להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידי אויבינו
הפרשה פותחת בענייני מלחמה, וכללי התנהגות כלפי אויבינו על פי התורה. רש"י מבהיר לנו שמדובר במלחמת רשות, כי במלחמת מצווה אין מציאות של לקיחת שבויים, כי כבר נאמר "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, ט"ז).
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה’ אֱלֹהקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁביו (דברים כא, י )
רש"י מדייק ומשתמש בלשון "מלחמת ארץ ישראל" ולא- מלחמת מצווה- כנראה כדי להזכיר לנו שמטרת מלחמת מצווה צריכה להיות כיבוש שטחי ארץ ישראל; במידה ויעדי המלחמה לא כוללים כיבוש של חלקי ארץ ישראל אז המלחמה מוגדרת כרשות.
"במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר לא תחיה כל נשמה": (רש"י כא, י).
האברבנאל אומר שמקור הכוח שהקב"ה מעניק לעם ישראל כדי לנצח במלחמות, נובע מאדמת ארץ ישראל. לכן אם נלחמים כדי לוותר מלכתחילה על השטחים שיכבשו במהלך הלחימה, אז נפסיד ח"ו, כי הכוח לא יימצא בידינו.
"והכח שנתן לך היא הארץ ושאר הדברים העוזרים כולם שנתן לכם ה' יתברך תמיד למען הקים את בריתו.." (אברבנאל דברים ח').
כך דרש רב בית הכנסת "קרית חנה דוד" שבירושלים, את דברי האברבנאל.
תנאי הכרחי נוסף לפני יציאה למלחמה הוא אחדות העם, לכן הפסוק הראשון של הפרשה נאמר בלשון יחיד כדי לרמוז את חשיבות האחדות. "תצא" "בידך ""ושבית".
כך ה"שם משמואל" מפרש את הפסוק. הוא מוסיף ומסביר את סיבת התקיעה בחצוצרות לפני המלחמה, כמו שנאמר: וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: (במדבר י,ט).
כאשר אין אחדות בעם -כל אחד דואג לאינטרסים האישיים שלו ומחשיב את עצמו יותר מכל אחד אחר, אז צריך שיקרה זעזוע שיעורר את העם ויגרום לאחדות המיוחלת.
זה בדיוק תפקידם של החצוצרות, שקולותיהן דומות ליללה וגניחה, כדי להחזיר את מידת השפלות והענווה לאדם, ובזכות ההתעוררות העם יתאחד ויהיה כ"איש אחד בלב אחד".
החיות פוחדות מהאדם כי הוא נברא בצלם אלוקים, אותו יחס קיים בין אומות העולם לבין עם ישראל. הם מפחדים מאיתנו כל עוד אנחנו שומרים על צלם אלוקים שבתוכנו ומאוחדים סביב התורה והמצוות.
אבל אם ח"ו אנחנו לא מאוחדים בצלם אלוקים ומחללים את השם לעיני כל, אז קורה תהליך מעניין, כאשר הגויים לוקחים לעצמם את צלם אלוקים ומטילים עלינו אימה.
כנראה זו הסיבה שהמוסלמים מנהלים נגדנו "מלחמת קודש"- ג'יהאד, ומצליחים לאיים עלינו, ולהמיס את ליבם של ראשי מדינת ישראל.
הקב"ה יעזור לנו לנצח במלחמה- "ונתנו ה' אלקיך בידך" בתנאי שנחזיר את צלם אלוקים שנלקח בשבי על ידי אויבינו- "ושבית שביו".
אנו צריכים להילחם נגד הגויים, במטרה להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידיהם.
נראה לומר, ששלושת החיילים השבויים בידי החמאס והחיזבוללה ימ"ש, מהווים אות משמיים, כי אנחנו לא פועלים לפי כללי הלחימה הכתובים בתורה, אלא לפי המוסר המעוות של אומות העולם הרחוק מצלם אלוקים.
בהמשך ננסה לקשר בין שמות השבויים והפקת לקחים מהמלחמה.
איך להתאחד בצלם אלוקים היום ?
ה"שם משמואל" בפרשת שופטים מביא ברייתא מהמדרש רבה, ומפרש בצורה נפלאה איך שלושת המצוות משפיעות על אחדות עם ישראל.
" א"ר יהודה ברבי אלעאי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ואלו הן למחות זכרו של עמלק ולמנות להם מלך ולבנות להם בהמ"ק ומינו להם מלך ומיחו זכרו של עמלק ולמה לא בנו להן בהמ"ק שהיו ביניהם דילטורין תדע לך דא"ר שמואל בר נחמן דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו והיו יוצאין למלחמה ונוצחין ולמה כן שלא היה ביניהן דילטורין לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין.......
ראה כמה קשה כחו של לשון הרע שנצטוו לבנות בהמ"ק ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם". (מדרש רבה דברים פרשה ה פסקה ט).
ארץ ישראל מאחדת את כל הגופות של עם ישראל, המלך מאחד את הנפשות ובית המקדש מאחד את הנשמות.
עמלק גורם לפירוד בינינו ולבין הקב"ה, לכן יש מצווה מיוחדת בהשמדתו, כי הוא פתח את הדרך לאומות העולם להילחם בנו.
"הדילטורין"- המלשינים, פוגעים קשות באחדות העם, לכן הלשון הרע דוחה את בנין בית המקדש.
המדרש מראה לנו את הדרך לאחדות המובילה לניצחון במלחמה.
ארץ ישראל לא יכולה להתחלק עם אף אחד כי היא מחזיקה את הצד החומרי של העם. המלכות והשלטון תורמים לאחדות העם בייחוד בזמן מלחמה ותפקידם להשמיד את אויבינו. בית המקדש מבטא את אחדות הרוחנית של העם כאשר הם "כאיש אחד בלב אחד".
האם מדינת ישראל שואפת להגשים את שלושת המצוות האלה ?
האם ראשי השלטון פועלים לאחדות העם או ההיפך מכך ?
עלינו להתאחד ולסלק מאיתנו הגורמים התורמים לפירוד בעם, כדי לחזור:
-לתורת ישראל
-לגבולות ארץ ישראל
-להטיל אימה על אויבינו ולהשמיד את העמלקיים המודרנים.
מצאתי בשמות המשפחה של שלושת השבויים, רמזים לדברים שעלינו לשנות, כדי להחזיר לעם ישראל את צלם אלוקים שאף הוא נמצא בשבי, ומתוך כך להפיק את הלקחים האמיתיים ממלחמת לבנון השנייה.
גלעד שליט- מלשון שלטון ; עלינו להחליף את השלטון או את המשטר הנוכחי בשלטון שמקורו מהתנ"ך: המלכות.
אלדד רגב- רומז לרגבי האדמה הקדושה של ארץ ישראל. אנחנו צריכים לומר, די לנסיגות ולמסירת חלקי ארץ ישראל לגויים, ולנסות לכבוש את החלקים של לבנון, סוריה וארץ פלשתים השייכים לנו על פי תורת ישראל.
אהוד גולדווסר- משמעותו ביידיש: "מי זהב". שם זה מופיע בספר בראשית (לו,לט) ותרגומו בארמית "מצרף דהבא", פירושו: צורף זהב. המדרש הגדול אומר שהוא המציא את אומנות הצורפות של הזהב בעולם. הקשר לבית המקדש ברור, כאשר כמויות עצומות של זהב נאספו כדי לבנות את כלי המקדש. חוכמת ה' הייתה הכרחית כדי לעמוד בדרישות הטכניות הגבוהות של בניין בית המקדש וכליו.
למעשה עלינו להתעורר, ולדרוש את ציון ולהפוך אותם לחלק מחיינו, במקום לדאוג לבתינו בלבד, נדאג גם לבית ה'.
המלחמה בחוטפים צריכה להיות ללא פשרות כמו שכתוב בסוף הפרשה בנוגע לעמלק. התורה מצווה לנו להילחם בעמלק עד השמדתו, לזכור את מעשיו מלפני אלפי שנים, ולא לסלוח לעולם.
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כה, יז).
הפסוק מתחיל בלשון יחיד- "זכור...לך" ומסיים בלשון רבים- "בצאתכם". השימוש בלשון יחיד בא לחדש לנו שעלינו להרגיש שעמלק פוגע בנו אישית בכל רגע ורגע, ולא לזכור את מלחמת עמלק נגד בני ישראל, כמאורע היסטורי רחוק ללא משמעות בהווה.
עמלק תמיד פגע ופוגע בחלשים שבעם ישראל כמו שכתוב:
וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים:
(דברים כה, יח).
עייף-ממלחמות וממאבקים
יגע- מלכבוש את הארץ בשלמותה
ולא ירא אלוקים- לא בוטח בה' באמונה שלמה
הספר החינוך במצווה תר"ד, מדגיש שעל כל אחד ואחד להשתדל ולהשמיד את עמלק, זאת לא מצווה המוטלת על מלך ישראל בלבד אלא על הפרט.
אם מזדמן למישהו לקיים את מצוות מחיית עמלק והוא מתעלם ממנה, הוא עובר על מצוות עשה.
" וזאת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן, וכענין שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כ,ב): שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק. ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם, אם יש כח בידם, בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם. ועובר על זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש סיפק בידו להורגו ולא הרגו - ביטל עשה זה."
(ספר החינוך מצוה תרג)
לסיכום
מתכון בטוח לניצחון במלחמה הוא אחדות העם בצלם אלוקים. במידה ונתנהג על פי הכללים שמופיעים בפרשה, הקב"ה ינצח את אויבינו. עם ישראל מוכן לסבול כדי לקיים את מצוות השמדת החמאס והחיזבוללה, עם ישראל מתפלל שלוש פעמים ביום- "תשכון בתוך ירושלים.. ובנה אותה בנין עולם" (הכוונה לבית המקדש)- לבניית המקדש, עם ישראל לא מוכן לרחם על אויביו ולהשתמש בקוד אתי נוצרי. דרושה הנהגה שתענה לדרישות אלה, ולא הנהגה מושחתת הפועלת נגד אחדות עם ישראל בארצו הן בדיבורים הן במעשים.
