פרשת השבוע-פרשת פקודי -המקדש מביא התחדשות לעולם

פרשת פקודי תשע"ו

גיליון מס' 259 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

המקדש מביא התחדשות לעולם

בסוף ספר שמות מגיעים לסיום בניית המשכן. התורה מתארת איך בני ישראל שמחו ומתוך התלהבות גדולה תרמו לעשיית המשכן.

בני ישראל הזדרזו לתרום זהב, כסף, בדים וכל מה שנדרש. לאחר יומיים משה רבנו מצווה אותם להפסיק להביא דברים נוספים למשכן. כמו שכתוב:

וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר (שמות לו,ו-ז)

השמחה והכיסופים של עם ישראל לקראת בנין בית להקב"ה הינו מראה מרנין.

השמחה הזאת הפכה לעצב כאשר בסיום עשיית המשכן השכינה לא שרתה ואף אחד לא הצליח להעמיד את המשכן. אפילו בצלאל ואהליאב לא ידעו איך להעמיד את המשכן במקומו. (ראה מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

הקב"ה שמר את הכבוד של הקמת המשכן למשה רבנו. כאשר כל עם ישראל התעסק בעבודות המשכן בראשות בצלאל ואהליאב, משה רבנו עמד בצד ללא תפקיד מוגדר. כמנהיג אמיתי של ישראל הוא הצטער מאוד על כך.

כתוצאה מזה הקב"ה דאג שאף אחד מלבד משה רבנו יוכל להקים את המשכן.

כמו שמובא במדרש: " והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה, אלא על ידך שנאמר: ויקם משה את המשכן." (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

משה רבנו הוא המודל לחיקוי עבור מנהיגי ישראל לדורותיהם. לכן הוא מצטער שלא היה שותף מרכזי במלאכת המשכן.

לעומת זאת התורה מגנה את התנהגות הנשיאים שהתעצלו ולא השתתפו בהתחלת בנין המשכן אלא בסופו. התורה רואה בחומרה רבה את התנהגותם לכן היא פגעה באיות שמם והורידה את האות "י".

כמו שכתוב: "אמר הקדוש ברוך הוא: בני שטרחו ונזדרזו במשכן, יכתב שבחן במשכן, בתורה. לפיכך כתיב:והַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם. והנשיאים שנתעצלו, חסר אות אחת משמותם. שכן כתיב: וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ--אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם (שמות לה,כז), חסר יו"ד אחת". (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

מכאן אנחנו רואים שתי התנהגויות שונות כלפי בנין בית ה'. אחת של הנשיאים שלא היו הראשונים להוביל את בנין המשכן והם נענשו על כך.

השנייה של משה רבנו שהצטער מעומק ליבו שלא היה שותף באופן מעשי בבנין המשכן. הקב"ה נתן לו פרס על כך בהקמת המשכן.

נראה לומר שהתהליך של בנין המשכן הוא האידאלי ורומז לתהליך עתידי לקראת בנין בית המקדש השלישי.

אין שכינה ללא מעשה

פרשיות ויקהל-פקודי החודש תשס"ט גיליון מס' 155
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

אין שכינה ללא מעשה
למה אנחנו צריכים לבנות בית להקב"ה?
במה עבודת הקרבנות שונה מעבודת אלילים?

פרשיות ויקהל פקודי חותמות את ספר שמות. פרשיות אלה חוזרות על כל פרטי בנית כלי המשכן, הכנת בגדי הכהונה והרכבת המשכן עצמו.
התורה חוזרת מספר פעמים על אותם נושאים, כדי להעביר מסר לדורות. הקב"ה מזהיר אותנו שלא נטעה ונעבוד אותו עם כוונות לא רצויות. להבדיל אלפי הבדלות, עבודת הקרבנות דומה מבחינה חיצונית לעבודת אלילים. מי שמתבונן מבחוץ, יכול לחשוב בטעות שאנחנו מקיימים טקס של עבודה זרה, ח"ו.
המקום הכי קדוש וסמוי מעיני האדם, הינו קדש הקדשים. בראש ארון הברית, הכרובים ניצבים ומשמשים כלי לקבלת השכינה. שתי דמויות של ילדים העומדים אחד מול השני, נמצאים בקדש הקדשים.
משה רבנו מסר לנו בפרטי פרטים את סדר בנית המשכן וכליו. הפרטים רבים ומורכבים, לכן אנשים מיוחדים בלבד, מסוגלים לבנות את המשכן כהלכה, כמו שכתוב:
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ--כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. (שמות לו,ב).
אנשים חכמי לב, ובנוסף בעלי כישורים טכניים אל-אנושיים, יכולים לבנות בית להקב"ה.
בנוסף לכך, לאחר חטא העגל, משה רבנו שבר את לוחות הברית כדי להבהיר לבני ישראל שאין שום קדושה עצמית לכלי המקדש. הקדושה נובעת מזה, שהקב"ה שוכן בתוכם.
לוחות הברית שנכתבו ביד ה', בכבודו ובעצמו, אינם כוללים בתוכם שום קדושה כאשר עם ישראל חוטא, ועובד פסל העשוי מזהב.
כך ה"משך חכמה" על התורה מיישב את השאלה: למה משה רבנו שבר את הלוחות?
"...ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים בעצמם, חלילה ה' יתברך שורה בתוך בניו........
כאשר שבר את הלוחות ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בה' ותורתו הטהורה." (משך חכמה על התורה שמות לב,יט).
ה"משך חכמה" מוכיח את דבריו מתוך חילול בית המקדש השני על ידי טיטוס הרשע ימ"ש. הוא נכנס לקדש הקדשים עם פרוצה ועשה מעשה תועבה. למרבה הפלא טיטוס לא מת בעת כניסתו לקדש הקדשים. השכינה הסתלקה לפני מעשה ההתגרות של טיטוס הרשע, כלפי הקב"ה.
"... זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה.." (גיטין נו ע/ב).
כדי שהשכינה תשכון בבית המקדש, דרוש תנאי נוסף. כמובן שהתנאי הזה מתווסף לרצון ה' לשכון במעשה ידי האדם.
נחזור קצת אחורה בזמן, ונתמקד במעמד הר סיני וקבלת התורה. חז"ל שואלים, למה קדושת הר סיני לא נשמרה גם לאחר מסירת התורה לישראל?
ישנן הלכות רבות בעניין קדושת בית כנסת לאחר שנהפך לחורבה. למשל, אין הופכים אותו למקום בזוי כמו בית מלאכה לעיבוד עורות.
התשובה היא, שהשכינה הסתלקה באופן מוחלט, לאחר קבלת התורה על ידי ישראל.
אם כך, למה קדושת הר הבית ומקום המקדש נשמרה לאחר חורבנו?
ה"משך חכמה" משווה את קדושת המקדש לטומאת העבודה זרה. אם חלקת אדמה נאסרת בעקבות מעשה עבודה זרה אז גם להיפך בעניין קדושת המקדש; ובזכות אותו מעשה, הקדושה תישאר לעולם.
אם אדם חפר מערות או בורות על שטח אדמה, כפולחן של עבודת אלילים; אז אותה חלקת אדמה נאסרת מדין עבודה זרה. מכאן, אנחנו למדים שמעשה האדם יכול לפסול קרקע. כמו שכתוב בתלמוד בבלי:
"כי אתא רב דימי א"ר יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה ( מסכת עבודה זרה נד ע/ב).
מעשה העבודה זרה האוסר את חלקת האדמה, מביא לכך שמעשה בנית בית המקדש מקדיש את הר הבית לנצח נצחים.(ראה משך חכמה על פרשת יתרו ד"ה "במשוך היובל").
זהו התנאי הנוסף הדרוש להשכנת השכינה במקדש: בנין המקדש וכליו על ידי האדם. השכינה שורה במשכן ובכליו, לאחר שהאדם בנה אותם.
השילוב של מעשה האדם והשכנת השכינה מצד הקב"ה, גורמים לשכינה להישאר לנצח.
לכן קדושת הר הבית לא הסתלקה מעולם. כדי להחזיר את השכינה למקומה עלינו לעשות מעשה ולהתחיל בבניית בית המקדש השלישי.
בפרשת ויקהל ופקודי, יש דגש מיוחד על עשיית האדם, כאשר הפועל "עשה" מופיע עשרות פעמים.
מעשה האדם מזמין את השכינה. בע"ה, נבין את דברי ה"משך חכמה" ונהפוך אותם לדבר מעשי באופן מיידי. כך השכינה תחזור לשכון בהר הבית, בבית המקדש השלישי בב"א.

פרשת שבוע : פרשת פקודי שקלים למה לעצור את ההתלהבות

פרשת פקודי שקלים תשע"א גיליון מס' 210

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר 

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

למה לעצור את ההתלהבות?

מדוע הקב"ה עצר את ההתלהבות של ישראל כאשר הפסיק את קבלת התרומות לבנית המשכן?

למה התורה מתארת בפרטי פרטים את מידות המשכן וכליו?

בספר שמות ישנם ארבע פרשיות העוסקות בבנין המשכן. התורה חוזרת מספר פעמים על אותם הדברים, כך שקשה לחדש ולפרש את כל פסוק ופסוק. אפילו רש"י, הפרשן הגדול של התורה מותיר פסוקים רבים ללא פירוש.

למעשה, הפסוקים המתארים את בנין המשכן מפרטים בפרטי פרטים את מידות המשכן והחומרים הדרושים, צורת הכלים ועשיית בגדי הכהונה.
אין מקום לכל סוג של שינוי בפעולות הקשורות לבנית המשכן.

יש כאן איחוד כוחות ייחודי בין האדם ובין הקב"ה. הצעד הראשון נעשה על ידי האדם: הוא מצווה לתרום כספים וחומרים לבנית המשכן וגם לבצע את עבודות הבניה עצמה.

כאשר הקב"ה מגדיר בצורה פרטנית את תכנית הבניה ובאיזה חומרים על האדם להשתמש. האדם צריך למלא את רצון ה' בכל דבר ועניין. כל שינוי במידה, במשקל, בצבע או אפילו במחשבה פוסל את מלאכת עשיית המשכן.

בנית המשכן באה להורות לנו איך האדם צריך לבטל את רצונו באופן מוחלט כלפי רצון ה'. לאחר התבטלות האדם, השכינה יכולה לשכון במעשה ידיו החומריים.

מכאן אנחנו למדים שבמצוות בנית המקדש, מעשה האדם הוא העיקר בתנאי שהוא מקיים את רצון ה' בכל פרט ופרט.

בעל ה"שפת אמת" מוסיף על מה שנאמר מתוך הפסוק: וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר. (שמות לו,ז).

מרוב התלהבות, בני ישראל תרמו יותר מדי חומרים לבנין המשכן. כתוצאה מזה משה רבנו מבקש מכולם להפסיק את זרם התרומות.

תהליך דומה התרחש בזמן בריאת העולם, כאשר על פי התלמוד, השמים והארץ התפשטו ללא הפסקה עד שהקב"ה אמר להם: די! בגלל זה אחד השמות של הקב"ה הינו: ש"ד"י.

כמו שכתוב: "ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית לה) אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די " (חגיגה יב ע/א)

בעל ה"שפת אמת" משווה את הפסקת איסוף התרומות למשכן, לעצירת התפשטות השמים והארץ בזמן בריאת העולם.

בשני המקרים, הקב"ה עצר את ההתפשטות של כוחות הטבע או את רצון עם ישראל לתרום למשכן.

בעקבות העצירה הזאת, הקב"ה בא ללמד אותנו יסוד חשוב. אין האדם יכול להשלים לבדו את רצון הבורא. כדי שהמעשים שלו יתקיימו לאורך זמן, עליו לציית לציווי של הקב"ה.

כאשר הקב"ה עוצר את התלהבות בני ישראל באיסוף התרומות או מרסן את כוחות הטבע, הוא מאפשר את השלמת (מלשון שלמות) מעשה האדם לקראת השכנת השכינה במשכן או קיום הבריאה.

" ושוב שצריך האדם בכל מעשה לידע כי אין בכחו באמת להשלים רצון הבורא כראוי. ועל ידי ההכנעה בסוף המעשה לבקש עזר מהקב"ה ע ידי זה נשלם המעשה ונעשה דבר של קיימא" (שפת אמת פרשת ויקהל שנת תרל"ז דף 222).

אנחנו מוצאים עיקרון דומה בענין מחצית השקל, כאשר התורה מונעת מהעשיר לתרום יותר מהאחרים. לעומת זאת, העני חייב להתאמץ ולתרום כמו כולם. כמו שכתוב: הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת ה', לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם. (שמות ל,טו).

עלינו לנהוג בימים אלה לפי העקרונות שלמדנו מדברי ה"שפת אמת".

חובתנו לעשות ולתרום למען בנין בית המקדש השלישי עד שהקב"ה יגיד לנו די.וכך הוא ישלים את המעשים שלנו בהשכנת השכינה בבית המקדש.

ההתנהגות של "שב ואל תעשה" בנושא בית המקדש מנוגדת למה שעשו אבותינו במדבר. עלינו לגלות התלהבות והכרת הטוב כלפי הקב"ה, מאחר שהוא זיכה אותנו בכיבוש ארץ ישראל ונתן לנו ריבונות מלאה על ירושלים.

נראה לומר שיש רמז נוסף המעיד על חשיבות מעשה האדם למען בנין בית המקדש השלישי.

בתחילת פרשת ויקהל, התורה מזהירה אותנו מפני קדושת השבת שאינה נידחת מול מלאכת עשיית המשכן.

נראה לומר, שעלינו לפעול במרץ למען חידוש עבודת הקרבנות ובנין בית המקדש בכל יום ויום, וביום השבת להפסיק את העשייה.

לדאבוננו, יש אנשים ש"מחמירים" ואינם עושים דבר למען בית המקדש הן בשבת, הן בשאר ימי השבוע.

בע"ה נלמד מאבותינו שעמלו ועשו מעל ומעבר למען עשיית המשכן וכליו. לאחר מכן, הקב"ה התערב ועצר את איסוף התרומות, כדי לקיים את מעשיהם.

עלינו לזכור שהכול התחיל מהתלהבות עצומה שגילו בני ישראל לקראת בנית בית לה'.

גם אנחנו נשתדל לחדש את ההתלהבות הזאת ולשתף את כל ישראל ללא יוצא מן הכלל במשימה הלאומית של בנין בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה אפרים בן גיטל

נושאים:

 1- בניית המשכן ובית המקדש

2- ביטול רצון האדם כלפי ה' מאפשר את השכנת השכינה במעשיו

3- שיתוף כל ישראל לבנין המקדש מתוך התלהבות

תגים: תרומות למשכן, מחצית השקל, בנין בית המקדש, בריאת העולם, רצון האדם, התבטלות האדם, מידות המשכן, מידות בית המקדש

המעשה מתקן את החטא

פרשת פקודי-החודש תשס”ח גיליון מס' 107

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

המעשה מתקן את החטא

מה הקשר בין חטא העגל והשכנת השכינה במשכן?

האם התפילות שלנו מתקבלות, למרות שאנחנו לא מנסים להפוך אותן למעשיים?

בהמשך לגיליונות האחרונים נמשיך לעסוק בעניין חשיבות המעשה וכוונת הלב, בזמן קיום מצוות בניית המשכן.

מצוות המשכן מהווה דוגמא לחיקוי, עבור שאר המצוות.

בעל ה"שפת אמת" מביא את דברי רש"י על פסוק הראשון של הפרשה, המפרש למה התורה מכנה את המשכן, "משכן העדות".

"עדות לישראל שויתר הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם". (רש"י לח,כא).

השכינה השורה במשכן הנבנה על ידי בני ישראל, מוכיחה שהקב"ה מחל לישראל על מעשה העגל.

יש קשר הדוק בין חטא העגל ובין מעשה המשכן. ללא חטא העגל, יכול להיות שלא היינו צריכים לבנות את המשכן, כדי להידבק בהקב"ה. ה"שפת אמת" ממשיך ואומר, שהמילים- "נעשה ונשמע" שנאמרו על ידי בני ישראל בזמן מתן תורה, דוחות את הצורך בעשייה, כדי להתקרב להקב"ה.

לפני חטא העגל, אדם שרצה בכל לבו להתקרב לה', היה יכול לעשות זאת ללא צורך במעשה או מלאכה כלשהי- כוח העשייה היה מבוטל לגמרי.

"ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל ע"י מעשה שעל ידי שעשו המשכן ברצון המקום ברוך הוא " (שפת אמת פקודי שנת תרל"ה).

לאחר חטא העגל, המעשים ירדו בדרגה, ויש צורך במעשה מתקן. בניית המשכן או בית המקדש, מתקנת בפועל את מעשה העגל.

השכינה השורה במשכן, מחזירה כביכול, את עם ישראל אחורה בזמן, במדרגה שלפני חטא העגל.

עכשיו פירוש רש"י מובן יותר, כי מעשה בניית המשכן ביטל את מעשה העבודה זרה של עגל הזהב.

לאחר חטא העגל עלינו לעשות מעשים כדי להתקרב להקב"ה.

לכן התורה משתמשת בפועל "עשה" רמ"ח (248) פעמים, מ-פרשת תרומה עד סוף ספר שמות.

(ב-248 ביטויים של עשייה לא נספרו המילים הקשורות לעניין חטא העגל, עיין רבנו בחיי שמות מ,טז).

על מנת להגיע לשלמות המעשה, העשייה לבדה אינה מספיקה, נדרשת גם כוונת הלב.

לכן המילה "לב" חוזרת פעמים רבות בעניין המשכן. חכמי לב בנו את המשכן וכליו, ובני ישראל נידבו את ליבם ותרמו למשכן.

אם נרצה לקיים את מצוות בניית המשכן בשלמותה, עלינו לחבר את המעשה ואת כוונת הלב.

כאשר בונים את בית המקדש או את המשכן, חייבים לבצע את המלאכות השונות, בלב שלם. אם לא, אז השכינה מסתלקת ובית המקדש נהפך לבניין של אבנים ללא כל קדושה. וכתוצאה מזה, כל גוי יכול להיכנס להר הבית ולהחריב את בית המקדש ח"ו.

כך היה כאשר הבבליים או הרומאים כבשו את הר הבית, חז"ל אומרים שהם הרסו בנין של אבנים, לאחר שהשכינה הסתלקה, לפני כן.

לעומת זאת, אם הלב ישנו, ועם ישראל מאוד רוצה לבנות את בית המקדש, אבל אין מישהו שיעשה מעשה. גם במקרב בזה, השכינה לא תוכל לשרות על ישראל, כי אין מעשה.

הרבה יהודים הטוענים שהם שומרים את המצוות בתוך ליבם. זה יפה, אבל בלי מעשה המצווה, היהודי הזה לא עשה כלום. מצד שני, אדם שעושה את המצוות ללא כוונה, מתוך הרגל, אז גם הוא לא קיים את המצווה.

אם אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, בתפילת שמונה עשרה על בניין בית המקדש והחזרת השכינה בציון, ולא עושים כלום למען בנין בית המקדש וכיבוש הר הבית, האם תפילות האלו יכולות לעלות אל ה'?

אם אנחנו עורכים את ליל הסדר מתוך הרגל, ללא קרבן פסח, כמו אבותינו שסבלו במשך אלפיים שנות גלות.

האם קיימנו את שאר מצוות חג הפסח כהלכתן?

היום, זה בידיים שלנו. זכינו לראות לכמה שעות בלבד, דגל ישראל מונף על הר הבית. מידי יום ניתן לעלות בטהרה, להר הבית ולספוג מקדושת המקום הקדוש.

כמו שנה שעברה, מתכוננים להקריב השנה קרבן פסח בהר הבית. עלינו לעשות מעשים, כדי שנצליח להקריב השנה, את קרבן פסח.

בע"ה נלמד ממעשה המשכן, ונחזיר למרכז החיים הלאומיים שלנו את העשייה בעניין בית המקדש, ובעניין המלחמה נגד האויבים שלנו הפוגעים בנו ללא הפסקה.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:

פתחון בת סעדה ז"ל