאת של ציבור או חטאת של שותפים. הכהן הגדול מקריב פר כדי לכפר על משפחתו ועל אחיו הכוהנים. מסקנת התלמוד היא ששבט לוי אינו נקרא ציבור (קהל- בלשון התלמוד) כי הוא אינו קיבל נחלה בארץ ישראל.
"כל שיש לו אחוזה איקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא איקרי קהל.." (הוריות ו ע/ב, ראה גם במסכת יומא נ ע/א ורש"י ד"ה "דלא מייתי כהנים פר בהוראה").
לעומת זאת שבט אחד מישראל יכול להביא קרבן והוא ייקרא קרבן ציבור, היות ולכל שבט יש נחלה בארץ ישראל.
יוצא מכאן שכיבוש הארץ ויישובה גורמים לעם ישראל להיות ציבור עם כל ההשלכות ההלכתיות הנובעות מזה.
נראה לומר, שיש קשר הדוק בין אחדות העם וכיבוש כל חלקי ארץ ישראל.
אם אנחנו רוצים להקריב את קרבן התמיד שהוא קרבן ציבור, עלינו לכבוש את כל הארץ ולשלוט בה, ללא יוצא מן הכלל.ננסה להבין על פי העיקרון הזה, את משמעות הנסתרת, של מלחמות ישראל במהלך המאה שנים האחרונות.
כל המלחמות נכפו עלינו על ידי אויבינו. במלחמת השחרור, ששת הימים ויום כיפור כל הערבים התאחדו נגד ישראל ותקפו אותנו.
נראה לומר, שהקב"ה משתמש באויבינו כדי לזרז אותנו ולגרום לנו לכבוש את כל ארץ ישראל.
בשנים האחרונות, תופעה זאת הרבה יותר בולטת, כאשר החיזבאלה בצפון מתגרה בנו כדי שנכבוש את לבנון וחלק מסוריה, הכלולים בגבולות הארץ לפי התורה.
לאחרונה אנחנו רואים איך הפלשתים המתגוררים בעזה והסביבה מפגיזים אותנו ופוגעים בנו, כדי שנתעורר ונכבוש מחדש את עזה ומדבר סיני.
עצוב לראות עד כמה הפוליטיקאים של מדינת ישראל הם קטני אמונה. זה התחיל ממשה דיין שמסר את מפתחות הר הבית למוסלמים, דרך מנחם בגין שנתן את הסיני למצרים ויצחק רבין שמסר את יהודה ושומרון. ואחרון "חביב" אריאל שרון שגירש את היהודים מגוש קטיף.
גם בזמן שעבוד מצרים היינו ללא חזון וללא דאגה לצד הלאומי של עם ישראל.
בני ישראל לא שמעו את נבואות העידוד מפי משה רבנו בגלל קוצר רוח ועבודה קשה, כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות ו,ט).
גם היום הפוליטיקאים אינם מאמינים בעם ישראל, לכן אין להם חזון וראייה לטווח הארוך, זו משמעות המילים-"קוצר רוח". הדבר החשוב הוא ה"רגיעה" שתחזיק כמה שבועות ולא מה תפקיד עם ישראל בעולם. גם אנחנו, אשמים בכך כאשר אנחנו טרודים בעניינים הפרטיים שלנו של "עבודה קשה" ולא בעניינים הלאומיים של עם ישראל.
עלינו להאמין בעצמנו ולסמוך על הקב"ה. הגאולה לא תיפול מהשמים. היא תגיע כאשר אנחנו נכבוש את כל ארץ ישראל וכאשר נחדש את עבודת בית המקדש ונקריב קרבנות ציבור בבית המקדש.
זה המסר של פרשת וארא ולשונות הגאולה.
הקב"ה מביא אותנו לארץ ישראל ולאחר מכן עלינו להשלים את המלאכה. עלינו להחרים את הפוליטיקה ולהקים מנהיגות חלופית המתבססת על עקרונות הלאומיים הכתובים בתורה.
הממשלה הנוכחית כמו קודמותיה, עושה הכל כדי להחזיר אותנו לתקופת שעבוד מצרים ולבטל את עצמאותנו וחירותנו כלפי אומות העולם. זה חילול השם גדול מאוד. חייבים לעצור את ההתנהגות המשפילה הזאת. החיילים הצדיקים שלנו החוזרים מעזה מגלים תסכול גדול, כאשר לא נתנו להם לסיים את העבודה.
בע"ה יקום מנהיג ראוי, מחוץ למערכת הפוליטית הנוכחית וירים את קרנה של עם ישראל ויקדש את שם שמים בעולם כולו.
הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל וכל חיילינו הפצועים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה