פרשת שבוע- פרשת ואתחנן - למה לפרסם את תפילת משה רבנו?

פרשת ואתחנן תשע"ה

גיליון מס' 230 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                     

למה לפרסם את תפילת משה רבנו?

מה ניתן ללמוד מתתפילת משה רבנו?

מדוע אין מקום לאדם הפרטי במצוות הקשורות לארץ ישראל?

פרשת ואתחנן מתחילה עם תפילת משה רבנו שמתחנן להקב"ה להיכנס לארץ ישראל. למה התורה מפרסמת את התפילה הפרטית של משה רבנו לביטול גזירת כניסה לארץ? הרי זאת תפילה עם בקשה אישית שאין מקום לפרסמה  לעיני כל!
בנוסף לכך משה רבנו נקלע למבוכה, כאשר התפילה שלו לא נענתה.

ננסה לראות מספר תשובות, כאשר נקודת המוצא היא שתפילת משה רבנו באה ללמד דברים רבים הן לדור הנכנס לארץ הן לדור שלנו עד עצם היום הזה.

קייום מצוות יישוב ארץ ישראל אינו דבר פרטי שכל אחד מקיים לעצמו כמו הנחת תפילין או דיני כשרות. אלא זאת מצוות כללית המשפיעה על כל עם ישראל. כתוב בתלמוד שמשה רבנו התעקש להיכנס לארץ כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ.

" דרש רבי שמלאי מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי" (סוטה יב ע"א).

לפי פשט הגמרא, משה רבנו התכוון לקיים עוד כמה מצוות. על פניו זה נראה כדבר פרטי ולא שייך לכלל ישראל!

אם נדייק בלשון הגמרא נראה שזה בדיוק ההיפך. כתוב: 'אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי' לאחר שהוא יכנס לארץ המצוות יתקיימו בזכותו. הכוונה שהוא ילמד את ישראל איך לקיים באמת את המצוות התלויות בארץ עם המימד הלאומי והכללי הטמונים במצוות אלה.

זאת כוונת משה רבנו כאשר הוא מתאווה ומתחנן להיכנס לארץ: ללמד את ישראל את מהות המצוות הקשורות לארץ ישראל כמו השמיטה, תרומות ומעשרות, בנין בית המקדש, כיבוש הארץ ויחס נכון לאויבים ובעיקר לעמלק, יישוב הארץ וכו'...

נקודה נוספת שניתן ללמוד מתפילת משה רבנו היא מחשבת האדם בזמן קיום מצוות עלייה לארץ.

מצווה עלייה לארץ דורשת כוונה טהורה ללא נגיעות אישיות. בזמן חטא המרגלים בני ישראל לא רצו להיכנס לארץ כי לא היו מוכנים להקריב את עצמם ולשבש את השקט הנפשי שלהם לטובת מלחמות, סכנות ואי וודאות.

פרשת שבוע: פרשת דברים תשעה באב- לבנות ללא הגבלה ולשמוח עכשיו

פרשת דברים ותשעה באב תשע"ה

גיליון מס' 229   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לבנות ללא הגבלה ולשמוח עכשיו!

מדוע ביום חטא המרגלים נקבע יום אבל לדורות?

איך ניתן להפוך את יום תשעה באב ליום חג?

פרשת דברים חלה תמיד בסמוך לתשעה באב. בע"ה ננסה להעמיק ולהבין את המשמעות של יום תשעה באב.

מצד אחד זהו יום אבל לאומי ומצד שני זהו יום שמח ומלא תקווה.

ראשית, נשאל מדוע הקב"ה קבע את יום של חטא המרגלים כיום של בכייה לדורות? למה הקב"ה לא בחר בחטאים אחרים שאינם חמורים פחות כמו חטא העגל, מרד קרח ועדתו או חטא בנות מדין?

נראה לומר שחטא המרגלים שונה בתכלית משאר החטאים. עבודה זרה או גילוי עריות הם דברים מובנים שיש להתרחק מהם. אין צורך בהסברים עמוקים או חינוך מיוחד כדי להבין שאין לשמוע ליצר הרע השוכן בתוכנו. אלה מצוות לא תעשה וחובתנו להשמר מפניהם ולא ללכת אחרי היצר לתאוות הגשמיות הטמון בנו.

לעומת זאת מצוות כיבוש ארץ ישראל ובנין בית המקדש הן מצוות מעשיות הדורשות מאמצים רבים. יש להילחם  נגד אוייבים אכזריים היושבים בבתיהם ובערים בצורות.

בני ישראל צריכים למסור את נפשם כדי לקיים את מצוות כיבוש הארץ. בנוסף לכך לאחר הכיבוש יש להקים כפרים, ערים, חקלאות ולבסס שלטון בארץ הכבושה.

גם בנין בית המקדש אינו משימה פשוטה וקלה לביצוע. לאחר המלחמות הקשות של כיבוש הארץ, עם ישראל צריך להתאחד כאיש אחד ולהירתם למשימה לאומית חדשה של בנית בית לה' בירושלים.

יום תשעה באב נועד לחזק אותנו ולעודד אותנו לקיים את מצוות יישוב הארץ ובנין בית המקדש.

נראה לומר הסבר נוסף, כאשר לאורך כל הדורות עם ישראל התקשה לכבוש וליישב  את הארץ וגם לקיים את מצוות בנין המקדש.

פרשת שבוע: מטות מסעי שלושת בתי המקדש רמוזים בפרשה

פרשיות מטות מסעי תשע"ה
שלושת בתי המקדש רמוזים בפרשה

גיליון מס' 228   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                      

מדוע פרשת הנדרים ניתנה לפני הכניסה לארץ?

האם יש קשר בין הנדרים ותקופת בין המצרים?

פרשת מטות עוסקת בפרשת הנדרים. יש מקום לשאול על המיקום של נושא זה דווקא לקראת הכניסה לארץ.

ספר במדבר עוסק בעיקר בנושאים לאומיים הקשורים לכיבוש הארץ וחילופי הדורות, כאשר הנדרים והשבועות הינם מעשים פרטיים שאינם קשורים לכלל.

נחזור אחורה לסוף פרשת פינחס ונמצא שם את התשובה. ראשית, נעיין בפסוק: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה', בְּמוֹעֲדֵיכֶם--לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם  (במדבר כט,לט).

התורה מפרטת סוגים שונים של קרבנות שיש להקריב בחגים ובתוכם גם נדרים של הקדש. רש"י מפרש שבזמן עלייה לרגל יש להביא את הנדרים שהאדם עשה במהלך השנה כי הוא לא יודע מתי פעם הבאה יזדמן לו לעלות שוב לירושלים.

" אם באתם לידור קרבנות ברגל מצווה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר" (רש"י במדבר כט,לט).

במסכת ראש השנה קבעו חכמינו שמי שאינו מקיים את נדרו במשך שלוש רגלים עובר במצווה לא תעשה הנקראת: בל תאחר.

" רגלים באחד בניסן הוא בחמשה עשר בניסן הוא אמר רב חסדא רגל שבו ראש השנה לרגלים נפקא מינה לנודר למיקם עליה בבל תאחר ורבי שמעון היא דתניא אחד הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בבל תאחר ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן" (ראש השנה דף ד ע/א).

אנחנו רואים סמיכות של פרשת הנדרים של קרבנות לנדרים שהאדם מחייב את עצמו.

הרשב"ם מתייחס לשתי הפרשיות כאל פרשת אחת. בפרשת מטות, התורה לא פתחה כהרגלה בדיבור של הקב"ה אל משה רבנו: "וידבר ה' אל משה לאמור" אלא משה רבנו מסר בעצמו את הלכות נדרים לראשי המטות.

פרשת שבוע: פרשת פינחס - מי יציל את ישראל כמו פינחס?

פרשת פינחס תשע"ה

גיליון מס' 227   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                

מי יציל את ישראל כמו פינחס?

מדוע פינחס זכה בכהונה לאחר הריגת נשיא שמעון ?

האם מעשה שלי יחיד יכול להציל את הכלל ?

פרשת פינחס ממשיכה לתאר את הסיפור החמור של חטא בני ישראל עם בנות מואב יחד עם עבודה זרה לבעל פעור.

פינחס עושה מעשה חמור והורג נשיא שבט שמעון יחד עם נסיכת מדין. בזכותו הקב"ה אינו מעניש את ישראל בחומרה יתרה.

ננסה להבין את משמעות המעשה הנועז של פינחס המבשר תקופה חדשה לעם ישראל.

מדוע הוא זכה  דווקא בכהונה לאחר שהוא הרג נשיא שבט שמעון?

בעל ה"שפת אמת" מפרש את העניין בצורה נפלאה. פינחס אינו פעל על דעת עצמו. הוא עשה את מעשה הנקמה בשם כל אחד מבני ישראל. ניתן לראות זאת מתוך פשט הפסוק: פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם... (במדבר כה,יא).

מהמילה, בְּתוֹכָם ה"שפת אמת" לומד שהמחשבה של נקמת ה' היתה בתוך כל אחד ופינחס הוא זה שהוציא לפועל את רצון כולם. פינחס היה מעין שליח ופעל מטעם כל עם ישראל.

מה שעשה פינחס תואם בדיוק את מהות עבודת הכהנים בבית המקדש. הכהנים הינם השליחים של עם ישראל כדי לשרת את הקב"ה ולהקריב בשמם את קרבנות הציבור. לכן, טבעי שפינחס יקבל כפרס את הכהונה לדורות, מאחר שהוא פעל בדיוק כמו כהן.

" ולכן ניתן לו כהונה שהיא עבודת הכהן גדול לעורר במעשיו כל בני ישראל שהוא השליח לקרב קרבנם ועבודתם לה'. " (שפת אמת שנת תרמ"ב ד"ה על המדרש).

המעשה של פינחס מסמל תקופה חדשה בעם ישראל. דור המדבר המכונה דור דעה למד תורה מפי משה רבנו, אכל מן מאת ה' ולא היו צריכים להתאמץ לפרנסתם. לאחר ארבעים שנת נידודים במדבר, בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ישראל.

לקראת כיבוש הארץ, בני ישראל חייבים להתנהג בצורה שונה. הם צריכים לעשות מעשה בעצמם והוא בחינת התעוררות התחתונים. המעשה של פינחס מסמל את המעבר מתקופה של "נשמע" לתקופה של "נעשה".

כמו שכתב ה"שפת אמת" : " וכמו כן עתה התחיל בחינת ארץ ישראל בחינת תפילה וקרבנות והוא התעוררות התחתונים......ודור המדבר היה בחינת נשמע. ועתה התחיל בחינת נעשה." (שפת אמת, פינחס שנת תרמ"ב ד"ה על המדרש).

כאשר עם ישראל חוזר לארצו הוא צריך להתנהג בצורה שונה ביחס לתקופת הגלות. באופן טבעי, הנהגת העם נדרשת לדון בנושאים לאומיים שלא היו על הפרק בתקופת הגלות.

התורה מדגישה לפני הכניסה לארץ את חשיבות המעשה, לכן הקב"ה הכניס את פינחס למשפחת הכהונה ובהמשך אף ישמש ככהן גדול.

פרשת שבוע- פרשת בלק: יחי ההבדל הקטן!

פרשת בלק תשע"ה

גיליון מס' 226   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

יחי ההבדל הקטן!

מה מייחד את עם ישראל ביחס הגויים?

האם בני ישראל קיימו את מצוות עלייה לרגל במדבר?

פרשת בלק מדגישה את ההבדל הקיים בין עם ישראל ואומות העולם. המדרש רבה מביא שלוש דוגמאות של גדולי ישראל ופועלם מול מנהיגים מאומות העולם.

מהמדרש ניתן לראות איך הגויים פעלו בצורה הפוכה מאבותינו הקדושים.

שלמה המלך שלט על העולם בדומה לנבוכדנאצר. שלמה המלך מקבל חכמה, כח ושלטון הוא משתמש בהם לטובה ובונה את בית המקדש. לעומת זאת נבוכדנצאר משתמש בכוחות שה' נתן לו כדי להחריב את בית המקדש. שלמה המלך בנה את בית המקדש ונבוכדנצאר החריב אותו. אותו הדבר לגבי המן הרשע שהיה ממונה על בנין המקדש לפני שנהיה המשנה למלך אחשורוש. (ראה מאמר: מגילת אסתר- הסיפור האמיתי).

דוד המלך עם כל עושרו הכין את כל החומרים הנחוצים לבנין בית המקדש. המן הרשע ניסה לאבד את ישראל כדי שלא יעלו לארץ ויבנו את בית המקדש.

כמו שכתוב: "כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל כך העמיד לעובדי כוכבים העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ וכן עשה לנבוכדנאצר זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים וזה החריבו וחרף וגדף ואמר (ישעיה יד) אעלה על במתי עב נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו ונתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטובחה" (מדרש רבה כ, סימן א).

המדרש בחר דווקא בנושא בית המקדש כדי להשוות אותנו מול הגויים. נראה לומר שמנהיג דגול מישראל או בעל השפעה צריך לפעול לבנין בית להקב"ה כדי להתקרב אליו. על פי קריטריון זה מודדים אותו וכך הוא מוזכר בתודעה של עם ישראל.

בהמשך הפרשה אנחנו מוצאים רמז נוסף לבית המקדש וירושלים. כאשר בלעם מכה את אתונו שנעצרה מפני פחד המלאך שעמד מולה.

כמו שכתוב:  וַיִּפְתַּח ה', אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. (במדבר כב,כח). רש"י מביא את דברי המדרש רבה:

"ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים " (מדרש רבה כ, סימן יד).

ננסה לדייק מתוך המילים של המדרש כדי להבין את עומקו.

ראשית נשאל מדוע המדרש משתמש בלשון "עקירה" כדי לתאר את הנזק שבלעם רוצה לעשות לישראל?

פרשת השבוע - פרשת חוקת למה הקב"ה הופך אותנו לעיוורים?

פרשת חקת תשע"ה

גיליון מס' 225   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                 

למה הקב"ה הופך אותנו לעיוורים?

מה משותף לפרה אדומה, מי מריבה ומלחמות בני ישראל?

מדוע משה רבנו עשה כל כך הרבה מלחמות?

פרשת חקת עוסקת בנושאים רבים ומגוונים שלכאורה אינם קשורים ביניהם. נעבור על מספר נושאים ובע"ה נמצא את החוט המקשר.

פרה אדומה הינה מצווה מיוחדת שהקב"ה נתן לנו כדי להיטהר מטומאת מת. המהות של עם ישראל היא לדבוק בחיים ולהתרחק מהמוות ומהטומאה המתלווה אליה. כמו שכתוב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל (במדבר, יט,ב). אם מתבוננים במילים של הפסוק פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, מגלים שיש בתוכם את הביטוי: פר- ה'  אדמ- ה'  תמימ-ה'. נראה לומר שהפרה היא מתנה מהקב"ה (פר ה') כדי שהאדם יתקרב אליו (אדמ ה') לאחר שהוא התרחק בגלל טומאת מת. לכן היא "פר ה'" העוזרת לאדם לדבוק ב-ה' ולנהוג בתמימות כלפי ה'.

נראה לומר, שהיות והפרה האדומה שייכת לה' אסור לאדם להשתמש בה לעבודות השדה ולשים עליה עול.

המפתח הוא התמימות כאשר אין מקום להבין את חוקי התורה ולנסות להתחכם. עלינו לקבל את המצוות כמו שהם ללא ערעור כמו החוק של פרה אדומה תמימה. הטהרה הנובעת מפרה אדומה אינה גשמית אלא רוחנית. כמעט ואין מגע פיזי בין מי הפרה ובין גוף האדם. בניגוד למקווה טהרה המחייב מגע ללא חציצה של כל חלקי הגוף עם מים חיים.

התמימות כלפי הקב"ה צריכה להתבטא גם בהתיחסות שלנו לתהליך הגאולה שאנו זוכים לראות היום. למשל, כל יהודי צריך לעלות לארץ בלי לעשות חשבון האם זה הזמן, האם זה נוח לו, עולים לארץ ישראל ובוטחים בה'. אותו עיקרון קיים לגבי בנין מזבח בהר הבית וחידוש עבודת הקרבנות. אין מקום להיסוס בגלל פחד מהגויים או לחכות לשלום עולמי: בונים את המזבח מתוך תמימות ואמונה שלמה בה'.

עניין מי מריבה גם הוא קשור להתקרבות לה' כאשר משה רבנו הכה את הסלע במקום לדבר איתו.

מדוע יש הבדל גדול בין דיבור לסלע ובין הכאה בו?

פרשת השבוע: פרשת קרח - המצוות מאחדות את העם

פרשת קרח תשע"ה

גיליון מס' 224   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                          

המצוות מאחדות את העם

מאיפה נובעת הקדושה של הכהנים?

מדוע אי אפשר להוסיף על המצוות? 

פרשת קרח הינה פרשה קשה מאוד לעם ישראל בגלל המחלוקת. בעזרת פירוש ה"שפת אמת" ננסה להבין את המהות של הכהן הגדול ומה מקור קדושתו?

קרח אוסף סביבו מאתיים וחמישים איש כדי להטיל ספק בבחירתו של אהרון לכהן גדול ומשה רבנו למלך. הטענה העיקרית שלו היא שכולם קדושים וראויים להנהיג את עם ישראל. כמו שכתוב: וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. (במדבר טז,ג).

לכאורה המחלוקת היא לשם שמים כאשר משה רבנו ממנה את קרוב משפחה לתפקיד חשוב ואינו בוחר אנשים לפי רמתם הרוחנית.  קרח דורש לחלק תפקידים לפי המדרגה הרוחנית של כל אדם.

הרי הוא היה אדם צדיק, כי הוא היה בין נושאי ארון הברית. ראה מדרש רבה: " אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז): ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם" (מדרשה רבה יח,ג).

זאת הטעות הגדולה של קרח!

הכהן הינו קדוש מלידה ללא קשר למעשיו. משפחת הכהנים נבחרה על ידי הקב"ה בגלל קדושתה הטבעית לשרת בבית המקדש ולא בגלל מעשיהם הטובים.

ה"שפת אמת" מביא את דברי הזהר ומפרש אותם: " כהן קדוש לוי טהור. (זוהר דף קעו ב)  כי קדוש הוא מתחלתו. וטהור בא מעבודתו לדחות הטומאה." (שפת אמת, קרח שנת תרל"א).

הכהן זוכה לשרת בבית המקדש כי הוא מבטל את עצמו מול כלל ישראל. בזכות ההתבטלות הזאת הוא מסוגל לעבוד בבית ה'. אם זה לא היה כך, מי יעיז להכריז על עצמו שהוא הגיע למדרגה רוחנית גבוה מספיק כדי לעבוד בבית המקדש? 

אף אדם מסוגל לשרת בבית המקדש בזכות מעשיו אלא בזכות סייעתא דשמיא בלבד.

" כי אם יהיה כל אדם זוכה כפי מעשיו לא יהיה כח לשום בריאה לגשת אל עבודת הקודש כנ"ל " (שפת אמת, קרח שנת תרל"א).

קרח העיז והציע את מועמדותו לתפקיד כהן גדול, במקום אהרון וזה גרם לקיטרוג גדול ופגיעה באחדות עם ישראל.

נראה לומר שהתיקון של מחלוקת קרח הינו להתאחד מאחורי הכהנים ולקבל דרכם את השכינה.

בנוסף לכך, עבודת הכהנים בבית המקדש תורמת לחידוש העולם מידי יום. זה רמוז בדברי משה רבנו כאשר הוא קובע את מבחן עבודת הקטורת למחרת בבוקר.

כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו  (במדבר טז,ה).

ה"שפת אמת" לומד מהמילים וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ  הכתובים בלשון עתיד, שהקב"ה מחדש כל בוקר את העולם בזכות עבודת הכהנים בבית המקדש.

פרשת שבוע: פרשת שלח לך - תיקון חטא המרגלים

פרשת שלח לך תשע"ה

גיליון מס' 223   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                   

תיקון חטא המרגלים

האם התרחקות מהר הבית דומה לחטא המרגלים?

האם ניתן לתקן היום את חטא המרגלים? 

פרשת שלח לך הינה פרשה מרכזית שהשפיעה רבות על מהלך ההיסטוריה של עם ישראל. בעל ה"בית גנזי" על הפרשה מפרש את מהות חטא המרגלים על פי האר"י ז"ל.

ראשית הוא מסביר את המשמעות של אור וחושך ביחס לראייה המוגבלת של האדם. בניגוד למה שניתן לחשוב החושך הינו דבר גבוה יותר מהאור. כאשר מתגלה אור עליון, האדם מסתנוור ורואה רק חושך. לעומת זאת, כאשר האדם רואה את האור, זה בגלל שהאור במדרגה נמוכה יותר מהחושך.

ארץ ישראל היא המקור של האור העליון. לכן מי שאינו ראוי למדרגה הגבוהה הזאת רואה רק חושך. למעשה, זה מה שקרה למרגלים שלא הבחינו באור הגדול של ארץ ישראל וראו רק חושך.

" עיקר טעות המרגלים היתה במה שלא הבינו כי מה שרואים בארץ ישראל בחינת חושך הוא מחמת גודל האור שהם אינם ראויים עוד לראותו..." (בית גנזי, שלח לך דף שנד).

איך ניתן לתקן את חטא המרגלים?

פרשת הנסכים סמוכה לפרשת המרגלים, לכן היא באה לתקן את החטא החמור. כאשר מקריבים קרבן כלשהו יש להביא יחד איתו נסכים: יין, סולת ושמן.

הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות מתאר את סדר העבודה המדוייק. שופכים את נסכי היין על יסוד המזבח ומשם הם יורדים לשיתין. השיתין הם מחילה ארוכה מאוד המגיע עמוק לתוך האדמה. יש מחלוקת האם השיתין היו מגיעים לתהום או לבור שנבנה על ידי אדם.

" היין והסולת שמביאין עם הקרבן--הן הנקראין נסכים, והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים.  ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה, ולא הגשה, ולא לבונה--אבל טעונה מלח; וכולה נשרפת על מזבח החיצון.  והיין יתנסך על המזבח, ואין נותנין אותו על האש; אלא מגביה ידו, ויוצק על היסוד, והוא יורד לשיתין " (יד החזקה, הלכות מעשה הקרבנות פרק ב הלכה א).

כאשר שופכים לתהום את הנסכים, זה מזכיר את החושך ששלט לפני בריאת העולם, כמו שכתוב:  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם  (בראשית א,ב).

המשמעות של תהום היא חושך. הקשר הקיים בין התהום ובין החושך רומז לחטא המרגלים. המרגלים ראו רק את החושך שבארץ ישראל, לכן הנסכים באים לתקן את זה בשפיכת היין לתהום. אם הקב"ה ציווה לנו לשפוך את הנסכים לתהום, זה סימן שהתהום אינו מקור של טומאה אלא ההיפך, התהום הינו אור עליון שנראה כמו חושך. עד כאן הדברים הנפלאים של הבית גנזי, רב רפאל משה לוריא זצ"ל.

מדרש רבינו בחיי מפרש בצורה שונה את סמיכות פרשת המרגלים לפרשת הנסכים. לאחר העונש הכבד שהקב"ה נתן לבני ישראל, הוא מעודד את ילדיהם ומבשר להם שהם כן, יכנסו לארץ ויקריבו קרבנות.

"... כדי לחזק לב הבנים המתאבלים ולנחם אותם ןלהודיעם שיבאו אל הארץ ויקריבו שם קרבנות." (ר' בחיי, במדבר, טו,ב-ג).

נראה לומר שיש קשר הדוק בין כניסה לארץ ישראל ובין הקרבת קרבנות, כאשר שני הדברים תלויים אחד בשני.

אם מסתכלים בפסוקים עצמם, ניתן לראות את "ו" החיבור במילים וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' המופיעות מיד לאחר הפסוק המבשר על הכניסה לארץ.

פרשת שבוע: פרשת בהעלותך איך לבנות את בית המקדש?

פרשת בהעלותך תשע"ה

גיליון מס' 222   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                             

איך לבנות את בית המקדש?

מה משמעות העמוקה של הדלקת המנורה?

איך מעשה האדם יכול להביא את השכינה? 

פרשת בהעלותך מתחילת בעבודת המנורה במשכן. נתמקד בפסוק השני של הפרשה ובעזרת פירוש ה"שפת אמת" ננסה להבין את משמעות מצוות הדלקת המנורה. נראה גם איך המצוות משפיעות למעלה בשמים ואיך הכל מתחבר למצוות בנין בית המקדש בימינו.

בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. (במדבר ח,ב).

רש"י שואל למה התורה משתמשת בלשון של העלאת הנרות ולא של הדלקת הנרות? הוא עונה כך: " על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עליה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה." (רש"י במדבר ח,ב).

דברי רש"י נראים פשוטים ומובנים, אבל בעל השפת אמת מגלה לנו את עומק דבריו. ה"שפת אמת" כתב שבכל דבר יש חלק אלוקי בתוכו. בידי האדם לעורר את הנקודה האלוקית הזאת כדי לגלות לעולם את האור.

מתי האור מתגלה במעשה האדם?

כאשר האדם עושה מעשה לשם שמים, ללא שום מחשבה זרה אז האור המוסתר יכול לצאת לפועל ולהתגלות. זאת בעצם המשמעות של עבודת המנורה בבית המקדש.  הפסוק כותב בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת כדי להבהיר לנו שכל מעשה האדם יכול להשפיע על עולמות עליונים כאשר מתכוונים לכך.  הפעולה היא מעשה ההדלקה אבל התוצאה היא העלאת הנרות המפיצות אור בכל העולמות.

" וכשהאדם עושה מעשה לשם שמים שכוונתו שיהיה נעשה כבוד שמים עי"ז מתעורר האמת כי מצא מין את מינו וניעור. וזהו בהעלותך כי כל דבר נקרא נר שהוא כלי לאור הדולק בו שיש נקודה אש ואור בכל דבר והאדם יכול להעלותו במה שמכוון להיות עולה...." (שפת אמת, בהעלותך שנת תרל"ג ).

עכשיו ניתן להבין את עומקם של דברי רש"י: "שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". עלינו לעשות מעשים כדי שיאירו וישפיעו לטובה סביבנו.

הקב"ה נתן לנו את המצוות כדי שהמעשים שלנו ישפכו אור בעולם הגשמי. נראה לומר שהדלקת המנורה היא דוגמא מוחשית עבור שאר המצוות. עבודות המקדש מהוות  מקור של הפצת אור וקדושה בעולם.

העולם נמצא בחושך כאשר עבודות המקדש אינן מתקיימות.

המדרש רבה מביא משל נפלא המראה לנו עד כמה הקב"ה מחבב את מעשה האדם בכל מה שנוגע לבנין בית המקדש.

" למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות א"ל המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד למה לא התקנת לי כלום אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך וכן הקדוש ברוך הוא כולו אורה שנא' (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם) ועשית מנורת זהב טהור כיון שעשו באת שכינה..."  (מדרש רבה במדבר טו,ח).

אנחנו רואים מהמשל הזה, שהשכינה שורה רק לאחר עשייה מצד האדם. לאחר שבני ישראל בנו את המנורה, המזבח, כלי המקדש והמשכן, אז באה השכינה.

הקב"ה מחשיב יותר את המקדש של מטה מאשר המקדש של מעלה. האם הקב"ה צריך את האור של המנורה שלנו?

פרשת שבוע: פרשת נשא הכהנים מפיצים את אור המקדש

פרשת נשא תשע"ה

גיליון מס' 221   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

הכהנים מפיצים את אור המקדש

מה הבדל בין ברכת כהנים במקדש ובין שאר המקומות?

מה תפקידה האמיתית של ברכת כהנים?  

פרשת נשא הינה פרשה עשירה מאוד עם פירושים רבים. נתמקד בברכת כהנים שאנחנו אומרים מידי יום וננסה להבין את המשמעות של הברכה.

ראשית נתאר איך ברכת כהנים התקיימה באופן מעשי בבית המקדש. בלי להיכנס לפרטי פרטים, סדר העבודה היום יומי במקדש מתחיל עם הקרבת קרבן התמיד, בהמשך הכהנים נכנסים להיכל להטבת הנרות והקרבת הקטורת על מזבח הזהב. כאשר הכהנים יוצאים מההיכל הם נשארים על שתים עשרה המעלות המפרידות בין ההיכל ובין עזרת הכהנים.

למעשה מדובר בחמשת הכהנים עם כליהם בידיהם שעסקו בהקטרת הקטורת והטבת הנרות. שאר כהני המשמרת מצטרפים אליהם על המדרגות כדי לברך את העם. במקדש היו מברכים ברכה אחת. הכהנים היו אומרים את כל הפסוקים של הברכה ללא הפסקה. מחוץ למקדש-במדינה, היו מחלקים את הברכה לשלושה חלקים. כמו שכתוב במשנה: " באו ועמדו על מעלות האולם:  עמדו הראשונים לדרום, ואחיהם הכוהנים; וחמישה כלים בידם--הטני ביד אחד, והכוז ביד אחד, והמחתה ביד אחד, והבזך ביד אחד, וכף וכסוייו ביד אחד.  ובירכו את העם ברכה אחת:  אלא שבמדינה, אומרין אותה שלוש ברכות; ובמקדש, ברכה אחת.  במקדש, אומרין את השם ככתבו; ובמדינה, בכינוייו.  במדינה, הכוהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן; ובמקדש, על גבי ראשיהם--חוץ מכוהן גדול, שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ.  רבי יהודה אומר, אף כוהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר "ויישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט,כב). (מסכת תמיד פרק ז משנה ב).

בעל הבית גנזי בפירושו על התורה מביא את דברי הרמב"ם, הפוסק שאומרים את ברכת כהנים מחוץ למקדש לאחר כל תפילה חוץ ממנחה. כל תפילה הכוונה הן תפילת שמונה עשרה והן מוסף. אבל בבית המקדש היו מברכים פעם אחת ביום בלבד, בסיום עבודת התמיד של הבוקר. " במקדש--מברכין ברכת כוהנים פעם אחת ביום, אחר תמיד של שחר:  באים ועומדים על מעלות האולם, ומברכין כדרך שאמרנו.  אבל במדינה--מברכין אותה אחר כל תפילה חוץ ממנחה, כמו שאמרנו " (רמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים פרק יד הלכה יד).

הבית גנזי שואל, מדוע בבית המקדש הכהנים היו מברכים את ישראל פעם אחת בלבד ובשאר חלקי הארץ היו מברכים יותר מפעם אחת?

למה הכהנים אינם מברכים את ישראל לאחר קרבן התמיד של בין הערביים?

הבית גננזי מתרץ כך: קרבן התמיד של הבוקר מחבר את ישראל להקב"ה בבחינה של בן זוג וייחוד. עיקר המצווה של ברכת כהנים הינה במקדש, כי זה המקום היחיד המקשר את ישראל להקב"ה בצורה ייחודית. קרבן התמיד של הבוקר מבטל את העבירות של ישראל מתוך אהבה.  כאשר יש גילוי אהבה בין ישראל ובין הקב"ה אז כל החטאים מתבטלים באופן אוטומטי. כמו שמובא במדרש תנחומא: " אמר רבי יהודה בר סימון:  מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון.  כיצד?  תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה.  תמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום." (מדרש תנחומא פנחס סימן יג).

 ההשפעה של קרבן התמיד של הבוקר נמשכת במשך כל היום, לכן אין מקום לברכת כהנים נוספת אחרי קרבן התמיד של בין הערביים. ( ראה בית גנזי, פרשת נשא דפים: קצח-ר).

התפילות תוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה כנגד הקרבנות. כאשר אין לנו מקדש, יש צורך בחיזוק ההשפעה של ברכת כהנים לזמן רב יותר. לכן יש להגיד את הברכה מספר פעמים ביום, כדי להגביר את הייחוד עם הקב"ה.