גיליון מס' 412 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
קרבן שתי הלחם מכין לגאולה
חג שבועות אינו מתאפיין במצוות מעשיות רבות, לעומת הרגלים האחרים: פסח וסוכות.
ישנה מצווה מרכזית אחת שמתקיימת בבית המקדש בלבד: מצוות הנפת שתי הלחם ושני הכבשים.
נעלה מספר שאלות ובהמשך נשתדל לענות לכולן על סמך מקורות חז"ל.
מדוע התורה מצווה אותנו להניף את שתי הלחם יחד עם הכבשים?
למה הלחמים צריכים להיות חמץ בניגוד לשאר הקרבנות?
מדוע הנפת שתי הלחם כלולה בתוך 10 ניסים שהתקיימו במקדש?
מה מייחד את הקרבן הזה, כאשר מקריבים אותו גם כאשר רוב עם ישראל טמא מת?
האם הקרבן של שתי הלחם יתקיים גם לעתיד לבוא?
ראשית נסביר את תהליך הכנת הלחמים והקרבתם על פי דברי הרמב"ם.
ערב יום טוב, היו קוצרים חיטה מהתבואה החדשה שבארץ ישראל.
אסור לעשות את כל העבודות האלה ביום טוב, כאשר אפשר להקדים ולעשות אותן לפני החג.
היו מנפים ב-12 נפות כדי לקבל קמח איכותי ביותר.
הלישה של הבצק והכנת החלות מתבצעת מחוץ לעזרה, כאשר האפייה נעשה בפנים כמו כל המנחות.
ההנפה מתבצעת בחלק המזרחי של המזבח החיצוני, כמו כל ההנפות שהיו עושים במקדש.
מצמידים את שני הכבשים לשני הלחמים ומניפים אותם בארבעה רוחות השמים (מזרח, מערב, צפון דרום) ולמעלה ולמטה.
(ראה רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח).
בנוסף לכך הלחמים חייבים להיות חמץ ולא מצה, בניגוד לשאר הקרבנות.
כמו שכתוב במשנה: " כׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ." (מסכת מנחות, פרק ה משנה א).
הרב חרל"פ מפרש בצורה נפלאה את עניין החמץ של שתי הלחם.
הוא מסביר שרוב הקרבנות הנעשים מלחם, מורכבים ממצות ולא מחמץ.
למשל, לחם הפנים, מנחת הנזיר, מנחת מאפה תנור ועוד... היו עשויים ממצות בלבד.
המצה מסמלת את הפשטות והעדר תוספת מצד האדם, שהכל בא מהקב"ה- אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה).
זה מתאים לתורה שבכתב שאין מקום להוסיף או לשנות אותה.
לעומת זאת, תורה שבעל פה שנתנה בהר סיני בחג השבועות, מתאימה לשינויים מצד האדם.
החמץ שבקורבן שתי הלחם, בא להביע התעוררות מצד האדם- אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), התרגשות האדם.
התכלית היא להפוך את ההרגשה עצמית של האדם-הנמשלת לחמץ, לדבר גבוה וקדוש ללא נגיעה אישית.
זאת מטרת קרבן שתי הלחם שמקריבים בחג שבועות, להעלות את הרגש של האדם לדבר גבוה של קדושה, הראוי להקרבה ותנופה בתוך העזרה.
