הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

יום חמישי, מרץ 26, 2009

סדר החומשים כמפת דרכים לעם ישראל


פרשת ויקרא תשס”ז גיליון מס' 58
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסה
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
סדר החומשים כמפת דרכים לעם ישראל
האם הגיע הזמן לבנות את בית המקדש?
האם הקרבת הקורבנות קודמת לכיבוש הארץ?


אנחנו מתחילים השבת את החומש השלישי: ספר ויקרא. סדר חמישה חומשי התורה איננו מקרי, הוא בא ללמד אותנו על סדרי עדיפויות שעם ישראל צריך ללכת על פיו.
ספר בראשית עוסק בחיי אבותינו הקדושים כאשר הם אינם עדיין קרויים עם. לאחר ששלושת האבות בנו את התשתית הרוחנית לעם ישראל, הם יכולים לרדת לגלות במצרים.
בספר שמות, שבעים הנפש שירדו למצרים מתרבים ונהיים לעם גדול. נס קריעת ים סוף החדיר בלבבות של בני ישראל את האמונה בה' ובמשה עבדו.
בספר שמות עם ישראל מתעלה בדרגות הקדושה, כך שבסוף ספר שמות כתוב: "כִּי עֲנַן יְדֹוָד עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם (שמות מ',לח) . השכינה שורה בישראל בצורה גלויה לאחר חטא העגל.
פסוק זה מהווה מעין מבוא לקראת חומש ויקרא, כאשר מטרת הקרבן היא, להתקרב לה' ולבטל את רצון האדם לרצון הבורא.
ספר ויקרא דן בעיקר בהקרבת קרבנות לה'. עם ישראל לאחר לידתו מרגיש צורך להתקרב להקב"ה, לכן הוא מתלהב לבנות את המשכן ותורם ביד רחבה. בעזרת עבודת הקרבנות אנחנו מצליחים להתקרב לה'.
למה בני ישראל לא חיכו להיכנס לארץ ישראל כדי לבנות את המשכן? הרי הם רואים את השכינה בכל רגע, עם המן, ענני הכבוד, בארות המים ועוד...
הקב"ה מבהיר לנו שעלינו לבנות לו בית, בכל מקום ובכל תנאי אפילו באמצע המדבר. עם ישראל מתקיים בזכות הקשר המיוחד עם הקב"ה שנוצר דרך בית המקדש.
נראה לומר שזו הסיבה שספר ויקרא בא לפני ספר במדבר, העוסק בכניסה לארץ ישראל.
הכניסה לארץ תלויה בבניית המשכן ועבודת הקרבנות.
ספר במדבר עוסק בהכנות לקראת הכניסה לארץ. ה"ספורנו" בהקדמתו על פירוש התורה מבהיר שסדר המחנה והדגלים נועד להקל בכיבוש הארץ ללא צורך בכלי נשק. חטא המרגלים שיבש את הכל ונשארנו ארבעים שנה במדבר.
לאחר הכניסה לארץ ספר דברים שם דגש מיוחד על כיבוש הארץ וה"מצוות הלאומיות" של עם ישראל.
לאחר שיחידי סגולה הפכו לעם, עליהם לבנות בית לה' ולגלות רצון להיכנס לארץ ישראל. ובהמשך עליהם להילחם באויביהם ולמנות מלך ירא שמים.
ה"ספורנו" מפרש שספר דברים מהווה מעין מדריך איך לשמור על ארץ ישראל ושלטון יהודי עצמאי. לדוגמא כריתת ברית עם ה' במעמד הר גריזים והר עיבל, או מחיית עמלק.
למעשה קיום תרי"ג המצוות משמש כתנאי לשמירה על השלטון בארץ ישראל.
בהיסטוריה של העם היהודי כל פעם שהוא ניסה לשנות את הסדר הטבעי שראינו כאן אז הוא נענש.
למשל בשעה שכורש אפשר לנו לחזור לארץ ישראל, בודדים הביעו רצון לעלות לארץ ולבנות את בית המקדש השני. כתוצאה מזה נגזרה עלינו את גזרת המן הרשע.

סדר החומשים רומז על הסדר הנכון להנהגת עם ישראל.
הדבר הראשון שעם ישראל עשה לאחר לידתו כעם, הוא הקריב את הקרבן פסח ובהמשך בנה את המשכן. לאחר בניית בית לה' עם ישראל התכונן להיכנס לארץ ישראל . על מנת לשמור על נחלת אבותיהם הם צריכים להילחם באויביהם על פי התורה ולהעמיד מלך ירא שמים. הנהגה הכפופה לעול המצוות יכולה לכבוש ולשמור את ארץ ישראל.
המסר נכון גם לימינו כאשר עלינו לבנות בית לה' לפני יישוב הארץ כמו שאומר הרב צבי הירש קלישר בספרו דרישת ציון. מטרת החזרה לציון צריכה להיות, חידוש עבודת הקורבנות ובייחוד קורבן פסח.
השנה הסנהדרין הגיש בקשה לשלטונות כדי לאפשר לעם ישראל להקריב קרבן פסח. כל מי שרוצה להירשם לחבורת המקריבים מתבקש לשלם 7 ₪ -כזית קרבן פסח.

יום שלישי, מרץ 24, 2009

מי רוצה לשמוע את קול השכינה


פרשת ויקרא התשס"ו

מי רוצה לשמוע את קול השכינה
מאת שמואל בן חמו

ספר ויקרא בא אחרי ספר שמות , ספר של שעבוד וגאולה ובניית המשכן.
הרמב"ן מסביר ,שספר ויקרא מורה לנו איך לשמור את השכינה בקרבנו ולא להרחיק אותה.
בנוסף לקורבנות ,ספר ויקרא כולל מצוות ,שלכאורה לא קשורות לנושא המרכזי של החומש: גילוי עריות,טומאת זב וצרעת, דיני הכשרות, הלכות שביעית.
הפרקים הראשונים מלמדים אותנו את סוגי הקורבנות ודיני הקרבתם ובהמשך מצוות שונות.
הקורבנות מאפשרות לנו, להתקרב אל הקב"ה, ולכפר על עוונותינו כדי לשמור על גילויי השכינה במשכן.
לעומת זאת, גילוי עריות ודיני מאכלים אסורים, מרחיקים את השכינה.
הקורבנות פועלים בצורה חיובית ;כאשר המצוות השומרות את קדושת האדם,פועלות בצורה שלילית, ומרחיקות את השכינה ומאריכות את הגלות.
האבן עזרא, מפרש ,למה התורה מתחילה דווקא בקורבן עולה .
הוא אומר שבקורבן התמיד טמון סוד, המחזיק את השכינה בבית המקדש. בהיסטוריה הוכח שהפסקת הקרבת קורבן התמיד סימלה את החורבן והסתלקות השכינה.
מצד שני,חידוש קורבן התמיד ללא דיחוי ,בתקופת החשמונאים, סימל את החזרת השכינה בקרב עם ישראל.
הסוד של קורבן התמיד, ניתן למימוש גם בימינו.
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד".
קול יוצא מקודש הקודשים, מבין הכרובים וקורא למשה , ורק משה רבינו זוכה לשמוע אותו.
הקול שקרא למשה מאוהל מועד, לא נפסק גם היום.
מי שזוכה לעלות להר הבית בטהרה, ולאחר הכנות רוחניות מתאימות, יכול לשמוע את הקול הזה, הקורא לנו לחדש את עבודת הקרבנות ובייחוד קורבן התמיד.
אולי אנחנו לא שומעים את הקול באוזנינו, אבל הנשמה שלנו בוודאי שומעת את קולות הבכי של השכינה.
חומש "ויקרא", נקרא על שם הקול הזה, הקורא לכל יהודי להתעורר ולחדש את עבודת התמיד.
זה אולי מסביר למה , מדינת ישראל כל כך מקשה על היהודים לעלות להר הבית ולהתפלל?
כי הם מפחדים שיותר ויותר יהודים ישמעו את הקול הזה,וירצו לקיים את מצוות קורבן התמיד.
זו הסיבה שמשטרת ישראל, סגרה את הר הבית ביום שני האחרון, דווקא בפרשת ויקרא, מפני יהודים , מתוך פחד שהערבים יגיעו בהמוניהם, כדי להגן על הר הבית.
ומה הייתה תגובתנו? דממה...
במקום להביא גם אנחנו רבבות יהודים מול רבבות ערבים ולהראות את מסירות נפש שלנו למען בית ה'.
איזה חילול ה' שהיהודים לא מוכנים להתגייס למבצע "פנים אל פנים" עם השכינה, הם מעדיפים להתגייס לטובת ליברמן או נתניהו.
אני כולי תפילה, שלאחר ניצחון השמאל ,היהודים יתעוררו , ויתחילו לדאוג לבית של ה' ,לפני הבית שלהם
.
רק כך נוכל להציל את ארץ ישראל מכל אויבינו ,ולשמור על שלטון יהודי עצמאי בארץ ישראל.

יום ראשון, מרץ 22, 2009

ללא מקדש אין תכלית למצוות

גמרא עם דם של אחד הנרצחים בפיגוע של מרכז הרב
פרשת ויקרא- זכור תשס”ח גיליון מס' 108
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
גמרא עם דם של אחד הנרצחים בפיגוע של מרכז הרב
ללא מקדש אין תכלית למצוות

מהו תכלית המצוות?
למה מצוות המשכן שקולה כנגד כל התורה כולה?
סיימנו את הפרשיות העוסקות בבניית המשכן. עכשיו אנחנו מתחילים חומש חדש, העוסק ברובו בעבודות המשכן עצמן ותורת הקרבנות.
התורה מאריכה בעניין המשכן, בחצי ספר שמות וכל ספר ויקרא. הקב"ה מחבב את ישראל לכן הוא חוזר על בנין המשכן חמש פעמים.
בספר שמות עסקנו בעניין עשיית המשכן ובנייתו. בספר ויקרא נעסוק בעבודת המשכן. יש הבדל מהותי בין העבודה ובין העשייה.
העשייה היא הכנה לעבודת הקרבנות. כאשר העבודה באה מלשון עבדות, המבטא את הביטול של ישראל להקב"ה. עיקר עבודת המקדש מתבצעת בפועל בעזרת קרבנות. המילה קרבן באה מלשון קירבה. תהליך הקרבת הקרבן מקרב את עם ישראל לה'.
בעל ה"בית גנזי" בפרשת פקודי מפרש את דברי האר"י ז"ל, האומר שמצוות עשיית המשכן שקולה ככל התורה כולה.
למה דווקא מצווה זו, שקולה כנגד כל שאר המצוות?
והאם ניתן לתת משקל למצוות?
תכלית המצוות היא לקרב אותנו להקב"ה, כדי להידבק בו. כמו שאמרו חז"ל: הקב"ה רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
ריבוי המצוות בא כדי לתת לנו יותר אפשרויות לקיים אותן, וכך להידבק בהקב"ה.
עיקר המצוות הוא שהאדם יקיים אותן ויתעלה מעל החומריות שבו ויהיה דבוק בה'.
מצוות המשכן ובית המקדש מגלה את רצון הקב"ה לשכון בתוך עם ישראל ולהתקרב אליו כמו שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
מי שמקיים מצווה זאת, כאילו קיים את כל התורה, כי הוא מקיים את תכלית כל המצוות.
לעומת זה, אם עם ישראל אינו מקיים את מצוות בנין בית המקדש ועבודת הקרבנות, כאילו כופר בתכלית המצוות.
" מי שאינו מקיים מצווה זו (בניית המשכן) יש פגם בכל המצוות שהוא מקיים וכאילו לא קיים המצוות לפי תכליתם" (בית גנזי פקודי, דפים תתתלח-לט).
עכשיו אנחנו מבינים למה מצוות בנית בית המקדש ועבודת הקרבנות שקולות כנגד כל התורה כולה.
לכן התורה מאריכה במצווה זאת. למעשה לא מדובר במצווה אחת, אלא בשליש מתרי"ג המצוות. כשליש מבין תרי"ג המצוות, קשור לעבודת המקדש: בניית בית
המקדש וכליו, עבודת הקרבנות, הקטורת, הבאת הביכורים וכו'.
כאשר אנחנו נכנסים לתוך ספר ויקרא, עניין חידוש עבודת הקרבנות עולה על הפרק מידי שבוע.
איך נוכל להמשיך לקיים את המצוות, ללא בית מקדש בנוי בהר הבית?
איך אפשר להתפלל מידי יום על החזרת השכינה לציון, ולא לעשות מעשה!
פרשת זכור מזכירה לנו מידי שנה להרוג את עמלק.
מצוות מחיית עמלק, מקרבת אותנו להקב"ה, כאשר הייעוד של עמלק הוא לשבש את הקרבה המיוחדת הקיימת בין ישראל ובין הקב"ה.
היום יש סוג חדש של עמלקי: עמלקי ישראלי. אנחנו, יצרנו את הייצור המסוכן הזה, במו ידינו.
הרצח המתועב שקרה בשבוע שעבר בישיבת מרכז הרב, בא להזכיר לנו איפה נמצא העמלקי של היום.
אסור לנו לעצום עיניים ולהסתיר את האמת.
מצוות מחיית עמלק, ובניית בית המקדש הן מצוות הקשורות זו בזו.
בע"ה לקראת חג הפורים וחודש ניסן, שהוא חודש הגאולה, נזכה לקיים את מצוות קרבן הפסח ומחיית עמלק המתגורר בתוכנו.

סרט וידאו על המאמר


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

יום שבת, פברואר 21, 2009

כולנו כהנים גדולים


פרשת יתרו תשס"ט גיליון מס' 151
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

כולנו כהנים גדולים
מדוע הקב"ה מברך אותנו לפני מתן תורה?
מה התכלית של התפילות בזמן בית המקדש השני, וגם בימינו?

בפרשת יתרו, משה רבנו נפגש עם חותנו ומשפחתו. לאחר מכן, בני ישראל מגיעים להר סיני והקב"ה מברך את ישראל.
ישנם שלושה פסוקים נפלאים הכוללים בתוכם את הייחודיות הקיימת בעם ישראל.
ד אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. ה וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמות יט, ד-ו).
נתמקד בפסוק האחרון המכנה את ישראל: עם של כהנים ואומה קדושה.
התנא רבי יונתן בן עוזיאל מתרגם את המילים "ממלכת כהנים" כפשוטן: "מלכין קטירי כלילא וכהנין משמשין".
זאת אומרת שנהפוך לאחר קבלת התורה, לאומה של כהנים ומלכים המשמשים את הקב"ה בבית המקדש.
הקב"ה הטביע בכל אחד מישראל את המוכנות לשרת בבית המקדש במקום הכהנים.
ה"בעל הטורים" מוסיף ומפרש שהיינו אומה של כהנים גדולים, לולי חטא העגל. על פי הנבואות של ישעיה, עם ישראל יחזור לרמתו הרוחנית של מעמד הר סיני ויזכה שוב להיות עם של כהנים גדולים.
"אלו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים ולעתיד לבא תחזיר להם שנאמר:ואתם כהני ה' תקראו (ישעיה סא,ו) "(בעל הטורים שמות יט,ו).
בעל "הבית גנזי" על התורה מפרש שלאחר חטא העגל, הבחינה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" הפסיקה להיות בכל אחד מישראל. לעומת זאת הבחינה הזאת נמצאת בצדיקים הגדולים ואיתני עולם. צדיקים אלה זוכים לגילוי השכינה וכל מעשיהם מהווים מעין עבודת בית המקדש. (ראה פרשת יתרו דפים תקצב-ד).
היסוד הזה נמצא בתפילות שבאות כנגד הקרבנות.
חז"ל תיקנו שלוש תפילות ביום, כנגד זמני הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש. (ראה רמב"ם הלכות תפילה פרק א).
כל התפילות נקבעו כדי לזכור ולדרוש את בית המקדש, לכן נוסח התפילות מזכיר אין ספור פעמים את ענין המקדש.
אם כך, למה התפילות תוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה כאשר בית המקדש השני היה קיים?
בעל ה"הבית גנזי" עונה לשאלה הזאת, בצורה נפלאה. בבית המקדש השני השכינה לא שרתה במלוא תפארתה. היו חסרים חמשה דברים ביחס לבית המקדש הראשון: ארון הברית, כפורת, כרובים, אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים (ראה תלמוד בבלי מסכת יומא כא ע/ב).
התפילות של כל אחד מישראל באות להוסיף כביכול, על השכינה השורה בבית המקדש.
התפילה של כל יהודי ויהודי דומה לכהן המקריב קרבן בבית המקדש. לכן, אנחנו מצווים להתפלל מתוך כובד ראש ולפנות לכיוון הר הבית.
כל דיני התפילה באים להזכיר לנו את גודל המעמד, כאשר אנחנו עומדים לפני ה' וכאילו מקריבים קרבן בבית המקדש.
הקב"ה זיכה אותנו בדבר נפלא, כאשר אנחנו יכולים להתקרב אליו ולגעת בשכינה, שלוש פעמים ביום. התפילות מנוסחות כך, שהן מזכירות לנו את הצער על גלות השכינה.
לעומת זאת, הקב"ה מחשיב לנו את התפילה כמו הקרבת קרבנות.
אנחנו חיים בתקופה של הגאולה, לכן אנחנו חשים ביתר שאת את הקרבה לשכינה.
האנשים העולים להר הבית באופן תדיר ומתפללים שם על חידוש עבודת המקדש, מרגישים עוד יותר את השכינה.
אני מזמין את כל אחד לעלות בטהרה להר הבית ולהתפלל לגילוי מלא של השכינה וכך נזכה לבנות את בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

סרטים של המחבר על בית המקדש
WWW.BEITHAMIKDASH.TV

יום חמישי, ינואר 01, 2009

חוזרים לעזה!


פרשת ויגש תשס"ט גיליון מס' 145
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

חוזרים לעזה!
האם יהודה התנהג כראוי, כאשר הוא מתווכח עם יוסף?
איך עלינו להילחם בעזה לפי הדרך של יהודה?

פרשת ויגש מציגה התנגשות חזיתית בין שני גדולי עולם: יוסף ויהודה. התורה אינה מתארת עובדות היסטוריות ללא מטרה חינוכית כלשהי, לטובת דורות הבאים.
יוסף מסמל את משיח בן יוסף, המקדים את בואו של משיח בן דוד. יהודה הינו כנגד משיח בן דוד.
המדרש תנחומא מתאר את מאבק האיתנים, כדבר המנוגד לדרך הטבע. יוסף מתואר כמו שור נוגח, ויהודה כמו אריה. במקומות רבים בתורה, הסמל של יוסף הוא השור. לעומת זה, הסמל של יהודה הוא האריה. בעולם החיות, השור מפחד מהאריה ואינו מתגרה בו. בפרשה שלנו, יוסף -השור, מתנגח עם יהודה -האריה.
" בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה אמרו מלאכי השרת זה לזה בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח..." (מדרש תנחומא ויגש פרק ד).
לפי המדרש, המאבק נמשך עד בואו של המשיח. לאחר ביאת המשיח, השלום שורה בניהם.
" המים יהודה ויוסף זה ארי וזה שור אתמול מתנגחין זה עם זה ועכשיו הוא משלחו אצלו שנאמר ואת יהודה שלח לפניו הוי עושה שלום במרומיו:" (מדרש תנחומא ויגש פרק ו).
הזכרנו במאמרים קודמים שמשיח בן יוסף מייצג את הגאולה בדרך הטבע, ובפרט את התנועה הציונית שנעלמה. (
ראה "מיהו משיח בן יוסף?")
נראה לומר שמשיח בן דוד רומז לגאולה שאינה פועלת על פי דרך הטבע, אלא מתגלה מתוך אמונה בה'.
אדם "נורמלי" אינו יכול לשמור על שפיותו במדינת ישראל, לאור קצב המטורף של אירועים פוליטיים, ביטחוניים או כלכליים.
יש מאבק מתמיד בין הציונות המודרנית לבין הציונות השואבת את כוחה מן התורה.
המאבק הזה התעצם בשנים האחרונות. הציונים המודרניים מנסים לפעול על פי ההיגיון האנושי המוגבל. לעומת זאת הציונות האימונית פועלת על פי התורה בלבד, ללא פחד ומתוך אמונה צרופה בהקב"ה.
לכן אנחנו מגיעים למבוי סתום בכל הנושאים הלאומיים של עם ישראל.
אלה מנסים להגיע להסכם שלום עם הערבים ולמסור חלקי מולדת, ואלה מקימים עוד יישוב בארץ ישראל.
אלה נלחמים כדי לשפר את המצב הכלכלי שלהם, ואלה נלחמים כדי לכבוש את ארץ ישראל על פי גבולות המצוינות בתורה.
אלה מוכנים למסור את הר הבית וירושלים לאויבי ישראל, ואלה רוצים לבנות את בית המקדש השלישי ללא התחשבות בגויים.
על פי המדרש, זהו תהליך בלתי נמנע שיסתיים עם הגעת המשיח בב"א.
אינני יכול להתאפק ולא לקשר את המאבק של יוסף ויהודה למלחמה המתנהלת כעת בעזה.
הגישה של יוסף, היא פרגמאטית ומבוססת על ההיגיון. בא ניתן להם מכה קשה! נפיל את השלטון הנוכחי וכך נוכל להשיג ה"סכם שלום" עם אויבים המוכרים לנו.
הגישה של יהודה טוענת שיש כאן הזדמנות לגאול חלק של ארץ ישראל. בא נפגיז אותם עד שיברחו למצרים ולירדן וכך נקים מחדש את גוש קטיף ונחזור ליישב את העיר עזה.
כמובן שהגישה של יהודה אינה נתפסת כמציאותית, ומה יגיד העולם?
מצד שני הגישה של יוסף לא תביא תוצאות חיוביות ותעלה לעם ישראל הרבה דם ח"ו.
יהודה נלחם נגד המשנה למלך מצרים. הוא היה מוכן להקריב את עצמו כדי להציל את בנימין. ראוי לציין שבית המקדש נמצא ברובו בנחלה של שבט בנימין וקצת בחלק של שבט יהודה.
ללא ספק ה"מנהיגים" הישראלים של היום היו מייעצים ליהודה לוותר ולקבל את הדין שנגזר על בנימין.
עלינו לפעול נגד החמאס בדרך של יהודה. אם נפעל אחרת, נסכן את חיילינו לחינם, ונמשיך לספוג התקפות על תושבי ישראל.
בע"ה יקום מנהיג אמיתי לעם ישראל, וינהיג אותו בדרך של יהודה, ללא התחשבות בגויים מתוך אמונה ובטחון בה'.
כך נסיים את התקופה של משיח בן יוסף ונצעד בראש מורם לעבר ימי משיח בן דוד.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל
סרטים של המחבר על בית המקדש
WWW.BEITHAMIKDASH.TV

יום שישי, נובמבר 14, 2008

חברון ובית המקדש


פרשת וירא תשס"ט גיליון מס' 138
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

חברון ובית המקדש
למה אברהם אבינו יושב בפתח האהל?
למה ממשלות ישראל מנסות לפנות את יהודי חברון ומתנכלת בהם?

בתחילת פרשת וירא, לראשונה הקב"ה מתגלה לאברהם אבינו, לאחר ברית המילה. לפי דברי חז"ל, גילוי זה של השכינה שונה מהגילויים שקדמו לברית מילה.
וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום (בראשית יח,א).
מדוע התורה מציינת לאחר גילוי השכינה, שהוא יושב בפתח האהל?
כנראה שיש קשר בין שני הדברים.
בעל ה"בית גנזי" על התורה מפרש את הענין. הקב"ה מתגלה לישראל בשני אופנים. (וירא דפים שסא-ג)
הראשון, בבית המקדש ובעיקר בזמן עלייה לרגל.
השני, ה' מתארח בביתם של צדיקי יסוד עולם.
כאשר הקב"ה מתגלה בבית המקדש לעיני כל, לא כל ישראל ראוי לגילוי השכינה. לכן מביאים קרבן כדי לצמצם כביכול, את עוצמת האור ולא להסתנוור ממנה.
זהו ענין קרבן עולת הראייה, שמביאים בבית המקדש בשלושת הרגלים. מצוות עלייה להר הבית במשך הרגלים, מלווה במצוות קרבן ראייה, כמו שכתוב: (טו) ולא-יראו פני, ריקם.... (יז) שלש פעמים, בשנה--יראה, כל-זכורך, אל-פני, האדן ה'. (שמות כג,טו-יז).
לצדיקים הגדולים, יש מפגש נוסף עם הקב"ה.
השכינה באה לביתם כדי לבקר אותם. במקרה זה, גילוי השכינה שונה מזה של בית המקדש. השכינה מתגלה לצדיק בהתאם לדרגתו, ללא צמצום. זה בוודאי נכון, לגבי אבותינו הקדושים: אברהם יצחק ויעקב.
לכן באותו הפסוק המתאר על גילוי השכינה, מצוין את מקום המפגש: פתח האהל.
המילה "אהל", מזכירה את האהל מועד שהיה במשכן. האהל מועד הינו המקום הכי קדוש במשכן.
למעשה, האהל של אברהם, מהווה מעין בית המקדש.
נראה לומר שיש הבדל בין שרה אמנו לבין יעקב אבינו. התורה מציינת שאברהם אבינו יושב בפתח האהל, ושרה אמנו נמצאת בתוך האהל, כמו שכתוב: ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל (בראשית יח,ט).
לפי דברי חז"ל, שרה אמנו הייתה גדולה יותר בנביאות, מאברהם אבינו.
כאשר אברהם אבינו ושרה אמנו התווכחו בנושא של עתיד ישמעאל, הקב"ה מכריע לטובת שרה אמנו ואומר לאברהם: שמע בקולה (בראשית כא,יב). רש"י מפרש על
הפסוק: " בקול רוח הקודש שבה,למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות".
נראה להוסיף, שבשינוי שמותיהם של שרי-לשרה ואברם- לאברהם, רמוזה הגדולה של שרה.
הגימטרייא של שרי יורדת ב-5 (פחות י=10 יעוד ה=5 ), כאשר הגימטרייא של אברם עולה ב-5 (נוספה אות ה'=5).
השכינה השורה בבית הצדיקים אינה פוסקת אפילו לאחר מותם. מכאן החשיבות של פקודת קברי צדיקים, להעלאת תפילותינו לשמים.
במערת המכפלה שבחברון, יש קדושה מיוחדת כי אבותינו נמצאים שם, כולם במקום אחד.
רבנו בחיי כותב, "קרית ארבע היא חברון היא נקראת חברון על שם שכל הקבור שם נפשו מתחברת למעלה בעיר אלקים עם ארבע מחנות שכינה..." (רבנו בחיי בראשית כג,ב)
לכן תושבי חברון כל כך קשורים לאדמת ארץ ישראל. הם זוכים לחיות בסמיכות לשכינה של מערת המכפלה.
זה אולי מסביר למה מדינת ישראל מתנכלת בתושבי חברון. (ראה הריסת ביתם של משפחת פדרמן ונסיון של פינוי "בית השלום" שנרכש כחוק בימים אלה).
ממשלת ישראל אינה מעוניינת בכל דבר הקשור בשכינה.
לכן, צה"ל הפקיר את שכם וקבר יוסף. מדינת ישראל ממשיכה לאיים בפינוי כל אזור גב ההר (שכם). ברגע אחרון, קבר רחל אמנו ניצל, על פי הסיפור המפורסם של פורוש, בזמן אסון אוסלו.
השיא של בריחה מהשכינה, מתקיים בעיר העתיקה ובהר הבית. כאשר בני ישמעאל מנהלים את הר הבית ואין אפשרות "חוקית" לישראל להתפלל בהר הבית.
בע"ה השכינה תסנוור את כל מתנגדיה ונוכל להשליט ממשל יהודי אמיתי, ברוח של שרה אמנו שבקשה לגרש את ישמעאל למדבר, ללא אוכל ושתייה
.
מלכות בית דוד תתחדש ונוכל לבנות את בית המקדש השלישי בב"א.

אתר חדש עם סרטים של המחבר על בית המקדש
WWW.BEITHAMIKDASH.TV


הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

יום רביעי, נובמבר 12, 2008

למה ה' מנסה את ישראל?


פרשת וירא תשס”ח גיליון מס' 88
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

?למה ה' מנסה את ישראל

למה אברהם אבינו גירש את הגר וישמעאל?
?האם הניסיון מסכן את האדם או מקדם אותו
הקב"ה ניסה את אברהם אבינו בעשרה ניסיונות. חז"ל חולקים ביניהם בנוגע לפירוט הניסיונות. יש ניסיון אחד שמוזכר על ידי כולם: גירוש הגר וישמעאל.
קשה להבין שאברהם אבינו איש החסד ומכניס אורחים, מגרש את אשתו ובנו למדבר. יותר מכך, הוא מזדרז לקיים את מצוות ה' כאשר הוא משכים, על מנת לגרש אותם. כמו שכתוב: " וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים " (בראשית כא,יד). אברהם אבינו שולח אותם למדבר מצוידים במים ובלחם, בלבד.
רבנו בחיי מיישב את הקושי הזה, ומפרש שאברהם אבינו ראה בנבואה, שבניו של ישמעאל ישעבדו את עם ישראל. בני ישמעאל יעשו זאת מתוך שנאה, לכן יש להתנהג כלפיהם, כבר היום, כמו אל אויב ושונא.
"שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל, ועל כן התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם השונא ונתן לו לחם ומים". ( ר' בחיי כא,יד)
אברהם אבינו הדואג מעל הכל, לעם ישראל אינו מהסס לגרש את בנו ישמעאל, מתוך דאגה לצאצאיו.
הלוואי שגם אנחנו נלמד מאברהם אבינו ונתנהג כמוהו כלפי אויבינו, בני ישמעאל. במקום זאת, מדינת ישראל מגרשת יהודים מארצם, מוסרת חבלי ארץ לאויבים, משחררת מחבלים מהכלא ומנהלת משא ומתן להמשך מסירת שטחי ארץ ישראל לגויים.
במהלך מאה השנים האחרונות, עם ישראל עבר ניסיונות קשים. חלקם עברו בהצלחה, וחלקם הסתיימו בכישלון צורב. למעשה עם ישראל עובר ניסיון אחר ניסיון, וזה התחיל מאברהם אבינו.
למה ה' מנסה אותנו?
המהר"ל מפראג בפירושו על מסכת אבות, מבהיר את מטרת הניסיון. " עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו" (מסכת אבות פרק ה משנה ג).
הקב"ה מנסה את הצדיק כדי שצדקתו תצא לאור העולם. צדיק נסתר שאינו מתגלה לציבור, לוקה בחסר. לכן הקב"ה ניסה את אברהם בניסיונות קשים, על מנת שיעמוד בהם בהצלחה וכך מוציא מכוח אל הפועל את מעלותיו. נראה לומר שכך קורה לעם ישראל, כאשר הוא עומד תחת איום תמידי, אפילו כשהוא יושב בארצו.
מתוך הניסיון שה' מביא עלינו, עם ישראל מראה את גדולתו לעולם וכך מקדש שם שמים ברבים.
לאחר הניסיון, אנחנו מרגישים התעלות רוחנית וסיפוק. במהלך מלחמת ששת הימים, עם ישראל תקף ראשון את
חומת בטון מחלקת אל ירושלים
אויביו וניצח. כבשנו חלקים רבים מארץ ישראל ובייחוד את ירושלים והר הבית. אנחנו מתגעגעים לתקופה המיוחדת הזאת. לדאבוננו מתשכ"ז (67 למניינם) קרו הרבה אירועים שליליים: נסיגות מחבלי ארץ ישראל, מלחמות סרק, גירוש יהודים מביתם והתעללות בהם. אולי הקב"ה מנסה אותנו בלבנון כדי שנכבוש את הארץ הנותרת. (עיין מאמר שנכתב בתקופת מלחמת לבנון השנייה, פרשת עקב.
http://otzma1.blogspot.com/2006/08/blog-post_13.html)
קשה לנו להאמין שלא נעמוד בכל ניסיון שמוצע לנו, וכך נעלה מדרגה. לכן לא האמנו שיהודי, יגרש יהודי אחר מביתו.
היום אנחנו חוששים יותר, ויודעים למה מסוגלת מדינת ישראל. לכן כשמדברים על מסירת הר הבית למוסלמים וחלוקת ירושלים, אנחנו צריכים להאמין לממשלת ישראל, ולפעול בהתאם.
הקב"ה מעמיד אותנו בפני ניסיון חדש: מסירת ליבו של עם ישראל למוסלמים. אם נתגבר על הניסיון הזה, נצא מאוחדים ומחוזקים; והלוואי שזה יוביל לבנין בית המקדש השלישי בב"א.

סרט וידאו על המאמר
http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

יום שישי, ספטמבר 26, 2008

העקידה היא דרך חיים לעם ישראל


ראש השנה תשס”ח גיליון מס' 82
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
העקידה היא דרך חיים לעם ישראל
?למה תוקעים בשופר בראש השנה
?מהו המסר האמיתי של עקידת יצחק


אנחנו חוגגים את ראש השנה, מתוך אמונה שנעבור בשלום את יום הדין. מה מקור הביטחון הזה, בכך שהקב"ה ימחול על עוונותינו?
התשובה נמצאת באירוע מרכזי שהתרחש ביום זה ממש, לפני 3700 שנה. הקב"ה ניסה את אברהם אבינו בפעם העשירית, וביקש ממנו להקריב את בנו, יצחק בהר המוריה. אנחנו תוקעים בשופר, בראש השנה כזכר לעקידת יצחק. בזכות מעשה העקידה, הקב"ה מכפר על עוונותינו ופותח דף חדש כביכול.
הרב שמשון רפאל הירש מפרש בצורה נפלאה, את פרשת העקידה ועניין הקרבת האיל. יצחק אבינו מוכן למסור את נפשו כדי לקיים את דבר ה'. מעשה העקידה מלמד אותנו איך למסור את נפשנו לה', באופן תמידי.
למעשה, אנחנו מקריבים קרבנות בבית המקדש, כדי להנציח את מעשה העקידה.
הרש"ר הירש מביא את מדרש "תנא דבי אליהו" האומר שביום העקידה הקב"ה תיקן את קרבן התמיד של הבוקר ושל בין הערביים. קרבן התמיד בא להמשיך ולהנציח את עקידת יצחק אבינו. " קרבן התמיד כמצווה שנצטוותה האומה הישראלית על מנת להמשיך בה את מעשה העקידה של אביה הראשון " (רש"ר הירש בראשית כב, יג-ד).
הקב"ה אינו מסתפק ברצון של אברהם אבינו להקריב את בנו, אלא הוא מצפה ממנו שיעשה מעשה ויקריב קרבן. הקב"ה שולח לאברהם אבינו את האיל- שנברא בששת ימי בראשית, כדי שישמש כדוגמא לדורות הבאים.
אנחנו למדים מהקרבת האיל, במקום המקדש את עדיפות המעשה על פני המחשבה, כאשר העבודה שבלב אינה מספיקה.
לכן עלינו ללכת בעקבות אברהם אבינו ולעשות מעשה. העבודה שבלב אינה מתקבלת במקרה הזה, לכן עלינו לחדש את עבודת התמיד ושאר הקרבנות, ללא דיחוי.
בעל "הכלי יקר" מדייק מלשון הפסוק: ".. כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את-בנך את-יחידך" (בראשית כב,טז).
המילים "הדבר הזה" מכוונות כנגד הקרבת האיל. בזכות קרבן זה, אברהם אבינו וצאצאיו יזכו בכל ההבטחות והברכות המוזכרות בהמשך הפרק.
נראה לומר שלראשונה בתורה, מישהו מקריב קרבן, כתחליף לנפש האדם.
כמו שכתוב " ..וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו " (בראשית כב,יג).
המילים "תחת בנו", מלמדות על הכוונה האמיתית של הקרבן. הקרבן אינו בא כמתנה לה', אלא הוא משמש כתחליף לחיי האדם עצמו. האיל שהתגלה בהר המוריה, בזמן העקידה, לא נמצא שם במקרה; ההיפך הוא הנכון, הוא מחכה 2000 שנה מבריאת העולם ועד זמן העקידה.
בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר כדי להזכיר בפני ה' את מעשה העקידה, ובמיוחד את הקרבת האיל.
השופר בא לשים דגש מיוחד על עניין הקרבת האיל בהר המוריה.
האיל בעל תפקיד מרכזי בגאולת עם ישראל. חז"ל אומרים שבקרן ימין של האיל, הקב"ה תקע במעמד הר סיני ובקרן שמאל ה' יתקע בביאת המשיח. "..קרניו של איל, שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר. קרנושל ימין שהוא גדול משמאלו שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ילקוט שמעוני בראשית קא).
האיל הזה ושתי קרנותיו מלווים את עם ישראל מאברהם אבינו ועד היום. הוא מסמל את מהות עבודת הקרבנות: מסירות נפש כדי להתקרב להקב"ה.
כשנתקע בשופר בראש השנה עלינו לזכור את המסר של העקידה. לעשות מעשים, ולא דברים שבלב.
יפה להתפלל למען בניין בית המקדש, אבל עדיף לעשות מעשה, כמו חידוש קורבן התמיד.
ביחד נתפלל, שנזכה להמשיך את דרכו של אבותינו, ונאמץ את לקחי העקידה כדרך חיים
.


סרט וידאו על המאמר


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל


יום חמישי, ספטמבר 11, 2008

? איך לקיים את תרי"ג המצוות


פרשת כי תצא תשס”ז גיליון מס' 79
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
?איך לקיים את תרי"ג המצוות
?למה משה רבנו התחנן להיכנס לארץ ישראל
?האם עיכוב בחידוש עבודת הקרבנות משפיע על שכר שאר המצוות

בפרשת כי-תצא, אנחנו ניצבים מול בעיית שכר המצוות. התורה פירטה את שכר המצוות בשני מקרים בלבד: מצוות שילוח הקן ומצוות כיבוד אב ואם.
מצווה אחת קלה –קן ציפור, ומצווה שנייה חמורה -כיבוד הורים. עבור קיום שתי המצוות יש שכר זהה, כמו שכתוב: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב,ד).
חז"ל אמרו שתרי"ג המצוות הן כנגד חלקי גוף האדם: רמ"ח איברים מול רמ"ח מצוות עשה ושס"ה גידים מול שס"ה מצוות לא תעשה. כל מצווה באה לתקן חלק אחד בגוף האדם. ללא קיום כל המצוות האדם אינו יכול להשיג את השלמות ונחשב לבעל מום. כידוע בעל מום אינו יכול להתקרב לקודש ולשכינה. כל דבר שהוא חסר אינו יכול לשמש בבית המקדש, סמל השלמות בעולם. מסיבה זאת משה רבנו ביקש להיכנס לארץ ישראל על מנת לקיים את המצוות התלויות בארץ, וכך להשיג את השלמות.
" דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם" (סוטה יד/א).
ה"שם משמואל" מקשה על הדרישה של משה רבנו לקיים את המצוות התלויות בארץ. אי אפשר לאדם אחד לקיים את כל תרי"ג המצוות, כי חלקן מיועדות למלך, חלקן מיוחדות לכוהנים ואחרות מתקיימות בצורה אקראית. אם כך, למה משה רבנו השייך לשבט לוי ביקש לקיים את המצוות התלויות בארץ, כאשר לשבט לוי אין נחלה בארץ?
ה"שם משמואל" משיב ואומר שבכל איבר שבאדם, יש בו כוח כללי הכולל בתוכו את שאר האיברים. לדוגמא, עיוור לא יוליד בהכרח ילד עיוור וכך לכל סוגי המומים. יוצא מכאן שבכל חלק של גוף האדם טמון בתוכו, כוחות של כל שאר האיברים. אותו עיקרון נכון לגבי קיום המצוות. אם אנחנו מקיימים את המצוות שבידינו לעשות אותן, אזי כוח הכללי של מצווה אחת משלימה את המצוות שאין באפשרותנו לעשות.
" דמאחר שמקיימים המצוות שיש לאל ידים לקיימן, כוח הכללי שבהן משלים את אברי הנפש שהם לעומת שאר המצוות שאי אפשר לקיימן" (שם משמואל כי-תצא דף קמב).
לכן משה רבנו זכה בשכר המצוות התלויות בארץ, למרות שלא קיים אותן. כי הן כלולות בשאר המצוות, ובתנאי ששאר המצוות נעשו לשם שמים ולא על מנת לקבל שכר.
זו הסיבה שהקב"ה לא גילה לנו את השכר של כל מצווה ומצווה, כדי שנקיים אותם לשמה ובזכות זה נקבל שכר כולל, כנגד כל תרי"ג המצוות.
אם היום אנחנו בוחרים לקיים מצוות מסוימות וחס וחלילה מחליטים להתעלם ממצוות אחרות, זה הופך אותנו לבעלי מומים.
אם בידינו לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות את המזבח, אזי כל המצוות שאנחנו מקיימים מאבדים מערכם. כי יש איברים שבגופנו שלא ישיגו את השלמות ויהיו חסרים.
קיום המצוות אינו יכול להיות תלוי ברצונות שלנו ובשיקולים זרים.
זהו חוסר אמונה וחילול השם לחשוב שאם לדוגמא, נקריב את קרבן פסח זה יסכן את שלום העולם. זה בדיוק ההיפך, אם לא נביא את קרבן הפסח אז נפגע בערך כל המצוות שאנחנו מקיימים, ואז העולם בסכנה אמיתית.
אם נרצה בכל ליבנו לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות בית לה', אז הקב"ה יחשיב לנו את שכר המצווה הזאת,
למרות שלא קיימנו אותה בפועל. כך היה עם משה רבנו, שהתחנן להקב"ה להיכנס לארץ כמו שכתוב בתלמוד: "אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם"(סוטה יד/א).
הלוואי שנזכה לקיים את כל תרי"ג המצוות ללא כוונות זרות או אינטרסים אישיים, וכך נוכל לבנות באחדות ובשלמות את בית המקדש השלישי בב"א.


סרט וידאו על המאמר
http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98



הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל


יום רביעי, ספטמבר 10, 2008

להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידי אויבינו



פרשת כי תצא תשס”ו גיליון מס' 29

מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:
parashathamikdash@gmail.com
גירסא להדפסה בפורמט PDF
http://otzma1.com/joomla/images/stories/kitetze5766.pdf
להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידי אויבינו

הפרשה פותחת בענייני מלחמה, וכללי התנהגות כלפי אויבינו על פי התורה. רש"י מבהיר לנו שמדובר במלחמת רשות, כי במלחמת מצווה אין מציאות של לקיחת שבויים, כי כבר נאמר "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, ט"ז).
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה’ אֱלֹהקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁביו (דברים כא, י )
רש"י מדייק ומשתמש בלשון "מלחמת ארץ ישראל" ולא- מלחמת מצווה- כנראה כדי להזכיר לנו שמטרת מלחמת מצווה צריכה להיות כיבוש שטחי ארץ ישראל; במידה ויעדי המלחמה לא כוללים כיבוש של חלקי ארץ ישראל אז המלחמה מוגדרת כרשות.
"במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר לא תחיה כל נשמה": (רש"י כא, י).
האברבנאל אומר שמקור הכוח שהקב"ה מעניק לעם ישראל כדי לנצח במלחמות, נובע מאדמת ארץ ישראל. לכן אם נלחמים כדי לוותר מלכתחילה על השטחים שיכבשו במהלך הלחימה, אז נפסיד ח"ו, כי הכוח לא יימצא בידינו.
"והכח שנתן לך היא הארץ ושאר הדברים העוזרים כולם שנתן לכם ה' יתברך תמיד למען הקים את בריתו.." (אברבנאל דברים ח').
כך דרש רב בית הכנסת "קרית חנה דוד" שבירושלים, את דברי האברבנאל.
תנאי הכרחי נוסף לפני יציאה למלחמה הוא אחדות העם, לכן הפסוק הראשון של הפרשה נאמר בלשון יחיד כדי לרמוז את חשיבות האחדות. "תצא" "בידך ""ושבית".
כך ה"שם משמואל" מפרש את הפסוק. הוא מוסיף ומסביר את סיבת התקיעה בחצוצרות לפני המלחמה, כמו שנאמר: וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: (במדבר י,ט).
כאשר אין אחדות בעם -כל אחד דואג לאינטרסים האישיים שלו ומחשיב את עצמו יותר מכל אחד אחר, אז צריך שיקרה זעזוע שיעורר את העם ויגרום לאחדות המיוחלת.
זה בדיוק תפקידם של החצוצרות, שקולותיהן דומות ליללה וגניחה, כדי להחזיר את מידת השפלות והענווה לאדם, ובזכות ההתעוררות העם יתאחד ויהיה כ"איש אחד בלב אחד".
החיות פוחדות מהאדם כי הוא נברא בצלם אלוקים, אותו יחס קיים בין אומות העולם לבין עם ישראל. הם מפחדים מאיתנו כל עוד אנחנו שומרים על צלם אלוקים שבתוכנו ומאוחדים סביב התורה והמצוות.
אבל אם ח"ו אנחנו לא מאוחדים בצלם אלוקים ומחללים את השם לעיני כל, אז קורה תהליך מעניין, כאשר הגויים לוקחים לעצמם את צלם אלוקים ומטילים עלינו אימה.
כנראה זו הסיבה שהמוסלמים מנהלים נגדנו "מלחמת קודש"- ג'יהאד, ומצליחים לאיים עלינו, ולהמיס את ליבם של ראשי מדינת ישראל.
הקב"ה יעזור לנו לנצח במלחמה- "ונתנו ה' אלקיך בידך" בתנאי שנחזיר את צלם אלוקים שנלקח בשבי על ידי אויבינו- "ושבית שביו".
אנו צריכים להילחם נגד הגויים, במטרה להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידיהם.
נראה לומר, ששלושת החיילים השבויים בידי החמאס והחיזבוללה ימ"ש, מהווים אות משמיים, כי אנחנו לא פועלים לפי כללי הלחימה הכתובים בתורה, אלא לפי המוסר המעוות של אומות העולם הרחוק מצלם אלוקים.
בהמשך ננסה לקשר בין שמות השבויים והפקת לקחים מהמלחמה.
איך להתאחד בצלם אלוקים היום ?
ה"שם משמואל" בפרשת שופטים מביא ברייתא מהמדרש רבה, ומפרש בצורה נפלאה איך שלושת המצוות משפיעות על אחדות עם ישראל.
" א"ר יהודה ברבי אלעאי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ואלו הן למחות זכרו של עמלק ולמנות להם מלך ולבנות להם בהמ"ק ומינו להם מלך ומיחו זכרו של עמלק ולמה לא בנו להן בהמ"ק שהיו ביניהם דילטורין תדע לך דא"ר שמואל בר נחמן דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו והיו יוצאין למלחמה ונוצחין ולמה כן שלא היה ביניהן דילטורין לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין.......
ראה כמה קשה כחו של לשון הרע שנצטוו לבנות בהמ"ק ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם". (מדרש רבה דברים פרשה ה פסקה ט).
ארץ ישראל מאחדת את כל הגופות של עם ישראל, המלך מאחד את הנפשות ובית המקדש מאחד את הנשמות.
עמלק גורם לפירוד בינינו ולבין הקב"ה, לכן יש מצווה מיוחדת בהשמדתו, כי הוא פתח את הדרך לאומות העולם להילחם בנו.
"הדילטורין"- המלשינים, פוגעים קשות באחדות העם, לכן הלשון הרע דוחה את בנין בית המקדש.
המדרש מראה לנו את הדרך לאחדות המובילה לניצחון במלחמה.
ארץ ישראל לא יכולה להתחלק עם אף אחד כי היא מחזיקה את הצד החומרי של העם. המלכות והשלטון תורמים לאחדות העם בייחוד בזמן מלחמה ותפקידם להשמיד את אויבינו. בית המקדש מבטא את אחדות הרוחנית של העם כאשר הם "כאיש אחד בלב אחד".
האם מדינת ישראל שואפת להגשים את שלושת המצוות האלה ?
האם ראשי השלטון פועלים לאחדות העם או ההיפך מכך ?
עלינו להתאחד ולסלק מאיתנו הגורמים התורמים לפירוד בעם, כדי לחזור:
-לתורת ישראל
-לגבולות ארץ ישראל
-להטיל אימה על אויבינו ולהשמיד את העמלקיים המודרנים.
מצאתי בשמות המשפחה של שלושת השבויים, רמזים לדברים שעלינו לשנות, כדי להחזיר לעם ישראל את צלם אלוקים שאף הוא נמצא בשבי, ומתוך כך להפיק את הלקחים האמיתיים ממלחמת לבנון השנייה.
גלעד שליט- מלשון שלטון ; עלינו להחליף את השלטון או את המשטר הנוכחי בשלטון שמקורו מהתנ"ך: המלכות.
אלדד רגב- רומז לרגבי האדמה הקדושה של ארץ ישראל. אנחנו צריכים לומר, די לנסיגות ולמסירת חלקי ארץ ישראל לגויים, ולנסות לכבוש את החלקים של לבנון, סוריה וארץ פלשתים השייכים לנו על פי תורת ישראל.
אהוד גולדווסר- משמעותו ביידיש: "מי זהב". שם זה מופיע בספר בראשית (לו,לט) ותרגומו בארמית "מצרף דהבא", פירושו: צורף זהב. המדרש הגדול אומר שהוא המציא את אומנות הצורפות של הזהב בעולם. הקשר לבית המקדש ברור, כאשר כמויות עצומות של זהב נאספו כדי לבנות את כלי המקדש. חוכמת ה' הייתה הכרחית כדי לעמוד בדרישות הטכניות הגבוהות של בניין בית המקדש וכליו.
למעשה עלינו להתעורר, ולדרוש את ציון ולהפוך אותם לחלק מחיינו, במקום לדאוג לבתינו בלבד, נדאג גם לבית ה'.
המלחמה בחוטפים צריכה להיות ללא פשרות כמו שכתוב בסוף הפרשה בנוגע לעמלק. התורה מצווה לנו להילחם בעמלק עד השמדתו, לזכור את מעשיו מלפני אלפי שנים, ולא לסלוח לעולם.
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כה, יז).
הפסוק מתחיל בלשון יחיד- "זכור...לך" ומסיים בלשון רבים- "בצאתכם". השימוש בלשון יחיד בא לחדש לנו שעלינו להרגיש שעמלק פוגע בנו אישית בכל רגע ורגע, ולא לזכור את מלחמת עמלק נגד בני ישראל, כמאורע היסטורי רחוק ללא משמעות בהווה.
עמלק תמיד פגע ופוגע בחלשים שבעם ישראל כמו שכתוב:
וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים:
(דברים כה, יח).
עייף-ממלחמות וממאבקים
יגע- מלכבוש את הארץ בשלמותה
ולא ירא אלוקים- לא בוטח בה' באמונה שלמה
הספר החינוך במצווה תר"ד, מדגיש שעל כל אחד ואחד להשתדל ולהשמיד את עמלק, זאת לא מצווה המוטלת על מלך ישראל בלבד אלא על הפרט.
אם מזדמן למישהו לקיים את מצוות מחיית עמלק והוא מתעלם ממנה, הוא עובר על מצוות עשה.
" וזאת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן, וכענין שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כ,ב): שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק. ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם, אם יש כח בידם, בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם. ועובר על זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש סיפק בידו להורגו ולא הרגו - ביטל עשה זה."
(ספר החינוך מצוה תרג)

לסיכום
מתכון בטוח לניצחון במלחמה הוא אחדות העם בצלם אלוקים. במידה ונתנהג על פי הכללים שמופיעים בפרשה, הקב"ה ינצח את אויבינו. עם ישראל מוכן לסבול כדי לקיים את מצוות השמדת החמאס והחיזבוללה, עם ישראל מתפלל שלוש פעמים ביום- "תשכון בתוך ירושלים.. ובנה אותה בנין עולם" (הכוונה לבית המקדש)- לבניית המקדש, עם ישראל לא מוכן לרחם על אויביו ולהשתמש בקוד אתי נוצרי. דרושה הנהגה שתענה לדרישות אלה, ולא הנהגה מושחתת הפועלת נגד אחדות עם ישראל בארצו הן בדיבורים הן במעשים
.

sharethis