התמימות מביאה את הישועה

פרשת אמר תשס”ז גיליון מס' 63
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
התמימות מביאה את הישועה

למה מידת התמימות מביאה את הגאולה?
איך התמימות מורה לנו לחגוג את יום העצמאות ויום שחרור ירושלים?
בתחילת הפרשה התורה מזהירה את הכהנים מלהיטמא כמו שכתוב: " אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו " (ויקרא כא,א). השם משמואל שואל למה דווקא לכהנים אסור להיטמא בטומאת מת ולא כל בני ישראל.
בראשית דבריו, השם משמואל מפרש שהחטא והטומאה נובעים מחוסר תמימות.
"דתמימות היא שלא יחקור אחר העתידות אלא יקבל כל מה שיבוא עליו מאת השי"ת " (שם משמואל אמור שנת תר"ע).
חז"ל אומרים שהמיתה באה על האדם עקב התגברות כוחות הטומאה. הנשמה נטמאת אט אט עד שאיננה יכולה לסבול את הטומאה ומסתלקת. לעומת זה, התמימות- האמונה בה' שכל מה שהוא עושה הוא לטובה, מרחיקה את כוחות הטומאה והמיתה.
לכן חז"ל אומרים שיעקב אבינו לא מת, כי הוא היה איש תם יושב אוהלים. התמימות שלו דחתה את המיתה. אם הופכים את סדר האותיות של המילה "תם" נקבל את המילה "מת". כלומר, התמימות היא ההפך הגמור מהמיתה ומרחיקה אותה.
נחזור לעניין הכהן, כאשר תפקידו לחבר בין עולם העליון ובין עולם התחתון כדי למשוך את הקדושה על ישראל.
בעזרת מידת התמימות הכהן יצליח למלא את תפקידו. לכן עליו להתרחק מטומאת מת ולשמור על טהרתו.
אהרון הכהן הוכיח את תמימותו לה' במספר מקרים. כאשר נהרגו שני בניו- נדב ואביהוא, אהרון קיבל את הדין ושתק. בזמן חטא העגל, הוא קיבל עליו את האחריות ולא ניסה להוכיח את חפותו. מסיבות אלה אהרון הכהן נבחר להיות הכהן הגדול הראשון וכן זרעו אחריו. עכשיו אנחנו מבינים למה הכהנים מוזהרים על טומאת מת, כי הטומאה היא ההפך הגמור ממהותם.
הפסוק מזכיר את הכהנים בתור בני אהרון כדי להדגיש שעליהם ללמוד ממידת התמימות של אהרון הכהן. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא,א).
מושג התמימות מוזכר אף הוא בקשר לספירת העומר כאשר עלינו לספור שבע שבתות תמימות. המדרש רבה מפרש שהשבעה שבועות, תמימות כאשר בני ישראל מקיימים את המצוות ומתרחקים מהטומאה.
"תני רבי חייא שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום" (ויקרא רבה כח,ג).
כלומר מצוות ספירת העומר עוזרת לנו לשמור על מידת התמימות וכך להתרחק מהטומאה. מכאן אנחנו מבינים את חשיבות מצוות ספירת העומר בכל דברי חז"ל.
השם משמואל מסכם ואומר שאם נלך בתמימות ונקבל את כל גזרות הקב"ה באהבה, ללא הרהורים אזי הוא יושיע אותנו מכל צרותינו.
חודש אייר הוא חודש שכולו נמצא בתוך ספירת העומר ומכיל בתוכו את רוב ימי הספירה.
"במקרה", במהלך חודש אייר אנחנו חוגגים שני ניסים גלויים שקרו בשנים האחרונות: יום העצמאות ויום שחרור ירושלים. גם ביחס שלנו כלפי ניסים אלה עלינו להתנהג בתמימות ולא לנסות לחקור את פשר הדבר. האם זהו מעשה השטן ח"ו? האם המדינה טובה ליהודים? האם זו תחילת הגאולה?
עלינו לקבל את המתנות שהקב"ה נתן לנו בלי לערער או להעמיד בספק את חשיבותן.

קיבלנו מדינה על מגש של כסף לאחר השואה, איך נעיז להחזיר אותה להקב"ה?
קיבלנו את ירושלים והר הבית בתשכ"ז בניגוד לכל התחזיות לכן עלינו לקיים בלב שלם את כל המצוות הקשורות לבית המקדש וקדושת הר הבית. הרי אין לנו זכות להביע דעה בנוגע לקיום המצוות, עלינו לבצע את רצון ה' ללא סייג וללא תירוצים שהורגלנו אליהם מימי הגלות כמו פחד מפני אומות העולם ולהתחשב במה שיאמרו הגויים?
מידת התמימות בקיום כל המצוות תביא את הגאולה, כך יוצא מדברי השם משמואל. בע"ה נבנה את בית המקדש השלישי בתמימות ובקדושה וכך ה' יושיע אותנו בב"א.

סרט וידאו על המאמר צולם בהר הבית בפסח שני- כולל סיור

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

מהי יראת ה' אמיתית ?

פרשת אחרי-קדשים תשס”ז גיליון מס' 62
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מהי יראת ה' אמיתית ?

מה משותף למצוות כיבוד הורים, שמירת שבת ומורא המקדש?
באיזה דרך נראה להקב"ה את היראת ה' שלנו?

בפרשת קדשים אנחנו מצווים על מצוות מורא המקדש כמו שכתוב: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְדֹוד"" (ויקרא יט,ל).
במסכת יבמות נמצאים את כל דיני המצווה, אני אתייחס למאמר אחד בלבד. " אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? ת"ל את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, מה שמירה אמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם" (יבמות ו ע"א).
התלמוד משווה את נצחיות שמירת השבת למורא המקדש, וכך נפסק להלכה שדין מורא המקדש תקף אפילו בזמן שאין בית המקדש בנוי בהר הבית.
נראה לומר שגם מצוות עלייה להר הבית קיימת תמיד בדומה למצווה שמירת השבת.
השבת נמצאת במרכז החיים של עם ישראל כאשר כל ימי השבוע מהווים הכנה ליום הקדוש הזה. לכן אם אנחנו מוצאים בשוק דבר טוב יש מצווה לייעד אותו לכבוד שבת. אנחנו מחכים בקוצר רוח במשך כל השבוע ליום השבת. יש קבוצה של יהודים יקרים מקרית ארבע שקבעו לעצמם יום קדוש נוסף בשבוע, יום רביעי. כל יום רביעי בשעה שבע וחצי בבוקר הם עולים בטהרה להר הבית למקומות המותרים. הם מקיימים את הפסוק במלאו כאשר הם מצפים לשני ימים חשובים במהלך השבוע: את יום רביעי – יום העלייה להר הבית ואת יום שבת- יום שכולו קדוש.
למה התורה משתמשת בלשון שמירה עבור השבת ובלשון יראה עבור בית המקדש?
נראה לומר שהתשובה נמצאת בהפטרה שקראנו ביום העצמאות, בנביא ישעיה כאשר הוא מתאר את התכונות של משיח בן דוד. " וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְדֹוָד וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ " (ישעיה יא,ג).
אחת התכונות של המשיח בן דוד היא יראת ה'. הנביא ישעיה מכנה למשיח בן דוד ירא ה', לאחר שהוא מקבל החלטות בניגוד למראה עיניו ובניגוד לשכל האנושי שלו.
מי שירא ה' מקבל החלטות על פי רצון ה' בלבד ולא מתחשב במה שיגידו הגויים או בניתוחים הגיוניים אחרים.
אם מנהיגי ישראל היו מתנהגים מתוך יראת ה' אמיתית הם היו בונים את בית המקדש בתשכ"ז בשעת שחרור הר הבית.

לצערנו אנחנו חוששים מאומות העולם יותר ממה שאנחנו יראים מהקב"ה. אנחנו דואגים לעצמנו ולנוחיות האישית שלנו. יש לנו סיסמאות הגיוניות כדי להשתיק את המצפון שלנו, אבל בסופו של דבר האמת תנצח: אם נכעיס את המוסלמים הם יפתחו במלחמת חורמה נגדנו ח"ו. אם נבנה את בית המקדש אז האו"ם יכריזו על סנקציות כלכליות והכלכלה תקרוס.
כל הטיעונים האלה הגיוניים מאוד כמו שצויין בישעיה, אבל עלינו לפחד מהקב"ה בלבד ולהאמין בו כאשר אנחנו מקיימים את רצונו.
בתחילת פרק י"ט יש פסוק דומה במבנה שלו לפסוק שראינו לעיל. " אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי ִּתשְׁמֹרוּ אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכם" (ויקרא יט,ג).
נראה לומר שניתן להשוות בין מצוות כיבוד אב ואם ובין מצוות מורא המקדש כי שתי המצוות מוזכרות בסמוך למצוות שמירת השבת בהפרש של כמה פסוקים. "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְדֹוד"" (ויקרא יט,ל).
מי רשאי להיכנס לביתו של אבינו שבשמים? הבנים שלו
מי יכול לבנות בית לכבודו? הבנים שלו.
לכן מצוות בניית בית המקדש מוטלת על בני ישראל, הקרויים בנים של הקב"ה.
דיני מורא המקדש דומים מאוד לדיני כיבוד אב ואם. ישיבה במקום מושב האבא אסורה וכנגד זה קיים אסור לשבת בעזרה (חוץ ממלכי בית דוד). אסור לקרוא את האבא בשמו הפרטי וכנגד זה אסור להגיד את שם המפורש. אסור לעמוד במקום אביו, גם בבית המקדש יש מקומות שאסורים לנו, כמו קודש הקודשים .

יש קשר הדוק בין שלוש המצוות:שמירת שבת, כיבוד אב ואם ומורא המקדש.
המשותף בניהן הוא שהן מתקיימות לנצח ואסור לדחות אותן בגלל דברים חיצוניים כמו פחד מפני הגויים. יראת ה' האמיתית מתגלה במצוות מורא המקדש כאשר עלינו לפחד מהקב"ה ולא מאומות העולם. לכן עלינו לבנות לאלתר את בית המקדש השלישי ללא חשש.


חדש- סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98



הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

למה מקריבים בהמות לה' ? פרשת שבוע:פרשת שמיני

פרשת שמיני תשס”ז גיליון מס' 60
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

למה מקריבים בהמות לה' ?

איך ניתן לקדש בהמה לה' כאשר הבהמה היא סמל החומריות?
במה חטאה הבהמה שאנחנו מקריבים אותה לה'?

פרשת שמיני מכילה נושאים רבים שלכאורה לא קשורים בניהם: חטא נדב ואביהו שהקריבו אש זרה, קרבנות ומנחות ואלו בהמות מותרות לאכילה. הקרבת קרבן לה' מסמלת את עליונות האדם על הבהמה. לפני אכילת בשר עלינו לשחוט את הבהמות כהלכה ולהקפיד על קיום דינים רבים.
למה עבודת הקרבנות מתקיימת בבהמות טהורות ולא בדבר מן הצומח ?
בעל ה"בית גנזי" מיישב את הקושיא בתחילת פירושו על חומש ויקרא.
הבהמה יכולה להתקדש לה' כי שורשה בא ממקום קדוש אלא שהחיצוניות שלה מסתירה את מהותה.
כאשר האדם מקדיש בהמה לה', הוא מחזיר אותה למקור שלה ומגלה את הקדושה הנסתרת שבה.
במה חטאה הבהמה כאשר אנחנו שוחטים אותה לפני הקרבתה לה'?
הבהמה אינה נענשת בשעת ההקרבה אלא ההיפך מכך. הבהמה ממלאה את יעודה ותכלית הבריאה בכלל.
תכלית הבריאה היא לזכך את החומר ולקדש אותו כדי להעלות אותו לדרגה גבוהה של רוחניות.
ריח הניחוח של הקרבנות גורמים לנחת רוח להקב"ה כמו שכתוב: "וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַה’ רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַה’ הוא" (שמות כ"ט יח).
לכן אנחנו עושים טובה גדולה לבהמה כאשר אנחנו מקדישים אותה לה'.
איך קרבן של בהמה תמימה מכפרת על חטא האדם?
החטא נובע מסיפוק יצר החומרי של האדם. כתוצאה מביצוע החטא, האדם יורד ברוחניות ופועל נגד ייעודו שהוא: להעלות את החומר לשורש הרוחני שלו.
הקרבת הבהמה בבית המקדש באה לתקן את הפגיעה ברוחניות האדם בעקבות החטא.
הקרבן מוציא לפועל את שורש הרוחניות הטמון בתוך הבהמה ומעלה את החומר למשהו רוחני. זהו תהליך הפוך של החטא כאשר החטא מוריד את הרוחניות שבבריאה והקרבן מזכך את החומר ומעלה אותו לדרגה גבוהה יותר.
כך מובא במדרש רבה:" רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מהעורף הוי לא נתנו
המצות אלא לצרף בהם את הבריות" (מדרש רבה בראשית פרשה מד פסקה א).
נראה לומר שהשחיטה המכשירה את אכילת הבהמות הטהורות המוזכרות בסוף הפרשה, משלימה את התמונה של קידוש החומר. תאוות אכילת בשר היא אחת הדברים החומריים ביותר. כנגד זה התורה קבעה מספר רב של מצוות שעלינו לקיים לפני אכילת בשר בהמה (שחיטה, כיסוי הדם וכו').

השחיטה והמצוות הנלוות אליה, באים לקרר את יצר האדם המשתוקק לאכול בשר. (ראה השלו בקברות התאווה בספר במדבר).
תהליך הקרבת הבהמה לה' מבליט את שליטת האדם על החומר. כמו כן, כל ההכנות הדרושות לפני אכילת בשר בהמה טהורה מנציחות את התגברות הרוח על החומר.
נראה לומר שזה החטא של נדב ואביהוא כאשר הם הקריבו אש זרה לפני ה', בשעת חנוכת המשכן. בני אהרון התלהבו לקראת המפגש עם השכינה ולא רצו להשתמש בחומר כדי להגיע לקודש. הם חשבו שהאדם יכול לגעת בשכינה ללא הכנה מתאימה וללא צורך בחומר.
נראה לומר שמאותה סיבה בניין בית המקדש אינו דוחה שבת ויום טוב- בניגוד לעבודת הקרבנות. כשנבנה בקרוב מאוד את בית המקדש השלישי, השמחה תהיה כל כך גדולה שלא נוכל לשלוט על עצמנו ונרצה לגעת בקודש ללא הכנה מתאימה של קידוש החומר.
לכן לא נחלל את השבת כדי לבנות את בית המקדש השלישי.
בע"ה אנחנו נבנה בית לה' בהר הבית; למה שהקב"ה ימנע מאיתנו את קיום המצוות הרבות הקשורות לבניין ביתו בתחתונים?


חדש- סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

למה בית המקדש השלישי לא ירד מהשמים ?

למה בית המקדש השלישי לא ירד מהשמים ?

למה אנחנו קוראים דברי נחמה בהפטרה של חול המועד פסח ? (עצמות היבשות)

לחץ על התמונה כדי לראות את הסרט

הצדיק שניצח את הנאצים

טבת התשס"ה
הצדיק שניצח את הנאצים

מאת יוסף הכהן

גירסא להדפסה כאן
הנס שגרם למפולת הגרמנים במזרח התיכון ובעולם כולו.
מי באמת, עצר את הגרמנים בשערי ארץ ישראל ?
איך הצבא האנגלי החלש, ניצח את הגרמנים ימ"ש ב-"אל-עלמין" ?

אמרו רבותינו ז"ל:כל המודה על נסו זוכה ועושים לו נס אחר.
כדרכי בקודש,נהגתי להכין דרשה לעילוי נשמתו של האדמו"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א,
לכבוד ערב פקידת שנתו.
בשנת תשנ"ו,הודיעו לי שאמורים להשתתף להילולא אנשים "מתורבתים",כאשר מעשה ניסים הידועים לא יספיקו להלהיב אותם. איך לתת מענה לדרישה המוזרה הזאת?
כמידי שנה הרגשתי בתקופה הזאת תוספת של "נשמה יתירה" ופניתי בבקשה, לנשמתו הטהורה של הצדיק (כמו שנהגו במשפחתי):"יא רבי יעקב קומה לעזרתי!"
לא עברה שעה וללא סיבה מיוחדת הלכתי לבקר את חמי הרב שלום הכהן ז"ל, ומצאתי אותו מעיין בספר "אור חדש וצמח צדיק" של הרב יצחק אלפייה זצוק"ל (שהובא לדפום על ידי הרב דוד יהודיוף ז"ל).
בקושי רב, הואיל להשאיל לי את הספר מאחר שהוא קיבל אותו במתנה, מאחייניתו "ללא מוך"-מצאצאיו של רבי יעקב, ובתו של הרב דוד אביחצירא ה"עטרת ראשינו" הי"ד.
מיד ראיתי במאורע התערבותו של מורינו ורבינו כי שם מצאתי מסופר על המקרים הבאים.

בימי המלחמה העולמית השנייה,כאשר צבאות הגרמנים התקרבו לגבולות מצרים והגיעו אל "אל עלמין",הייתה אז סכנה חמורה לכל המזרח התיכון ובפרט לישוב היהודי בארץ הקודש מפלישת הגרמנים.נקל לתאר כי הערבים וכל צוררי ישראל הרימו ראש והיו מאיימים: בעוד כך וכך ימים יעשו כליה בשונאיהם של ישראל.אז נערכו תפילות בקרב כל שכבות הציבור לאלוקי השמים לחוס על פליטת עמו ישראל.
במצרים עצמה עברו הערבים והצוררים ימ"ש מאיומים, למעשה פרעות.
הארמנים ושאר העדות הנוצריות נכנסו בעיר "דמנהור" לגבול מצבת קבורת הרב הקדוש המלומד בניסים צדיק יסוד עולם האדמו"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א,הוציאו את ספר תורה המקודש מן ההיכל,ובעוונות רמסוהו ושרפוהו.
באותו ערב חלם רבינו יצחק אלפייה זצ"ל,והנה בחלומו איש לבוש בגדי חכמים בא אליו ואמר לו:מדוע אתה נוהג לעשות לימודים על קברי הצדיקים ואלי אינך בא?
ויאמר לו רבינו ומי אדוני כי אדעהו?
ויענהו אני יעקב אביחצירא.
והיכן קבור מר?
ויאמר לו בדמנהור אשר במצרים,ועתה מהרה חושה אל תעמוד!
כי בזה תלויה הצלת עם ישראל.
מיד התעורר רבינו ומיהר לבית הכנסת "בית אל" בעיר העתיקה וסיפר את חלומו לחבריו המקובלים :הידעתם מי הוא הרב הצדיק הזה הבא אלי בחלומי?
ויענוהו:הלא הוא הצדיק המפורסם בכל ערי המערב,מחבר הספרים הקדושים "פתוחי חותם","יורו משפטיך ליעקב",מחשוף הלבן ועוד...
לאחר תפילת שחרית,הלך רבינו יצחק אלפייה עם שניים מידידיו הרבנים אל מושל המחוז כדי לקבל אישור נסיעה למצרים.
עצרם השומר העומד בפתח ושאלם :
-לאן פניהם מועדות?
-אל המושל.
-היש לכם הזמנה או אישור לגשת אל המושל?
-לא.
ותיכף ומיד גירשום.
אך רבינו לא זז ממקומו ועמד בעקשנות שהוא יראה פני המושל ויהי מה, עד שממשרדו של המושל ירד קצין גבוה וכשמעו בקשת הרב ,חזר אל המושל ומסר לו את בקשתו של הרב.
דקות ספורות עברו והקצין בא בהוראת המושל כי רבינו יעלה לבדו.המושל קיבל את הרב בכבוד רב ושמע בסבלנות את החלום ובקשת הרב, כי יינתן רשות למניין יהודים לנסוע למצרים כדי להשתטח על מצבת קבורת הרב רבי יעקב אביחצירא זצ"ל,ובזכותו הגרמנים יברחו מהחזית.
ענה המושל:כיום אף אזרח אינו יכול לעבור למצרים ורק רכבות חיילים נוסעים בכל יום למצרים ישר לקו החזית ולכן אין שום אפשרות לתת אישור מעבר.
אך הוא מציע כי הרב לבדו יבא לתחנת הרכבת ויעלה לקרון יחד עם החיילים.ואם לא ייתפס בדרך,הרי טוב ויוכל להגשים את חלומו.
כאשר חזר לחביריו הרבנים שחיכו לו בכיליון עיניים וכששמעו את דברי המושל אמרו לרבינו:דחה אותך המושל בדברים בעלמא,כי איך תכנס לקרון מלא חיילים ולא ירגישו בך?ויש סכנת נפשות בדבר ולכן אל תעשה זאת: שב ואל תעשה עדיף.
אך איש כרבינו לא יחת ולא יפחד!
כי ביודעו מעלת הצדיקים וזכותם,ידע נאמנה כי זכותם גדולה מרשיון מעבר ומחיילים ומשמרותם.
ולכן,למחרת בבוקר לקח את טליתו ותפיליו ובא לתחנת הרכבת על מנת לעלות לקרון.בעודו עומד נגשו אליו שני קצינים ושאלו לשמו ומיד העלוהו לקרון הרכבת וישבו משני צדדיו עד הגיעם למצרים לעיר קהיר.אז הביאוהו לשכונת היהודים ונעלמו.
רבינו נכנס לבית המדרש "כתר תורה".תמהו החכמים הלומדים שם:היתכן שזה הוא הרב יצחק אלפייה מירושלים?כיצד הגיע למצרים בימים הטרופים האלה?
בשמעם את חלומו ואיך זכות הצדיק כמוהר"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א עמדה לו להגיע בשלום עד קהיר,אספו מיד מצרכי מזון ועשרות רבות נסעו לעיר דמנהור למצבת קבורת הצדיק
ואז, להצלחת עמו ישראל ולהצילם מידי האויבים והשונאים ובפרט הגרמנים,למדו פעמיים את סדר "תענית הדיבור",שבעת כורתי ברית,הקפת המצבה ושאר תיקונים לילה ויום בלי הפסק.
בלילה השלישי,יצא אחד מהלומדים לחוץ וראה והנה העיר כולה אורות וקול העם בתרועות שמחה. (בזמן המלחמה הייתה אפילה חמורה עקב העוצר).
הוברר כי הגרמנים ברחו מן החזית ויד האנגלים על העליונה..ונכנס לבשר לכל הלומדים.
מיד קראו הלל ועשו שמחה גדולה ויהי הדבר לנס.
וסיפר רבינו יצחק אלפייה זצ"ל,כי בשעת הלימוד ראה הארה גדולה בוקעת ממצבת קבורת רבינו הרב יעקב אביחצירא זיע"א וכעין עמוד אש יצא מקברו זיע"א.
רבינו יעקב אביחצירא זצוק"ל נתבקש בישיבה של מעלה ב- כ' בטבת תר"מ- שנת צדיק כתמ"ר יפרח.


כתב: יוסף הכהן
בנו של הרה"ג רבי מסעוד הכהן זצ"ל,בעל השו"ת "פרחי כהונה",תלמידו המובהק של הרב רבי דוד אביחצירא,המכונה "עטרת ראשנו",נכדו של האדמו"ר רבי יעקב- שנרצח על ידי המושל האכזרי בעלילת שווא,הי"ד

שמיני עצרת הוא המפתח לבית השלישי

שמיני עצרת תשס”ז גיליון מס' 35
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס' 02-6246461
גרסא מוכנה להדפסה

http://otzma1.com/joomla/images/stories/shminiatzeret5767.pdf

שמיני עצרת הוא המפתח לבית השלישי

בתקופת שלמה המלך בזמן חנוכת בית המקדש הראשון, ימים אלה היו שמחים במיוחד. במהלך שבועיים חגגו את סיום בניית בית המקדש, שבוע לפני חג הסוכות- כולל יום הכיפורים, ומיד ולאחר מכן שבעת ימי חג הסוכות.
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹקינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְדֹוָד לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: (מלכים א, ח,סה-ו ,לעיין במלבי"ם ).
חז"ל לומדים מפסוק זה, ששמיני עצרת הוא חג בפני עצמו. שלמה המלך פטר אותם מלהיות ביחד אתו, ובכל זאת נשארו בירושלים יום נוסף ובירכו את המלך בברכה שונה מזו של חג הסוכות, כמו שרש"י כותב במסכת ראש השנה ד/ב: "ובמסכת סופרים נמצא שירו, הוא למנצח על השמינית, ברכה לעצמה מברכין היו את המלך, זכר לחנוכת הבית שנאמר (מלכים א' ח) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך".
שמיני עצרת בא מיד לאחר חנוכת בית ראשון, ובכל זאת לא כללו אותו בתוך ארבעה עשר ימי השמחה.
נראה לומר שחג זה מיוחד במינו וקיים בפני עצמו, לכן אין אפשרות לצרפו לשאר החגים, לעומת זאת שמיני עצרת חייב לבוא בצמוד לחג הסוכות.
המספר שמונה מסמל תמיד את המימד שמעל הטבע והסדר הקבוע. שבעה ימי מעשה בראשית כנגד שבעה ימי השבוע מסמנים את העולם הזה הנוהג על פי רצון האלוקי. מובא במסכת ערכין, שכינור של בית ראשון היה של שבעה מיתרים, וזה של בית המקדש השלישי, לעתיד לבוא יהיה של שמונה מיתרים.
" רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבעת נימין היה שנאמר שובע שמחות [את] פניך אל תיקרי שובע אלא שבע ושל ימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית על* נימא שמינית"(ערכין יג ע/ב)
בחג הסוכות המספר שבע בולט במיוחד: מספר ימי החג, מספר ההקפות, מספר המרכיבים שבארבעת המינים (3הדסים+2 ערבות+ 1 לולב +1 אתרוג), 70 פרי החג ,וכו'.
נראה לומר שכל החגים שלפני שמיני עצרת מהווים הכנה והקדמה לדבר האמיתי, שבעזרתו נכנסים לתקופהחדשה שהיא: תקופת ימות המשיח.
מה משותף לראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות ?
המצווה העיקרית של ראש השנה- השופר, רומזת לאחידות ואחדות, כאשר קול היוצא מקרן האיל אינו מושפע מכוונות התוקע ואינו שונה משמעותית משופר אחד למשנהו. הקול הפשוט, היוצא מהשופר הוא עיקר התפילות של ראש השנה.
ביום הכיפורים הקטורת ממלאת תפקיד מרכזי בסדר העבודה של הכהן הגדול. שורש המילה קטורת בא מלשון קישור, ויש בה י"א סממנים, עשרה מריחים טוב ואחד- החלבנה שריחו רע. הקטורת של יום הכיפורים נעשית דקה במיוחד, כמו שכתוב במסכת יומא פרק ד משנה ד: "דקה מן הדקה". השם משמואל מסביר שהכתישה הנוספת באה לאחד את כל הסממנים לדבר אחד, ובעיקר עם החלבנה- הרומזת ליהודי שאינו מקפיד על תרי"ג המצוות. כל עוד אין אחדות בין כל היהודים הכשרים- עשרת הסממנים, בלתי אפשרי לצרף את החלבנה, כי אז היא תגרום ליותר פירוד. (שם משמואל מועדים ,יוהכ"פ, תרע"ג דף קז).
בחג הסוכות, הרמזים הקוראים לאחדות העם עוד יותר גלויים ובולטים. ארבעת המינים המסמלים את כל הכתות שבעם מאוחדים באגודה אחת. תכלית הישיבה בסוכה היא אחדות העם, וישיבה משותפת בסוכה אחת גדולה כמו שכתוב במסכת סוכה:"שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז/ב). למי שעדיין לא הבין את מסר האחדות, במקדש היו סובבים את המזבח עם הערבה בכל שבעת ימי החג, וביום השביעי-יום הושענא רבה, מקיפים אותו שבע פעמים עם הערבה בלבד.
במקדש היו מעמידים סביב המזבח בדי ערבה בגובה אחד עשר אמות, כנראה רמז לאחד עשרה סממנים של הקטורת.
מראש השנה ועד הושענא רבה, הרמזים לאחדות עם ישראל נעשים יותר ויותר גלויים, לכל מי שמתבונן במצוות הייחודיות של אותו החג.
אחרי שעברנו תהליך של התאחדות במהלך החגים, מגיעים לשמיני עצרת מוכנים , כדי להשיג את המעלה הגבוהה הטמונה בחג הזה.
להפך מהחגים האחרים, זהו חג ללא מצווה מעשית כי הוא תכלית הכל – להתעלות מעל הטבע ולדבוק בשכינה.
כוחו של עם ישראל נובע מהאחדות.על מנת להגיע לימות המשיח-הרמוזים בשמיני עצרת ובתכונות הקשורות למספר שמונה, עלינו להתאחד "כאיש אחד בלב אחד".
נראה לומר שחנוכת בית ראשון שהסתיימה יום אחד לפני שמיני עצרת, רומז לנו שהם לא הגיעו למעלה מספקת של אחדות, כדי להיכנס לימות המשיח; אבל בבניין בית המקדש השלישי נזכה למעלה הזאת של ימות המשיח בב"א. לכן חז"ל לומדים מהפסוק המתאר את סיום חנוכת בית המקדש הראשון, את הדין שמגדיר את שמיני עצרת כחג בפני עצמו."שמיני רגל בפני עצמו הוא" (ראש השנה ד/ב).
לסיכום:
המהות של שמיני עצרת היא התרוממות מעל הטבע, וכניסה לימות המשיח.
מטרה זאת בר-השגה אודות אחדות של כל חלקי עם ישראל, ובראשם אחדות ציבור שומר המצוות במסגרת הסנהדרין וחידוש בית הדין הגדול.
מראש השנה ועד הושענא רבה, כל המצוות רומזות לאחדות עם ישראל כתנאי הכרחי להשגת תכלית הבריאה.

קניין ארץ ישראל בראייה

פרשת ואתחנן תשס”ו גיליון 25

מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL- לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
קניין ארץ ישראל בראייה

http://otzma1.com/joomla/images/stories/vaetchanan5766.pdf

חג שבועות: חג ללא מצוות

חג שבועות: חג ללא מצוות
חג שבועות תשסו גיליון מס' 16

מאת שמואל בן חמו לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים : yedidyaben@yahoo.fr

בכור עדיף מלוי

פרשת במדבר תשסו גיליון מס' 15
מאת שמואל בן חמו

בכור עדיף מלוי
בפרשת במדבר, נושאים רבים, בחרתי להתמקד בקדושת הבכורות שהיו מיועדים לעבוד בבית המקדש, במקום שבט לוי.
במדבר ג (יב) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לי הלוים
לבכור יש קדושה מיוחדת, שלא נמצאת באדם מן השורה; לכן יש לו תפקיד ואחריות כלפי העולם.
לא מדובר רק באדם, אלא גם בחלק מהבהמות , ובצמחים כמו קורבן הביכורים.
השאלה מתי נוצר ההבדל הזה, בזמן בריאת העולם או לאחר מכת בכורות, במצרים ?
הקב"ה מקבל את קורבנו של הבל, כי הוא מביא בכורות, שהם מנחה ראויה להקב"ה."והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן" (בראשית ג' ד').
בהמשך ספר בראשית, רואים עד כמה יעקב מייחס חשיבות לבכורה וקונה אותה מעשו. יותר מאוחר עשו מתחרט ומבקש לקבל את ברכת הבכור מיצחק אבינו. עשו מבזה את הבכורה, ואומר:"הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (בראשית כ"ה לב')
הוא מקשר בין המיתה והבכורה, זאת אומרת שאולי עיקר מהות הבכורה, לעולם הבא לאחר המיתה, עולם שכולו קדוש.
עשו לא רואה תועלת כלשהי, לקדושת הבכורה, בעולם הזה, עולם שכולו הנאות ותאוות חומריות, לפי תפיסתו.
יעקב יודע שיש מקום אחד בעולם, שהוא בית אלוקים ושער השמים (הר הבית) , המחבר את עולם התחתון לעולם העליון.
קדושת הבכור היא קדושה בעצם, ולא תלויה במעשיה של הבכור. הוכחה נוספת לכך שהבהמות, פירות האילן, והחיטה מופרשים, בגלל קדושתם העצמית, ואנחנו מקיימים בהם מספר רב של מצוות.
הגימטרייאות של האותיות המרכיבות את השורש של המילה בכור, רומזות לנו על עלייה בקדושה, בכפולות של10 ; השווה לערך המספרי של אות י' ,המסמלת את שם ה'. ב-2 כ-20 ר-200 .
גם צורת האותיות של המילה בכר, באה להראות לנו על התכנסות לעבר הקב"ה.
ב-כ-ר- אם מורידים מהאות ב' את הקצה הימני התחתון הבולט החוצה מקבלים את האות כ', אם מוחקים את החלק התחתון של האות כ' מקבלים את האות ר' ולסיום, אם מורידים את הרגל של האות ר' אז מקבלים אות י', שזה הקב"ה.
מכת בכורות במצרים, גרמה להתעלות נוספת בקדושת הבכור.

כאשר הקב"ה הציל את בכורות בני ישראל, הוא בעצם קנה אותם לעצמו כביכול, והפך אותם לעבדיו הקרובים ביותר.
התופעה הזאת קיימת עוד לפני שעבוד מצרים: כאשר ה' מציל את אברהם מכבשן האש של נימרוד, או מקשה למשה רבנו את צווארו כדי להציל אותו מחרב פרעה, או יוסף הנמכר בידי אחיו במקום להיהרג.
ה' מציל אדם בודד או עם שלם, כדי להפוך אותם לעבדיו ונציגיו בעולם.
אולי, השואה שקדמה את הקמת הישות היהודית בארץ ישראל, באה לשעבד את היהודים הניצולים להקב"ה, לאחר שכולנו ניצלנו בנס.
כל היהודים שנספו בשואה, או במלחמות ישראל, קידשו את שם שמים.
מה משמעות הביטוי: "קידוש השם" ?
אדם המקריב את גופו ואת נפשו ,בגלל היותו יהודי, המייצג את ה' בעולם, ומוותר על היקר מכל ,מתעלה לדרגה עליונה, ומקומו גבוה בעולם הבא.
הקדושה שהיהודי הזה השיג, בזמן מיתתו, היא בזכות המסר שהוא שולח לעולם: חיי האדם מתבטלים לפני רצון ה', כי הוא קניין של הקב"ה.
הבכורות איבדו את זכותם לעבוד בבית המקדש, לאחר חטא העגל.
הבכורות קדושים במהותם, מעצם היותם ראשונים מרחם אימם.
הלויים זכו במעשיהם להתקדש ולעבוד במשכן ובבית המקדש.
ככל שהבכור קדוש יותר בעצמותו, הוא יכול להתעלות יותר משאר בני ישראל בקדושה, או להתדרדר נמוך יותר בטומאה. לכן נמצאים יהודים, בדברים הכי טמאים בעולם, וכמובן גם הכי קדושים.
כתוצאה מזה הבכורות נענשו לאחר חטא העגל, כי הם ירדו לשפלות המדרגה, יותר משאר בני ישראל.
אבל לעתיד לבוא, הבכורות יזכו מחדש בעבודת המקדש, כמו שכתוב בפסוק בלשון עתיד:
"הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'" (במדבר ג' יג')
הבכורות שייכים לה', ("לי יהיו") וכל מה ששיך לו, לא מתבטל לעולם. (עיין אור החיים והמלבי"ם במקום).
"איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל-מועד יחנו" (במדבר ב' ב)
מחנה בני ישראל במדבר ולדורות (לשון עתיד:"יחנו"), למרות המחלוקות הרבות והדגלים השונים, חייב להיות מאוחד סביב נושא אחד והוא: המקדש.
אחריות בניין המקדש ,נמצאת בעיקר על ראשי עם ישראל, כמו שאומר האור החיים ב-ויקרא פרק כ"ה פסוק כ"ה ( עיין קטע מצולם למטה).
והם עתידים לתת דין וחשבון להקב"ה, במידה והם לא יזרזו את בניין בית המקדש.
תפקידנו לעזור לראשי העם, ולדחוף אותם לגלות אחריות כדי שכולנו נעמוד במבחן שהקב"ה, הציב בפנינו בזמן שחרור הר הבית, ועיר העתיקה בתשכ"ז.
איזה דבר טוב קרה לעם ישראל ממלחמת ששת הימים ועד היום?
זה לא אמור לעורר אותנו? ולרמוז לנו, שלא נוכל לשמור על בתינו כל עוד בית ה' עזוב וחרב !

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו ספר ויקרא פרק כה פסוק כ"ה

אוצרות שמתגלות לאחר הרס בתי גוש קטיף

אוצרות שמתגלות לאחר הרס בתי גוש קטיף



יש טומאה נוספת , בפרשת מצורע, שגם היא קשה להבנה : טומאת בתי ארץ ישראל על ידי נגעים.
"כי תבואו אל ארץ כנען....ונתתי נגע צרעת בבית אחוזתכם" (ויקרא י"ד לד')
רש"י מסביר לנו, שה' התכוון לטובה, כדי שנהרוס את קירות בתי האמוריים , שהפכו לבתינו לאחר הכיבוש, ונגלה את מטמוניהם.
היום לאחר שהרסנו במו ידינו מאות בתים בגוש קטיף והשומרון,אלו אוצרות, הקב"ה רצה שנגלה?
האם ה' רוצה לדחוף אותנו לקחת את השלטון והאחריות על עם ישראל ?
האם המטמון הוא ,בניית אלטרנטיבה למדינת ישראל הנשלטת על ידי שונאי תורת ה'?
או אולי גילוי אומץ הלב וכושר המנהיגות של הנוער הנפלא שלנו ?
האבן עזרא מפרש אחרת את הפסוק: בזכות בית המקדש הנמצא בירושלים והשכינה שבתוכו , ארץ ישראל קיבלה מעלה מיוחדת של קדושה, לכן הבתים נטמאות בנגעים.
כי איפה שהקדושה נמצאת, הטומאה מתחזקת ומתגלה.
למרות קדושתם היתרה, בתי ירושלים לא מקבלים נגעים, כי העיר לא נחלקה לשבטים, כמו שהגמרא מדייקת מהפסוק, "בתי אחוזתכם",רק בתים שנחלקו לשבטים נטמאות. (בבא קמא פב:)
למה עיר הקודש מוגנת מפני נגעים ,למרות שהיא גדולה יותר בקדושתה ?
ירושלים שייכת להקב"ה ,לא לשבטי ישראל לכן לא נחלקה; אבל כל אחד,לאחר הכנה מתאימה יכול לזכות בה פיזית ורוחנית.
מי שיוסיף לקדושת העיר, וידרוש את ציון, ישמור על ביתו שמחוץ לירושלים.
ולהיפך, מי שלא ישים את ירושלים והר הבית, בראש מעייניו ,יתקשה לשמור על שלמות ביתו.
לכן בתים שמחוץ לירושלים, נפגעים מצרעת וכדי לטהרם נדרשת הריסתם.
הלל הזקן היה אומר בזמן שימחת בית השואבה:"אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך ,אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך,שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (סוכה נג ע"א)
מה יותר נכון מאמירה הזאת ?
אם נעלה להר הבית לבקר את השכינה, ה' יבא לבתינו ויגן עלינו מפני אויבינו מבפנים ומבחוץ, ואם לא ח"ו ,אז ה' לא יבקר בבתינו והם לא יעמדו לאורך זמן.