חג פסח: לטעום עכשיו מאורו של בית ה'

פסח תשע"ח

גיליון מס 329  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                        

לטעום עכשיו מאורו של בית ה'

תקופת הרגלים הינה תקופה מיוחדת עבור הקשר בין ישראל ובין הקב"ה.

במשך השנה השכינה מוסתרת כאשר בזמן עלייה לרגל היא מתגלה לעיני כולם. ננסה להבין את ההבדל בין ימי החול ובין המועדים מתוך דברי ה"שפת אמת" על חג פסח.

ראשית נבין את מהות הקשר עם הקב"ה. כאשר הקב"ה הציע לבני ישראל את התורה הם מיד שמחו לקבל אותה ללא תנאים. לעומת זאת, הגויים סרבו לקבל את התורה וברחו מפני ה'.

כמו שכתוב במדרש רבה על שירי השירים: " כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי : ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא: מה התפוח הזה, הכל בורחין ממנו בשעת השרב. ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם, משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה. יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי. חמדתי אותו, וישבתי. אני הוא שחמדתי אותו ולא האומות." (מדרש רבה, שיר השירים ב,ג).

כתוצאה מזה, הקב"ה מתגלה בעולם הזה רק לעם ישראל ולא לאומות העולם.

כמו שכתוב: " כי אין ניכר בעולם הזה השגחת הבורא יתברך רק אל בני ישראל המאמינים בו מתגלה להם." (שפת אמת, פסח שנת תרמ"ז דף 82).

סרטון על עלייה להר הבית השבוע ביום שלישי עם דברי תורה בנושא גאולה של העבר ובשל ימינו.

מצ"ב סרטון על עלייה להר הבית השבוע ביום שלישי עם דברי תורה בנושא גאולה של העבר ובשל ימינו. 
תהנו מצילומים מהר הבית באיכות 4K.

פרשת שבוע: פרשת צו שבת הגדול- מי צריך קרבנות?

פרשת צו שבת הגדול תשע"ח

גיליון מס 328  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                  

מי צריך קרבנות?

לאחר סיום ספר שמות המתאר באריכות את בנין המשכן בא אחריו, ספר ויקרא העוסק בדיני הקרבנות.

ננסה להבין את המשמעות של הקרבת הקרבנות בעזרת דברי המהר"ל בספרו גבורות ה'.

כאשר הקב"ה ציווה אותנו לבנות את המשכן, הוא עשה את הצעד הראשון. בנין המשכן הינו הסימן לכל העולם שהשכינה שורה בישראל.

אחרי הקמת המשכן הקב"ה מצפה מאיתנו להחזיר לו באותה מידה בעזרת עבודת הקרבנות.

מובא במדרש תנחומא שהקב"ה מצפה מבריאת העולם שנבנה לו בית.

כמו שכתוב: " אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ(בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ........ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״‎ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן. " (מדרש תנחומא נשא, סימן טז).

המהר"ל מפרש את משמעות הקרבנות הבאים לאחר בנין המשכן כחזרת הנברא-העלול אל הבורא-העילה.

כמו שראינו במדרש, העילה-הקב"ה מתאווה להיות עם העלול-ישראל.

הקרבן מבטא את השבת העלול אל העילה. כאשר אין מציאות כלל לעם ישראל ללא דבקות בהקב"ה.

חג פורים: פורים, פסח ועצמאות

פרשת כי תשא פורים תשע"ח

גיליון מס 327  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

פורים, פסח ועצמאות

מחודש אדר אנחנו נכנסים לתקופה של גאולות עם ישראל. הגאולה הראשונה התרחשה בניסן עם יציאת מצרים והשנייה בימי פורים. נראה להוסיף שחודש אייר אף הוא מכיל אירועים של ראשית גאולתנו כמו חג העצמאות ויום ירושלים.

ננסה להבין את עומק ההבדלים בין שתי הגאולות המהווים סימן לגאולה השלישית והאחרונה.

המאמר מבוסס על דברי הרב חיים כהן "החלבן" מתוך ספרו על פורים.

חז"ל מדגישים את חשיבות סמיכות גאולת פורים לגאולת פסח. כאשר השנה מעוברת, חוגגים את פורים באדר ב' כדי שחודשי הגאולה יהיו סמוכים ללא הפסק של חודש ביניהם, כמו שכתוב: "אמר רבי טבי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף". (תלמוד בבלי מגילה דף ו ע/ב).

ה"חלבן" מפרש את ההבדל בין שתי הגאולות. גאולת מצרים היא בחינת הזכר (דכורא). הזכר מסמל גאולה עליונה הבאה מהשמים ללא קשר לזכויות של עם ישראל.

כמו שכתוב: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. (יחזקיאל טז,ז).

כמו שמוסבר בהגדה של פסח, בני ישראל היו ערומים ממצוות ובדרך נסית הקב"ה גאל אותם ממצרים ללא קשר למעשים שלהם. לכן גאולת מצרים התרחשה מתוך נסים גדולים ושינוי סדרי הטבע.

לעומת זאת הגאולה של תקופת פורים התרחשה בדרך הטבע ובדרך נסתרת. לולי מגילת אסתר לא היינו יודעים כלל את עלילת הסיפור והנסים הנסתרים שקרו למען הצלת ישראל מפני המן העמלקי ימ"ש. 

לכן פורים הוא בחינת נקבה (נוקבא) כי לא היו נסים גלויים כמו במצרים וגם שם ה' אינו מופיע במגילת אסתר.

יש קשר בין שתי הגאולות ובין בנין בית המקדש הראשון והשני. התכלית של כל גאולה היא בנין בית המקדש. בני ישראל יצאו ממצרים כדי לבנות בית לה'.

פרשת השבוע: פרשת תרומה - הבנין מביא רוחניות לעולם

פרשת תרומה תשע"ח

גיליון מס 326  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הבנין מביא רוחניות לעולם

פרשת תרומה הינה הפרשה הראשונה העוסקת בבנין בית ה' בעולם הזה. קשה להבין את הציווי של הקב"ה לבנות לכבודו בית העשוי מכסף, זהב ואבנים.

למה אנחנו מצווים לבנות בית גשמי בעולם הזה?

מדוע ל"ט מלאכות האסורות בשבת נלמדות מעבודות המשכן?

המאמר מבוסס על דברי הרב יעקב משה חרל"פ בספרו מי מרום על חנוכה ופורים.

בהמשך נתייחס גם למקור שנאת אומות העולם כלפי ישראל. נבין גם מדוע עמלק שונה מאומות העולם וקיבל יחס מיוחד של מחיקה והשמדה.

נקדים ונאמר שכל דבר שקורה בעולם הזה שורשו בעולמות העליונים.

יש לציין שבזמן המעבר בין שני העולמות וההגשמה בעולם שלנו, הדברים מתלכלכים בטומאה.

כוחות הטומאה משפיעים ומנסים לפגוע בכל דבר ודבר.

יש מקרה יוצא דופן שמוגן מכוחות הטומאה והוא ציווי מפי הקב"ה. כאשר הקב"ה מצווה דבר הוא מלווה אותו משורשו הקדוש והטהור עד ירידתו לעולם הגשמי וכך הוא מוגן מפני כוחות הטומאה.

כמו שכתוב: "...רק שבירידתו למטה הוא מוכרח להתגשם, וגם בעברו על פי שחת מדורות החלאה והטומאה מתלכלך ונטמא, ודבר זה נוהג בכל הדברים היורדים מלמעלה למטה, ורק כאשר יש ציווי ה' על הדבר הוא מלוה אותו בירידתו ומגן עליו שישאר בקדושתו ורוממותו כמות שהוא למעלה,...." (הרב חרל"פ מי מרום פורים מאמר כו דף צו).

מכאן ניתן להבין מדוע המלאכים התנגדו לנתינת התורה לבשר ודם. כאשר בזמן ירידת התורה לעולם הזה היא עלולה להיטמא במקצת על ידי כוחות הטומאה.

המלאכים המושפעים מישראל והתורה לא רצו לרדת ממדרגתם הרוחנית.

אומות העולם טוענות את אותה טענה של המלאכים בכיוון הפוך לחלוטין.

הגויים אינם מקבלים את העובדה שעם ישראל שכולו קדושה נמצא בעולם הזה, מקומו בעולם הבא.

פרשת שבוע: פרשת משפטים שקלים- השקלים מסמלים את החירות

פרשת משפטים שקלים  תשע"ח

גיליון מס 325  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                        

השקלים מסמלים את החירות

פרשת שקלים חלה לרוב בזמן פרשת משפטים. ננסה למצוא קשר בין שתי הפרשיות בעזרת ה"שם משמואל".

פרשת משפטים מתחילה עם דיני עבד עברי. כמו שכתוב:  כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם (שמות כא,ב).

מדוע התורה משתמשת בתואר "עברי" ולא בשם "ישראל"?

התואר "עברי" מופיע לראשונה אצל אברהם אבינו. לפי המדרש הפירוש הוא, שאברהם אבינו מעבר אחד של הנהר ושאר העולם נמצא בעבר השני.

אברהם אבינו היה יחיד בדורו שהאמין בבורא עולם בניגוד לשאר העולם. 

כמו שכתוב: "ויגד לאברם העברי, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, ר' נחמיה אמר שהוא מבני בניו של עבר, ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי, והוא שוכן באלוני ממרא" (בראשית רבה מב,ח).

המהות של ישראל היא להיות חופשי, בן חורין ולא עבד. המציאות של עבדות מוגבלת בזמן, לתקופה של שש שנים בלבד, כאשר בשנה השביעית הוא צריך להשתחרר.

ה"שם משמואל" מתבסס על הזוהר הקדוש וכתב שהמילה "עברי" רומזת על שורש עם ישראל שבא מעולם הפנימיות והחירות.

כמו שכתוב: " ושם עברי הוא על שם עבר הנהר, והשם ההוא מורה על מהות ישראל שהם פנימיות ומעולם החירות ולכן לא נמצא אצל עבד עברי שעבוד לעולם." (שם משמואל, שמות שנת תרע"א דף ה).

נראה לומר, מכאן ניתן להבין מדוע יהודים הובילו מהפיכות לאורך כל ההיסטוריה.

בתחום הממשל, הכלכלה, המדע, התרבות תמיד נמצאים יהודים שמחוללים שינויים דרמטיים נגד הזרם והרוב של אותה תקופה.

השאיפה לחירות ולחופש נמצאים עמוק בטבע שלנו, בנשמה שלנו.

נתינת מחצית השקל מבטאה את החירות של עם ישראל ובזכות זה הוא יכול להביא קרבנות ציבור.

פרשת שבוע: פרשת בשלח - האם בני ישראל סבלו במצרים?

גאולת מצרים  תשע"ח

גיליון מס 324  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                                                        

האם בני ישראל סבלו במצרים?

לאחר שבני ישראל יצאו מגלות מצרים זה הזמן להתבונן במהות השעבוד ובמה זה נוגע לנו היום?

ראשית נשאל מספר שאלות.  למה התורה מציינת בתחילת ספר שמות, שמצרי הכה יהודי, הרי זה אמור היה להיות דבר שבשיגרה המתרחש בכל רגע?

מדוע לפי המדרש, 80% מהעם (או יותר מכך לפי דעות של חכמים אחרים) לא רצה לצאת משעבוד מצרים ומת במכת חושך?

איך יתכן שבני ישראל התלוננו במדבר והזכירו למשה רבנו עד כמה היה להם טוב במצרים?

מדוע התורה אינה מאריכה ומפרטת את מהות השעבוד והעבודה הקשה?

נראה לומר ששעבוד מצרים לא היה קשה פיזית כמו שאנחנו חושבים.

מצרים היה המקום הכי מתקדם בעולם באותה תקופה. זה היה המקום של החיים הטובים מבחינת הבילויים, החכמה, המדע, היופי, הכישוף, השפע הכלכלי, גילוי עריות ועבודה זרה.

בני ישראל התרגלו לחיים הטובים מהר מאוד, כאשר הם הפסיקו למול את עצמם והתחילו להתערבב עם המצרים.

אם מתבוננים בתיאור השעבוד בתחילת ספר שמות, לשון הפסוקים אינו מפרט את קושי השעבוד אלא משתמש בביטויים כלליים כמו: עבודה, מיסים, לחץ, פרך וכו' שניתן לפרש אותם בכיוונים שונים.

חנוכה: להרגיש כמו כהן המשרת במקדש

חנוכה  - וישב תשע"ח

גיליון מס 322  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

להרגיש כמו כהן המשרת במקדש

 עיקר המצווה בחג חנוכה היא הדלקת נרות במשך שמונה ימים. הרמב"ן בפירושו על התורה כתב שיש קשר בין חנוכת המשכן במדבר ובין ניצחון החשמונאים בתקופת בית שני. אהרון הכהן ראה ששבט לוי לא השתתף עם כל הנשיאים בזמן חנוכת המשכן. כתוצאה מזה, הקב"ה ניחם אותו במעמד חנוכת בית המקדש בעזרת נס פך השמן שדלק שמונה ימים.

כמו שכתוב: "אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו." (רמב"ן במדבר ח,ב).

המדרש רבה מדגיש שהפיצוי שניתן לשבט לוי יתקיים לנצח כמו ברכת הכוהנים. כמו שכתוב: " וְאַהֲרֹן לֹא הִקְרִיב עִם הַנְּשִׂיאִים, וְהָיָה אוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לוֹ לְאַהֲרֹן אַל תִּתְיָרֵא לִגְדוֹלָה מִזּוֹ אַתָּה מְתֻקָּן. לְכָךְ נֶאֱמַר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָשׁ קַיָּם הֵם נוֹהֲגִים, אֲבָל הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם (במדבר ח,ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְנוֹרָה יָאִירוּ, וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי, אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם." (מדרש רבה, במדבר טו,ו).

הרב יעקב משה חרל"פ מקשה על המדרש ועל פירוש הרמב"ן.

ראשית המנורה אינה נדלקת כאשר בית המקדש אינו קיים. שנית, החנוכיה שאנחנו מדליקים כל שנה במשך שמונה ימים אינה נדלקת על ידי הכהנים בלבד אלא על ידי כל ישראל!

המאמר מבוסס על דברי הרב יעקב משה חרל"פ מתוך ספרו מי מרום על חנוכה במאמר ח'.

ננסה להתעמק בדברי הרמב"ן והמדרש רבה כדי להבין את מהות נס חנוכה ברמה הפנים-ישראלית וגם ביחס לאומות העולם.

מובאות בתלמוד שתי דעות לגבי סדר הדלקת החנוכיה.  בית שמאי אומרים להדליק שמונה נרות ביום הראשון ולרדת בכל יום. בית הלל אומרים שעולין בקודש ואין מורידין, לכן מתחילים בנר אחד וכל יום מוסיפים נר אחד.

הרב חרל"פ מסביר את דברי בית שמאי, כאשר עיקר מצוות הדלקת החנוכיה הוא פרסום הנס לאומות העולם כדי שיכירו בבורא העולם.

אור החנוכיה מנסה להשפיע על הגויים, לכן מקום ההדלקה הוא מחוץ לפתח הבית. הסיבה שמתחילים משמונה נרות היא שדרוש הרבה אור מהתחלה כדי להשפיע על אומות העולם, כאשר נר אחד לא היה מספיק.

בית הלל סוברים שעיקר מצוות הדלקת נרות חנוכה הוא גילוי הנס והאור לישראל. רק לאחר מכן ניתן להשפיע גם על אומות העולם בפרסום הנס מחוץ לבית.  התלמוד מדייק שעלינו להעמיד את החנוכיה בסמוך לפתח הבית ממש.

פרשת שבוע: פרשת תולדות: הרוחניות מתחילה מהגשמיות

פרשת תולדות תשע"ח

גיליון מס 320 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                       

הרוחניות מתחילה מהגשמיות

 בפרשת תולדות יצחק אבינו מתגלה לעולם לאחר שאברהם אבינו סיים את דרכו.

יצחק אבינו מתיחס לעשו באופן מיוחד, וזה מעלה שאלות רבות. קשה להבין את פשט הפסוקים על נתינת הברכות ליעקב ועשו.

קשה עוד יותר להבין את עלילת הסיפור של התחזות יעקב אבינו וגניבת הברכות.

מדוע רבקה אמנו הכריחה את יעקב לקחת את ברכת עשו?

מה המהות של כל ברכה וברכה ומה ההבדל ביניהן?

ננסה להשיב לשאלות האלה בעזרת מאמרי חז"ל ופירוש ה"שפת אמת" על התורה.

הברכות שיצחק אבינו התכוון לתת לעשו קשורות לעולם הגשמי. יצחק אבינו רצה שהשפע הגשמי יבוא לעולם דרך עשו והשפע הרוחני דרך יעקב אבינו.

רבקה אמנו לא הסכימה לגישה של בעלה, לכן היא הכריחה את יעקב אבינו לקחת גם את השפע הגשמי.

יעקב אבינו לקח מעשו את ברכת העולם הזה כדי שהשפע החומרי יעבור דרך ישראל.

כאשר בית המקדש היה קיים, כל השפע היה מתפשט לעולם מהר הבית. כמו שכתוב בתלמוד: "רשב''ג אומר העיד ר' יהושע מיום שחרב בהימ''ק אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות ר' שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את (הטעם ואת) הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן" (מסכת סוטה מח, ע/א).

זה לא בית המקדש לבדו בעצם קיומו שמביא שפע לעולם אלא עבודת הקרבנות. קרבנות הציבור משפיעים לטובה על הטבע ועל כל גידולי הארץ.

כמו שכתוב בתלמוד: "תניא א''ר יהודה משום ר''ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב''ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב''ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה" (ראש השנה טז ע/א).

ראינו איך עבודת הקרבנות בבית המקדש הביאה פרנסה ושפע לעולם כולו. ה"שפת אמת" מחדש דבר נפלא בנושא השפע הגשמי. הוא מבחין בין הגישה של עשו לבין זאת של יעקב אבינו.

עשו מחפש את התענוגים של העולם הזה הנלווים לברכת השפע. לעומת זאת יעקב אבינו רוצה להדבק בשורש של השפע שבא מהחסד והטוב האין סופי של הקב"ה.

לכן לפי פשט הפסוקים הברכות של יעקב אבינו ועשו נראות זהות. אבל כאשר מתעמקים מדובר בשתי גישות מנוגדות.

פרשת השבוע: פרשת וירא לאן רץ אברהם אבינו?

פרשת וירא תשע"ח

גיליון מס 319 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                    

לאן רץ אברהם אבינו?

בפרשת וירא אברהם אבינו מתגלה לעולם בכל גדלותו. זה מתחיל עם מידת הכנסת אורחים ומסתיים במסירות נפש במעמד עקידת יצחק.

לאחר ברית המילה, התורה מתארת לנו את המפגש עם המלאכים בצורה מפורטת עם תיאורים שנראים מיותרים.

התורה חוזרת חמש פעמים על החיפזון של אברהם אבינו. כמו שכתוב: וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה.  ....  ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת.  ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. (בראשית יח, א-ז).

מדוע אברהם אבינו ממהר ורץ לשרת את האורחים?

למה התורה מפרטת את תפריט המאכלים שהוגשו?

ננסה לענות לשאלות האלה בעזרת מקורות חז"ל ובע"ה נגלה דברים נפלאים.

ראשית נביא את דברי רש"י האומר שהמפגש בין אברהם אבינו ובין המלאכים קרה בט"ו בניסן, בחג הפסח.

כמו שכתוב: "כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נלד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת." (רש"י בראשית יח,י).

רש"י לומד את זה מתוך חישובי תאריכים ביחס ללידת יצחק אבינו. לעומת זאת המדרש רבה מסיק שזה היה פסח מתוך אפיית המצות של שרה אמנו. כמו שכתוב: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת  הֲדָא אָמְרָת פְּרוֹס הַפֶּסַח הֲוָה. " (בראשית רבה  מ”ח, י”ב).

ישנה תשובה מרבי שרירא גאון שמפרש את המקור לשלוש מצות של ליל הסדר לשלושת הסאים קמח שאפתה שרה אמנו. כמו שכתוב: "שאלו אנשי קירואן את ר' שרירא גאון: למה לוקחים שלוש מצות בליל פסחים, לא פחות ולא יותר? והשיב להם: שלוש מצות שאנו משתמשים בהן בליל פסח רמז לשלוש סאין, שאמר אברהם לשרה: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת  " (בראשית י"ח, ו); ולפי דעת חז"ל היה אז ערב פסח." (אוצר הגאונים, מסכת פסחים, חלק התשובות, עמ' 129).

נראה לומר שאברהם אבינו מכין עבור בני ישראל את יציאת מצרים שאף היא תהיה תחת סימן של החיפזון ולחץ של זמן.

נביא כמה פסוקים המבליטים את ענין החיפזון בזמן יציאת מצרים ואפית המצות.

וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ:  כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ (שמות יב,לט).

וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַה'. (שמות יב,יא).

וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: (שמות יב,לג).

מכאן ניתן לומר שאברהם אבינו אינו ממהר ללא סיבה אלא הוא ממהר כמו שבניו עתידים למהר בתאריך זה, כדי לצאת משעבוד מצרים ולהיכנס לארץ ישראל.

נראה להוסיף שגם ברית המילה שעשה אברהם אבינו היתה באותו תאריך שבני ישראל מלו במצרים כדי להקריב את הקרבן פסח.