פרשת במדבר תשסו גיליון מס' 15
מאת שמואל בן חמו
בכור עדיף מלוי
בפרשת במדבר, נושאים רבים, בחרתי להתמקד בקדושת הבכורות שהיו מיועדים לעבוד בבית המקדש, במקום שבט לוי.
במדבר ג (יב) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לי הלוים
לבכור יש קדושה מיוחדת, שלא נמצאת באדם מן השורה; לכן יש לו תפקיד ואחריות כלפי העולם.
לא מדובר רק באדם, אלא גם בחלק מהבהמות , ובצמחים כמו קורבן הביכורים.
השאלה מתי נוצר ההבדל הזה, בזמן בריאת העולם או לאחר מכת בכורות, במצרים ?
הקב"ה מקבל את קורבנו של הבל, כי הוא מביא בכורות, שהם מנחה ראויה להקב"ה."והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן" (בראשית ג' ד').
בהמשך ספר בראשית, רואים עד כמה יעקב מייחס חשיבות לבכורה וקונה אותה מעשו. יותר מאוחר עשו מתחרט ומבקש לקבל את ברכת הבכור מיצחק אבינו. עשו מבזה את הבכורה, ואומר:"הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (בראשית כ"ה לב')
הוא מקשר בין המיתה והבכורה, זאת אומרת שאולי עיקר מהות הבכורה, לעולם הבא לאחר המיתה, עולם שכולו קדוש.
עשו לא רואה תועלת כלשהי, לקדושת הבכורה, בעולם הזה, עולם שכולו הנאות ותאוות חומריות, לפי תפיסתו.
יעקב יודע שיש מקום אחד בעולם, שהוא בית אלוקים ושער השמים (הר הבית) , המחבר את עולם התחתון לעולם העליון.
קדושת הבכור היא קדושה בעצם, ולא תלויה במעשיה של הבכור. הוכחה נוספת לכך שהבהמות, פירות האילן, והחיטה מופרשים, בגלל קדושתם העצמית, ואנחנו מקיימים בהם מספר רב של מצוות.
הגימטרייאות של האותיות המרכיבות את השורש של המילה בכור, רומזות לנו על עלייה בקדושה, בכפולות של10 ; השווה לערך המספרי של אות י' ,המסמלת את שם ה'. ב-2 כ-20 ר-200 .
גם צורת האותיות של המילה בכר, באה להראות לנו על התכנסות לעבר הקב"ה.
ב-כ-ר- אם מורידים מהאות ב' את הקצה הימני התחתון הבולט החוצה מקבלים את האות כ', אם מוחקים את החלק התחתון של האות כ' מקבלים את האות ר' ולסיום, אם מורידים את הרגל של האות ר' אז מקבלים אות י', שזה הקב"ה.
מכת בכורות במצרים, גרמה להתעלות נוספת בקדושת הבכור.
כאשר הקב"ה הציל את בכורות בני ישראל, הוא בעצם קנה אותם לעצמו כביכול, והפך אותם לעבדיו הקרובים ביותר.
התופעה הזאת קיימת עוד לפני שעבוד מצרים: כאשר ה' מציל את אברהם מכבשן האש של נימרוד, או מקשה למשה רבנו את צווארו כדי להציל אותו מחרב פרעה, או יוסף הנמכר בידי אחיו במקום להיהרג.
ה' מציל אדם בודד או עם שלם, כדי להפוך אותם לעבדיו ונציגיו בעולם.
אולי, השואה שקדמה את הקמת הישות היהודית בארץ ישראל, באה לשעבד את היהודים הניצולים להקב"ה, לאחר שכולנו ניצלנו בנס.
כל היהודים שנספו בשואה, או במלחמות ישראל, קידשו את שם שמים.
מה משמעות הביטוי: "קידוש השם" ?
אדם המקריב את גופו ואת נפשו ,בגלל היותו יהודי, המייצג את ה' בעולם, ומוותר על היקר מכל ,מתעלה לדרגה עליונה, ומקומו גבוה בעולם הבא.
הקדושה שהיהודי הזה השיג, בזמן מיתתו, היא בזכות המסר שהוא שולח לעולם: חיי האדם מתבטלים לפני רצון ה', כי הוא קניין של הקב"ה.
הבכורות איבדו את זכותם לעבוד בבית המקדש, לאחר חטא העגל.
הבכורות קדושים במהותם, מעצם היותם ראשונים מרחם אימם.
הלויים זכו במעשיהם להתקדש ולעבוד במשכן ובבית המקדש.
ככל שהבכור קדוש יותר בעצמותו, הוא יכול להתעלות יותר משאר בני ישראל בקדושה, או להתדרדר נמוך יותר בטומאה. לכן נמצאים יהודים, בדברים הכי טמאים בעולם, וכמובן גם הכי קדושים.
כתוצאה מזה הבכורות נענשו לאחר חטא העגל, כי הם ירדו לשפלות המדרגה, יותר משאר בני ישראל.
אבל לעתיד לבוא, הבכורות יזכו מחדש בעבודת המקדש, כמו שכתוב בפסוק בלשון עתיד:
"הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'" (במדבר ג' יג')
הבכורות שייכים לה', ("לי יהיו") וכל מה ששיך לו, לא מתבטל לעולם. (עיין אור החיים והמלבי"ם במקום).
"איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל-מועד יחנו" (במדבר ב' ב)
מחנה בני ישראל במדבר ולדורות (לשון עתיד:"יחנו"), למרות המחלוקות הרבות והדגלים השונים, חייב להיות מאוחד סביב נושא אחד והוא: המקדש.
אחריות בניין המקדש ,נמצאת בעיקר על ראשי עם ישראל, כמו שאומר האור החיים ב-ויקרא פרק כ"ה פסוק כ"ה ( עיין קטע מצולם למטה).
והם עתידים לתת דין וחשבון להקב"ה, במידה והם לא יזרזו את בניין בית המקדש.
תפקידנו לעזור לראשי העם, ולדחוף אותם לגלות אחריות כדי שכולנו נעמוד במבחן שהקב"ה, הציב בפנינו בזמן שחרור הר הבית, ועיר העתיקה בתשכ"ז.
איזה דבר טוב קרה לעם ישראל ממלחמת ששת הימים ועד היום?
זה לא אמור לעורר אותנו? ולרמוז לנו, שלא נוכל לשמור על בתינו כל עוד בית ה' עזוב וחרב !
כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו ספר ויקרא פרק כה פסוק כ"ה
