הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

יום שלישי, יוני 10, 2008

מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן


פרשת בהעלותך תשסו גיליון מס' 17
מאת שמואל בן חמו
להדפסת המאמר
מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן



רש"י הראשון של הפרשה, מפרש את סמיכות פרשת קורבנות הנשיאים למנורה.
אהרון ראה שהוא ושבט לוי לא שותפים, לחגיגת חנוכת המזבח עם נשיאי ישראל, דבר שהחליש את דעתו, וחשש שמא יש בו פגם כלשהו.
הקב"ה מרגיע אותו ונותן לו ולשבט לוי, מצוות המנורה, שהיא גדולה יותר מהקרבת קורבנות הנשיאים.
במה הדלקת המנורה, שונה משאר עבודות המקדש, הרי הקב"ה היה יכול להזכיר לאהרון את שאר עבודות המקדש ?
למה דווקא לאחר קורבנות הנשיאים נחלשה דעתו, ולא בזמן איסוף התרומות לבניית המשכן למשל?
כדי להבין את מהות המנורה, וחשיבותה, נחזור לפרשת נשא, כדי להסביר את משמעות קורבנות הנשיאים.
אהרון רואה את האחדות הנפלאה השוררת בעם, במעמד חנוכת המשכן. זהו רגע נדיר בהיסטוריה שלנו, כאשר כל העם מאוחד, במצוות עשיית המקדש.

זה התחיל עם עודף הנדבות שכל העם ללא יוצא מן הכלל, תרם לקראת בניית המשכן, והגיע לשיא בזמן קורבנות הנשיאים, כאשר כל מנהיגי העם, מסכימים פה אחד לקיים את מצוות בניית בית לה'.
זו הסיבה שהתורה חוזרת 12 פעמים על אותם פסוקים ומפרטת את קורבנותיהם.
הנשיאים לא הביאו את קורבנותיהם בשמם הפרטי, הרי הם פרנסי הציבור וכל פעולה שלהם, היא שליחות של כל השבט.
הפלא הוא שכולם רצו באותה מידה, ללא הבדל ביניהם, את המשכן, לכן הביאו קורבנות זהים לחלוטין.
כל אחד מאיתנו באופן טבעי, מחבב מצוות מסויימות, ומהדר בקייומם ככל האפשר.
במעמד חנוכת המשכן, כולם רצו באותה מידה את המשכן ,בלב שלם.
לאור המחזה הזה של אחדות השבטים, והנשיאים, שבט אחד לא חלק מהשמחה: שבט לוי.
וזה מה שבאמת מצער את אהרון הכהן;
הקב"ה רומז לאהרון שהחשמונאים, יזכו לגאול את ישראל ולחנוך את בית המקדש, בהדלקת המנורה עם שמן טהור שיימצא בנס.
עם ישראל לא היה מאוחד בארצו בתקופת החשמונאים: רובו היה בחוץ לארץ, וחלק התייוון.
הקב"ה בחר במצוות המנורה, מבין שאר עבודות המקדש, כי המנורה מסמלת את אור התורה שלא נכבה לעולם.
כמו שמביא המדרש רבא: (במדבר פרשה טו פסקה ו) " כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו"
קרבנות ניתן להביא, רק כאשר בית המקדש עומד במקומו, אבל נרות המנורה דולקות לעולם.
כמו ששלמה המלך כתב בספר משלי (פרק ו') "כי נר מצווה ותורה אור"
"הבית גנזי" מביא בספרו על החגים (ניסן-סיון דף קמ"א),שהמנורה היא הנשמה של כל המקדש, ובלי עבודת המנורה, שאר העבודות דומות, לגוף ללא נשמה. כמו שכתוב במשלי (פרק כ'), "נר ה' נשמת אדם".
לכן הקב"ה מנחם את אהרון הכהן דווקא עם עבודת המנורה, ולא עם שאר העבודות, כי המנורה מסמלת את מקור הכוח הרוחני של המקדש.
ראוי לציין, שמקימי מדינת ישראל בחרו את המנורה כסמל,הם בוודאי לא התכוונו בזה לבנות את בית המקדש !
יד ה' המכוונת, פעלה גם בשאר סמלי מדינת ישראל:
דגל ישראל, כולל: - את המגן דוד, הרומז למלכות בית דוד, -ואת פסי התכלת, המזכירים את התכלת שבציציות כנגד תרי"ג מצוות.
המטבע של היום הוא השקל, כנגד מחצית השקל שתרמו למקדש.
יוצא מכך, שכל הסמלים החיצונים והרשמיים של מדינת ישראל טובים, ומראים את הדרך הנכונה.
עכשיו, עלינו למלא אותם בתוכן, ולקיים את כל תרי"ג המצוות, ובראשם, חידוש עבודת המקדש, המלכת מלך מבית דוד ושלטון ירא שמים, וכינון הסנהדרין, שיורכב מגדולי ישראל כמו הרב עובדיה, הרב אלישיב, הרב אליהו, הרב אברהם ואדמור"ים , שישבו במושב אחד.
לצערנו היום, כל גוף מקים בית דין ,או מועצת רבנים משלו: מועצת חכמי התורה או גדולי התורה, רבנות ראשית, בד"ץ ועוד. ריבוי הגופים האלה, הוא חילול ה' שאין כדוגמתו, כאשר העולם הלא דתי אומר, ובצדק, שתמיד ניתן למצוא רב אחד שייתן לך תשובה רצויה, כאשר אין דעת תורה אחת. ראינו את זה בזמן גירוש גוש קטיף, כאשר יהדות התורה הצטרפה לממשלת הגירוש, רואים היום איך ש"ס שותפה לממשלת אולמרט, או חברי איחוד הלאומי-מפד"ל שתמורת כמה מיליונים מוכנים להציל את ממשלת גירוש הרבבות,של אולמרט.
התורה מתבזה מחוסר האחדות הזה.עלינו לפעול וללחוץ מלמטה על הרבנים הקרובים לנו, ולדרוש מהם אחדות של כל גדולי ישראל במסגרת אחת ויחידה.
רק כך נוכל לקרב את הגאולה השלמה.
כמו שאהרון הכהן רצה להיות שותף מלא באחדות עם ישראל בזמן חנוכת המזבח, גם אנחנו רוצים לשתף את כל עם ישראל בכמיהה למקדש.
הדביקות האמיתית במקדש מתבטאת לפני בנייתו. כי לאחר ביאת המשיח או חידוש העבודה, אזה זכות תהיה לנו ?
במה אנחנו נהיה שונים מהגויים שירצו להתגייר ולא יתקבלו על ידינו?
כך טוען הרב קלישר בספרו "דרישת ציון".
מי שהיום פועל לבניית בית ה', הוא דומה לבני ישראל במדבר שתרמו למשכן או לנשיאים שהקריבו את קורבנותיהם.


הקדמה לספר המקבים, המעמיד בצורה נכונה את נס חנוכה, כניצחון על היוונים וחנוכת בית המקדש.




מקורות


מדרש רבה במדבר פרשה טו פסקה ו
(ו) מה כתיב למעלה מן הענין שנא' (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל ואחר כך דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר יז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם:

(1) ספר משלי פרק ו
כִּי *נֵר* *מִצְוָה* *וְתוֹרָה* אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת

(1) ספר משלי פרק כ
נֵר ה' *נִשְׁמַת* *אָדָם* חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטן

יום שלישי, יוני 03, 2008

מהר סיני להר המוריה


פרשת נשא תשס”ז גיליון מס' 66
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מהר סיני להר המוריה

למה מקריבים שני לחמים בחג השבועות?
למה למנוע מעם ישראל להתחבר לשכינה ולמנוע ממנו לעלות להר הבית?

בחג השבועות הקב"ה התגלה לעם ישראל באופן בלעדי. בניסים שהתרחשו לפני כן, אומות העולם נכחו בהם. עם שלם סבל בעקבות עשר המכות, ובקריעת ים סוף נחצו כל המים שבעולם. במעמד הר סיני אנחנו מקבלים את התורה השייכת רק לעם ישראל. גם בבית המקדש היו ניסים גלויים שהתרחשו לעיני עם ישראל בלבד, כי גוי שנכנס לשטח העזרה חייב מיתה.
הקרבן שהיינו מקריבים בחג שבועות היה: שני הלחם. בניגוד לחג הפסח שמבטלים ושורפים כל דבר חמץ, בחג השבועות הלחם הוא הקרבן העיקרי של החג.
הרב גלזרסון בספרו, "רזי שבת ומועד" מביא דברי חז"ל, האומרים שבחג השבועות עם ישראל הגיע לשער החמישים של קדושה; כלומר שאנחנו שולטים בעולם החומרי ויודעים להפוך אותו לדבר רוחני.
החמץ מסמל את היצר הרע –שהוא סמל הגשמיות, ותפקידנו בעולם הזה להעלות את היצר הרע ולעבוד בו את הבורא.
תהליך דומה קורה בזמן הקרבת קרבנות בבית המקדש. כאשר אנחנו מקריבים בהמה- שהוא דבר חומרי, אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה: זיכוך החומר והפיכתו לרוחני.
הטבע של עם ישראל הוא לשאוף לקדושה ולהתקרב להקב"ה. כך פעלו נשיאי השבטים בפרשתנו, בשעת חנוכת המשכן. ה"שפת אמת" מפרש שמייד לאחר הקמת המשכן הנשיאים הרגישו צורך גדול להתקרב לה'. לכן הפסוקים על הקמת המשכן וקרבנות הנשיאים סמוכים.
"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן......ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם.." (במדבר ז, א-ב) (שפת אמת תר"מ).
גם דין שילוח הטמאים מן המחנה, שמוזכר בפרשה מעיד על הטבע של עם ישראל, לשאוף לשכינה.
כל האזהרות לגבי כניסה למחנה שכינה אינם באות להרחיק אותנו מלהיכנס אליו, אלא בדיוק ההיפך.
מי שאיננו נושא טומאת זב או צרעת מצווה להיכנס למקום המקדש, לאחר ההכנות הדרושות. נראה לומר שזאת כוונת הפסוק: " צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ" (במדבר ה,ב).
מצוות מורא המקדש לא באה לאסור על עם ישראל את הכניסה להר הבית ולבית המקדש.
לכן אינני מבין למה חלק מהרבנים, אוסרים את העלייה להר הבית, בימינו ?
זה נוגד את הטבע של עם ישראל השואף למגע וחיבור עם השכינה. המקום הקרוב ביותר להקב"ה עלי אדמות הוא הר הבית
.
אדרבה, אנחנו מצווים היום, שבוע ימים לאחר חג השבועות, לעלות לרגל כדי לראות את פני השכינה.
שלוש פעמים בשנה אנחנו חייבים לעלות לרגל על מנת למלא את המצברים הרוחניים שלנו, בקדושה. הקדושה הזאת תשפיע עלינו לטובה לאורך כל השנה, עד הרגל הבא.
כמו בכל המצוות הקב"ה מצפה מאיתנו שנעשה את הצעד הראשון- שנפתח חודו של מחט, ולאחר מכן הוא יפתח לנו חודו של אולם.
נתחיל בצעד קטן: נעלה להר הבית בטהרה ונלך למקומות המותרים. ולאחר מכן נגלה רצון אמיתי לבנות את בית המקדש בפועל, אז הקב"ה יעזור לנו בצורה ניסית וימשיך את בניין בית המקדש השלישי בב"א.


סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי: פתחון בת סעדה ז"ל

היכן צבא המקדש?


פרשת במדבר תשס”ח גיליון מס' 116
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

היכן צבא המקדש?
למה הלויים נמנים בנפרד מעם ישראל? מדוע הלווים נקראים חיילי המשכן?
מי ראוי להיקרא חייל על פי התורה?
ספר במדבר מתחיל במפקד כללי של כל בני ישראל. המפקד הזה כולל את השבטים וגם את שבט לוי.
המלבי"ם בפירושו על התורה כותב שיש שני סוגים של ספירה. ספירה אחת המונה את כל בני ישראל מטף ועד זקן. כמו שכתוב: "שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א,ב).
אדם שהוא זכר נכנס למניין הכללי של כל בני ישראל.
הספירה השנייה כוללת את הגברים הראויים לעשות צבא, מגיל עשרים ומעלה. כמו שכתוב: " מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם" (במדבר א,ג).
יש שבט אחד שלא נמנה ביחד עם שאר השבטים.
על פי צו אלוקי, שבט לוי קיים מפקד אוכלוסין משלו. כמו שכתוב: " אַךְ אֶת-מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד, וְאֶת-רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א,מט).
גם שבט לוי נמנה בשני שלבים. בשלב ראשון מנו את כולם מבן חודש ומעלה. ובשלב שני ספרו את הזכרים מגיל שלושים ועד גיל חמישים, הראויים לשרת במשכן.
שבט לוי נמנה בנפרד כי הוא אינו שותף בחלוקת הארץ; עיקר תפקידו בעבודת המשכן.
קיימת ספירה משותפת בין בני ישראל ובין שבט לוי, והיא הספירה הכללית מבן חודש ומעלה. לעומת זאת הלויים שונים בספירתם השנייה. בני ישראל נמנים לפי הגילאים הראויים לעשות צבא, ושבט לוי נמנה על פי הגיל המתאים לשאת את עבודות המקדש.
נראה לומר שיש קשר ישיר בין גיוס לצבא ועבודת המקדש.
התורה מכנה את שבט לוי: צבא המשכן. כמו שכתוב: " מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה--כָּל-בָּא, לַצָּבָא, לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. " (במדבר ד,ג).
מלשון הפסוק אנחנו רואים הגבלה ברורה בין גיוס לצבא ובין עשיית מלאכות המשכן.
נראה לומר שעבודת המשכן נחשבת לצבא עבור שבט לוי.
שבט לוי המכונה "צבא המקדש" מגן על מקום המקדש ומהווה מעין מחיצה בין מחנה ישראל ובין מחנה ה'.
המלבי"ם משווה את המשכן ללב שבבעל חי, הנותן חיים לכל איברי הגוף, והלויים דומים לריאה העוטפת את הלב ומגינה עליו.
כאשר בני ישראל נמשלים לשאר האיברים החיצוניים מחוץ לריאות.
למעשה עם ישראל הינו עם אחד עם שאיפה אחת: לקדש את שם שמים בעולם ולהתקרב להקב"ה.
לכן חייל בצבא ישראל אינו יכול להתכחש או להתנתק מחייל בצבא המקדש.
שניהם מנהלים את אותה מלחמה לקידוש שם שמים בעולם הזה.
כאשר הצבא נלחם למען עקרונות אלה הוא מנצח.
זה מה שראינו במהלך מלחמת ששת הימים כאשר צה"ל שחרר את הר הבית וירושלים.
טועה, מי שחושב שהניצחון שהסתיים בכיבוש ירושלים לא היה מתוכנן על ידי צה"ל. הרב גורן זצ"ל מספר בפרטים את מהלך כיבוש ירושלים. מספר שנים לפני מלחמת ששת הימים, מוטה גור ז"ל ( מפקח חטיבת הצנחנים בזמן המלחמה) הבטיח לרב גורן (רב הראשי לצה"ל) שהוא יכנס ראשון ביחד איתו, בזמן כיבוש ירושלים.
(
לינק לשמיעת הסיפור המלא מפי הרב גורן: http://www.archive.org/details/RavGorenJerusalemLiberation1967
היום לצערנו צה"ל אינו פועל למען עקרונות אלה.
הצבא אינו כובש את הארץ הנותרת שלא נכבשה בזמן יהושע בן נון: לבנון, חבל עזה ועוד. הצבא אינו מגן על תושבי הדרום הסובלים שנים מחולשת השלטון.
כדי לזכות בתואר של חייל, על פי התורה, יש לפעול למען בית המקדש וקידוש השם בעולם.
יש לנו שתי ברירות:
הראשונה: להיות חייל בצבא כיבוש ארץ ישראל והמקדש שאינו מתחשב באומות העולם.
השנייה: להיות חייל בצבא המקדש ולפעול למען בניית בית המקדש השלישי לאלתר. צבא המקדש כולל את האנשים המקדישים את חייהם ללימוד התורה. אבל הלימוד אינו מספיק, דרוש מעשה כדי להיקרא חייל בצבא המקדש.
בעזרת ה', צה"ל תהפוך לצבא אמיתי הכובשת את ארץ ישראל למען המקדש, ועולם התורה יתגייס לצבא המקדש ויפעל לבנין בית המקדש השלישי בב"א.

יום חמישי, אפריל 10, 2008

בלעדי- סרט על הכנות מעשיות לקרבן פסח

סרט על הכנות מעשיות לקרבן פסח תשס"ז- בראשות רבני הסנהדרין

יום שבת, מרץ 29, 2008

שבע מקדים את שמונה- פרשת שבוע:פרשת שמיני

Publish Post
פרשת שמיני-פרה תשס”ח גיליון מס' 110
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
לחץ כאן להדפסת המאמר
שבע מקדים את שמונה


?מדוע נקבעו שבעת ימי מילואים לפני חנוכת המשכן
?האם בבית המקדש השלישי נצטרך גם לספור את ימי מילואים

פרשת שמיני עוסקת ביום חנוכת המשכן לאחר שבעה ימי המילואים. "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" (ויקרא ט,א).
רבנו בחיי, בפירושו על התורה מסביר את הקשר שבין המספר שמונה ובין המשכן. דווקא ביום השמיני, אהרון הכהן חנך את עבודות המשכן, כי יום השמיני נמצא מעלה אחת מעל יום השביעי. המעלה הזאת רומזת למימד שמעל הטבע, הדומה להקב"ה שהוא א-ל אחד.
רוב ענייני המשכן והמקדש קשורים למספר שמונה.
לכהן הגדול יש שמונה בגדים, שמונה בשמים נמצאים ברשימת המרכיבים לייצור הקטורת ושמן המשחה.
היו שמונה בדים בהיכל: שניים לארון הברית, שניים לשולחן לחם הפנים, שניים למזבח הזהב ושניים למזבח העולה. שמונה כלי זמר היו בבית המקדש. (ר, בחיי ויקרא ט,א).
בעל ה"שפת האמת" עומד אף הוא על עניין "היום השמיני", לחנוכת המשכן. שבעת הימים שקדמו לחנוכת המשכן נקראים "ימי המילואים", והם כנגד שבעת ימי בריאת העולם.
"ימי המילואים" מהווים את ימי הבנין, ותפקידם להכין את חנוכת המשכן. שבעת ימי המילואים המסמלים את עולם הטבע אינם יכולים להגיע לדרגה של "היום השמיני".
אם עם ישראל מתחבר להקב"ה, אז הוא יצליח להשכין את השכינה הנמצאת בשמים, על הארץ. זאת הבחינה של "היום השמיני". היום הזה נמצא מעל הטבע, לכן המשכן מסמל את החיבור בין שני העולמות: העליון והתחתון.
" כי ימי המילואים הוא תיקון השלימות הנמצא על פי טבע. אבל האדם צריך להמשיך גם ממה שלמעלה..." (שפת אמת, שמיני שנת תרל"ט).
למעשה, לא ניתן להשיג את דרגת השכנת השכינה ללא ימי העשייה במסגרת הטבע.
בעל הטורים מפרש את עניין "יום השמיני", בהקשר שונה מחנוכת המשכן, אלא בעניין הגיל המינימאלי לבהמה שבו היא כשרה להקרבה כקרבן.
התורה מצווה אותנו לחכות שמונה ימים מלידת הבהמה, כדי להקריבה כקרבן לה'. כמו שנאמר: " שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' " (ויקרא כב,כז).
אם היינו שוחטים את הבהמה ביום הראשון לאחר לידתה, הקב"ה היה חושב שמקריבים את הבהמה לכבוד הארץ, שנבראה ביום הראשון של בריאת העולם. אם השחיטה הייתה מותרת ביום השני, אזי זה נראה כאילו מקריבים לרקיע, שנברא ביום השני. כך ממשיך "בעל הטורים" עד היום השישי, וכך בשבת כאשר הקב"ה נח מעבודתו. לעומת זאת ביום השמיני אין חשש להקריב בהמה לא לשם שמים, כי לא נברא שום דבר ביום הזה.
(עיין בעל הטורים ויקרא כב,כז).
מכאן אנחנו למדים את המהות של עבודת הקרבנות, כאשר המעשה בא מן הטבע אבל הכוונה צריכה להיות לשם שמים בלבד.
השילוב הזה של עולם הטבע ביחד עם השכינה, יכול להתקיים רק בסייעתא דשמיא.
אומנם החלק המקדים הקשור לטבע, הינו בלתי נפרד מתהליך הקרבת הקרבנות בבית המקדש.
נראה לומר שבנין בית המקדש חייב להתחיל מהאדם ולא מן השמים. ימי המילואים השייכים לטבע הקדימו את יום חנוכת עבודת המשכן, כך בנין בית המקדש השלישי יתחיל ממעשה האדם.
לא ניתן לדלג על שלב של "ימי המילואים" כדי להשכין את השכינה בעולם, ולהגיע לדרגת של "היום השמיני".
המסר המרכזי היוצא מפרשת חנוכת המשכן, הוא שהמעשה קודם לשכינה.
אם אנחנו חפצים בבניית בית המקדש עכשיו, עלינו להתחיל מייד במעשים.
למשל ניתן לעלות להר הבית בטהרה או להקריב קרבן פסח כהלכתו.
אני מתפלל שעם ישראל יתעורר וביחד נבנה את בית המקדש השלישי בב"א.

סרט וידאו על המאמר
http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל



יום שישי, מרץ 28, 2008

פרשת שבוע:פרשת שמיני -אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש


פרשת שמיני תשסו גיליון מס' 10
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים :
yedidyaben@yahoo.fr

אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש

פרשת שמיני מקיפה שני נושאים עיקריים: חנוכת המשכן וסימני הכשרות של החיות המותרות באכילה.
לכאורה אין קשר בין שני הנושאים ! אולי ניתן לתרץ בזה, שמקריבים על המזבח בהמות טהורות בלבד.
אז למה להאריך כל כך ולפרט כל סוגי החיות על כדור הארץ.
בית המקדש ממלא שני תפקידים: הראשון מקום להקרבת קורבנות והשני בית לה' ומקום קדושה.
המשכן מהווה מקום להקרבת קורבנות בלבד, כי הוא לא נמצא בהר הבית , לכן הוא לוקה בחסר.
החיסרון הזה כביכול ,ניתן לתיקון בעזרת האדם ,בשמירה על טהרת הגוף והנשמה.
גוף האדם בזכות הנשמה האלוקית , הוא כלי קיבול לשכינה.
תפקידנו בעולם הזה, הוא לזכך את החומריות שבתוכנו, כדי להחזיר את נשמתנו לבורא, לאחר 120 שנה, כמה שיותר טהורה ונקייה מחטאים.
סמיכות חנוכת המשכן לחיות המותרות באכילה, רומזת לנו שניתן להפוך את גוף האדם לכלי קיבול של קדושה במקום מקום המקדש, אם נקפיד על אכילת בהמות טהורות בלבד, ה' ישכון בתוכנו.
כמו שכתוב: שמות פרק כה (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכם" בתוכם ממש- בתוך גופם.
החיות שאנו אוכלים משפיעות עלינו ,כי הם נהפכים לחלק מגופנו (אבן עזרא ),רש"י מוסיף ואומר שאם אנחנו מטמאים את הנפש שלנו ,אז הקב"ה יטמא אותנו בעולם הבא . ספר ויקרא פרק יא פסוק מ"ג וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בם.
מי ששומר על טהרת גופו ומקפיד על כללי הכשרות, משיג מדרגה רוחנית גבוהה, אבל ישנם מדרגות נוספות.
מדרגה יותר נמוכה היא של הבני-נח, שרשאים לאכול כל חיה לאחר הריגתה.
נקודה נוספת הראויה לציון היא, העיתוי שה' התיר לאדם לאכול חיות למחייתו ?
נח בונה מזבח בהר הבית להודות לה',שהציל אותו ומשפחתו מהמבול, ומקריב את הבהמות הטהורות,ומיד לאחר מכן ה' מתיר לו לאכול חיות. (בראשית סוף פרק ח' ותחילת פרק ט')
לאחר הקרבת הקורבנות ,נח קידש את החיות,והרים אותם לדרגה גבוהה יותר; נח גם הוא, עלה בקדושתו והתקרב יותר לה', לכן מרגע זה , מותר לאכול כל חיה.
כאשר האדם מבטל את רצונו להקב"ה, ומגלה את דעתו בהקרבת קורבן,מותר לו לקחת חיים, כדי למלא את צרכיו הבסיסיים: זאת המדרגה של הבן-נח;
לבני ישראל מדרגה עוד יותר גבוהה, בזכות חנוכת המשכן, לכן הם מצווים לאכול רק בהמות טהורות.
ישנה מדרגה עוד יותר גבוהה והיא של בכורי בני ישראל, המשרתים את ה' בבית המקדש.
לפני חטא העגל, הבכורות היו צריכים לבצע את עבודות המקדש ,כי הבכורה מקנה להם קדושה נוספת.
לכן פעמיים התורה מזכירה את איסור בשר בחלב,ביחד עם הקרבת הביכורים, באותו פסוק.
שמות פרק כג ופרק לד: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אמו
ברוך השם אנחנו שייכים לדרגה היותר גבוהה, כי אנחנו מקפידים על אכילת בהמות טהורות,וגם על איסורי תערובת של בשר בחלב.
קיום הלכות כשרות מטהרות את האדם בהעדר בית לה', אבל מקור הקדושה האמיתי נובע ממקום המקדש, ורק שם הנשמה יכולה להתעלות, לכן נסמכה פרשת חנוכת המשכן לפרשת חיות מותרות.
אסור לנו לשכוח להתחבר לעיקר, ולמקור השכינה בעולם: הר הבית.
מה שדור המדבר לא זכה, כי לא הגיעו פיזית להר הבית , אנחנו כן זכינו בו ויכולים ליהנות מהשכינה.
אם גדולי ישראל ירצו,הם יפתרו את כל הבעיות ההלכתיות, או שיסתמכו על הגדולים שקדמו להם,ונזכה גם אנחנו לבנות מזבח ולהקריב קרבנות.
זה תלוי בכל אחד מאתנו, אם נדרוש את ציון בלימוד סוגיות הקשורות למקדש, ונשאל את הרבנים הקרובים אלינו שאלות נוקבות ונדרוש מהם תשובות

יום שישי, מרץ 07, 2008

המעשה מתקן את החטא

פרשת פקודי-החודש תשס”ח גיליון מס' 107

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

המעשה מתקן את החטא

מה הקשר בין חטא העגל והשכנת השכינה במשכן?

האם התפילות שלנו מתקבלות, למרות שאנחנו לא מנסים להפוך אותן למעשיים?

בהמשך לגיליונות האחרונים נמשיך לעסוק בעניין חשיבות המעשה וכוונת הלב, בזמן קיום מצוות בניית המשכן.

מצוות המשכן מהווה דוגמא לחיקוי, עבור שאר המצוות.

בעל ה"שפת אמת" מביא את דברי רש"י על פסוק הראשון של הפרשה, המפרש למה התורה מכנה את המשכן, "משכן העדות".

"עדות לישראל שויתר הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם". (רש"י לח,כא).

השכינה השורה במשכן הנבנה על ידי בני ישראל, מוכיחה שהקב"ה מחל לישראל על מעשה העגל.

יש קשר הדוק בין חטא העגל ובין מעשה המשכן. ללא חטא העגל, יכול להיות שלא היינו צריכים לבנות את המשכן, כדי להידבק בהקב"ה. ה"שפת אמת" ממשיך ואומר, שהמילים- "נעשה ונשמע" שנאמרו על ידי בני ישראל בזמן מתן תורה, דוחות את הצורך בעשייה, כדי להתקרב להקב"ה.

לפני חטא העגל, אדם שרצה בכל לבו להתקרב לה', היה יכול לעשות זאת ללא צורך במעשה או מלאכה כלשהי- כוח העשייה היה מבוטל לגמרי.

"ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל ע"י מעשה שעל ידי שעשו המשכן ברצון המקום ברוך הוא " (שפת אמת פקודי שנת תרל"ה).

לאחר חטא העגל, המעשים ירדו בדרגה, ויש צורך במעשה מתקן. בניית המשכן או בית המקדש, מתקנת בפועל את מעשה העגל.

השכינה השורה במשכן, מחזירה כביכול, את עם ישראל אחורה בזמן, במדרגה שלפני חטא העגל.

עכשיו פירוש רש"י מובן יותר, כי מעשה בניית המשכן ביטל את מעשה העבודה זרה של עגל הזהב.

לאחר חטא העגל עלינו לעשות מעשים כדי להתקרב להקב"ה.

לכן התורה משתמשת בפועל "עשה" רמ"ח (248) פעמים, מ-פרשת תרומה עד סוף ספר שמות.

(ב-248 ביטויים של עשייה לא נספרו המילים הקשורות לעניין חטא העגל, עיין רבנו בחיי שמות מ,טז).

על מנת להגיע לשלמות המעשה, העשייה לבדה אינה מספיקה, נדרשת גם כוונת הלב.

לכן המילה "לב" חוזרת פעמים רבות בעניין המשכן. חכמי לב בנו את המשכן וכליו, ובני ישראל נידבו את ליבם ותרמו למשכן.

אם נרצה לקיים את מצוות בניית המשכן בשלמותה, עלינו לחבר את המעשה ואת כוונת הלב.

כאשר בונים את בית המקדש או את המשכן, חייבים לבצע את המלאכות השונות, בלב שלם. אם לא, אז השכינה מסתלקת ובית המקדש נהפך לבניין של אבנים ללא כל קדושה. וכתוצאה מזה, כל גוי יכול להיכנס להר הבית ולהחריב את בית המקדש ח"ו.

כך היה כאשר הבבליים או הרומאים כבשו את הר הבית, חז"ל אומרים שהם הרסו בנין של אבנים, לאחר שהשכינה הסתלקה, לפני כן.

לעומת זאת, אם הלב ישנו, ועם ישראל מאוד רוצה לבנות את בית המקדש, אבל אין מישהו שיעשה מעשה. גם במקרב בזה, השכינה לא תוכל לשרות על ישראל, כי אין מעשה.

הרבה יהודים הטוענים שהם שומרים את המצוות בתוך ליבם. זה יפה, אבל בלי מעשה המצווה, היהודי הזה לא עשה כלום. מצד שני, אדם שעושה את המצוות ללא כוונה, מתוך הרגל, אז גם הוא לא קיים את המצווה.

אם אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, בתפילת שמונה עשרה על בניין בית המקדש והחזרת השכינה בציון, ולא עושים כלום למען בנין בית המקדש וכיבוש הר הבית, האם תפילות האלו יכולות לעלות אל ה'?

אם אנחנו עורכים את ליל הסדר מתוך הרגל, ללא קרבן פסח, כמו אבותינו שסבלו במשך אלפיים שנות גלות.

האם קיימנו את שאר מצוות חג הפסח כהלכתן?

היום, זה בידיים שלנו. זכינו לראות לכמה שעות בלבד, דגל ישראל מונף על הר הבית. מידי יום ניתן לעלות בטהרה, להר הבית ולספוג מקדושת המקום הקדוש.

כמו שנה שעברה, מתכוננים להקריב השנה קרבן פסח בהר הבית. עלינו לעשות מעשים, כדי שנצליח להקריב השנה, את קרבן פסח.

בע"ה נלמד ממעשה המשכן, ונחזיר למרכז החיים הלאומיים שלנו את העשייה בעניין בית המקדש, ובעניין המלחמה נגד האויבים שלנו הפוגעים בנו ללא הפסקה.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:

פתחון בת סעדה ז"ל

יום שישי, פברואר 29, 2008

מעשים של אהבה


פרשת כי ויקהל תשס”ח גיליון מס' 106
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מעשים של אהבה
מדוע עבודות המשכן מוזכרות חמש פעמים בספר שמות?
אלו מעשים דרושים כדי לבלום את הידרדרות מדינת ישראל?

בספר שמות התורה חוזרת חמש פעמים על סדר בניית המשכן וכליו. לראשונה, בפרשיות תרומה ותצוה. לאחר מכן בפרשת כי-תשא, הקב"ה חוזר על כל עבודות המשכן בלי לפרט אותן, כאשר הוא בחר בבצלאל בן אורי לביצוע העבודה.
בפעם השלישית בפרשת ויקהל משה מוסר לבני ישראל את סדר בנין המשכן. לאחר מכן התורה מפרטת את תוצאת העבודות לאחר סיומן על ידי חכמי הלב. ולבסוף בפעם החמישית לאחר השלמת כל המלאכה, בפרשת פקודי. הרמב"ן ורבנו בחיי מפרשים את העניין בדרך זהה.
הקב"ה מגלה את חיבתו לעם ישראל דרך עבודות המשכן. " ועל הכלל כל זה דרך חבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות, להרבות שכר לעוסקים בה" (רמב"ן שמות לז,ח).
קצת קשה להבין, למה הקב"ה צריך בית, בעולם הזה, הנבנה על ידי ישראל?
נראה לומר שזו הסיבה, שהתורה חוזרת חמש פעמים על אותם הדברים. כך נבין את חשיבות בניית המשכן והעבודות המתקיימות בו יום-יום.
כשחוזרים מספר פעמים על אותו הדבר, זה סימן שהדבר חשוב במיוחד. לעומת זאת, על כל מילה או אות מיותרת , חז"ל לומדים הלכות רבות.
בנושא המשכן הקב"ה לא מצמצם את מספר המילים או את מספר האותיות, כי הקב"ה אוהב את עם ישראל ורוצה לשכון בתוכו.
חז"ל אמרו שהקב"ה מייעד שכר מרובה לעוסקים בבנין המקדש.
בית המקדש גורם לנחת רוח להקב"ה, ומראה לעולם את מנהיגותו. כאשר השכינה שורה על ישראל, אין קידוש השם יותר גדול מזה.
ניתן להתעסק בבית המקדש במספר אופנים. ניתן לבנות אותו, ניתן ללמוד את הלכות העבודה או לתרום תרומה לבדק הבית.
אמרו חז"ל, שכל העוסק בדיני הקרבנות כאילו הקריב קרבן. לכן אנחנו אומרים כל בוקר בתפילת שחרית את סדר הקרבנות.
כך מפרש בעל ה"בית גנזי" את דברי חז"ל: אי אפשר להגיד שאמירת פרשת הקרבנות שווה למעשה ההקרבה עצמו. אלא, עצם האמירה מעידה על קשר הדוק ורצון אמיתי להביא קרבן להקב"ה.
האדם שמשתוקק להביא קרבן, גורם לנחת רוח להקב"ה.
אז, ניתן לראות את אותו האדם, כאילו הקריב קרבן ממשי, בבית המקדש. ( עיין בית גנזי פרשת ויקהל דף תתשפא).
מעשה הקרבנות מעיד על אהבה בין הקב"ה ועם ישראל.
כל מצווה שיש בה עשייה, מוכיחה את אהבת האדם כלפי הקב"ה. כל מצווה הכרוכה בשמירה והתרחקות מדבר רע, מעידה על מידת היראה ופחד מהקב"ה. זה למעשה ההבדל בין מצוות עשה- כנגה מידת האהבה, ומצוות לא תעשה- כנגד מידת היראה. (עיין בהרחבה פירוש הרמב"ן יתרו כ,ז).
נראה לומר, שפירוש הרמב"ן שופך אור חדש על ריבוי המלאכות והשימוש בפועל "עשה" בפרשיות העוסקות במשכן: "ועשו ארון עצי שטים, ועשית בדי עצי שטים, ועשית כפרת זהב, ועשית שנים כרבים זהב" וכו' .
(עיין פרשת תרומה תשס"ח גיליון 103)
העשייה קשורה למידת אהבת ה', ובניית בית המקדש מהווה השיא של העשייה למען ה'.
לכן מלאכות המשכן כתובות חמש פעמים.
הקב"ה מזרז את ישראל חמש פעמים, כי "כשאוהבים, אין סופרים".
גם היום אנו זקוקים לעזרה מהקב"ה, כדי להבין את המסרים האמיתיים שהערבים שולחים לנו.
עלינו לעשות מעשים: בניין בית המקדש והשלמת כיבוש ארץ ישראל. אין להתפתות ולחתום על "הסכמים" דמיוניים. אין להיכנס להרפתקה צבאית, שבסופה תהיה בריחה מעזה לאחר מספר הרוגים.
עלינו לכבוש את רצועת עזה, עלינו לכבוש את ירושלים ולבנות את בית המקדש.
אם ההנהגה הנוכחית אינה מסוגלת לעשות את זה, אז לא נוכל לשתף פעולה איתם ונחכה להנהגה ראויה יותר.
בע"ה הקאסמים יעירו את עינינו ונעשה את המעשים הדרושים כדי להרבות אהבה בין הקב"ה ובין ישראל.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

יום שישי, פברואר 22, 2008

אחדות בכפייה


פרשת כי תשא תשס”ח גיליון מס' 105
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
אחדות בכפייה
מה הרפואה הכלולה בהרמת מחצית השקל?
למה כופים בכוח רב את מי שאינו רוצה לתרום את מחצית השקל?


השבוע חל "פורים קטן", המכין אותנו לקראת חג פורים בחודש הבא. פרשת כי-תשא פותחת בעניין מחצית השקל, הרומז להמן הרשע ש"קנה" את היהודים מאחשורוש תמורת 10.000 כיכר כסף.
הקב"ה הקדים את הרפואה למכה, כאשר השקלים שבני ישראל הפרישו במדבר, עזרו לבטל את גזרת המן הרשע.
כמו שכתוב במסכת מגילה: " אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו" (מגילה דף יג ע/ב )
למעשה, יש מספר תפקידים למחצית השקל. הראשון לשמש ככלי לספירת עם ישראל ללא גרימת נזקים. השני לכפר על עם ישראל והאחרון לתת תרומה לה' ולבית המקדש.
בחמשת הפסוקים העוסקים בשקלים, חמש פעמים מוזכרת המילה "פקידה", ארבע פעמים מופיעה המילה "כפרה" ושלוש פעמים מופיע הביטוי "תרומת ה'".
מחצית השקל משמש ככלי לספירת בני ישראל, ויחד עם זה הוא מגן עליהם ומעלה אותם לדרגה גבוהה יותר. לכן התורה משתמשת בפועל נשא, במקום הפועל הקשור לעניין הספירה.
כמו שכתוב: "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל" (שמות ל,יב).
הקב"ה מרומם את ישראל בזמן מסירת מחצית השקל.
המלב"ים מביא שלושה טעמים, למה המניין גורם למגפה על ישראל. הטעם הראשון בא מצד עין הרע שיכול לשלוט בדבר שבמניין, כמו שמובא ברש"י: "שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד" (רש"י שמות ל,יב).
הטעם השני נובע מעניין של צניעות, כאשר הברכה שורה רק בדבר הסמוי מן העין.
הטעם השלישי, מציין את חשיבות האחדות בעם ישראל, כאשר כל אחד מרגיש שהוא מחצית בלבד, וצריך את חברו כדי להיות דבר שלם. האחדות מבטלת את הסכנות הקיימות בספירת העם, כאשר בוחנים את ישראל כאל אוסף של יחידים ולא בכללותו, כעם אחד. (עיין פירוש המלב"ים על התורה שמות ל, יא-טז)
נראה לומר שהרמה הגבוהה ביותר של אחדות בעם ישראל מתגלה, כאשר בית המקדש בנוי בהר הבית וכל אחד מישראל שותף בקרבנות הציבור.
הקשר בין בורא העולם ובין עם ישראל גלוי לעיני כל העולם. העם מאוחד מידי יום בהקרבת קרבנות הציבור השונים, ומגיע לשיא בזמן העלייה לרגל לירושלים, בשלושת הרגלים.
ננסה להעמיק את הטעם השלישי, ונבחן את השימוש של כספי מחצית השקל.
הרמב"ם מפרט את השימושים השונים של מחצית השקל, בתקופת בית המקדש.
" תרומת הלשכה, מה ייעשה בה--לוקחין ממנה תמידין של כל יום, והמוספין, וכל קרבנות הציבור ונסכיהם, והמלח שמולחין בו כל הקרבנות; וכן העצים... והקטורת ושכר עושיה, ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח ולשון של זהורית ...". (הלכות שקלים פרק ד הל' א ).
כל קרבנות הציבור והעבודות הקשורות אליהם נקנו על ידי השקלים.
כל אחד מישראל מחויב לתרום את מחצית השקל. אם אחד מישראל אינו מסכים לתת את מחצית השקל, בית הדין כופה אותו ומוציא בכוח את התרומה למקדש.
יוצא מכאן שאחדות עם ישראל חיונית למניעת נגפים. בנוסף לכך שיא האחדות מתקיימת בעבודת קרבנות הציבור בבית המקדש.
מצווה על כל יהודי ויהודי בכל מקום הימצאו, לתרום את מחצית השקל לבית המקדש.
זהו המגן של עם ישראל מול עין הרע והפירוד שאומות העולם מנסות להפיל על עם ישראל.
כל מי שמדבר על חלוקת ארץ ישראל או ח"ו ירושלים, משתף פעולה עם אלה הרוצים לדחוק את השכינה מישראל.
ניתן ללמוד מדיני מחצית השקל, שגבייתה נעשתה בכוח רב ובכפייה, למען אחדות ושלמות עם ישראל.
הפתרון היחיד הוא האחדות הכפויה, סביב בניית בית המקדש וחידוש העבודה וקרבנות הציבור בהר הבית.
המיעוט העוסק בבניין בית המקדש וחיזוק הקשר עם הר הבית, צריך לכפות על כולנו את חידוש עבודת הקרבנות, לטובת כלל ישראל.


סרט וידאו על המאמר
http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

יום רביעי, פברואר 20, 2008

להתנתק מהערב רב

פרשת כי-תישא פרה תשס”ז גיליון מס'56
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461


מאמר מוכן להדפסה

להתנתק מהערב רב

למה משה רבנו לא שיתף את הערב רב בבניית המשכן?
למה בני ישראל התנתקו בצורה חד משמעית מהערב רב ולא ניסו לקרב אותם?

פרשת כי-תישא מבליטה את השפעת הערב רב– תערובות אומות של גרים (רש"י שמות יב,לח) על עם ישראל. לפי דברי חז"ל הערב רב גרר את ישראל לעשות את חטא העגל.
נביא מקורות שונים המגלים שעם ישראל השתדל להתרחק מהערב רב ולא להתחבר אליהם.
לפני קבלת התורה במרגלות הר סיני, בני ישראל חנו בנפרד מהערב רב. כך מדייק הרמב"ן מפסוקים: " ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם, וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר, וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה" (רמב"ן שמות יט,א).
בעל ה"משך חכמה" מחדש ואומר שעמלק הרג את הנחשלים שהיו בקצה המחנה, כאשר הערב רב חנה מחוץ למחנה ישראל, הוא היה הנפגע העיקרי על ידי עמלק. (משך חכמה במדבר יא,א).
למה בני ישראל שמרו מרחק כה גדול מהערב רב?
ה"משך חכמה" כתב חידוש נפלא כדי להסביר את הארבעים שנה של נדודים במדבר. הקב"ה רצה לעקור מהשורש את העבודה זרה הנמצאת בטבע של הערב רב על מנת לבטל אותה לדורות. אצל ישראל אין שורש של עבודה זרה לכן במהלך ארבעים שנה במקום מבודד, נעקרה העבודה זרה מכל הגרים. (משך חכמה שמות יג,יז).
למעשה משה רבנו הוציא את הערב רב ממצרים על דעת עצמו. המדרש רבה מביא את הויכוח שהתקיים בין משה רבנו ובין הקב"ה לאחר חטא העגל. הקב"ה מכנה את הערב רב- העם של משה, כי הוא לקח אחריות וצירף אותם לעם ישראל נגד רצון ה'.
"אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא" (מדרש רבה מב,ו).
משה רבנו הסיק את המסקנות ממעשה העגל ולא לקח נדבות מהערב רב לבניית המשכן, מאחר והם גררו את עם ישראל לעבודה זרה. כך פרשן של רש"י מביא את דברי הזוהר הקדוש המדייק מתוך לשון הפסוקים (רש"י שמות לא, יח). בפרשת תצוה הקב"ה אומר למשה רבנו לקחת תרומה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ (שמות כה,ב). חז"ל לומדים מהביטוי "כל איש" שהערב רב נכלל במצוות בניית המשכן. משה רבנו התפכח לאחר חטא העגל ושינה את דברי ה' כאשר הוא לא קרא לערב רב לתרום לבניית המשכן; כמו שכתוב קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַידֹוָד (שמות לה,ה). מאתכם- ולא מהערב רב.
הערב רב לא השתתף בשמחת בניית המשכן. בנוסף לכך לפי פירוש החזקוני (במדבר א,ג) הערב רב אינו נכלל בצבא ישראל בעת פקידת יוצאי צבא בתחילת ספר במדבר.
עם ישראל נהג להתנתק מהערב רב מהרגע הראשון, לאחר יציאת ממצרים. הערב רב חנה בקצה המחנה, הערב רב לא השתתף בבניית המשכן ואפילו לא גויס לצבא.
יוצא מכאן שלערב רב אין חלק בכל המצוות הלאומיות של עם ישראל. מעצם טבעו הערב רב מתנגד לתהליך הגאולה ולכל ביטוי של הזהות הלאומית של עם ישראל. השכינה אינה שורה על משפחות הערב רב אלא להיפך.
כך בעלי התוספות לומדים במסכת יבמות: " דקשים גרים לישראל לפי שמתערבין בהם ואין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל " (יבמות מז/ב).
בימים קשים אלה של שלטון המתנגד לכל ביטוי של לאומיות ורודף כל גילוי של שכינה, עלינו להחזיר את הנהגת עם ישראל לידי אנשים יראי שמים ובני האבות הקדושים.
איננו יודעים מיהם הצאצאים של הערב רב אבל ניתן להתרשם על פי התנהגותם.
עלינו לבחון את מנהיגי עם ישראל ולענות בכנות לשאלות הבאות:
האם מנהיגי עם ישראל תורמים ופועלים למען בניית בית המקדש ?
האם חיים של יהודי חשובים יותר מזו של גוי? האם הם אוהבי ארץ ישראל ומיישבים אותה?
במידה והתשובות לשאלות אלה שליליות, עלינו ללמוד ממשה רבנו ולהתנתק ממשיכי הדרך של הערב רב ולבנות הנהגה חלופית למען הצלת עם ישראל.

מקורות


sharethis