המעשה מתקן את החטא

פרשת פקודי-החודש תשס”ח גיליון מס' 107

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

המעשה מתקן את החטא

מה הקשר בין חטא העגל והשכנת השכינה במשכן?

האם התפילות שלנו מתקבלות, למרות שאנחנו לא מנסים להפוך אותן למעשיים?

בהמשך לגיליונות האחרונים נמשיך לעסוק בעניין חשיבות המעשה וכוונת הלב, בזמן קיום מצוות בניית המשכן.

מצוות המשכן מהווה דוגמא לחיקוי, עבור שאר המצוות.

בעל ה"שפת אמת" מביא את דברי רש"י על פסוק הראשון של הפרשה, המפרש למה התורה מכנה את המשכן, "משכן העדות".

"עדות לישראל שויתר הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם". (רש"י לח,כא).

השכינה השורה במשכן הנבנה על ידי בני ישראל, מוכיחה שהקב"ה מחל לישראל על מעשה העגל.

יש קשר הדוק בין חטא העגל ובין מעשה המשכן. ללא חטא העגל, יכול להיות שלא היינו צריכים לבנות את המשכן, כדי להידבק בהקב"ה. ה"שפת אמת" ממשיך ואומר, שהמילים- "נעשה ונשמע" שנאמרו על ידי בני ישראל בזמן מתן תורה, דוחות את הצורך בעשייה, כדי להתקרב להקב"ה.

לפני חטא העגל, אדם שרצה בכל לבו להתקרב לה', היה יכול לעשות זאת ללא צורך במעשה או מלאכה כלשהי- כוח העשייה היה מבוטל לגמרי.

"ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל ע"י מעשה שעל ידי שעשו המשכן ברצון המקום ברוך הוא " (שפת אמת פקודי שנת תרל"ה).

לאחר חטא העגל, המעשים ירדו בדרגה, ויש צורך במעשה מתקן. בניית המשכן או בית המקדש, מתקנת בפועל את מעשה העגל.

השכינה השורה במשכן, מחזירה כביכול, את עם ישראל אחורה בזמן, במדרגה שלפני חטא העגל.

עכשיו פירוש רש"י מובן יותר, כי מעשה בניית המשכן ביטל את מעשה העבודה זרה של עגל הזהב.

לאחר חטא העגל עלינו לעשות מעשים כדי להתקרב להקב"ה.

לכן התורה משתמשת בפועל "עשה" רמ"ח (248) פעמים, מ-פרשת תרומה עד סוף ספר שמות.

(ב-248 ביטויים של עשייה לא נספרו המילים הקשורות לעניין חטא העגל, עיין רבנו בחיי שמות מ,טז).

על מנת להגיע לשלמות המעשה, העשייה לבדה אינה מספיקה, נדרשת גם כוונת הלב.

לכן המילה "לב" חוזרת פעמים רבות בעניין המשכן. חכמי לב בנו את המשכן וכליו, ובני ישראל נידבו את ליבם ותרמו למשכן.

אם נרצה לקיים את מצוות בניית המשכן בשלמותה, עלינו לחבר את המעשה ואת כוונת הלב.

כאשר בונים את בית המקדש או את המשכן, חייבים לבצע את המלאכות השונות, בלב שלם. אם לא, אז השכינה מסתלקת ובית המקדש נהפך לבניין של אבנים ללא כל קדושה. וכתוצאה מזה, כל גוי יכול להיכנס להר הבית ולהחריב את בית המקדש ח"ו.

כך היה כאשר הבבליים או הרומאים כבשו את הר הבית, חז"ל אומרים שהם הרסו בנין של אבנים, לאחר שהשכינה הסתלקה, לפני כן.

לעומת זאת, אם הלב ישנו, ועם ישראל מאוד רוצה לבנות את בית המקדש, אבל אין מישהו שיעשה מעשה. גם במקרב בזה, השכינה לא תוכל לשרות על ישראל, כי אין מעשה.

הרבה יהודים הטוענים שהם שומרים את המצוות בתוך ליבם. זה יפה, אבל בלי מעשה המצווה, היהודי הזה לא עשה כלום. מצד שני, אדם שעושה את המצוות ללא כוונה, מתוך הרגל, אז גם הוא לא קיים את המצווה.

אם אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, בתפילת שמונה עשרה על בניין בית המקדש והחזרת השכינה בציון, ולא עושים כלום למען בנין בית המקדש וכיבוש הר הבית, האם תפילות האלו יכולות לעלות אל ה'?

אם אנחנו עורכים את ליל הסדר מתוך הרגל, ללא קרבן פסח, כמו אבותינו שסבלו במשך אלפיים שנות גלות.

האם קיימנו את שאר מצוות חג הפסח כהלכתן?

היום, זה בידיים שלנו. זכינו לראות לכמה שעות בלבד, דגל ישראל מונף על הר הבית. מידי יום ניתן לעלות בטהרה, להר הבית ולספוג מקדושת המקום הקדוש.

כמו שנה שעברה, מתכוננים להקריב השנה קרבן פסח בהר הבית. עלינו לעשות מעשים, כדי שנצליח להקריב השנה, את קרבן פסח.

בע"ה נלמד ממעשה המשכן, ונחזיר למרכז החיים הלאומיים שלנו את העשייה בעניין בית המקדש, ובעניין המלחמה נגד האויבים שלנו הפוגעים בנו ללא הפסקה.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:

פתחון בת סעדה ז"ל