חג שבועות: אין תורה ללא לאומיות!

חג שבועות תשע"ט

גיליון מס 356  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

אין תורה ללא לאומיות!

אנחנו נמצאים בסיום של תקופה מיוחדת, כאשר מסיימים את ימי ספירת העומר.

ימי הספירה מחברים את חג הפסח לחג השבועות.

התורה מצווה אותנו להתחיל לספור את ימי העומר במוצאי יום טוב ראשון של פסח.

החלבן בספרו על פסח מעלה שאלה חזקה.

קשה להבין מדוע ספירת העומר מתחילה בתוך שבעת ימי חג הפסח? זה נראה כמו חוסר כבוד כלפי חג הפסח, כאשר לא מחכים לסיום שבעת ימי החג כדי להתכונן לקראת החג הבא, חג השבועות.

זה נראה כאילו רוצים להתפטר מחג הפסח.

מדוע מערבבים את שני החגים אחד בתוך השני?

נשאל שאלה נוספת על חג השבועות.

מדוע חג שבועות שונה משאר הרגלים-פסח וסוכות כאשר חוגגים אותו יום אחד בלבד?

מדוע החג נקרא "שבועות" כנגד 7 השבועות של ימי ספירת העומר שכבר עברו?

4 פעמים בתורה מופיע החג בשם חג השבועות לעומת פעם אחת בשם חג הביכורים וחג הקציר.

הרב חיים כהן מפרש שפסח הינו חג לאומי שיצר את עם ישראל כעם עצמאי וחופשי להחליט על עתידו.

היציאה מעבדות לחירות מסמלת את תחילת ההיסטוריה של עם ישראל כעם ולא כאל יחידי סגולה.

ימי ספירת העומר מחברים בין גאולת מצרים לבין קבלת התורה. ספירת הימים והשבועות מגלה את הקשר בין שני החגים.

פסח מסמל את החירות הגשמית ללא תוכן ומטרה אלא הקריאה בקול רם: אני לא עבד.

חג השבועות הוא תכלית החיים. כאשר בני ישראל מצהירים: אנחנו עבדים של הקב"ה ורוצים לתקן את העולם.

לכן, מיד לאחר יציאת מצרים, בני ישראל מתכוננים לקבל את הרוחניות ועול המצוות. הם אינם רוצים להישאר ללא תוכן בתקופה שבין יציאת מצרים לבין מתן תורה.

לכן, חשוב להתחיל לספור את ימי העומר, דווקא למחרת חג הפסח כדי לשאוף לתכלית בעל משמעות.

כמו שכתוב: "זוהי המשמעות של ספירת העומר, להורות לנו מהי המגמה הלאומית שלנו. פסח הוא החג הלאומי שבו עם ישראל נוצר, יצא גוי מקרב גוי ונהיינו לעם. .....נבראנו כדי לתקן עולם, כדי להעלות את כל העולמות כולם אל מדרגות פלאיות מאוד, מדרגות אדירות ונעלות בקודש, ברוממות זיו האלוקות, בנועם צחצחות קודש." (טללי חיים, פסח דף רסח).

למעשה, יום הראשון של פסח הוא יחיד ומיוחד ונפרד משאר ימי החג. לכן, ימי ספירת העומר אינם מהווים פגיעה בחג הפסח אלא ההיפך הוא הנכון.

חג הפסח- לאן כולם רצים?

פסח תשע"ט

גיליון מס 355  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

לאן כולם רצים?

חג הפסח מנציח את הגאולה משעבוד מצרים. התלמוד בבלי מנבא שגם הגאולה העתידית תתרחש בחודש ניסן.

כמו שכתוב: "....ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל" .(מסכת ראש השנה, דף יא ע/א).

ניתן לשאול מה אנחנו חוגגים בפסח? האם אנחנו זוכרים את האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים או מתכוננים לקראת הגאולה השלמה?

תשובה חלקית ניתן למצוא במסכת פסחים, כאשר עלינו להרגיש שאנחנו יוצאים ממצרים בכל שנה ושנה.

כמו שכתוב: "  רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו; ואלו הן--פסח, מצה, ומרורים.  פסח, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצריים; מרורים, על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצריים; מצה, על שם שנגאלו.  בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (מסכת פסחים פרק י משנה ה).

מכאן ניתן להבין שעלינו לצאת מהגלות ומהשעבוד הגשמי בליל הסדר.

כדי להעמיק את מהות חג הפסח נביא את דברי ה"חלבן"- הרב חיים כהן בספרו על פסח.

הוא מסביר שתכלית העולם היא להשכין את השכינה בעולם הגשמי ולזכך אותו. כאשר הנשמה נמצאת בגוף האדם היא סובלת מהשפעת החומר אבל אינה משתנה.

הקדושה שלה נשארת באותה מדרגה.

מכאן ניתן להבין את תהליך גאולת מצרים. גלות מצרים החלה עם שעבוד פיזי בלתי רגיל ולא אנושי.

מטרת השעבוד הייתה להוריד את עם ישראל לשפל המדרגה מבחינה רוחנית. כאשר הגשמיות השתלטה על כל חלק של רוחניות שבתוך בני ישראל, אז תהליך הגאולה יכול להתחיל.

כמו שכתוב: "לפיכך כדי לצאת לחירות, צריכים אנו להכניס עצמנו לעול השעבוד ורישומו, כדי שיכנסו נשמותינו לבחינת אותם הכוחות המשעבדים אותן, ובסגולת הלילה, יתגברו להכניעם ולאבדם, עד שנצא לחירות גמורה." (טללי חיים, פסח דף יז).

למעשה הגאולה פורצת כמו הר געש, כי כוחות הקדושה התאפקו עד עכשיו ואינם יכולים לסבול את השתלטות החומר.

לכן הגאולה באה לפני זמנה לאחר שבני ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה. הקב"ה לא רצה שיגיעו לשער החמישים של טומאה כי זה היה מסכן את קיומם ממש. (ראה זוהר חדש פרשת יתרו על עניין מ"ט שערי טומאה).

חג פורים ומגילת אסתר: איך לגבור על השקלים של עמלק?

פורים - פרשת צו תשע"ט

גיליון מס 353  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך לגבור על השקלים של עמלק?

בזמן בית המקדש, בחודש אדר היו מתחילים לאסוף את מחצית השקל מכל אחד מישראל. עם כספי מחצית השקל היו קונים קרבנות הציבור וכל עבודות המקדש המחייבות את השתתפות עם ישראל כולו.

בתלמוד בבלי, מקשרים את השקלים שבני ישראל הפרישו בזמן המקדש ל-10,000 ככרי כסף שהבטיח המן לאחשוורוש תמורת השמדת היהודים.

כמו שכתוב: " אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך" (מסכת מגילה, יג ע/ב).

לפי פשט הדברים, בזכות השקלים שהפרישו בני ישראל במשך מאות שנים, גזירת המן התבטלה למרות כספי השוחד.

הרב יעקב משה חרל"פ שואל מספר שאלות: מדוע השקלים של המן חשובים וממה יש לחשוש? מה היה קורה אם השקלים של ישראל לא היו מופרשים לפני השקלים של המן?  איך השקלים של המן היו יכולים להשפיע על ישראל?

נביא מספר תשובות אפשריות ולאחר מכן את תשובת הרב חרל"פ.

תשובה 1: קירוב להקב"ה

נראה לומר שנתינת מחצית השקל לבית המקדש משפיעה על הקשר עם הקב"ה והקירוב אליו. משתמשים בשקלים כדי להקריב את קרבנות הציבור בבית המקדש.

כמו שכתוב: "התרומה, מה היו עושין בה:  לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם, והעומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וכל קרבנות הציבור. " (מסכת שקלים, פרק ד משנה א).

קרבנות הציבור מאחדים את ישראל, כאשר כולם ללא יוצא מהכלל חייבים לתת את מחצית השקל. זה כל כך חשוב, שהיו מחייבים את אלה שלא רצו לשלם ומוציאים בכוח את התרומה.

כמו שכתוב ביד החזקה: "בחמישה ועשרים בו, יישבו במקדש לגבות, ומכאן ואילך, כופין את מי שלא נתן עד שייתן; וכל מי שלא ייתן--ממשכנין אותו, ולוקחין עבוטו בעל כורחו, ואפילו כסותו." (רמב"ם, הלכות שקלים פרק א,ט).

המהות של עמלק היא לנסות להרחיק את ישראל מהקב"ה. לאחר שבני ישראל בנו את המשכן ובית המקדש הראשון, הקשר עם הקב"ה נהיה חזק ולא ניתן לביטול, למרות כל הניסיונות של העמלקים לדורותיהם והמן הרשע.

נראה לומר, שקיימת הוכחה נוספת על השפעת עבודת הקרבנות לביטול השקלים של המן במסכת מגילה, כאשר המן בא לבשר למרדכי שהוא נבחר לעלות על סוס המלך ברחבי העיר. מרדכי היה לומד עם ילדי ישראל רבן את הלכות קמיצה.

כמו שכתוב: "...אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי" (מסכת מגילה דף טז ע/א).

ראוי לציין, שלמרות הגלות המרה ילדי  ישראל ממשיכים לחיות לפי זמני בית המקדש. לפי רש"י, המפגש עם המן היה ב-ט"ז בניסן שהוא יום תנופת העומר ועבודת הקמיצה.

גם כאן, אנחנו רואים בצורה מפורשת (עם הודאת המן בעצמו) שהגעגועים לעבודת המקדש דוחים את כספי השוחד וגזירת  ההשמדה.

תשובה 2: אחדות העם

נביא תשובה נוספת, כאשר מחצית השקל מסמל את האחדות. כל אחד מישראל שווה חצי. כדי להגיע לשלם עלינו להתאחד עם יהודי אחר.

פרשת שבוע: פרשת ויקהל הכיור הוא מפתח הטהרה

פרשת ויקהל - שקלים תשע"ט

גיליון מס 352  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הכיור הוא מפתח הטהרה

אנחנו נמצאים באמצע פרשיות העוסקות בבנין המשכן וכליו. ננסה להעמיק את המהות של כלי אחד: כיור נחושת.

הכיור שונה משאר כלי המשכן כאשר הקב"ה לא ציווה את משה רבנו לעשות אותו בפרשת תרומה עם שאר הכלים, אלא בתחילת פרשת כי תשא לפני חטא העגל.

כמו שכתוב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת--לְרָחְצָה; וְנָתַתָּ אֹתוֹ, בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ (שמות ל,יח).

לעומת זאת, עשיית הכיור נמסרה לבני ישראל יחד עם כל הכלים בפרשת ויקהל.

מדוע עשיית הכיור לא נאמרה יחד עם כל כלי המשכן?

הכוהנים מחוייבים לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם לפני תחילת עבודת המקדש כדי להימנע מחיוב מיתה.

כמו שכתוב: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ (שמות ל,כ).

למה הכוהנים חייבים לרחוץ את רגליהם בנוסף לידיהם? הרי היום אנחנו מסתפקים בטהרת הידיים דרך נטילת ידיים לפני אכילה או ברכת כוהנים.

המיקום של הכיור הינו בפתח ההיכל בעזרת הכוהנים. המיקום של הכיור אינו מובן, הרי מן ההיגיון שהכוהנים יטהרו את עצמם לפני כניסתם לעזרה, ולא בפתח ההיכל.

מה המשמעות של מיקום הכיור בבית המקדש?

מאיזה כוח המים מסוגלים לטהר את האדם או הכוהנים לפני עבודתם?

בע"ה נענה לשאלות האלה מתוך מאמר של הרב חיים כהן "החלבן", טללי חיים על ספר שמות.

ראשית נגדיר את מהות הקדושה ביחס לטהרה. עבודות המקדש מהוות עיסוק עם הקדושה עצמה. כדי לגעת בקדושה, על האדם לטהר את עצמו ולבטל כל דבר של טומאה.

הטומאה היא הפך הטהרה, כאשר הקדושה נשארת תמיד במדרגתה ללא אפשרות של פגיעה בה. לכן הנשמה הקדושה הנמצאת בכל אחד מישראל אינה יכולה להיפגע אפילו אם האדם עובר על כל איסורי התורה.

כתוצאה מזה, הנשמה של היהודי מוכנה בכל עת להאיר ולפרוץ החוצה.

הטהרה הינה הכנה לקדושה, לכן הכוהנים חייבים להיטהר ולרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני עבודתם במקדש.

עכשיו נראה את משמעות רחיצת הידיים והרגליים.

פרשת שבוע: פרשת תצוה - הכל התחיל ויסתיים עם משה רבנו

פרשת תצוה תשע"ט

גיליון מס 351  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הכל התחיל ויסתיים עם משה רבנו

פרשת תצוה, ממשיכה לתאר את תהליך בנין המשכן. בפרשת תרומה הקב"ה מצווה את משה לבנות את כלי המשכן והמשכן עצמו ובפרשת תצוה אנחנו מצווים על בגדי הכהונה.

בין שתי פרשות האלה, מופיע נושא הדלקת המנורה ונר התמיד עם שמן זית זך' שלכאורה אינו קשור לבנין המשכן. כמו שכתוב: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.  (שמות כז,כ).

מדוע עבודת המנורה נמצאת במקום הזה בתורה? 

בנוסף לכך, מדוע הקב"ה פונה ישירות למשה רבנו ולא לבני ישראל כמו בעבודות המשכן האחרות?

הפסוק מדגיש: וְאַתָּה תְּצַוֶּה וגם השמן צריך להיות מופרש עבור משה רבנו, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ, ולא כמו בזמן בנין המשכן שכתוב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:(שמות כה,ב).

למה פעם אחת כתוב וְיִקְחוּ-לִי - לקחת עבור הקב"ה, ופעם אחרת כתוב וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ- עבור משה רבנו?

בע"ה נביא מספר תשובות מפרשנים שונים.

ה"שם משמואל" מפרש שלמשה רבנו היה תפקיד מיוחד בהדלקת המנורה.

מטרה המשכן היא לקבל את השכינה מן השמים. המשכן משמש מעין כלי קיבול עבור השכינה. כדי לקבל דבר מהקב"ה עלינו להתחיל את התהליך בעזרת התעוררות מלמטה, מצד האדם.

משה רבנו היה אדם מיוחד ויחיד מכל הדורות. הוא עלה לשמים כדי להוריד את התורה לעולם הזה.

הוא זכה לגדולה הזאת, בזכות ביטול החומריות הנמצאת בו. משה רבנו הצליח לזכך את גופו והפך אותו לשכלי.

השמן של המנורה מסמל את החכמה. כאשר מדליקים את המנורה, מזמינים את החכמה האלוקית לרדת על ישראל.

לכן, משה רבנו הינו האדם המתאים ביותר להדליק את המנורה ולעורר את השכינה.

ה"שם משמואל" מוסיף ואומר שהמנורה שהדליק משה רבנו במשכן לא כבתה לעולם, כאשר היא נשארת דלוקה בשמים עד עצם היום הזה.

כמו שכתוב במדרש רבה: "... אֲבָל הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם (במדבר ח, ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְנוֹרָה יָאִירוּ, וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי, אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם." (במדבר רבה, פרשה טו, ו).

עכשיו אנחנו יכולים להבין מדוע הציווי של הדלקת המנורה מופנה דווקא למשה רבנו. הוא השליח של כל עם ישראל ובזכותו ממשיכים לקבל את החכמה האלוקית.

פרשת שבוע: פרשת בשלח מה למדנו מ 210 שנות שעבוד?

פרשת בשלח תשע"ט

גיליון מס 350  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

מה למדנו מ 210 שנות שעבוד?

ברוך ה' בפרשת בשלח בני ישראל משתחררים מפרעה הרשע ומהשעבוד הפיזי.

קשה להבין את עצם השעבוד, הרי בני ישראל לא חטאו. מדוע הקב"ה גזר גזרה כל כך קשה על עם ישראל?

210 שנה של סבל גופני ולחץ נפשי בלתי פוסק. מי יכול להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים? איפה הצדק האלוקי בגלות מצרים?

אם האבות חטאו מדוע הבנים צריכים לשאת את העונש?

מה ניתן ללמוד מהשעבוד עבור עם ישראל שיצא ממצרים ועד עצם היום הזה?

אין ספק שהשאלה חזקה, בע"ה ננסה ליישב אותה ואז הכל יתברר.

בואו נחזור אחורה בזמן, בתקופה של לידת עם ישראל בזמן  האבות הקדושים.

גם הם סבלו ייסורים קשים מאת ה' במשך כל חייהם. אברהם אבינו בתחילת דרכו נזרק לכבשן האש בגלל אמונתו בא-ל אחד. הוא עמד בניסיון וניצל בדרך נס. בהמשך שרה אמנו נחטפה במצרים.  

עקידת יצחק הינו ניסיון כפול, הן עבור אברהם אבינו והן עבור יצחק אבינו. יצחק אבינו היה מאוים על ידי הפלישתים שסתמו את הבארות שהוא חפר.

יעקב אבינו נאלץ לברוח מביתו וכמעט נהרג על ידי בנו של עשו. במשך יותר מ 20 שנה, לבן רימה אותו בכל דרך אפשרית. ולבסוף הוא רדף אחריו במטרה להרוג את כל משפחתו.

מיד לאחר מכן, עשו בא לקראתו עם צבא שלם כדי להרוג אותו יחד עם ילדיו.

באותו מעמד המלאך של עשו נלחם נגד יעקב אבינו ואפילו פגע בו. כשיעקב ציפה לימים שקטים יותר באה הצרה של מכירת יוסף.

גם למשה רבנו לא היו חיים קלים. הוא כמעט נהרג על ידי פרעה בשתי הזדמנויות: כשהוא היה תינוק ואומץ על ידי בתיה. מאוחר יותר כאשר פרעה שמע שמשה רבנו הרג שוטר מצרי.

ניתן לראות רמז לסיבת גלות מצרים בפסוק בתחילת ספר שמות: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ  (שמות א,יב).

הפשט של הפסוק מגלה לנו סוד עצום על הטבע של עם ישראל. ככל שעם ישראל סובל מגורמים חיצוניים עוינים כך הוא יגדל ויפרוץ את הגבולות שלו.

הן האבות, הן עם ישראל הם פרצו מעלה מעלה כאשר הם היו תחת לחץ וניסיונות קשים.

נראה לומר שמטרת גלות מצרים היתה לגלות את הטבע של עם ישראל כעם ולא כיחידי סגולה.

כאשר לוחצים אותו בצורה בלתי אנושית, העם מגיע למצב קיצוני ביותר, אז הוא מגלה את כוחותיו הפנימיים והאור שנמצא בתוכו.

שעבוד מצרים היה דבר בלתי נסבל לפי טבע האנושי. זה היה שילוב  של קושי פיזי ורוחני גם יחד. 

פרשתשבוע: פרשת ויחי איך לקיים את צוואת יעקב אבינו?

פרשת ויחי  תשע"ט

גיליון מס 349  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך לקיים את צוואת יעקב אבינו?

בפרשת ויחי גלות מצרים מתחילה ויעקב אבינו מסיים את שליחותו בעולם הזה.

התורה מבליטה שני אירועים ומתארת אותם באריכות. האירוע הראשון הוא כאשר יעקב אבינו משביע את יוסף הצדיק כדי לקבור אותו בארץ ישראל.

האירוע השני הינו ברכת בני יוסף על ידי יעקב אבינו ושינוי הסדר ללא נתינת עדיפות לבכור שביניהם.

פרק שלם-פרק מח מוקדש לנושא הזה עם רמזים נוספים לגבי קבורת יעקב אבינו בארץ ישראל, עם אבותיו.

מדוע התורה מאריכה כל כך בנושא ברכת אפרים ומנשה? מה המסר לדורות של קבורת יעקב אבינו בחברון?

האם שני הנושאים הסמוכים ומעורבבים גם יחד קשורים אחד עם השני?

למה התכוון יעקב אבינו לקראת מותו למסור לבניו ולכל עם ישראל לדורותיו עד עצם היום הזה?

המאמר מבוסס על שיחות לספר בראשית של הרב יעקב משה חרל"פ.

ראשית, הרב חרל"פ מתאר את הגלות בשני מישורים. האחד הוא היציאה מארץ ישראל והניתוק מקדושתה.

השני הוא כניסה תחת השפעה של אומות העולם המטמאות את כל אחד מישראל. עצם הימצאותו של עם ישראל בחו"ל, משפיעה עליו ופוגעת בקדושתו העצמית.

עכשיו נחזור לפרשת ויחי. יוסף הצדיק ירד ראשון לגלות מצרים. בזכות צדיקותו הוא הצליח לשמור על קדושתו בלי להיפגע מטומאת מצרים.

יתרה מזאת, הוא גילה לכל הסובבים אותו את הקדושה המיוחדת הנמצאת בכל אחד מישראל. כמו שכתוב: וַיְהִי ה' אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִ (בראשית לט,ב).

אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ, בַּאֲשֶׁר ה', אִתּוֹ; וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, ה' מַצְלִיחַ. (בראשית לט,כג).

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים בּוֹ. (בראשית מא,לח).

נראה להוסיף, שבכל המקומות שיוסף היה בהם, הוא שמר על קדושתו ולא נתן לטומאת מצרים להשפיע עליו. הן במקום עבודתו כעבד של פוטיפר, הן בבית הסוהר והן בשיא הגדולה כ-מלך מצרים.

יוסף שמר על זהותו וקדושתו בכל מקום ומקום ולא הושפע כלל. זה המסר הראשון שיעקב אבינו מסר לנו כאשר הוא שמח שיוסף שמר על קדושתו למרות הקשיים של הגלות. יעקב אבינו אמר שעכשיו הוא יכול להיפטר מהעולם בשלווה, כי המסר הועבר כראוי לבניו.

חנוכה: איך להאיר את העולם?

חנוכה  תשע"ט

גיליון מס 348  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                     

איך להאיר את העולם?

ישנן הלכות רבות בנוגע לחנוכייה וסדר הדלקתה. למשל, אסור להשתמש באור הנרות או יש להעמיד את החנוכייה בפתח הבית כלפי רשות הרבים.

(ראה שולחן ערוך סימן תרעא סעיף ה', סימן תרעג סעיף א'.)

ההסבר שניתן עבור הלכות רבות בחנוכה הוא עבור "פרסומי ניסא". בחנוכה יש ענין מיוחד של פרסום הנס.

ננסה להבין את המשמעות העמוקה של פרסום הנס.

למה פרסום הנס גובר על הרבה דברים בהלכה?  מדוע פרסום הנס הוא נצחי וחנוכה לא יתבטל לעולם?

מדוע הגויים מנעו מאתנו להדליק חנוכיות בחוץ?

ננסה ליישב את השאלות האלה בעזרת פירוש ה"שם משמואל" והרב חרל"פ על חנוכה.

בתקופת החשמונאים, תרבות יוון התפשטה בכל העולם והשתלטה על חלקים גדולים בעם ישראל.

אלה המתייוונים שניסו לבטל את היהדות והתורה ח"ו. למעשה היוונים התנגדו לאור ולשכינה הנמצאת בעם ישראל. היוונים הביאו חושך רוחני על העולם ולא אור כמו שהם טענו.

לכן אנחנו מדליקים את נרות חנוכה בחוץ כדי לבטל את החושך שהיה בכל העולם ולא רק בבית המקדש או בארץ ישראל.

אומנם מלחמת החשמונאים הייתה בארץ ישראל, אבל המטרה שלה הייתה לדחות את תרבות יוון מכל העולם.

בעזרת העמדת החנוכייה בפתח הבית, עם ישראל רוצה להפיץ את אור השכינה בכל מקום בעולם, ובמיוחד בחו"ל. כתוצאה מזה החושך ייהפך לאור.

כמו שכתוב: " ועל כך תקנו נמי מצות נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ להאיר הארת קדושה ברשות הרבים עלמא דפרודא, להורות שלא בלבד שנסתלק החושך ממקום הקדושה, אלא שנהפך החושך אף בגבול החיצונים לאור. ועם כן נוהגת מצוה זו גם בחו"ל ובגלות." (שם משמואל חנוכה שנת תרע"ט דף רלה)

מקום העמדת החנוכייה הוא למטה מעשרה טפחים ומעל שלושה טפחים. כמו שכתוב: "מניחו למעלה משלושה טפחים. ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים, ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים יצא, אבל אם מניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא." (שולחן ערוך אורח חיים תרע"א סעיף ו).

השורש של ההלכה הזאת הינו ההמשך ממה שהבאנו למעלה. ידוע שכוחות הטומאה שולטים ברשות הרבים.

על פי ההלכה רשות הרבים מוגדר עד עשרה טפחים. לכן עלינו להעמיד את אור החנוכייה במקום הכי טמא כדי להוסיף בו קדושה ולגבור על הסטרא אחרא.

פרשת וישלח: פרשת שבוע לחפש את השכינה בכל מקום

פרשת וישלח  תשע"ט

גיליון מס 347  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לחפש את השכינה בכל מקום 

בפרשת וישלח, יעקב אבינו מגיע שוב למקום וקורא אותו בשם: בית-קל.

למעשה, שלוש פעמים כתוב בתורה שיעקב אבינו קרא למקום אחד בית-קל.

כמו שכתוב: וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-קל (בראשית כח,יט).

וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-קל:  (בראשית לה,ז).

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹקים--בֵּית-קל (בראשית לה,טו).

האם יש הבדל בין 3 המקומות?

האם מדובר באותו המקום הגיאוגרפי?

המאמר מבוסס על פירוש ה"בית גנזי" על פרשת וישלח.

ראשית נביא כמה דברי הקדמה על מהות הקדושה וגילוי השכינה בעולם.

כאשר הקב"ה ברא את העולם הוא הכיל את שכינתו בכל מקום ומקום. 

כמו שכתוב בספר ישעיה: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. (ישעיה ו,ג).

הקב"ה נמצא בכל מקום אבל לא בצורה שווה. זאת אומרת שיש מקומות בעולם עם שכינה גלויה ואחרים עם שכינה מוסתרת.

עוצמת גילוי השכינה משתנה בהתאם לרצון הבורא.

לדוגמא, כאשר הקב"ה נתן לנו את התורה על הר סיני הוא התגלה לזמן מוגבל והיה אסור להתקרב אליו מפאת קדושת המקום.

לאחר הסתלקות השכינה, הר סיני חזר לקדמותו והשכינה שוב נעדרה ממנו.

כך היה גם עם המשכן במדבר או בארץ ישראל כאשר הוא לא הותיר אחריו קדושה מיוחדת לאחר הסתלקותו.  

לעומת זאת, יש מקום אחד יחיד ומיוחד ששם השכינה אינה זזה ממקומה לעולם והיא גלויה לכולם. זהו מקום המקדש בהר המוריה, בירושלים.

בהר הבית השכינה קיימת ללא מסווה עם אותו אור האין סוף שהיה מלפני הבריאה.

כמו שכתוב: " בסיני לא היה הגילוי מצד המקום שהורד ממנו הכסוי אלא שנתחדש שם השראת השכינה ואור אין סוף ולכן כשנעלם גילוי זה חזר המקום לקדמותו אבל מקדש הוא מקום שמראשית האצילות הוקבע מקום זה שאין בו העלם וכסוי ולכן זה נשאר לעולם." (בית גנזי על התורה, וישלח דף תתקנג).

ניתן למצוא אצל אבותינו הקדושים את שני הסוגים של גילוי שכינה.

פעם הקב"ה מתגלה לאבות בלשון "וירא ה' ויאמר" ופעם אחרת ללא הכנה מוקדמת ובלשון "ויאמר ה' " בלבד.

מה ההבדל בין שני סוגי הלשונות בהתקשרות בין הקב"ה ובין האבות?

פרשת שבוע: פרשת ויצא- חוזרים הביתה, עכשיו!

פרשת ויצא  תשע"ט

גיליון מס 346  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                           

חוזרים הביתה, עכשיו!

האבות התייחסו בצורה שונה למקום המקדש: הר המוריה.

לפי פשט הפסוקים, אבותינו כינו את הר הבית בשמות שונים. אברהם אבינו קרא למקום המקדש: "הר" כמו שכתוב: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה  (בראשית כב,יד).

יצחק אבינו קרא להר הבית "שדה" כמו שכתוב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב  (בראשית כד,סג).

יעקב אבינו קרא למקום המקדש "בית", כמו שכתוב: וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-קל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה  (בראשית כח,יט).

התלמוד בבלי משבח את יעקב אבינו-שכינה את מקום המקדש "בית", כאשר ישעיהו הנביא קרא את בית המקדש על שמו, כמו שכתוב: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹקי יַעֲקֹב, (ישעיהו ב,ג).

כמו שכתוב בתלמוד: "ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית קל" (פסחים דף פח ע/א).

מדוע השם שנתן יעקב אבינו עדיף על שמות האחרים?

מה המשמעות של כל שם ושם?

מדוע רבקה אמנו התנגדה ליצחק אבינו בזמן מסירת הברכות לבניהים?

בע"ה נענה לכל השאלות ונראה את המשמעות העמוקה של השמות השונים בעזרת פירוש הרב יעקב משה חרל"פ על ספר בראשית, שהשבוע יום פטירתו (ז' כסלו תשי"ב).

אברהם אבינו הוא הבחינה של התרוממות מעל החומר ומעל הטבע. הוא מחפש לדבוק בה' ולהתרחק מכל דבר גשמי.

לכן הוא כינה את מקום המקדש "הר" כדבר מרוחק ולא בר השגה לאדם רגיל. רק יחידי סגולה מסוגלים להגיע להר ה'.

כמו שכתוב בספר תהילים:  מִי-יַעֲלֶה בְהַר-ה'; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם,וּבַר-לֵבָב: אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי;וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. (תהילים כד, ג-ד).

השדה מסמל את החיבור של האדם לטבע, כאשר האדם עובד את האדמה כדי שהוא יוכל להתפרנס ממנה.

זאת הבחינה של יצחק אבינו, הוא מנסה להתחבר לטבע, לשדה כדי להעלות אותו לדרגה גבוהה של קדושה.

מכאן ניתן להבין מדוע הוא העדיף את עשו על פני יעקב בזמן מסירת הברכות.

יצחק אבינו ראה בעשו אדם מחובר מאוד לטבע, לכן הוא מתואר בתורה כ-"איש שדה". כמו שכתוב:  וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה (בראשית כה,כז).