פרשת שבוע: פרשת שמיני הכל מבדיל את ישראל מן העמים

פרשת שמיני - פרה תשע"ו

גיליון מס' 262 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                    

 הכל מבדיל את ישראל מן העמים

 באמצע ספר ויקרא העוסק בענייני הקרבנות אנחנו מוצאים את איסור אכילת החיות הטמאות. מיד לאחר חנוכת המשכן משה רבנו מוסר לבני ישראל את שמות  הבהמות הטהורות והטמאות.

 מדוע התורה בחרה דווקא במקום הזה ובעיתוי הזה?
נראה לומר שגוף האדם דומה למזבח. כאשר הכנסת אוכל לפיו היא כנגד הקרבת הקרבנות על המזבח.
כמו שכתוב: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. (שמות כה,ח).

היה צריך להיות כתוב "בתוכו" -בתוך המקדש ולא "בתוכם", בלשון רבים.

יוצא מכאן שהקב"ה שוכן בתוך כל יהודי ויהודי כמו שהוא שוכן בבית המקדש.

בתוכנו נמצאת הנשמה הטהורה שבאה מכסא הכבוד. לכן יש לשמור על קדושתה ואין אנחנו רשאים לאכול בהמות טמאות בניגוד לאומות העולם.

ה"אור החיים" הקדוש מפרש את השימוש בלשון רבים כדלהלן: " ושכנתי בתוכם. ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל שיקיפו המשכן בד' דגלים." (אור החיים, שמות כה,ח).  למעשה הלכות כשרות באות להמחיש את הקדושה של ישראל המחוברים להקב"ה בקשר מיוחד.

המדרש תנחומא מביא משל נפלא כדי להבין את ההבדל המהותי הקיים בין ישראל ובין אומות העולם.

בני ישראל נמשלים לחולה שעומד להבריא והגויים לחולה שגוסס. מי שעומד לחיות את חיי נצח בעולם הבא צריך להיזהר ולשמור על בריאותו. לכן הוא אינו יכול להסתכן באכילת דברים טמאים הפוגעים בנפשו. לעומת זאת הגוי שאינו מיועד לחיי נצח לאחר מיתתו יכול לאכול כל דבר העולה על רוחו ללא חשש של פגיעה בפנימיותו.

כמו שכתוב: " רבי תנחומא בן חנילאי אמר: התיר להם את האסורים ואת השקצים ואת הרמשים. .....
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים, אמרתי לו: זה אכול וזה לא תאכל.  אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים.
וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגויים השקצים והרמשים.
אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם: והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם." (מדרש תנחומא שמיני, סימן ו).

מדוע פרשת הבהמות הטהורות סמוכה לחנוכת המשכן?

נראה לומר שהמשכן בא להבדיל בין ישראל ובין אומות העולם.

כאשר הקב"ה מראה בצורה גלויה את חיבתו לישראל. לכן לאחר חנוכת המשכן הדבר הראשון שהקב"ה מצווה לנו הוא הבדל נוסף מול הגויים.

המצוות כמו הנחת תפילין, שמירת שבת או עשיית סוכה אינן מספיקות כדי להדגיש עד כמה אנחנו נבדלים מאומות העולם.

חג פורים: האם עמלק שולט בנו?

פרשת צו - פורים תשע"ו

גיליון מס' 261 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                   

האם עמלק שולט בנו?

פורים מסמל את המלחמה בעמלק והשמדתו. כתוצאה מהשמדת עמלק עם ישראל חזר לארץ ישראל ובנה את בית המקדש השני. במגילת אסתר אנחנו רואים את השפעת עמלק בשני מישורים: הרוחני והפיזי.

ראה מאמר מורחב על הקשר המוצפן בין המגילה ובין בית המקדש השני:

    http://otzma1.blogspot.co.il/2007/03/blog-post.html  

מטרת המשתה של אחשורוש היתה לציין את ביטול מועד הגאולה ח"ו לאחר שכבר עברו שבעים שנה כדברי הנביאים.

עם ישראל קיבל את הדין ונכנע לאחשורוש כאשר הם השתתפו במשתה.

זאת התנהגות דומה לאלה שטוענים היום, שלא ניתן לבנות את בית המקדש בגלל פחד מהמוסלמים שיהפכו את העולם או שחייבים לוותר על חלקים מארץ ישראל למען שלום.

 לפי דברי ה"שם משמואל" חשיבה כזאת באה מקליפת עמלק. המהות של עמלק היא לקרר את ישראל מן הגאולה ולהרחיק אותו מהקב"ה. כך עמלק עשה כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, כך היה בתקופת מרדכי ואסתר. זה מתחיל ברפיון רוחני וחלישות דעת ביחס לתכלית הגאולה שהיא בנין בית המקדש. בהמשך עמלק מתגלה גם ברמה הפיזית בניסיון להשמיד את ישראל בפועל. כאשר עמלק מצליח להשליט על ישראל את דעותיו אז הוא עובר לשלב הביצוע של פגיעה פיזית בנפשות ישראל.

כמוש כתוב: " וכמו ששלטה עליהם קליפת עמלק הרוחנית לעומתה התעורר עמלק הגשמי ובא והלחם. וכך היה בימי אחשורוש, בשביל שנהגו מסעודתו שעשה, משום דאמר ודאי תו לא מיפרקי, וזה רפיון ידים וקרירות מן היעוד המקווה לכונן הר בית ה' בראש הרים, על כל התעורר עמלק הרוחני והגשמי." (שם משמואל, פורים שנת תרע"א דפים קסה-ו).

מרדכי לקח על עצמו את התפקיד של המעורר הלאומי. הוא עורר את ישראל על ידי התגרות מסוכנת בהמן. מתוך הסתכלות שטחית זה נראה מעשה בלתי אחראי שהיה עלול לסכן את כל ישראל.

למעשה זה היה בדיוק ההיפך. בזכות מרדכי עם ישראל התעורר ודחה את קליפת עמלק, האמין בגאולה ולבסוף חזרו לארץ ישראל ובנו את בית שני.

ה"שם משמואל" מדייק שמתוך שמות אבותיו המוזכרים במגילה ניתן לראות את דרכי הפעולה של מרדכי.  כמו שכתוב: אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ (אסתר ב,ה).

התלמוד בבלי מפרש כל שם ושם בפני עצמו. נתמקד ביחוס לאביו, יאיר.

כמו שכתוב: "בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו" (מסכת מגילה דף יב ע/ב).

היעוד המרכזי של מרדכי הוא להאיר את דרך הגאולה לעם ישראל.

מרדכי מסכן את עצמו כאשר הוא לא השתחווה להמן. כל פרובוקציה מקובלת ורצויה כאשר המטרה להאיר לישראל את הדרך לביטול קליפת עמלק.

פרשת השבוע: פרשת ויקרא הקרבן הוא טבע שני

פרשת ויקרא זכור תשע"ו

גיליון מס' 260 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                

הקרבן הוא טבע שני

מתחילים חומש חדש שהוא כולו מוקדש להקרבת קרבנות לה'.  הקרבן הראשון שמובא בספר ויקרא הוא קרבן נדבה. כמו שכתוב: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לה'--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.(ויקרא א,ב ורש"י שם).

נראה לומר שיש חשיבות רבה שהקרבן יבוא מרצון האדם ללא חיוב כלשהו כדי להודות לה' ולהתקרב אליו.

בכל יהודי טמון הרצון הזה להביא קרבנות נדבה להקב"ה. כאשר התורה משתמשת במילה "אדם" ולא ב"איש", היא רומזת לנו לאדם הראשון.

כך רש"י מפרש את המילה "אדם" כאשר בנוסף לכך לומדים מאדם הראשון שאין להביא קרבן מן הגזל.

כמו שכתוב:" למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל:" (רש"י ויקרא א,ב).

נראה לומר שרש"י בחר דווקא באדם הראשון כדי לתרץ את השימוש במילה "אדם" כדי להדגיש שהקרבת הקרבנות הינו מושרש בטבע האדם מימי בראשית. באותו יום שהאדם נברא, אדם הראשון הקריב פר בהר הבית. ניתן לומר שמסיבה זאת התורה פותחת את חומש ויקרא עם קרבנות נדבה ולא של חובה. (ראה תלמוד בבלי חולין דף ס/א).

גם המדרש תנחומא מקשר את המילה "אדם" לאדם הראשון כאשר הוא מדגיש את עניין הקרבת קרבן חטאת לאחר שהוא עבר את דבר ה'.

כמו שכתוב: "אדם כי יקריב מכם קרבן. למה אמר אדם ולא אמר איש. ירצה לומר, כי יחטא האדם, כמו אדם הראשון שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן." (מדרש תנחומא סימן ז).

המלבי"ם מוסיף ומקשר את עניין הקרבנות לקין והבל שאף הם הביאו קרבנות לה'. הוא לומד מקין והבל על מהות הקרבן.

חשוב שהרצון להקרבת קרבן לה' יבוא מתוך לב האדם ללא התעוררות חיצונית. הבל הביא קרבן מנחה כדי להתקרב להקב"ה ולדבוק בו. לעומת זאת קין הביא את קרבנו מתוך קנאה לאחיו וכדי לחקות את מעשיו.

פרשת השבוע-פרשת פקודי -המקדש מביא התחדשות לעולם

פרשת פקודי תשע"ו

גיליון מס' 259 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

המקדש מביא התחדשות לעולם

בסוף ספר שמות מגיעים לסיום בניית המשכן. התורה מתארת איך בני ישראל שמחו ומתוך התלהבות גדולה תרמו לעשיית המשכן.

בני ישראל הזדרזו לתרום זהב, כסף, בדים וכל מה שנדרש. לאחר יומיים משה רבנו מצווה אותם להפסיק להביא דברים נוספים למשכן. כמו שכתוב:

וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר (שמות לו,ו-ז)

השמחה והכיסופים של עם ישראל לקראת בנין בית להקב"ה הינו מראה מרנין.

השמחה הזאת הפכה לעצב כאשר בסיום עשיית המשכן השכינה לא שרתה ואף אחד לא הצליח להעמיד את המשכן. אפילו בצלאל ואהליאב לא ידעו איך להעמיד את המשכן במקומו. (ראה מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

הקב"ה שמר את הכבוד של הקמת המשכן למשה רבנו. כאשר כל עם ישראל התעסק בעבודות המשכן בראשות בצלאל ואהליאב, משה רבנו עמד בצד ללא תפקיד מוגדר. כמנהיג אמיתי של ישראל הוא הצטער מאוד על כך.

כתוצאה מזה הקב"ה דאג שאף אחד מלבד משה רבנו יוכל להקים את המשכן.

כמו שמובא במדרש: " והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה, אלא על ידך שנאמר: ויקם משה את המשכן." (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

משה רבנו הוא המודל לחיקוי עבור מנהיגי ישראל לדורותיהם. לכן הוא מצטער שלא היה שותף מרכזי במלאכת המשכן.

לעומת זאת התורה מגנה את התנהגות הנשיאים שהתעצלו ולא השתתפו בהתחלת בנין המשכן אלא בסופו. התורה רואה בחומרה רבה את התנהגותם לכן היא פגעה באיות שמם והורידה את האות "י".

כמו שכתוב: "אמר הקדוש ברוך הוא: בני שטרחו ונזדרזו במשכן, יכתב שבחן במשכן, בתורה. לפיכך כתיב:והַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם. והנשיאים שנתעצלו, חסר אות אחת משמותם. שכן כתיב: וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ--אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם (שמות לה,כז), חסר יו"ד אחת". (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

מכאן אנחנו רואים שתי התנהגויות שונות כלפי בנין בית ה'. אחת של הנשיאים שלא היו הראשונים להוביל את בנין המשכן והם נענשו על כך.

השנייה של משה רבנו שהצטער מעומק ליבו שלא היה שותף באופן מעשי בבנין המשכן. הקב"ה נתן לו פרס על כך בהקמת המשכן.

נראה לומר שהתהליך של בנין המשכן הוא האידאלי ורומז לתהליך עתידי לקראת בנין בית המקדש השלישי.

פרשת השבוע: פרשת כי-תשא המשכן הוא הדבק

פרשת כי תישא תשע"ו

גיליון מס' 257 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                                   

המשכן הוא הדבק

תהליך בנית המשכן הינו דבר פלא היוצא מגדר הרגיל. איך יתכן שעבדים שיצאו מעבדות ארוכה מסוגלים לבנות כלים מפוארים לכבוד הקב"ה?

מאיפה הם רכשו את הידע והמיומנויות כדי לבנות את כלי המשכן?

רבנו בחיי מחדד עוד יותר את השאלות האלה ומוסיף: נניח שהיו מספר אנשים שידעו את האומניות הדרושות לעשיית המשכן, זה לא דבר טבעי שכולן יתרכזו באדם אחד כמו בצלאל.

הרי בצלאל שלט בעבודת הזהב, הנחושת, הכסף, העץ, אבני החן, הרקמה, האריגה ועוד....

רבנו בחיי מסיק מתוך דברי התלמוד שלבצלאל היו כוחות אל-טבעיים שהוא קיבל מהקב"ה.

כמו שכתוב: רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  ג וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹקים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה (שמות לא,ב-ג).

הוא ידע לצרף את האותיות שמהן נברא העולם. (ראה ילקוט שמעוני פרשת כי-תשא רמז שפט). 

ננסה להעמיק ולהבין במה התבטא ה"רוח אלוקים" ששכן בבצלאל. נביא את פירוש ה"בית גנזי" על הפרשה. ראשית נקדים את משמעות בנין המשכן או בית המקדש בעולם הזה.

המשכן הוא הביטוי וההשתקפות של העולמות העליונים. כמו שכתוב במדרש תנחומא שהקב"ה השוכן בעליונים רצה בית דומה בתחתונים.

כמו שכתוב:  "אמר רבי אמי נתאוה הקב"ה כשם שיש לו דירה למעלה שיהא לו כך דירה למטה" (מדרש תנחומא בחוקותי פרק ג).

גם האדם נברא על פי צלם אלוקים והעתק של העולמות העליונים כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ  (בראשית א,כו).

עכשיו ניתן להבין למה בצלאל היה צריך להבין בתהליך בריאת העולם ולהיעזר ברוח הקודש לבנין המשכן.

פרשת השבוע: פרשת תצוה הבגד ששומר על העולם

פרשת תצוה תשע"ו

גיליון מס' 256 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                       

הבגד ששומר על העולם

לאחר בנין המשכן וכליו משה רבנו מצווה את ישראל להכין את בדגי הכהונה. כמו שכתוב: וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ-לִי.(שמות כח,ג).

רואים מלשון הפסוק שמטרת הבגדים היא לקדש את הכהן הגדול כדי לשרת את הקב"ה. התורה אינה מציינת את השימוש העיקרי של הבגדים שהוא לחמם את הגוף ולשמור עליו. בסוף הפרק התורה חוזרת על אותה נקודה עבור בני אהרון כאשר נוסף החיוב במיתה לכהן שאינו לובש את ארבעת בגדי הלבן. כמו שכתוב: וְהָיוּ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עָו‍ֹן, וָמֵתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. (שמות כח,מג).

רבנו בחיי מתאר כדבר ניסי כל נושא בגדי הכהונה. כאשר הכהנים היו משרתים בבית המקדש יחפים בכל ימות השנה. גם בחורף הם לבשו אותה כותונת דקה ולא היו מצטננים וחולים. היה רופא שהיה מטפל בכוהנים ושומר על בריאותם אבל למעשה הקב"ה שמר עליהם מכל פגע ומחלה.

כמו שכתוב: " ופלא גדול היה בכהנים המקריבים קרבנות בכל יום, שלא היה גופם לבוש אלא הכתנת לבדה שהיא חלוק והם סובלים הקר בימות הגשמים ולא היו מתים, ועל כן אמרו רז"ל שמעמידין על הכהני מממונה אחד לבקר אותם ולרפא תחלואיהם, לפי שהין רבם חולים מחלי בני מעים...." (רבנו בחיי, שמות כח,מג).  (ראה גם רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ז, הלכה יח).

לבגדי כהונה היה תפקיד נוסף בבית המקדש. על פי המדרש הבגד וכל דבר שבבית המקדש מביא ברכה לעצמו וכל מה שדומה לו בכל העולם. למשל לחם הפנים גורם לברכה בתבואה, הביכורים מזמינים ברכה על פירות הארץ. הדבר נכון לגבי כל עבודה שהיו עושים בבית המקדש במין מסויים היה מביא שפע וברכה באותו המין מחוץ למקדש.

כך היה עם בגדי הכהונה שהשפיעו על החום של שאר הבגדים בעולם כולו. כמו שכתוב: "ראה מה היו הקרבנות בשעה שהיו קרבין, כל מה שהיה מתקרב מן מינו, היה מברך את מינו.......לחם מצות ולחם הפנים שהיו מקריבין, היו מברכין את הלחם. ובכורים שהיו מקריבין, היו מברכין את פירות הארץ....... זרעתם הרבה והבא מעט, משבטל לחם הפנים. אכול ואין לשבעה, משבטל נסוך המים. שתו ואין לשכרה, משבטל נסוך היין. לבוש ואין לחום לו, משבטלו בגדי כהונה." (מדרש תנחומא, תצוה, סימן יג).

עבודת הכהנים ממבט חיצוני נתפסת כדבר גשמי ללא רוחניות ח"ו. אבל כאשר מתעמקים בדברי חז"ל מבינים את העומק הרוחני שנמצא בכל פרט ופרט של עבודות המקדש.

פרשת שבוע: פרשת תרומה החומר שנהפך לרוח

פרשת תרומה תשע"ו

גיליון מס' 255 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                      

החומר שנהפך לרוח

אנחנו נכנסים לרצף של פרשיות העוסקות  בבנין המשכן. המשכן מבטא את הקשר המיוחד בין הקב"ה ובין ישראל כאשר הוא גר כביכול בתוכנו. מה שבולט בפסוקים הראשונים של פרשת תרומה הוא בקשת התרומה מכל עם ישראל. התורה מתארת בפרטי פרטים את רשימת החומרים שיש להביא למלאכת הבנין. כמו שכתוב: וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת...... (שמות כט,ג-ז).

בסה"כ 15 חומרי גלם שונים נדרשו לבנין המשכן. האם לא היה מקום לדבר על מטרת המשכן או על השכינה שיוצאת ממנו לפני פירוט החומרים?

התורה דווקא פתחה ברשימת חומרי גלם לפני התכלית: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כח,ח).

המאמר מבוסס על הספר "טללי חיים" על פרשת תרומה של ה"חלבן".

הרב חיים כהן "החלבן" מפרש שתהליך בנית המשכן שונה בתכלית ממתן תורה. התורה הינה רוחנית בלבד ללא חומר. זאת הסיבה שנסים רבים התרחשו במעמד הר סיני דרך קולות, ברקים ואור גדול שבני ישראל לא יכלו לעמוד בפנהים. בני ישראל התכוננו שלושה ימים כדי להשיג את המדרגה הרוחנית הראויה לקבלת התורה.

לעומת זאת, בנין בית המקדש או המשכן הינו דבר חומרי השייך לעולם הזה. הקב"ה משרה את השכינה שנמצאת למעלה בבנין חומרי הנמצא למטה.

" התורה היא אור רוחני  כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו,כג) ואילו בית המקדש וכל כליו – עשויים מחומרים מהעולם הזה ממש. זוהי קדושה עליונה שבעליונות שאחוזה בחומר ממשי.... " (טללי חיים, שמות דף רמה).

קבלת התורה מקדימה את בנין המקדש כי התורה הינה השורש של המקדש. לאחר התעלות רוחנית וקבלת התורה ניתן לבנות את בית המקדש שהוא כולו חומר.

נראה לומר שמי שאינו התמלא ברוחניות אינו רואה בבית המקדש ועבודת הקרבונות את הקדושה שבו. הוא אינו נחשף אלא לצד החומרי של עבודות המקדש הדומות ממבט חיצוני לעבודת אלילים ח"ו.

מתוך המילה "תרומה" ניתן למצוא את המילה "מתורה". זה רמז לכך שהמקדש בא מכח התורה בלבד. (ראה טללי חיים, שמות דף רן).

ה"חלבן" מביא פירוש נוסף המראה את ההבדל בין התורה ובין המקדש. הוא משווה את בית המקדש לקרבן שלמים ואת התורה לקרבן עולה. מה שמאפיין את קרבן עולה הוא שהוא כולו נשרף על המזבח ואין לאדם חלק בו.

לעומת זאת קרבן שלמים מתחלק בין המזבח, הכהן וישראל. קרבן שלמים מחבר את השמים ואת הארץ ומביא את השלימות לעולם הזה.

 כמו שכתוב: " התורה כולה היא עצם רוחני עליון ונעלה, והמקדש בנוי כגוף העשוי מחומר, ובתוכו מתגלית נשמה גדולה. התורה-עולה זאת תורת העולה (ויקרא ו,ב) והמקדש- שלמים, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהילים עו,ג), ירושלים מלשון שלמים ושלמות. " (טללי חיים, שמות דף רמז). 

פרשת שבוע: פרשת משפטים המזבח הוא המפתח לכל התורה

פרשת משפטים תשע"ו

גיליון מס' 254 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                            

המזבח הוא המפתח לכל התורה

לאחר עשרת הדיברות הקב"ה מצווה אותנו מספר מצוות. הראשונה היא לא לעבוד עבודה זרה, השנייה לבנות מזבח אדמה, השלישית למנות דיינים הגונים והרביעית דין עבד עברי.

לאחר הלכות עבד עברי קיבלנו מצוות רבות נוספות המסדירות יחסים תקינים בין אדם לחברו.

ננסה למצוא קשר בין מצוות האלה וגם להבין האם יש חשיבות לסדר הופעתם בתורה: עבודה זרה, מזבח אדמה, דיינים ועבד עברי.

למה הקב"ה ציווה על הקמת מזבח דווקא כמצווה מעשית ראשונה לאחר מעמד הר סיני?

למה המפרשים מציינים שדיני פרשת משפטים ניתנו בהר סיני? ( ראה רש"י שמות כא,א).

מדוע התורה פותחת את סדרת המצוות בדיני עבד עברי העלולים להרתיע את בני ישראל שיצאו זה עתה מעבדות מצרים?

מזבח האדמה הוא בין הכלים הכי פשוטים והכי זולים לבניה. אין בו זהב או כסף ואין להשתמש בכלים מברזל כדי לייצר אותו. למרות הפשטות של חומרי המזבח יש לכבד אותו ואת אבניו ולא להראות לו חלק מערוות הכהנים כאשר הם עולים ויורדים על הכבש.

כמו שכתוב:   ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו (שמות כ,כב).

כך רש"י מפרש את הפסוק: "שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך ואע"פ שאינו גלוי ערוה ממש שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד מ"מ הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא ואתה נוהג בהם מנהג בזיון..." (רש"י שמות כ,כב).

לאחר המופע האור קולי של מתן תורה, נס קריעת ים סוף ועשר המכות יש לחזור למציאות ולפשטות.

נראה לומר שמסיבה זאת הקב"ה מסר לנו כמצווה מעשית ראשונה לאחר מתן תורה את בנין מזבח האדמה.

בעל ה"כלי יקר" בפירושו על התורה מפרש שהמשותף בין דינים אלה הוא הענווה והפשטות.

לגבי איסור הנפת ברזל לבנין המזבח הוא מפרש שהחרב מסמל את הגאווה ואין להשתמש בו לבנין המזבח המורה על ענווה ופשטות. ממאפייני המזבח לומדים על תכונות הדרושות  לחברי הסנהדרין. על הדיינים לנהוג בענווה ולהתרחק מרדיפת הכבוד ותאוות הבצע.

"הורה בזה שרצה ה' להראות במזבח זה עניני ענוה והחרב ענינו הגאוה כמו שכתוב: ואשר חרב גאותך (דברים לג,כט)...." (כלי יקר שמות כ,כב).

לפי ה"כלי יקר" סמיכות פרשת המזבח לפרשת הדיינים באה ללמד אותנו את מידת הענווה. הוא מוסיף ומחדש חידוש נפלא שהתורה הקדימה את ציווי בניית המזבח לפני מצוות בנין המשכן כולו כדי ללמד אותנו על חשיבות תכונת הענווה אצל הדיינים.

"מה היה הצורך הגדול לצוות להם על עשיית המזבח....לומר לך שתשים הסנהדרין אצל המזבח כדי שילמדו מן המזבח שכל מה שפוסל במזבח פוסל גם בסנהדרין."  (כלי יקר שמות כא,א).

יוצא מכאן שהקב"ה לא מבקש מעם ישראל דברים גדולים אלא שלא יעבדו אלוהים אחרים, שיבנו מזבח אדמה ויתתנהגו בענווה ובתמימות כמו עבד כלפי רבו.

ברכת כהנים בהר הבית

להלן סרטון שזכיתי להיות חלק ממנו. 

זהו ברכת כוהנים מיוחדת מפי ר' יוסף הכהן ז"ל שנפטר לפני כמה חודשים. 

הוא אומר בצרפתית שהברכה הזאת אינה שייכת לו אלא לכל עם ישראל ובירך אותנו בכוונה עצומה. 

לאחר מכן המשטרה עצרה אותו למספר שעות והוא שוחרר ללא כל הגבלה. 

יוסף הכהן הוא בנו של רבי מסעוד הכהן בעל הספר פרחי כהונה והאבא של רב יעקב כהן 

ראש ישיבת איתמר. 

זכיתי להכיר את ר' יוסף ואני מקדיש את הוידאו הזה לזכרו 

שנזכה להתברך על ידי כוהנים כאלה בבית המקדש בב"א

פרשת שבוע: פרשת יתרו הר סיני הוא הר הבית

פרשת יתרו תשע"ו 

גיליון מס' 253 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                          

 הר סיני הוא הר הבית

מעמד קבלת התורה התקיים בהר סיני. הר סיני נבחר מבין כל ההרים ושאר המקומות.

ננסה להבין את הייחודיות של הר סיני ומדוע דווקא הוא זכה לקבל את התורה.

ראשית נמצא רמזים המקשרים את הר סיני להר הבית.

כאשר התורה אוסרת לעלות להר סיני ולגעת בו היא מזהירה את בני ישראל שלאחר שישמעו קול שופר של יובל הם יהיו רשאים לעלות להר. השופר יהווה הסימן שהשכינה הסתלקה מהר סיני. כמו שכתוב: בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר (שמות יט,יג). רש"י ובעל הטורים מפרשים שזה לא סתם שופר מקרן איל אלא זהו השופר של אילו של יצחק אבינו שהיה בזמן העקידה בהר המוריה. " הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, ושופר של אילו של יצחק היה:" (רש"י שמות יט,יג).

בעל הטורים מדגיש שהשופר הגיע פיזית למעמד הר סיני:  " ב' במסורה. הכא ואידך במשוך בקרן היובל שגם לשם נזדמן להם שופר מאילו של יצחק..." (בעל הטורים שמת יט,יג). זהו רמז ראשון המקשר את הר סיני לעקידת יצחק שהתרחשה בהר הבית.

בנוסף לכך בהמשך הפרק, רש"י מפרש שהקב"ה השכין את השכינה בראש ההר כמו מצעים של מיטה. רש"י התבסס על המכילתא (שמות יט,כ) שמשתמש במשל של כר בראש המיטה כדי לצייר את השכנת השכינה בראש ההר.

כמו שכתוב: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה: (שמות יט,כ).

" יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם:" (רש"י שמות יט,כ).

המיטה מזכירה את בית המקדש שהינו מקום של פריה ורביה וחיבור בין הקב"ה ובין ישראל.

כמו שמובא במדרש תנחומא:"... הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו (שם שיר השירים ג) מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה, אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש ולמה נמשלה בית המקדש למטה, מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכה היו פרין ורבין, ..."  (מדרש תנחומא פרשת נשא סימן ט).