פרשת החודש- פרשת תזריע: בין גאולה לגאולה: 4 פרשיות

פרשת תזריע - החודש תשע"ו

גיליון מס' 263 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

בין גאולה לגאולה: 4 פרשיות

לקראת ראש חודש אדר ועד ראש חודש ניסן אנחנו קוראים ארבע פרשיות הקשורות לתקופה של פורים ופסח.  המקור בא ממסכת מגילה כמו שכתוב: "ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים; חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת.  בשנייה, "זכור" (דברים כה,יז); בשלישית, "פרה אדומה" (במדבר יט,ב); ברביעית, "החודש הזה" (שמות יב,ב).  בחמישית, חוזרין לכסדרן. " (משנה, מסכת מגילה פרק ג משנה ד).

מדוע חז"ל קבעו קריאת ארבע פרשיות לחיזוק ארבע מצוות? למה דווקא בהקשר של פורים ופסח ולא לקראת שאר החגים? האם יש חשיבות לסדר הפרשיות?

נראה לומר שארבע פרשיות מציינות ארבעה שלבים בהתקרבות להקב"ה.

כאשר אנחנו נותנים את מחצית השקל לקופת המקדש אנחנו לא עושים מאמץ פיזי גדול. הכסף הוא דבר חיצוני לאדם ואינו דורש השקעה רבה בזמן קיום המצווה. מחצית השקל משמש לקניית קרבנות הציבור לכן האדם אינו מרגיש קשר ישיר למצווה.

השמדת עמלק היא מצווה שמתקיימת בפועל על ידי הצבא לכן לא כל אחד משתתף במלחמה. החיילים מקיימים את המצווה בפועל כשליחים של עם ישראל.

ציבור גדול יותר עלול להיטהר בעזרת אפר פרה אדומה. האדם הטמא מטהר את עצמו בזכות הפרה האדומה. לכן זאת מצווה שנוגעת לכל אחד מישראל.

פרשת החודש עוסקת בהקרבת קרבן פסח. קרבן פסח מחייב את כל ישראל, כולל הנשים לעלות לרגל לירושלים כדי לאכול כזית מבשר הקרבן.

אנחנו רואים שמספר המשתתפים עולה ומעורבותם גדלה בהדרגה מפרשת שקלים ועד פרשת החודש.

המהר"ל מפרש את המשמעות העמוקה של ארבע פרשיות, הבאות כנגד ארבעה שלבים של התקרבות והתדבקות  בהקב"ה.

השקלים שאנחנו נותנים לבית המקדש הם כופר לעם ישראל. כמו שכתוב: כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' (שמות ל,יב).

בזכות השקלים ישראל נכנס תחת חסות ושמירה של הקב"ה.

כתוצאה מזה עמלק אינו יכול לפגוע בעם ישראל. מצד שני בזכות השקלים, עם ישראל מסוגל להשמיד אותו ולהינצל מפגיעה פיזית וגופנית. המהות של עמלק היא להרחיק את עם ישראל מהקב"ה מתוך פגיעה פיזית. לאחר שעמלק "נוטרל" יש להתקרב להקב"ה ברמה הרוחנית ולהיטהר. הפרה אדומה מטהרת אותנו מהטומאה במישור הרוחני.

השלב האחרון הוא להקריב קרבנות מהשקלים החדשים הנותים ביטוי לרוח חדשה של חידוש הקשר עם הקב"ה. השימוש בפועל של השקלים שנתרמו על ידי כל ישראל מבטא את הקשר המיוחד עם הקב"ה.

 " ומפני כך אח"כ הוא פרשת החודש להביא קרבנות מן תרומה חדשה וזהו הקרוב והחבור אל הש"י מחדש ואף כי כבר נתנו השקלים אל הש"י ומצד אשר הם אל הש"י בזה מסלקים את כח עמלק מכל מקום כאשר מתחילין להקריב משקלים חדשים דבר זה מורה על כי ישראל הם אל הש"י מחדש כאשר מסולק כח עמלק וכח הטומאה ויתן להם לב חדש ורוח חדש וזה פרשת החודש כך הוא העניין אלו ד' פרשיות והם דברים עמוקים מאוד." (מהר"ל, אור חדש עמוד קמא).

חירות לדורות!

פרשת תזריע-החודש תשס”ח גיליון מס' 111
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
חירות לדורות!בזכות איזה מצוות יצאנו ממצרים?
מה מייחד את מצוות קרבן פסח משאר המצוות?
אנחנו נכנסים לחודש ניסן שהוא חודש הגאולה. בשבת שלפני ראש חודש ניסן אנו קוראים פרשה נוספת, בספר תורה נפרד.
אנחנו קוראים בפרק העוסק במצוות הראשונות שבני ישראל קיבלו כ-עם ולא כיחידי סגולה. הם קיבלו את מצוות קידוש החודש, קרבן פסח ודיני חמץ ומצה.
על פי דברי חז"ל, בזכות שתי מצוות בני ישראל יצאו ממצרים: קרבן פסח וברית מילה.
בעל ה"שם משמואל" בפרושו על התורה אומר, שברית המילה באה להסיר את הרע שבגופנו דרך הערלה. לעומת זאת קרבן פסח מקרב אותנו להקב"ה, בזכות מעשה טוב.
כך מתקיימים דברי הפסוק מתהילים: "סור מרע ועשה טוב" (תהלים פרק לד פסוק טו).
ה"שם משמואל" מעלה שאלה קשה לכאורה. האם מילה ופסח המצוות היחידות המקרבות את האדם להקב"ה או המרחיקות אותו מן הרע?

אין שכינה ללא מעשה

פרשיות ויקהל-פקודי החודש תשס"ט גיליון מס' 155
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

אין שכינה ללא מעשה
למה אנחנו צריכים לבנות בית להקב"ה?
במה עבודת הקרבנות שונה מעבודת אלילים?

פרשיות ויקהל פקודי חותמות את ספר שמות. פרשיות אלה חוזרות על כל פרטי בנית כלי המשכן, הכנת בגדי הכהונה והרכבת המשכן עצמו.
התורה חוזרת מספר פעמים על אותם נושאים, כדי להעביר מסר לדורות. הקב"ה מזהיר אותנו שלא נטעה ונעבוד אותו עם כוונות לא רצויות. להבדיל אלפי הבדלות, עבודת הקרבנות דומה מבחינה חיצונית לעבודת אלילים. מי שמתבונן מבחוץ, יכול לחשוב בטעות שאנחנו מקיימים טקס של עבודה זרה, ח"ו.
המקום הכי קדוש וסמוי מעיני האדם, הינו קדש הקדשים. בראש ארון הברית, הכרובים ניצבים ומשמשים כלי לקבלת השכינה. שתי דמויות של ילדים העומדים אחד מול השני, נמצאים בקדש הקדשים.
משה רבנו מסר לנו בפרטי פרטים את סדר בנית המשכן וכליו. הפרטים רבים ומורכבים, לכן אנשים מיוחדים בלבד, מסוגלים לבנות את המשכן כהלכה, כמו שכתוב:
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ--כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. (שמות לו,ב).
אנשים חכמי לב, ובנוסף בעלי כישורים טכניים אל-אנושיים, יכולים לבנות בית להקב"ה.
בנוסף לכך, לאחר חטא העגל, משה רבנו שבר את לוחות הברית כדי להבהיר לבני ישראל שאין שום קדושה עצמית לכלי המקדש. הקדושה נובעת מזה, שהקב"ה שוכן בתוכם.
לוחות הברית שנכתבו ביד ה', בכבודו ובעצמו, אינם כוללים בתוכם שום קדושה כאשר עם ישראל חוטא, ועובד פסל העשוי מזהב.
כך ה"משך חכמה" על התורה מיישב את השאלה: למה משה רבנו שבר את הלוחות?
"...ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים בעצמם, חלילה ה' יתברך שורה בתוך בניו........
כאשר שבר את הלוחות ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בה' ותורתו הטהורה." (משך חכמה על התורה שמות לב,יט).
ה"משך חכמה" מוכיח את דבריו מתוך חילול בית המקדש השני על ידי טיטוס הרשע ימ"ש. הוא נכנס לקדש הקדשים עם פרוצה ועשה מעשה תועבה. למרבה הפלא טיטוס לא מת בעת כניסתו לקדש הקדשים. השכינה הסתלקה לפני מעשה ההתגרות של טיטוס הרשע, כלפי הקב"ה.
"... זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה.." (גיטין נו ע/ב).
כדי שהשכינה תשכון בבית המקדש, דרוש תנאי נוסף. כמובן שהתנאי הזה מתווסף לרצון ה' לשכון במעשה ידי האדם.
נחזור קצת אחורה בזמן, ונתמקד במעמד הר סיני וקבלת התורה. חז"ל שואלים, למה קדושת הר סיני לא נשמרה גם לאחר מסירת התורה לישראל?
ישנן הלכות רבות בעניין קדושת בית כנסת לאחר שנהפך לחורבה. למשל, אין הופכים אותו למקום בזוי כמו בית מלאכה לעיבוד עורות.
התשובה היא, שהשכינה הסתלקה באופן מוחלט, לאחר קבלת התורה על ידי ישראל.
אם כך, למה קדושת הר הבית ומקום המקדש נשמרה לאחר חורבנו?
ה"משך חכמה" משווה את קדושת המקדש לטומאת העבודה זרה. אם חלקת אדמה נאסרת בעקבות מעשה עבודה זרה אז גם להיפך בעניין קדושת המקדש; ובזכות אותו מעשה, הקדושה תישאר לעולם.
אם אדם חפר מערות או בורות על שטח אדמה, כפולחן של עבודת אלילים; אז אותה חלקת אדמה נאסרת מדין עבודה זרה. מכאן, אנחנו למדים שמעשה האדם יכול לפסול קרקע. כמו שכתוב בתלמוד בבלי:
"כי אתא רב דימי א"ר יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה ( מסכת עבודה זרה נד ע/ב).
מעשה העבודה זרה האוסר את חלקת האדמה, מביא לכך שמעשה בנית בית המקדש מקדיש את הר הבית לנצח נצחים.(ראה משך חכמה על פרשת יתרו ד"ה "במשוך היובל").
זהו התנאי הנוסף הדרוש להשכנת השכינה במקדש: בנין המקדש וכליו על ידי האדם. השכינה שורה במשכן ובכליו, לאחר שהאדם בנה אותם.
השילוב של מעשה האדם והשכנת השכינה מצד הקב"ה, גורמים לשכינה להישאר לנצח.
לכן קדושת הר הבית לא הסתלקה מעולם. כדי להחזיר את השכינה למקומה עלינו לעשות מעשה ולהתחיל בבניית בית המקדש השלישי.
בפרשת ויקהל ופקודי, יש דגש מיוחד על עשיית האדם, כאשר הפועל "עשה" מופיע עשרות פעמים.
מעשה האדם מזמין את השכינה. בע"ה, נבין את דברי ה"משך חכמה" ונהפוך אותם לדבר מעשי באופן מיידי. כך השכינה תחזור לשכון בהר הבית, בבית המקדש השלישי בב"א.