חג פסח: שואגים לבית השלישי!

פסח תשפ"ו                 
   

גיליון מס' 421  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

שואגים לבית השלישי!

חודש ניסן נקרא חודש הגאולה, כי בחודש זה, הקב"ה הוציא אותנו מגלות מצרים.

חודש ניסן הוא זמן המסוגל לנסים ולגאולה.

יש מחלוקת בתלמוד בין רבי אליעזר ורבי יהושע על זמן בריאת העולם והגאולה.

לפי כללי הפסיקה, במקרים בודדים פוסקים כרבי אליעזר, כי הוא היה מתלמידי שמאי.

(ראה שבת דף קל ע/ב).

כמו שכתוב בתלמוד: " תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין (דף יא ע/א)

בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל".

(ראש השנה דף י ע/ב ו- יא ע/א).

אנחנו נתמקד בדעת רבי יהושע וננסה להבין את מהות חודש ניסן ואיך זה נוגע לימינו ולבית המקדש.

מה מייחד את חודש ניסן משאר החודשים?

מדוע התורה בחרה בו כחודש ראשון מבין החודשים?

המהר"ל בספרו גבורות ה'-העוסק בענייני גאולת מצרים, מתייחס לשאלה הזאת.

ראשת, הוא מביא את המדרש רבה המפרט את האירועים השונים שהתרחשו בחודש ניסן.

חודש ניסן נבחר מימי בראשית לחודש הגאולה, כמו שכתוב: "דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹקָיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." 

(שמות רבה טו, יא).

המהר"ל מפרש שהכינוי 'ראשון' לחודש ניסן, מגדיר אותו כחודש נפרד ביחס לשאר החודשים.

דבר שהוא ראשון, אינו תלוי ומחובר לכל מה שבא אחריו, הוא קיים כישות עצמאית.

סימן הגאולה הוא החירות וסוף השעבוד לאומות העולם. זה בדיוק המשמעות של הראשוניות, ההיבדלות מכל דבר אחר.

כאשר בני ישראל היו עבדים במצרים, הם היו תלויים במצריים ולא יכלו להחליט כלום עבור עצמם.

כאשר הסתיים השעבוד בט"ו בניסן, בני ישראל הבדילו את עצמם מהמצריים והפכו לבני חורין.

סימן הגאולה הוא היבדלות מהגויים.

זה בדיוק מתאים לחודש הראשון, חודש ניסן הנבדל מכל שאר הזמנים של השנה.

כמו שכתוב: " ועוד יש לך לדעת כי חודש ראשון יותר מיוחד לגאולה, כי כל נמצא הוא ברשות עצמו בעצם, כי מצד עצם הנמצא אין ראוי להיות תחת יד אחר..." (גבורות ה' פרק לה).

 

המהר"ל מוסיף ואומר, שהמצה רומזת לחירות, כי היא לחם עוני ללא תוספות של מרכיבים נוספים. המצה עומדת בפני עצמה ללא תלות או ערבוב עם דברים נוספים.

עניין החיפזון, מסמל את הזמן שאינו מתמשך. זאת אומרת, שגאולת מצרים התרחשה במשך זמן מועט ללא חיבור לימים נוספים.

אלה דברים נפלאים, שכדאי לראות בספר המהר"ל עצמו.

פרשת שבוע- גאולת מצרים: להבין את סוד השפע והגאולה

 גאולת מצרים תשפ"ה  - מלחמת שמחת תורה                   

גיליון מס 409  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

 להבין את סוד השפע והגאולה

חומש שמות עוסק בגאולת מצרים, שהיא הגאולה הראשונה של עם ישראל.

התורה מפרטת בפרטי פרטים את כל השלבים, מתחילת השעבוד ולידת משה רבנו עד קבלת התורה בהר סיני.

כאשר מתבוננים בפסוקים עולות מספר שאלות.

שאלה ראשונה: לאחר שבני ישראל לא שמעו את דבריו, משה רבנו הסיק שגם פרעה לא ישמע אותו, לכן אין טעם לפנות אליו.

כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי ה' לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (שמות ו,יב).

מדוע משה רבנו חשב כך? הרי בני ישראל היו משועבדים ולא יכלו לחשוב על גאולה. לעומת זאת, פרעה אדם חופשי ושולט על כל מצרים, בוודאי שהיה יכול לשמוע את דברי ה'.

שאלה שנייה: רואים בתחילת פרשת שמות, שהקב"ה נזכר בהבטחתו, לגאול את ישראל, לאחר שבני ישראל התפללו אליו מרוב סבלם וקושי השעבוד.

כמו שכתוב: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹקים, מִן-הָעֲבֹדָה. כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים, אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. (שמות ב,כג –כד).

מדוע הקב"ה עיכב את הגאולה עד שבני ישראל התפללו?

בע"ה ניישב את השאלות האלה, מתוך גילוי דברים נפלאים מפנימיות התורה, המובאות על ידי בעל ה'בית גנזי'.

כהרגלנו, ננסה להבין את משמעות הדברים לימים שלנו בדרך לגאולה השלימה.

ננסה להבין עם השכל המצומצם שלנו, איך הקב"ה מנהל את העולם ומוריד את השפע לעולם הזה.

הקב"ה רוצה לתת שפע לעולם ללא גבול. רצון ה' נובע מקיום התורה והמצוות על ידי עם ישראל.

השורש של עם ישראל והטבע שלו הוא חיבור לתורה, אפילו אם הוא אינו מקיים את המצוות בפועל.

מצדו של הקב"ה, הוא מוכן להוריד את השפע בכל רגע.

השאלה איך נוצר הגשר עם מקבל השפע בעולם הזה?

יציאת מצרים: איך נגלה את דעת ה' בעולם?

ספר שמות – יציאת מצרים תשפ"ג
גיליון מס 391  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com   

איך נגלה את דעת ה' בעולם?

יציאת מצרים מסמלת את הלידה של עם ישראל, כעם ולא כיחידי סגולה.

יציאת מצרים היא חלק מרכזי בחיים של כל אחד מאתנו. בחלק גדול מהתפילות מזכירים את יצאית מצרים. ישנן מצוות רבות, שאנחנו מקיימים: 'זכר ליציאת מצרים'.

ננסה להבין בעזרת מאמר של ה"חלבן"- הרב חיים כהן זצ"ל את הניגודיות הקיימת בין טומאת מצרים ובין קדושת עם ישראל.

עם ישראל נולד במצרים, במקום הכי חשוך ומטונף בעולם.

פרעה מתעלם לגמרי מעצם קיומו של הקב"ה. כתוצאה מזה, לפי ההיגיון שלו, הוא אינו יכול לשמוע את דבריו.

כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. (שמות ה,ב).

הקב"ה אומר למשה רבנו, כי מטרת יציאת מצרים היא: לדעת את ה'. זאת משימה לא פשוטה, כאשר ידיעת ה' אמורה לעבור מדור לדור.

כמו שכתוב:  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה' (שמות י,ב).

הרשעות של פרעה, עברה את כל הגבולות. הוא מנסה להשוות את עצמו לבורא העולם, כאשר הוא טען שהוא ברא בעצמו את היאור.

כמו שכתוב: דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ_נָי ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. (יחזקיאל כט,ג).

מצרים מהווים הקליפה והטומאה הכי גדולה שהייתה אי פעם בעולם. הם סרבו להאמין שהקב"ה קיים וניסו לבטל את נוכחותו בעולם הזה.

כדי להבין את המהות של טומאת מצרים, עלינו להבין על פי פנימיות התורה את תהליך בריאת העולם.

בריאת העולם הייתה אפשרית, רק דרך צמצום של אור ה'.

כדי לברוא את העולם הקב"ה נאלץ להסתיר את אורו כדי לא לסנוור ולסכן את העולם הגשמי.

העולם שלנו אינו יכול להתקיים עם גילוי מלא של הקב"ה.

ההסתר הוא חלק הכרחי לקיום הבחירה חופשית של האדם. מי יכול לבחור בחטא כאשר הקב"ה גלוי לעיני כל?

תכלית העולם, היא לגלות את אור ה' מתוך רצון, לא מתוך הכרח.

כך הקב"ה יכול לזכות את הצדיקים המגלים את אורו בעולם.

בימים הראשונים של הבריאה, החטא דרדר את העולם מטה, מטה: חטא אדם הראשון, קין והבל, דור המבול, דור הפלגה, כישופי מצרים וכוחות הטומאה.

לעומת זאת אבותינו הקדושים, פעלו כדי להגביר את הרוחניות ולגלות את השכינה לעולם.