חתן עולה להר הבית ביום החתונה

החתן מיכאל עדה עולה להר הבית ביום החתונה שלו עם חברים ובהדרכת שמואל בן חמו

למה מקום בית המקדש נקרא הר הבית?

מדוע קודש הקדשים נקרא חדר המיטות?

פרשת שבוע פרשת שמות - עבודת פרך היא עבודת הקרבנות

פרשת שמות תשע"ו

גיליון מס' 250 מאת שמואל בן חמו 

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                        

עבודת פרך היא עבודת הקרבנות

מדוע בני ישראל השתעבדו בעבודות פרך?

למה אנחנו מתקשים לבנות בית לה'?

פרשת שמות מציינת את תחילת השעבוד הפיזי של בני ישראל. מצרים ופרעה מעבידים את ישראל בצורה קשה ולא אנושית.

כשמתבוננים בפסוקים עצמם השעבוד מתואר בצורה משונה כאשר מטרתו איננה רווח כספי של עבודה חינמית אלא דבר אחר.

המצרים משעבדים את ישראל במטרה לשלוט עליהם בצורה מוחלטת ולמעשה להילחם נגד הקב"ה.

המצרים נלחמים נגד הקב"ה דרך עם ישראל. הם מתנגדים בכל כוחם להתרבות עם ישראל ומונעים ממנו פריה ורביה.

הם מתישים את הגברים, מרחיקים אותם מנשותיהם על ידי עבודה בשדה ולבסוף הורגים את ילדיהם. ברכת ה' לאדם היא פריה ורביה. (ראה מאמר על פרשת בראשית תשעו). התורה משתמשת בפעלים שונים לגבי התרבות בני ישראל. כמו שכתוב: רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.......  יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א, ט-יב).

כמו שהמצרים מנסים להגביל את בני ישראל, הקב"ה עושה בדיוק ההיפך ועם ישראל מתרבה עוד יותר: כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ

המצרים רוצים לצמצם את השפע של ישראל לכן הם מעבידים אותם בעבודות בניה דווקא. (ראה מהר"ל גבורות ה' פרק טו).

מדוע המצרים אינם רוצים יותר עבדים ומנסים לצמצם את גודל עם ישראל?

הפסוק המתאר את קושי השעבוד ועינויי בני ישראל מעלה שאלות רבות: וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם בְּפָֽרֶךְ:  (שמות א,יד).

למה המילה עבודה חוזרת ארבע פעמים? למה לציין את אופי העבודה בחומר ובלבנים? מה משמעות הביטוי עבודה בשדה? מה פירוש המילה פרך?

ראשית נביא את הספר "ארחות צדיקים" בנושא התשובה. הוא מכוון את האדם שרוצה לחזור בתשובה להביע את צערו על ידי מעשים ועינויים.

למשל אם האדם קבע לעצמו צום הוא צריך להתכוון כאילו ערך את המזבח. בנוסף לכך, הסיר שלא העמיד על האש יחשב כאש של המזבח והדם שפחת בגופו כנגד זריקת הדם על המזבח. לבישת בגדים פשוטים היא כנגד לבישת בגדי הכהונה.

הוא ממשיך ומפרט את כל העינויים שהגוף עובר כנגד עבודת הקרבנות בבית המקדש. " וכשיבכה על פשעיו ויתענה, יאמר: דמעותי יכבו חרון אפע, ותשובת מעשי ישיבו אפך ממני, וערך שולחני אשר [לא] ערכתי יחשוב כמזבח ערוך, והסיר אשר לא הצגתי על גחלים - כאש תוקד על מזבחך, ואת חסרון דמי יכפר כדם על קרנות המזבח, ומעוט חלבי - כחלב אמורים, וקול בכיי - כקול שירים משוררים, וריח רעבון נפשי - כריח הקטרת, וחלשות איברי - כנתחי קרבן, ושברון לבי יקרע הספרים שכתובים בהם עונותיי, ושנוי בגדי החמודות - כבגדי כהונה, ומניעת רחיצה - כקדוש ידים ורגלים, ותשובותיי ישיבוני אליך, כי נחמתי על רע מעללי שעשיתי, ולא אשוב להרע לפניך".(ארחות צדיקים שער התשובה דף ריז).

פרשת שבוע פרשת ויחי - איך מחסלים את הגלות?

פרשת ויחי תשע"ו

גיליון מס' 249 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                              

 איך מחסלים את הגלות?

מדוע יעקב אבינו שהה 17 שנה במצרים?

מהם סימני הגלות?

פרשת ויחי מתארת שנים טובות של יעקב אבינו במצרים. במשך כל חייו הוא סבל: אצל לבן, בשכם, ממיתת רחל אמנו, בעקבות מכירת יוסף ועוד אירועים נוספים.

הוא היה במצרים 17 שנה. המדרש תנא דבי אליהו משווה את י"ז השנים במצרים למעין עולם הבא.

כמו שכתוב: " מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתן ליעקב שבע עשרה שנה סמוך לזקנותו טובים מעין עוה"ב (עולם הבא) מכאן אמרו כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו וכל שהשיגתו שנה אחת רעה סמוך לזקנתו סימן רע לו יעקב אבינו היה בטובה שבע עשרה שנה שהיה במצרים והעלה עליו הקב"ה כאלו כל ימיו היה בטובה שנאמר (בראשית מו) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה וגו'" (תנא דבי אליהו, פרק ה).

ה"שם משמואל" שואל מדוע יעקב אבינו הגיע לשלימות ולשלווה דווקא במצרים ולא בארץ ישראל? האם הריחוק מהארץ וטומאת מצרים לא הפריעו לו לחיות חיים של קדושה וטהרה?

ה"שם משמואל" עונה בשני דרכים שונות. התשובה ראשונה היא שיעקב אבינו הגיע למדרגה כל כך גבוהה שטומאת מצרים לא מנעה ממנו לשמור על שלימותו. לאחר שהוא נלחם בכוחות של עשו וגבר על לבן וכישופיו הוא קיבל חסינות מפני כוחות הטומאה.

" אבל יעקב אבינו שלימא דהוא עץ החיים דלא אשתני ולא אתהפך לעלמין נחלה בלי מצרים, היה יכול להשתלם גם בחו"ל " (שם משמואל ויחי, שנת תרע"ב דף שכא).

תשובה זאת אינה מספקת כי היא עונה למה ארץ מצרים לא פגעה ביעקב אבינו אבל אינה מסבירה מדוע הוא היה צריך להשיג את השלימות בחו"ל.

נתמקד בתשובה השנייה הקרובה יותר לתקופה שלנו המהווה תקופת מעבר מגלות לגאולה.

פרשת השבוע - פרשת ויגש: איך מזמינים את המקדש?

פרשת ויגש תשע"ו

גיליון מס' 248 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך מזמינים את המקדש?

מדוע התורה מאריכה בפרטי המחלוקת בין יוסף ובין יהודה?

האם יש מקום היום, לקדם את הגאולה בחידוש עבודת הקרבנות?

בפרשת ויגש יוסף ויהודה מתווכחים בחריפות. לפי ה"שם משמואל" הויכוח הזה הוא רמז והכנה לגאולה העתידית. כאשר לעתיד לבוא יתגלו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

הבחינה של יוסף הפוכה מזאת של יהודה. יוסף פעל בצורה מוסתרת ולא גלויה לעיני כל. יוסף הינו צדיק יסוד עולם שמושך את השכינה מלמעלה למטה.

לעומת זאת יהודה מייצג את המלכות ופועל בצורה גלויה. הוא מנסה לקשר את העולם הזה עם העולמות העליונים מלמטה למעלה.

"הכלל, כדי להמשיך מלמעלה למטה יש למדתו של יוסף תוספת מעלה, ואילו להגביה את העולם משפל מצבו יש למדתו של יהודה תוספת מעלה." (שם משמואל ויגש תרע"ב דף רעב).

ה"חלבן" מרחיב בנושא ההבדל הקיים בין שני האחים. יוסף וכל מי שנשמתו בא ממידת היסוד פועלים לקידום הגאולה. בזכות יוסף, יעקב אבינו ומשפחתו ירדו לגלות מצרים. מרוב צדיקותו הוא מזרז את המהליכים האלוקיים.

יוסף הצדיק רצה להקדים את הגלות כדי להגיע מהר יותר לתכלית העולם: הגאולה השלמה.

"נשמות אלו מושרשות בסוד העתיד, שהן צופות אל העתיד הגדול שראוי לישראל, ואל הגאולה והישועה, לכן אינן מסתפקות בהווה הלקוי והחסר, ואינן מוצאות בו מנוחה אלא תובעות ממש את גילוי השלמות המוחלטת והוא ענין היסוד....." (טללי חיים, החלבן ויגש דף תרלד).

לעומת זאת הנשמות הבאות מבחינת המלכות כמו יהודה, אינן יכולות לפעול מעבר למה שטמון בתוכן. הן לא מסוגלות לגרום לשינויים מהפכניים. יתכן ונשמות אלה אינן מרגישות את החסר לכן הן לא פועלות לשנות את המציאות העגומה.

נראה לומר שכאן טמון ההסבר מדוע עם ישראל עדיין לא חידש את עבודת הקרבנות לאחר שחרור הר הבית? רוב העם כנראה שייך לבחינת המלכות שאינו טרוד מהעדר בית מקדש או מביזיון הר הבית על ידי הגויים. מצד שני אלה השייכם למידת היסוד פועלים במרץ לקידום הגאולה. למשל הם מנסים לעורר את העם לגבי מרכזיות המקדש בחיים הנורמליים של עם ישראל שחזר לארצו או פועלים לעידוד העלייה.

בכל יהודי קיימות האמונה והתקווה לביאת המשיח. הציפייה לישועה היא דרך חיים. בכל חג או בכל תפילה אנחנו מתפללים לגאולה השלמה.

התלמוד מזכיר את הציפייה לישועה כאחת התכונות החשובות בחיינו כאשר הוא מביא את ששת השאלות שאנחנו נדרשים עליהם בעולם האמת. הציפייה לישועה מובאת ביחד עם מידת היושר, לימוד התורה, פריה ורביה ושימוש נכון של השכל האנושי.

חנוכה- פרשת מקץ : גלות השכינה בלב המחלוקת (חלק ב)

פרשת מקץ חנוכה תשע"ו

גיליון מס' 247 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                    

 גלות השכינה בלב המחלוקת (חלק ב)

זהו הממשך המאמר משבוע שעבר. נזכיר את השאלות שננסה ליישב בהמשך.

בפרקים מ"ג, מ"ד ומ"ה מדוע מופיעה שלוש עשרה פעמים המילה "בית"?

מדוע התורה מפרטת את מרכיבי המנחה שיעקב אבינו הכין ליוסף?

מדוע האחים רחצו רגליהם לפני כניסתם לבית של יוסף?

מדוע הם השתחוו פעמיים ופעם אחת מול יוסף?

למה יוסף התעקש להביא את בנימין למצרים?   

לפי אופי השאלות אפשר לקבל רמז על כיוון התשובה. חשוב לראות את הדברים מתוך הפסוקים. (ראה קישור זה עם סימונים צבעוניים https://goo.gl/BaMntK  או באתר שלי)

כאשר מילים או ביטויים מופיעים מספר פעמים באותו פרק או בנושא אחד  נראה לומר שיש לחפש הסבר עבור הכפילויות.

הביטוי לא תראו פני מופיע ארבע פעמים ומזכיר לנו את הפסוקים העוסקים בעולת הראייה שהיו מקריבים בזמן עלייה לרגל.

לֹא-תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם (בראשית מג פסוקים ג ו-ה, מד פסוק כג ו-כו).

להלן הפסוקים העוסקים בעליה לרגל: אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי, רֵיקָם.( שמות כג,טו).

וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. ( שמות לד,כ).

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי ה', רֵיקָם.( דברים טז, טז).

בנוסף לכך, התורה מרבה בפרטים על מהות המתנה שיעקב אבינו שולח ליוסף. כאשר ארבע פעמים המתנה נקראת בלשון מנחה הרומזת לקרבן. (בראשית מג, פסוקים יא,יג,כה,כו).

יעקב אבינו מכין מעין מנחת ביכורים לכבוד יוסף. קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה:  מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים (בראשית מג,יא).

וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-הַמִּנְחָה הַזֹּאת, (בראשית מג,טו). כאשר האחים הגיעו לבית של יוסף הביטוי מנחה מופיע פעמיים נוספות והתורה מתארת את תהליך של הכנת המנחה.

לאחר נתינתה ליוסף הם משתחווים לו, כמו שכתוב: וַיָּכִינוּ, אֶת-הַמִּנְחָה, ..... וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת-הַמִּנְחָה אֲשֶׁר-בְּיָדָם הַבָּיְתָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, אָרְצָה (בראשית מג,כה-כו).

הטקס של נתינת המנחה ליוסף וההשתחוויה של האחים מזכיר את הבאת קרבן הביכורים בבית המקדש.

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ ......  וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ (דברים כו,פסוקים ב-י).

גם הביטוי מנחה מופיע עם ביכורים:  וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַה'--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.  (ויקרא ב,יד).

האחים רוחצים רגליים לפני כניסתם לבית של יוסף. וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת-הָאֲנָשִׁים, בֵּיתָה יוֹסֵף; וַיִּתֶּן-מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם (בראשית מג, כד).

זה מזכיר את מצוות רחיצת הרגליים והידיים של הכהנים בכל יום לפני תחילת עבודתם בבית המקדש. 

כמו שכתוב: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ; וְהָיְתָה לָהֶם חָק-עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ, לְדֹרֹתָם (שמות ל,כא).

כאשר מחברים את כל הרמזים האלה, נראה לומר שיוסף בנה מעין בית מקדש בביתו במצרים.

פרשת השבוע: פרשת וישב גלות השכינה בלב המחלוקת (חלק א)

פרשת וישב תשע"ו

גיליון מס' 246 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                   

גלות השכינה בלב המחלוקת

(חלק א)

בפרשת וישב קשה להבין את התנהגות של השבטים ויעקב אבינו. איך גדולי עולם יכולים לקנא אחד בשני?

איך להבין את היחס המועדף ליוסף על פני אחיו?

מדוע יוסף מתגרה במשפחתו עם חלומותיו?

מדוע יוסף הצדיק מספר דברי דיבה על אחיו?

ננסה ליישב את השאלות האלה בעזרת הפירושים של הרב חרל"פ בפירושו על התורה: מי מרום ו"טללי חיים" על התורה של הרב חיים הכהן-החלבן.

בוודאי שהמחלוקת בין יוסף ובין אחיו הינה לשם שמים. האחים חשבו שניתן לתקן את העולם ללא גלות מצרים. הם טענו שאם נחיה חיי קדושה וטהרה בארץ ישראל נצליח למשוך אלינו את נשמות הגרים שצריכים להצטרף לישראל.  לפי ה"מי מרום"  בני לאה התיחסו כאל עבדים לבני השפחות כי הם ראו אותם כאלה שימשכו אליהם את נשמות הגרים שצריכות להתחבר לבני ישראל לפני הגאולה.

בנוסף לכך יעקב אבינו חשב שלאחר הגלות שהוא חווה וכל הצרות שנפלו עליו לא יהיו יותר גלויות לעם ישראל. זמן התיקון הגיע לכן הוא ביקש לשבת בשלוה כמו שכתוב: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (בראשית לז,א).

רש"י מביא את המדרש רבה: "וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:" ( רשי, בראשית לז,ב)

יוסף הצדיק לא הסכים לגישה הזאת וטען שאין מנוס מלרדת לגלות בעצמנו ומשם למשוך את הנשמות הגבוהות שצריכות להידבק לישראל.

" ...הגיעה כבר עת דודים עת התיקון ושוב אין צורך בגלות נוספת, כמוהו חשבו כל האחים למעט יוסף הוא יוסף ידע שעדיין יש צורך בגלויות נוספות, הוא יוסף שורש הגלות ושורש הגאולה הוא המשביר לכל עם הארץ, עומד ומוסיף גרים לישראל, מקבץ את כל הנצוצות שנתפזרו בין העמים, להשיבם למקור ישראל..." (מי מרום, וישב ד, רלה).

החלבן מוסיף ואומר שבסיס המחלוקת נמצא במהות של יוסף והאחים. יוסף הוא מידת היסוד והאחים מידת המלכות.

יוסף נקרא  יסוד של דכורא ומשפיע על הנוקבא. הוא מנהיג את העולמות התחתונים, כאשר אור ה' מלווה אותו באופן תמידי. יוסף וכל מי שהוא בחינת היסוד רואה את יד ה' בכל מעשה גשמי ובהשתלשלות האירועים המתרחשים  בעולם. הוא מנסה לעורר את השפע העליון, לזרז תהיליכים וכמובן את הגאולה.

יוסף רוצה להקדים את העתיד ולגלות את השפע שעדיין לא התגלה, כי הוא לא מסתפק בהווה החסר.

זה מסביר למה הוא חולם חלומות ומספר אותם למשפחתו.

פרשת שבוע: פרשת וישלח - יעקב אבינו: מחבר העולמות

פרשת ויצא תשע"ו

גיליון מס' 244 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                 

יעקב אבינו: מחבר העולמות

בפרשת ויצא, יעקב אבינו הולך לכיוון חרן ויוצא מארץ ישראל. הקב"ה סיבב את הכל כדי שיעקב אבינו יעלה להר המוריה וישכב שם.

רש"י מפרש שכאשר איש צדיק עוזב מקום מסויים, חסרונו מורגש ומשאיר רושם. כמו שכתוב: "...אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה..." (רש"י, בראשית כח,י).

מדוע התורה אינה משתמשת באותה לשון- ויצא יעקב מבאר שבע הרומזת לחיסרון של הצדיק עם אברהם אבינו או יצחק אבינו?

מדוע הקב"ה אילץ את יעקב אבינו לבא להר המוריה וללון שם?

מה הרמזים המסתתרים בפעולות הרבות שיעקב אבינו עושה בהר הבית?

ננסה ליישב את השאלות האלה באותה הדרך.

נקדים ונזכיר את דברי התלמוד, הקורא לבית המקדש על שם יעקב אבינו. כמו שכתוב: " ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" ( פסחים פח, ע/א).

יוצא מכאן שיעקב אבינו הרגיש קרבה מיוחדת למקום המקדש ולבית המקדש עצמו.

נראה לומר שהוא המשיך את מסורת האמהות- שרה ורבקה שהקימו מעין משכן באוהלם. הניסים שהתרחשו באוהל שרה אמנו מזכירים את המשכן: ברכה בעיסה כנגד לחם הפנים, הענן כנגד השכינה שמעל המשכן והנרות כנגד מנורת הזהב. (ראה בהרחבה מאמר של תשס"ז על פרשת חיי שרה).

יעקב אבינו מתואר כ-איש תם יושב אוהלים. (בראשית כה,כז). הכוונה שהוא יושב באוהל של מטה וגם באוהל של מעלה.  

רבנו בחיי מפרש את השימוש בלשון רבים בפסוק- "יושב אוהלים", כי הוא יושב באוהל של מעלה ובאוהל של מטה. כמו שכתוב: "ועל דרך הקבלה ישב אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, שכבר ידעת שצורתו של יעקב חקוקה בכיסא בכבוד.." (בראשית ר' בחיי כה,כז).

נראה לומר שהוא היה חי בקדושה ובטהרה כה גבוהה שהוא הפך את ביתו לבית מקדש ממש. מהותו של יעקב אבינו מתאפיינת בחיבור בין השמים ובין הארץ. וזאת בדיוק התכונה של בית המקדש והר הבית המהווים בית ה' ומקום של שכינה בעולם הזה.

עכשיו ניתן להבין מדוע יעקב אבינו היה צריך לבא להר המוריה ולישון שם. הרי זה לא מכובד לישון במקום של שכינה!

יעקב אבינו כינה את הר המוריה  בית ה'. כאשר יש קרבה בין אנשים אז ישנים אצלם. נראה לומר שכך היה עם יעקב אבינו כביכול.

פרשת שבוע- פרשת ויצא יעקב אבינו: מחבר העולמות

פרשת ויצא תשע"ו

גיליון מס' 244 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לקריאת מאמרים נוספים: www.OTZMA1.BLOGSPOT.com                                      

יעקב אבינו: מחבר העולמות

בפרשת ויצא, יעקב אבינו הולך לכיוון חרן ויוצא מארץ ישראל. הקב"ה סיבב את הכל כדי שיעקב אבינו יעלה להר המוריה וישכב שם.

רש"י מפרש שכאשר איש צדיק עוזב מקום מסויים, חסרונו מורגש ומשאיר רושם. כמו שכתוב: "...אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה..." (רש"י, בראשית כח,י).

מדוע התורה אינה משתמשת באותה לשון- ויצא יעקב מבאר שבע הרומזת לחיסרון של הצדיק עם אברהם אבינו או יצחק אבינו?

מדוע הקב"ה אילץ את יעקב אבינו לבא להר המוריה וללון שם?

מה הרמזים המסתתרים בפעולות הרבות שיעקב אבינו עושה בהר הבית?

ננסה ליישב את השאלות האלה באותה הדרך.

נקדים ונזכיר את דברי התלמוד, הקורא לבית המקדש על שם יעקב אבינו. כמו שכתוב: " ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" ( פסחים פח, ע/א).

יוצא מכאן שיעקב אבינו הרגיש קרבה מיוחדת למקום המקדש ולבית המקדש עצמו.

נראה לומר שהוא המשיך את מסורת האמהות- שרה ורבקה שהקימו מעין משכן באוהלם. הניסים שהתרחשו באוהל שרה אמנו מזכירים את המשכן: ברכה בעיסה כנגד לחם הפנים, הענן כנגד השכינה שמעל המשכן והנרות כנגד מנורת הזהב. (ראה בהרחבה מאמר של תשס"ז על פרשת חיי שרה).

יעקב אבינו מתואר כ-איש תם יושב אוהלים. (בראשית כה,כז). הכוונה שהוא יושב באוהל של מטה וגם באוהל של מעלה.  

פרשת השבוע: פרשת תולדות: איך לקבל את החסד?

פרשת תולדות תשע"ו

גיליון מס' 243 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

איך לקבל את החסד?

מדוע יצחק אבינו שונה כל כך מאברהם אבינו?

במה הדין נחוץ לקבלת השפע והחסד?

פרשת תולדות מתארת את המעבר מתקופת אברהם אבינו לזו של יצחק אבינו. המבנה של פסוק הראשון של הפרשה אינו ברור ומעלה מספר שאלות.

כמו שכתוב:  וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. (בראשית כה,יט).

הפסוק היה צריך להביא את שמות הילדים של יצחק אבינו: יעקב ועשו. וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  יעקב ועשו. בנוסף לכך, למה התורה חוזרת פעמיים על אותו הדבר. אם יצחק הוא הבן של אברהם אז אינו דין שאברהם הוא אבא של יצחק!

נביא את דברי הרב חיים כהן "החלבן" על הפרשה כדי להעמיק את השאלה.

אברהם אבינו מסמל את החסד ואת הנתינה לכל העולם. כמו שכתוב: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם. (מיכה ז,כ).

לעומת זאת יצחק הוא בחינת הגבורה והדין. כמו שכתוב: לוּלֵי אֱלֹקי אָבִי אֱלֹקי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי--כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי; (בראשית לא,מב).

השאלה היא: איך יתכן שהחסד של אברהם הוליד את הגבורה והדין של יצחק? הרי אלה שתי מידות מנוגדות!

ה"חלבן" מפרש שמידת הגבורה עוזרת למידת החסד להשפיע על האדם. יותר מכך, ללא מידת הגבורה החסד יכול להזיק במקום להטיב.

הגבורה גורמת לצמצום ומשפיעה בצורה חיובית על מקבל החסד. כאשר אדם מקבל חסד ללא גבול הוא עלול להתקלקל ולאבד את תחושת ההנאה שנובעת מהחסד.

למשל, ילד מפונק של משפחה עשירה שרגיל לקבל את כל בקשותיו. עם הזמן הוא כבר לא יעריך את המתנות שהוא מקבל. הוא התרגל לקבל חסד גדול מהוריו לכן הוא יצטרך דברים גדולים ומשמעותיים יותר כדי להתרגש. זאת טבע האדם!

פרשת שבוע: פרשת לך לך למה “הר הבית עכשיו”?

פרשת לך לך תשע"ו

גיליון מס' 241  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

למה “הר הבית עכשיו”?

מה תכליתה של מצוות יישוב הארץ?

מה ניתן ללמוד מאברהם אבינו לפיתרון בעיותינו?

פרשת לך לך מגלה לעולם את אברהם אבינו, העברי הראשון. ללא הקדמות או תארים כמו לנח, התורה מביאה את המעשים של אברהם אבינו.

מתוך הפשט של הפסוקים הראשונים ננסה ללמוד את המסר העיקרי המופיע בתחילת הפרשה.

שלוש בחינות מופיעות בסדר הבא: ארץ ישראל, עם ישראל ועבודת הקרבנות.

ראשית הקב"ה מצווה את אברהם אבינו ללכת לארץ כנען כמו שכתוב: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ  (בראשית יב,א).

בהמשך הקב"ה מבטיח לו שיצא ממנו עם גדול:  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, (בראשית יב,ב).

ובפסוק הבא אברהם אבינו מתברך חמש פעמים ויהפוך  למקור של ברכה עבורו ועבור כל האנושות כמו שכתוב:  וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  : וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב,ב-ג).

כמו שהבאנו בפרשיות הקודמות המקור של כל השפע והברכה בא לידי ביטוי בעבודת המקדש ובברכת הכהנים בעזרה.

כמה פסוקים לאחר מכן אברהם אבינו מבצע בפועל את רצון ה'.

ראשית הוא עולה לארץ כנען עם משפחתו וכל רכושו: וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן (בראשית יב,ה).

לאחר שהוא הגיע לארץ הקב"ה מברך אותו בזרע גדול ומבטיח לו את ארץ ישראל, כמו שכתוב:  וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית יב,ז).

לאחר התגלות ה' אליו, אברהם אבינו בונה מזבח כדי להודות לה' וגם לחתום את הבטחת נתינת הארץ לצאצאיו. כמו שכתוב: וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָי (בראשית יב,ז).

נראה לומר שפעולות בנית המזבח והקרבת קרבנות באות לממש את הבטחת הארץ לעם ישראל. זה המסר שאברהם אבינו מעביר לנו בתחילת דרכו.