עבודת יום כיפור בבית המקדש: מה מסתתר מאחורי השעיר לעזאזל?

יום כיפור תש"ע גיליון מס' 179
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
מה מסתתר מאחורי השעיר לעזאזל?מדוע אנחנו שולחים שעיר למות במדבר, בלי להקריב אותו על המזבח?
האם עלינו להתערבב עם הגויים לקראת הגאולה?ביום כיפור, עיקר מצוות היום מתרחשות בבית המקדש. יש קרבן אחד המכפר על הכהן הגדול עצמו ואחיו הכהנים: קרבן הפר, כמו שכתוב: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ: בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, (ויקרא טז,ג).
יש קרבן נפרד, המכפר על עוונות עם ישראל. הוא מורכב משני שעירים: אחד מובא כקרבן בבית המקדש והשני נשלח לעזאזל. כמו שכתוב: וּמֵאֵת, עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִקַּח שְׁנֵי-שְׂעִירֵי עִזִּים, לְחַטָּאת; (ויקרא טז,ה).
ננסה להבין את המשמעות העמוקה של שני השעירים.
השעיר שנשלח לעזאזל נושא איתו את כל עוונות עם ישראל, כמו שכתוב: וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲו‍ֹנֹתָם, אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה; וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר, בַּמִּדְבָּר. (ויקרא טז,כב).
על פניו, נראה שהשעיר לעזאזל ממלא תפקיד הפוך, מזה שקרב על המזבח. השעיר לה' מתקדש ודמו נשפך, על המזבח ומול ארון הברית בתוך קדש הקדשים.
למרות ששני השעירים צריכים להיות זהים בכל דבר ועניין, בסופו של דבר כל שעיר ממלא תפקיד הפוך מהשני.

איך להפוך ימים של צער לשמחה ?

פרשת דברים התשס"ו גליון 24

מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:parashathamikdash@gmail.com

איך להפוך ימים של צער לשמחה ?

 

בימים של צער בדרום ובצפון החלים בתקופת בין המצרים, בין חורבן ירושלים לחורבן בית המקדש, קוראים לכולנו לחזור ל"לב העולם"-עיר הקודש, וכך לזכות בראש שהוא בית המקדש השלישי .

שבת חזון הפותח את חומש דברים חל תמיד לפני תשעה באב. רבנו בחיי קורא לספר דברים, ספר של הגאולה האחרונה כאשר החומשים הקודמים מהווים שלבים הדרגתיים המכינים את עם ישראל, לקראת הגאולה.

סדר החומשים מכוון ומדויק כאשר כולם ביחד מהווים בנין אחד וקשר אחד, כמו שלבים של סולם שלא ניתן לעלות לראשה בלי לעבור את השלבים הקודמים.

ספר בראשית בא להורות לנו על האמונה בחידוש העולם ובהשגחה האלוקית, המובילים לשכר ועונש בעולם.

ספר שמות מגלה את שורש הייחוד שבעם ישראל בזכות האבות, לכן ספר זה מתחיל עם "ו" החיבור:"ואלה שמות..".

אחריו ספר ויקרא, העוסק בעניין הקורבנות המקשרים אותנו בקשר מיוחד עם הקב"ה, ומאפשרים לאדם לממש את הייחוד של ספר שמות ולהתקרב לה', המחדש את העולם בכל יום.

ספר במדבר, מדבר כולו על ארץ ישראל ובא אחר ספר ויקרא כדי לבאר לנו שאין קורבנות אלא בארץ ישראל, רק שחטא המרגלים הוא שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה.

ולבסוף הספר החמישי דברים, הכולל בתוכו את הגאולה העתידית שהיא תכלית העולם.

סדר החומשים רומז לנו על סדר האירועים לקראת הגאולה.

"כי החידוש סיבת היחוד, והיחוד על ידי הקורבנות, והקורבנות אין עיקרן אלא בארץ ישראל, וישראל אין להם שלמות בכל הזמנים כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלות" (רבנו בחיי דברים א' א').

נראה לומר לגבי היום: שכדי לזכות לארץ ישראל שהוא השלב האחרון לפני הגאולה, עלינו להקדים ולהכיר בייחודיות שלנו כעם ה' שקיבל את התורה; כעם מובדל משאר העמים, עלינו לממש את הקרבה המיוחדת לה', בהקרבת קורבנות במקום המקדש.

לאחר שחרור עול הגויים מעל צווארינו, ולקיום שלטון עצמאי ללא התחשבות באומות העולם (ספר שמות) וגם לאחר חידוש עבודת הקורבנות בהר הבית (ספר ויקרא) אז נוכל לכבוש את ארץ ישראל ולחיות בבטחה בחיפה,שדרות, ונהריה ... (ספר במדבר)דווקא בתקופה של בין המצרים עלינו להתחיל את ספר דברים הנותן לנו תקווה וציפייה לגאולה שלמה.

לא במקרה הותקפנו מהצפון יום לפני י"ז תמוז, יום בקיעת חומות ירושלים, זה אולי בא כדי לעורר את ליבנו לציון ולבית המקדש.

באותה שבת קראנו את ההפטרה הראשונה של שלושת הפורענויות בספר ירמיה: "מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ" (ירמיה א,י"ד).

אולם לעתיד לבוא, יהפוך הקב"ה את ימי האבל לשמחה, כדברי הנביא זכריה (ח',יט):"כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:

ר' שמואל מסוכוטשוב בספרו "שם משמואל" אומר שימי בין המצרים יהיו ימי חול המועד כי הם נמצאים בין שני ימים של קדושה: י"ז תמוז וט' באב.

ניתן להשוות בין חלקיו העיקריים של גוף האדם, הזמן והמקום.

החלקים החשובים בגוף האדם הם המוח והלב, וכנגדם בימי השנה: שבת ומועדים, ובעולם : המקדש וירושלים.

ירושלים היא לב העולם ומקום המקדש הוא עיקר ירושלים.

בי"ז תמוז הובקעה העיר ונלקח הלב מישראל, ובט' באב נחרב המקדש וניטל הראש מישראל.

לעתיד לבוא ימים אלו יהפכו למועדים, כך שראשנו ולבנו יוחזרו לנו, וכתוצאה מזה נוכל לבטל את האבל של ימי בין המצרים.

ה"שם משמואל" ממשיך ואומר שהראש רומז למלך מבית דוד והלב רומז לכהן הגדול.

נחזור לימי בניית בית שני בתקופת הנביא זכריה כאשר שאלו אותו, האם חייבים להמשיך לצום את ארבעת הצומות הלאומים שנקבעו זכר לחורבן, בזמן בניית בית המקדש השני ?

השאלה הנ"ל לכאורה בלתי מובנת; הרי ברור שאין מקום לזכור את חורבן של הבית הראשון באמצע בניין של הבית השני ! המלבי"ם מביא בשם הרי"א שבעה דברים שהיו חסרים בימים ההם.

1-השכינה הייתה חסרה בהשוואה לבית ראשון (5 דברים היו חסרים)

2-עם ישראל היו תחת רשות מלכי פרס וחששו מגירוש נוסף מהארץ.

3-לא היה קיבוץ גלויות כללי, שהרי רק 40000 עלו מבבל

4-ארץ ישראל לא נתנה את פירותיה כבתחילה

5-הגויים לעגו להם והשפילו אותם

6-הכותים החזיקו אז ברוב חלקי הארץ

7- לא היה להם מלך מבית דוד.

תשובתו של הקב"ה הייתה שהצומות לא מיועדים אליו, אלא לגרום לאדם לחזור בתשובה, לכן רצוי לבטל את ארבעת הצומות, וכך עשו. (מלבי"ם ,זכריה ז, ב-ג)

מה הדין לגבי היום?

מתוך שבעת הדברים המוזכרים לעיל רק שנים חסרים לנו כיום: השכינה במקדש ומלך מבית דוד.

האם עלינו להמשיך לצום לאור דברי המלבי"ם ?

בתקופה קשה זו של התקפות בצפון הארץ ובדרומה, עלינו לחזור עכשיו ללב של עם ישראל שהוא ירושלים כדי לזכות בראש, שהוא בית המקדש.

?על מה בוכים בתשעה באב

פרשת ואתחנן תשס”ז גיליון מס' 75
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

לחץ כאן להדפסת המאמר

על מה בוכים בט' באב?

מה המשמעות האמיתית של תשעה באב?
האם כל אחד מאיתנו יכול לקדם את בניין בית המקדש?

לאחר תשעה באב, עלינו לחשוב איך לעשות מעשה כדי לקרב את בניין בית המקדש. בעל ה"שפת אמת" מעלה שאלה קשה על המאמר הידוע מהתלמוד הירושלמי.
"כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו החריבו" (ירושלמי יומא ה).
ה"שפת אמת" מתקשה להבין, איך בית המקדש ראוי להיחרב בדורות של צדיקים עליונים?
הוא משיב ואומר, שכל הדורות שותפים בבניין בית המקדש השלישי. כאשר מעשים הטובים של כל דור ודור מצטרפים ומקרבים את הגאולה.
"כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בני ישראל להיות ראוין לגאולה" (שפת אמת דברים תרל"ד).
למעשה, תפקיד של כלל ישראל הוא לתרום לבניין בית המקדש. דור שלא מקדם את ענייני הגאולה כנדרש, נחשב לדור שבית המקדש נחרב בימיו. השפת אמת לא מסתפק בדברים כלליים המופנים לכלל ישראל, אלא גם דברים הנוגעים לכל אחד ואחד מאיתנו, כפרט.
"וכל אדם בפרט גם כן צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבניין בית המקדש".
כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש אמיתי, ולשאול את עצמו, מה הוא עשה למען בניין בית המקדש?

תשעה באב פרשת דברים ושבת חזון: למה לבכות על שממת הארץ

פרשת דברים תשעה באב תש"ע גיליון מס' 200
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
למה לבכות על שממת הארץ?
מה מסתתר בתוך דברי ישעיה הנביא, לקראת תשעה באב?
האם הקב"ה מצפה שנבנה מזבח עכשיו למען חידוש עבודת הקרבנות? ומי מונע זאת מאיתנו?

אנחנו קוראים את ההפטרה, בשבת שלפני תשעה באב מתוך ספר ישעיה. ההפטרה כל כך חשובה שאנחנו קוראים לשבת הזאת בשם מיוחד: "שבת חזון", לפי המילה הראשונה של ההפטרה.
כמו שכתוב: חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם (ישעיה א,א).
ננסה להבין את החשיבות של דברי הנביא ישעיה, דווקא לפני תשעה באב, ימים של זיכרון חורבן בתי המקדש.
ישעיה הנביא מתנבא על סיום מלכות יהודה וחורבן ירושלים, בתקופת בית המקדש הראשון.
הוא פותח בתוכחות על מידת הכפיות טובה של עם ישראל כלפי הקב"ה. כמו שכתוב: יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ישעיה א,ג).

בהמשך הפרק, ישעיה רואה את הגלות העתידית. סימני הגלות הינם: שממת ארץ ישראל, יישובים חרבים, אדמות חקלאיות (כלכלה לאומית) בידי הגויים ומקום המקדש שומם ללא מבקרים. כמו שכתוב: אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים : וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם (ישעיה א,ז-ח).
הנביא ממשיך בדברי תוכחה על עבודות המקדש שאינן רצויות על ידי הקב"ה ח"ו. הקרבנות, עלייה לרגל ושאר עבודות המקדש מבצעות אבל אינם מתקבלות בשמים.
כמו שכתוב: לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. (ישעיה א,יא).
למעשה הפרק הזה מפרט את כל סימני הגלות משממת הארץ עד חורבן בית המקדש דרך כלכלה בשפל.
נראה לומר שיש קשר בין שממת הארץ ומצב הכלכלי השורה בארץ ישראל ובין עבודות המקדש. בנוסף לכך סימני הגלות מהווים גוש אחד וקורים באופן סימולטאני.
אם הארץ שממה אז הקרבנות אינם רצויים. לעומת זאת, אם ארץ ישראל משגשגת מבחינה כלכלית והיישובים אינם שוממים או חרבים, זה סימן מובהק של סיום הגלות ועת חידוש עבודת הקרבות היגיע אף הוא.

על מה אנחנו בוכים בתשעה באב?
אולי על הערים השרופות? על הכלכלה הנשלטת על ידי הגויים? או על ירושלים הריקה מתושביה?
ברוך ה' אין טעם לבכות על כך. אדרבה, עלינו להודות על כך בחג העצמאות וביום שחרור ירושלים.
זאת אולי מידת הכרת הטוב המוזכרת בראשית דברי הנביא.
אנחנו בוכים על בנין בית המקדש השלישי.
לא טעיתי, אין אנו בוכים על החורבן בית המקדש אלא על חוסר אכפתיות למען בנין בית המקדש השלישי וחידוש עבודת הקרבנות.

מי מעכב את הקמת מזבח בהר הבית למען חידוש עבודת הקרבנות?
האם הגויים מעכבים אותנו?
בוודאי שלא, הרי אסור לנו להיעזר בהם בכל דבר הקשור לירושלים ובית המקדש. תפקיד הגויים הסתיים בכך שהם אישרו באו"ם את הקמת מדינת ישראל. לפני כשבעים שנה כתב הרב חרל"פ בספרו "מעיני הישועה דברי נבואה ממש. הוא חזה שירושלים-עיר הקודש תינתן לנו ישירות על ידי הקב"ה ללא תיווך של אומות העולם. למעשה כך קרה במהלך מלחמת ששת הימים. " ואמנם מיוחדת היא ירושלים עיר הקדש המקודשת כולה לשמים..., ועל כן לא תגע בה יד האומות, והיא תנתן ישר מידו של הקב"ה בלא שום אמצעי." (ראה בספר של הרב חרלפ מעיני הישועה פרק ס"ה דף קה).
האם הפוליטיקאים של היום מונעים את בנין המקדש?
לא ולא, אין לנו מה לצפות מהם כאשר הם מתרפסים מול הגויים ומנסים למצוא חן בעיניהם, ומזלזלים באינטרסים הלאומיים של ישראל.
האם צדיקי הדור שלנו אחראים לכך?
אין אני יכול לדון בכך, לכן אביא את דברי גדולי עולם. ה"אור החיים" הקדוש כותב שכאשר תלמיד חכם מגיע לשמים, הדבר הראשון שהוא נשאל עליו הוא: האם פעלת לבנין בית המקדש? אחריות מוטלת עליו לעורר את העם על ידי חזרה לארץ ישראל כדי לקרב את הגאולה. " והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', ..... והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלקי עולם ברוך הוא לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב:" (ויקרא כה,כה אור החיים על התורה).
לפי דברי "אור החיים" הקדוש, עלינו להתפלל כל יום ובמיוחד ביום תשעה באב, שצדיקי הדור ימלאו את תפקידם ויפסקו על בנית מזבח וחידוש עבודת הקרבנות לאלתר.

ברוך ה', סימני הגלות האחרים המובאים בדברי ישעיה הנביא אינם קיימים עוד. לכן עלינו להתרכז בנקודה האחרונה שהקב"ה מצפה לה למעלה מארבעים שנה, מיום שחרור ירושלים באייר תשכ"ז.
בע"ה נכוון בקינות תשעה באב על התעוררות אמיתית שתתורגם למעשים למען בנין בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אריה בן יעקב הכהן גלייך שלימד אותי את השפה ותיקן את שגיאותיי במשך שנים, יהי זכרו ברוך

פרשת שבוע: דברים אב: חודש ההתחלות

פרשת דברים תשס”ח גיליון מס' 126
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

אב: חודש ההתחלות
מה מסתתר באותיות המרכיבות את חודש אב?
איך לפעול היום, כדי להשכיח את זכר החורבן?

חודש אב הינו חודש המסמן התחלה חדשה. אנחנו רוצים לסיים תקופה של זכר חורבן בית המקדש, כדי להתחיל תקופה של גאולה.
האותיות המרכיבות את השם- אב, רומזות לתחילת האלף-בית. נראה לומר, שחודש אב מסמל את סוף הגלות ותחילת הגאולה.
על פי דברי חז"ל, המשיח נולד ב-ט' באב, בשיא החורבן. לכן יום הצום נקרא בשם, מועד.
האותיות של חודש אב, רומזות על ה"אבא שלנו" הנמצא בשמים. אבינו שבשמים, דואג לבניו כאשר הם נמצאים בגלות. מצד אחד, הקב"ה מכה אותנו ומחריב את ביתו שבירושלים. ומצד שני הוא מעודד אותנו, כאשר הוא מבשר לנו על לידת המשיח.
גלות עם ישראל מתחילה כאשר בית המקדש נחרב. לעומת זאת השעבוד לגויים, מסתיים כאשר עם ישראל חוזר לשלוט בארץ ישראל ובונה את בית המקדש.
ראינו לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, שיש קשר ישיר בין ריבונות על ארץ ישראל ובין בנין בית המקדש.
כאשר בני ישראל נכנסים לארץ עם יהושע, הם מלווים עם המשכן וכליו. דוד המלך בשיא תקופת מלכותו, הרגיש צורך לבנות בית של קבע להקב"ה. לאחר הרחבת גבולות הארץ, דוד המלך מחפש במרץ רב, את מקום המקדש, את הר המוריה.
בתקופת גלות בבל, העולים לארץ ישראל התחילו לבנות את בית המקדש השני, בסמוך להגעתם לארץ ישראל. בימי מרד החשמונאים נגד הרומאים, הדבר הראשון שהם עשו לאחר הניצחון, היה לחדש את עבודת הקרבנות ובנין בית לה'.
למעשה בית המקדש בנוי בהר הבית, מסמל את ריבונות עם ישראל על כל חלקי הארץ.
לכן אם נרצה לשלוט בארץ ישראל, עלינו ללמוד מאבותינו, ולפעול כמותם. זה הזמן, לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות את בית המקדש השלישי.

פרשת שבוע: קרח - הסדר מונע את המרד

פרשת קרח תשס”ח גיליון מס' 120
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-

parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

ה-סדר מונע את המרד
מדוע חלוקת עבודות המשכן סמוכה למרד של קרח?
למה זר שעובד במקדש מתחייב במיתה בידי שמים?פרשת קרח מציגה לנו תמונה עגומה של חוסר אחדות ומחלוקת, בתוך שבט לוי. שבט לוי הוקדש לשרת את הקב"ה מימי חטא העגל. זהו שבט שלא השתעבד במצרים, אלא לקח על עצמו ללמד תורה לעם ישראל.
קשה להבין את עניין המחלוקת של קרח ועדתו. לאחר סיום המחלוקת התורה מדגישה את בחירת שבט לוי מבין שאר השבטים, כדי שנושא זה לא יעורר מחלוקת בדורות הבאים.
לאחר מכן התורה מחלקת את התפקידים של עבודת המקדש, בין שבט לוי ובין הכוהנים. חלוקת התפקידים נעשתה בין המשפחות השונות כדי למנוע מחלוקות.
יש סדר מופתי, כאשר כל אחד יודע את תפקידו, ואסור לעבור לתפקיד אחר.
הסדר הזה, הוא התשובה למחלוקת קרח ועדתו.
יש שלוש דרגות של עבודה בבית המקדש: הכוהנים, הלויים והישראלים המכונים- זרים.
לכל קבוצה תפקיד מוגדר, כאשר חל איסור להחליף תפקיד ביניהם.
כהן העושה את עבודת הלוי עובר בלא תעשה, כמו שמובא ברמב"ם : " אבל כוהן שעבד עבודת לוי--אינו במיתה, אלא בלא תעשה " (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לעומת זאת אם הלוי עושה את עבודת הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים. " וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר--שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).( שם הל' יג).
יותר מכך, הלויים עצמם אינם יכולים להחליף ביניהם את עבודתם. לדוגמא לוי השומר על הר הבית אינו יכול לשיר בזמן הקרבת הקרבנות.
" לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו--חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג)" (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לישראל-שאינו משבט לוי, אין אפשרות להשתתף באופן פעיל ברוב עבודות המקדש. אם הוא משמש בתפקיד של הלוי או הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים.
" זר שעבד במקדש--עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמיים: שנאמר "והזר הקרב, יומת" (במדבר יח,ז)—" (יד החזקה הל' ביאת המקדש ט,א)
יוצא אפוא שלכל אחד מישראל יש תפקיד המיוחד לו בבית המקדש, ואין הוא יכול להחליפו.
למה הקב"ה הקפיד על זה, שרק אדם אחד מתמנה לעשות עבודה מסוימת במקדש?
בעל ה"מנחת חינוך" מתייחס לשאלה הזאת במצוות שפ"ט, המתארת את עניין התעסקות הלויים והכוהנים במצוות השייכות להם בלבד, המופיעה בפרשת קרח. האדם מעצם טבעו אינו אוהב אחריות. כאשר משימה מוטלת על שני אנשים, כל אחד ינסה לברוח מביצוע המשימה, ולהפיל את האחריות על השני.
לעומת זאת כאשר אדם אחד אחראי על משימה אחת הוא יעשה את הכל כדי למלא את תפקידו. זהו כלל בסיסי בניהול אנשים וחלוקת מטלות ביניהם.
היות ועבודות המקדש חשובות ומקודשות הן צריכות להתבצע על ידי אדם אחד בלבד.
"לפי שעבודת שתי כתות אלה היא עבודה יקרה ומקודשת, על כן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש מן העצלה והשכחה, ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר, הפשיעה מצויה בו יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו, כי הרבה פעמים יסמכו שניהם כל אחד על חברו ותתבטל המלאכה מביניהם, זה דבר ברור לכל אדם"(ספר החינוך מצווה שפ"ט).
נראה לומר שגם בימינו, כל אחד מעביר לשני את האחריות לגבי חידוש עבודת הקרבנות בהר הבית.
לכן עד היום הר הבית שמם!
חלק רואים את הרבנים כאחראים למצב החורבן. כי הם אינם רוצים לצאת מאלפיים שנות גלות, ולפסוק הלכות ברוח הגאולה והשיבה לארץ ישראל.
אחרים מאשימים את השלטון ומוסדותיו המקולקלים, למשל בג"ץ. כאשר השלטון עושה הכל כדי לנתק את הקשר בין הר הבית ובין עם ישראל.
ניתן גם להאשים את המוסלמים ואומות העולם החוששים מבנין בית המקדש בירושלים ומאיימים איומי סרק, על שלום העולם.
למען האמת, האחריות לבנין בית המקדש מוטלת על כל אחד מאיתנו. העבודות עצמן מתחלקות בתוך שבט לוי, אבל מצוות בנין בית המקדש חלה על כל יהודי.
אם כל אחד מאיתנו יראה את עצמו כאחראי לחידוש עבודת הקרבנות, אז דברים יכולים להשתנות. אם כל אחד מעביר את האחריות לשני, אז עבודת המקדש לא תתבצע. זהו למעשה המסר של פרשת קרח.
אם עבודות המקדש מתחלקות בין הרבה אנשים, זה גורם למחלוקת ולאי סדר. ולבסוף העבודה לא מתבצעת כראוי. לעומת זאת, אם העבודה מתחלקת בצורה ברורה, אז אין מקום למחלוקת ועבודות המקדש נעשות מתוך אחדות וקדושה.
בע"ה נלמד מפרשת קרח לקחת אחריות לבנין בית המקדש השלישי ולא נסמוך על האחרים.


הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

מקורות

http://mekorot.blogspot.com/2008/06/blog-post_27.html

יום כיפור : השמחה מביאה את הישועה

יום כיפור תשס”ח גיליון מס' 83
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

השמחה מביאה את הישועה
?למה חודש תשרי מבורך בהרבה ימי חג
?האם יש קשר בין ראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות

חודש תשרי מבורך בימים טובים, הקשורים ביניהם. ראש השנה ויום כיפור מהווים הכנה לחג הסוכות-המסמל את השמחה. בעל ה"שפת אמת" מביא את המדרש המפורסם על פסוק מתהילים: " לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד" (תהלים, כז, א) אורי- בראש השנה וישעי- ביום הכיפורים" (ויקרא רבה פכ"א).
בראש השנה הקב"ה מאיר לעם ישראל במקום שהם נמצאים בו, אפילו בחושך. לכן הירח מכוסה בחג הזה והוא אינו מאיר.
לעומת זאת, ביום כיפור הקב"ה מטהר אותנו וזורק עלינו מים עליונים השמורים, מימי בריאת העולם. המים האלה מביאים את הישועה מלמעלה, כנגד המילה "ישעי".
הקב"ה משמש מעין מקווה לכל בעלי תשובה מישראל, כמו שכתוב במסכת יומא: " אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר, (יחזקאל ל"ו) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'. ואומר, (ירמיה י"ז) 'מקוה ישראל ה'', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (משנה יומא פרק ח משנה ט)".

במוצאי יום כיפור אנחנו נקיים וטהורים, לכן אפשר לשמוח ולהתכונן לחג הסוכות. (עיין שפת אמת יום כיפור שנת תרמ"ז-ח).
ניתן להשיג את המעלה של חג הסוכות, רק לאחר ראש השנה ויום כיפור.
ביום כיפור, העשירי בחודש, הירח מתמלא ומגיע לרוב גודלו. אבל הירח מאיר בכל עוצמתו בחמישה עשר לחודש, בחג הסוכות. (רזי שבת ומועד ראש השנה).
חמישה עשר ימים מפרידים בין ראש השנה וחג הסוכות.

אלה חמשה עשר ימים של הכנה לקראת מדרגה העליונה של חג הסוכות, שהוא כדוגמת בית המקדש.
(עיין מאמר על סוכות תשס"ז "סוכה היא דוגמת בית המקדש"

http://otzma1.blogspot.com/2006/10/blog-post.html)
בבית המקדש יש חמש עשרה מעלות המפרידות בין עזרת נשים לעזרת ישראל. המעלות האלה ממוקמות לפני שער ניקנור. דוד המלך כתב חמשה עשר מזמורי תהילים המתחילים בשיר המעלות, כנגד המעלות שבבית המקדש.

פרשת שבוע: מטות מסעי למי שייך הר הבית

פרשת מטות-מסעי תשס”ז גיליון מס' 73

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

 

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-624646

למי שייך הר הבית?

למה ראש שבט בנימין וראש שבט יהודה לא נקראים נשיאים?
מי נוחל את מקום המקדש? ולמה ?

סוף ספר במדבר עוסק בחלוקת הארץ לשבטים, לקראת כניסתם לארץ ישראל. בפרק ל"ד התורה מונה את שמות הנשיאים שינחלו את הארץ. הנשיא הראשון הוא משבט יהודה, השני משמעון והשלישי משבט בנימין.

פסוקים אלה שונים מאלה, המונים את שמות שאר הנשיאים. בשבט יהודה, שמעון ובנימין המילים: "נשיא" ו"בני", אינן מוזכרות, כאשר בשאר השבטים מילים אלה מופיעות.

"ואלה שמות האנשים למטה יהודה כלב בן יפונה: ולמטה בני שמעון שמואל בן עמיהוד: למטה בנימין אלידר בן כסלון: ולמטה בני דן נשיא בקי בן יגלי:" (במדבר לד,יט-כב).

ה"אור החיים" מפרש למה התורה לא הזכירה את התואר נשיא לשלושת השבטים הראשונים. כלב בן יפונה זוכה בכבוד מיוחד בהיותו מקור המלכות. גם משבט בנימין יצא המלך הראשון: שאול בן קיש. אם התורה היתה מכנה את שבט יהודה ובנימין בשם נשיא, היא היתה פוגעת במעמדם. (עיין אור החיים לד,יט).

לעומת זאת, לגבי שבט שמעון, התואר נשיא לא הולם את מי שחטא עם נשות מדין.

ה"בית גנזי" מציין שהוא לא מצא תשובה בנוגע להעדר המילה "בני" לגבי שלושת השבטים. (פרשת מסעי דפים תתת"טו-ז).

מקום המקדש נמצא בגבול שבין שבט יהודה לבין שבט בנימין. כאשר על פי דברי חז"ל, רצועה אחת הייתה בחלקו של יהודה בקרן מזרחית ושאר קרנות המזבח היו בחלקו של בנימין.

שבט יהודה ובנימין נוחלים את הר הבית-עבור כל עם ישראל, השייך להקב"ה.

פרשת שבוע: מסעי והורשתם וגירשתם

פרשת מסעי תשס”ח גיליון מס' 125
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

והורשתם וגירשתם
למה אנחנו לא מצליחים לשמור על כל חלקי ארץ ישראל?
למה ארץ ישראל אינה סובלת נוכחות של גויים ביחד עם עם-ישראל?

בפרשת מסעי, התורה מונה את ארבעים ושתים המסעות שהיו במדבר, לפני כניסת בני ישראל לארץ.
לאחר מכן, הקב"ה מצווה אותנו איך לכבוש את הארץ, ואיך להתנהג כלפי הגויים היושבים בה.
התורה משתמשת בלשון של ציווי כדי להורות לנו, שאין מקום לשיקול דעת בעניין כיבוש ארץ ישראל וגבולותיה.
כמו שנאמר: צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ. (במדבר לד,ב).
קיימים מספר תנאים כדי לכבוש את הארץ, ובייחוד אם אנחנו רוצים לשמור עליה ולהוריש אותה לדורות הבאים אחרינו.
התנאי הראשון הוא, לגרש את העמים היושבים בארץ ישראל. כמו שכתוב: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם... (במדבר לג,נב).
התנאי השני מתייחס למצוות יישוב הארץ, בכל חלקי ארץ ישראל.
חז"ל מתרגמים את המילה " וְהוֹרַשְׁתֶּם" במילה וגירשתם.
כך רש"י מפרש בשני מקומות סמוכים.
" והורשתם: וגרשתם. והורשתם את הארץ: והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה" (רש"י לג,נב-נג).
יש הסכמה רחבה בין מפרשי התורה, בנוגע לפירוש המילה-" וְהוֹרַשְׁתֶּם" . (עיין רמב"ן החולק על פירוש רש"י)
רש"י מזהיר אותנו: אם לא נגרש את יושבי הארץ, לא נוכל לחיות חיים שלווים ושקטים בארץ.
מעניין, איך מרגשים תושבי הדרום ותושבי ירושלים בימים אלה!
אין מקום לשני עמים בארץ ישראל.
כך יוצא מדברי המלבי"ם: "....לא שתשבו ביחד עם העובדי כוכבים, וגם מטעם זה המצוה עליכם לאבד כל עבודה זרה.." (מלבי"ם במדבר לג,נג).
אם לא נקיים את ציווי ה', לא נצליח להוריש לילדינו את הארץ שכבשנו.
נראה לומר, שתנאים אלה המחייבים את עם ישראל בזמן כיבוש ארץ ישראל, תקפים לאורך כל הדורות, וכמובן גם היום.
למה אין מקום לשני עמים בארץ ישראל?

חג השבועות - קורבן שני הלחמים: מעשה קטן מביא לקרבה גדולה

פרשת נשא- חג שבועות תשס”ח גיליון מס' 117
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

מעשה קטן מביא לקרבה גדולה
למה מצוות חג השבועות הינה תנופת שני לחמים בבית המקדש?
למה הקב"ה אוהב את מעשה האדם כדי להתקרב אליו?
המצווה העיקרית בחג השבועות הינה קרבן שני הלחם. קרבן זה עשוי משני לחמים שנעשו מחיטה שגדל בארץ ישראל. כמו שכתוב: " מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַה' " (ויקרא כג,יז).
בעל "השפת אמת" מפרש את עניין שני הלחם בצורה נפלאה. אנחנו מקריבים לה' שני לחמים, אחד שבא מן הארץ והשני שבא מן השמים.
לחם אחד נוצר כתוצאת מעבודת האדם. כאשר האדם זורע, קוצר, טוחן וכו' , ולבסוף אופה את הלחם. לחם כזה שייך לאדם.
לחם שני שבא מהשמים הוא כנגד המן, שאכלו בני ישראל במדבר במהלך ארבעים שנות הנדודים.
בחג השבועות אנחנו מחברים את הלחם מהשמים עם הלחם שנוצר על ידי האדם.
לפי חז"ל מעלת ארץ ישראל גדולה מן המן שירד מהשמים. לחם העשוי מחיטה שגדל בארץ ישראל נמצא במדרגה יותר גבוהה מלחם מהשמים. הרי ארץ ישראל שייכת להקב"ה לכן כל מה שצומח עליה שייך אף הוא להקב"ה.
כמו שכתוב בסוף חומש ויקרא: "וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי" (ויקרא כה,כג-ד).
בחג השבועות אנחנו זוכים לחבר את שני הלחמים ביחד. כך אנחנו מקדשים את מעשה ידי אדם לדרגה של מעשה ידי ה', כביכול.