פרשת קרח תשס”ח גיליון מס' 120
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
ה-סדר מונע את המרד
מדוע חלוקת עבודות המשכן סמוכה למרד של קרח?
למה זר שעובד במקדש מתחייב במיתה בידי שמים?פרשת קרח מציגה לנו תמונה עגומה של חוסר אחדות ומחלוקת, בתוך שבט לוי. שבט לוי הוקדש לשרת את הקב"ה מימי חטא העגל. זהו שבט שלא השתעבד במצרים, אלא לקח על עצמו ללמד תורה לעם ישראל.
קשה להבין את עניין המחלוקת של קרח ועדתו. לאחר סיום המחלוקת התורה מדגישה את בחירת שבט לוי מבין שאר השבטים, כדי שנושא זה לא יעורר מחלוקת בדורות הבאים.
לאחר מכן התורה מחלקת את התפקידים של עבודת המקדש, בין שבט לוי ובין הכוהנים. חלוקת התפקידים נעשתה בין המשפחות השונות כדי למנוע מחלוקות.
יש סדר מופתי, כאשר כל אחד יודע את תפקידו, ואסור לעבור לתפקיד אחר.
הסדר הזה, הוא התשובה למחלוקת קרח ועדתו.
יש שלוש דרגות של עבודה בבית המקדש: הכוהנים, הלויים והישראלים המכונים- זרים.
לכל קבוצה תפקיד מוגדר, כאשר חל איסור להחליף תפקיד ביניהם.
כהן העושה את עבודת הלוי עובר בלא תעשה, כמו שמובא ברמב"ם : " אבל כוהן שעבד עבודת לוי--אינו במיתה, אלא בלא תעשה " (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לעומת זאת אם הלוי עושה את עבודת הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים. " וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר--שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).( שם הל' יג).
יותר מכך, הלויים עצמם אינם יכולים להחליף ביניהם את עבודתם. לדוגמא לוי השומר על הר הבית אינו יכול לשיר בזמן הקרבת הקרבנות.
" לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו--חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג)" (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לישראל-שאינו משבט לוי, אין אפשרות להשתתף באופן פעיל ברוב עבודות המקדש. אם הוא משמש בתפקיד של הלוי או הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים.
" זר שעבד במקדש--עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמיים: שנאמר "והזר הקרב, יומת" (במדבר יח,ז)—" (יד החזקה הל' ביאת המקדש ט,א)
יוצא אפוא שלכל אחד מישראל יש תפקיד המיוחד לו בבית המקדש, ואין הוא יכול להחליפו.
למה הקב"ה הקפיד על זה, שרק אדם אחד מתמנה לעשות עבודה מסוימת במקדש?
בעל ה"מנחת חינוך" מתייחס לשאלה הזאת במצוות שפ"ט, המתארת את עניין התעסקות הלויים והכוהנים במצוות השייכות להם בלבד, המופיעה בפרשת קרח. האדם מעצם טבעו אינו אוהב אחריות. כאשר משימה מוטלת על שני אנשים, כל אחד ינסה לברוח מביצוע המשימה, ולהפיל את האחריות על השני.
לעומת זאת כאשר אדם אחד אחראי על משימה אחת הוא יעשה את הכל כדי למלא את תפקידו. זהו כלל בסיסי בניהול אנשים וחלוקת מטלות ביניהם.
היות ועבודות המקדש חשובות ומקודשות הן צריכות להתבצע על ידי אדם אחד בלבד.
"לפי שעבודת שתי כתות אלה היא עבודה יקרה ומקודשת, על כן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש מן העצלה והשכחה, ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר, הפשיעה מצויה בו יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו, כי הרבה פעמים יסמכו שניהם כל אחד על חברו ותתבטל המלאכה מביניהם, זה דבר ברור לכל אדם"(ספר החינוך מצווה שפ"ט).
נראה לומר שגם בימינו, כל אחד מעביר לשני את האחריות לגבי חידוש עבודת הקרבנות בהר הבית.
לכן עד היום הר הבית שמם!
חלק רואים את הרבנים כאחראים למצב החורבן. כי הם אינם רוצים לצאת מאלפיים שנות גלות, ולפסוק הלכות ברוח הגאולה והשיבה לארץ ישראל.
אחרים מאשימים את השלטון ומוסדותיו המקולקלים, למשל בג"ץ. כאשר השלטון עושה הכל כדי לנתק את הקשר בין הר הבית ובין עם ישראל.
ניתן גם להאשים את המוסלמים ואומות העולם החוששים מבנין בית המקדש בירושלים ומאיימים איומי סרק, על שלום העולם.
למען האמת, האחריות לבנין בית המקדש מוטלת על כל אחד מאיתנו. העבודות עצמן מתחלקות בתוך שבט לוי, אבל מצוות בנין בית המקדש חלה על כל יהודי.
אם כל אחד מאיתנו יראה את עצמו כאחראי לחידוש עבודת הקרבנות, אז דברים יכולים להשתנות. אם כל אחד מעביר את האחריות לשני, אז עבודת המקדש לא תתבצע. זהו למעשה המסר של פרשת קרח.
אם עבודות המקדש מתחלקות בין הרבה אנשים, זה גורם למחלוקת ולאי סדר. ולבסוף העבודה לא מתבצעת כראוי. לעומת זאת, אם העבודה מתחלקת בצורה ברורה, אז אין מקום למחלוקת ועבודות המקדש נעשות מתוך אחדות וקדושה.
בע"ה נלמד מפרשת קרח לקחת אחריות לבנין בית המקדש השלישי ולא נסמוך על האחרים.
הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל
ה-סדר מונע את המרד
מדוע חלוקת עבודות המשכן סמוכה למרד של קרח?
למה זר שעובד במקדש מתחייב במיתה בידי שמים?פרשת קרח מציגה לנו תמונה עגומה של חוסר אחדות ומחלוקת, בתוך שבט לוי. שבט לוי הוקדש לשרת את הקב"ה מימי חטא העגל. זהו שבט שלא השתעבד במצרים, אלא לקח על עצמו ללמד תורה לעם ישראל.
קשה להבין את עניין המחלוקת של קרח ועדתו. לאחר סיום המחלוקת התורה מדגישה את בחירת שבט לוי מבין שאר השבטים, כדי שנושא זה לא יעורר מחלוקת בדורות הבאים.
לאחר מכן התורה מחלקת את התפקידים של עבודת המקדש, בין שבט לוי ובין הכוהנים. חלוקת התפקידים נעשתה בין המשפחות השונות כדי למנוע מחלוקות.
יש סדר מופתי, כאשר כל אחד יודע את תפקידו, ואסור לעבור לתפקיד אחר.
הסדר הזה, הוא התשובה למחלוקת קרח ועדתו.
יש שלוש דרגות של עבודה בבית המקדש: הכוהנים, הלויים והישראלים המכונים- זרים.
לכל קבוצה תפקיד מוגדר, כאשר חל איסור להחליף תפקיד ביניהם.
כהן העושה את עבודת הלוי עובר בלא תעשה, כמו שמובא ברמב"ם : " אבל כוהן שעבד עבודת לוי--אינו במיתה, אלא בלא תעשה " (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לעומת זאת אם הלוי עושה את עבודת הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים. " וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר--שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).( שם הל' יג).
יותר מכך, הלויים עצמם אינם יכולים להחליף ביניהם את עבודתם. לדוגמא לוי השומר על הר הבית אינו יכול לשיר בזמן הקרבת הקרבנות.
" לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו--חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג)" (יד החזקה הל' כלי המקדש ג, יד).
לישראל-שאינו משבט לוי, אין אפשרות להשתתף באופן פעיל ברוב עבודות המקדש. אם הוא משמש בתפקיד של הלוי או הכהן, הוא מתחייב במיתה בידי שמים.
" זר שעבד במקדש--עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמיים: שנאמר "והזר הקרב, יומת" (במדבר יח,ז)—" (יד החזקה הל' ביאת המקדש ט,א)
יוצא אפוא שלכל אחד מישראל יש תפקיד המיוחד לו בבית המקדש, ואין הוא יכול להחליפו.
למה הקב"ה הקפיד על זה, שרק אדם אחד מתמנה לעשות עבודה מסוימת במקדש?
בעל ה"מנחת חינוך" מתייחס לשאלה הזאת במצוות שפ"ט, המתארת את עניין התעסקות הלויים והכוהנים במצוות השייכות להם בלבד, המופיעה בפרשת קרח. האדם מעצם טבעו אינו אוהב אחריות. כאשר משימה מוטלת על שני אנשים, כל אחד ינסה לברוח מביצוע המשימה, ולהפיל את האחריות על השני.
לעומת זאת כאשר אדם אחד אחראי על משימה אחת הוא יעשה את הכל כדי למלא את תפקידו. זהו כלל בסיסי בניהול אנשים וחלוקת מטלות ביניהם.
היות ועבודות המקדש חשובות ומקודשות הן צריכות להתבצע על ידי אדם אחד בלבד.
"לפי שעבודת שתי כתות אלה היא עבודה יקרה ומקודשת, על כן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש מן העצלה והשכחה, ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר, הפשיעה מצויה בו יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו, כי הרבה פעמים יסמכו שניהם כל אחד על חברו ותתבטל המלאכה מביניהם, זה דבר ברור לכל אדם"(ספר החינוך מצווה שפ"ט).
נראה לומר שגם בימינו, כל אחד מעביר לשני את האחריות לגבי חידוש עבודת הקרבנות בהר הבית.
לכן עד היום הר הבית שמם!
חלק רואים את הרבנים כאחראים למצב החורבן. כי הם אינם רוצים לצאת מאלפיים שנות גלות, ולפסוק הלכות ברוח הגאולה והשיבה לארץ ישראל.
אחרים מאשימים את השלטון ומוסדותיו המקולקלים, למשל בג"ץ. כאשר השלטון עושה הכל כדי לנתק את הקשר בין הר הבית ובין עם ישראל.
ניתן גם להאשים את המוסלמים ואומות העולם החוששים מבנין בית המקדש בירושלים ומאיימים איומי סרק, על שלום העולם.
למען האמת, האחריות לבנין בית המקדש מוטלת על כל אחד מאיתנו. העבודות עצמן מתחלקות בתוך שבט לוי, אבל מצוות בנין בית המקדש חלה על כל יהודי.
אם כל אחד מאיתנו יראה את עצמו כאחראי לחידוש עבודת הקרבנות, אז דברים יכולים להשתנות. אם כל אחד מעביר את האחריות לשני, אז עבודת המקדש לא תתבצע. זהו למעשה המסר של פרשת קרח.
אם עבודות המקדש מתחלקות בין הרבה אנשים, זה גורם למחלוקת ולאי סדר. ולבסוף העבודה לא מתבצעת כראוי. לעומת זאת, אם העבודה מתחלקת בצורה ברורה, אז אין מקום למחלוקת ועבודות המקדש נעשות מתוך אחדות וקדושה.
בע"ה נלמד מפרשת קרח לקחת אחריות לבנין בית המקדש השלישי ולא נסמוך על האחרים.
הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל
